התעוררות לקידוש לבנה בז' אדר – לידת "מושיען של ישראל"

התעוררות מחודשת למבצע קידוש לבנה לזירוז הגאולה, יוצאת לדרך, במיוחד השנה בה חל במוצאי שבת קודש, זו יום לידתו של משה רבינו. מעניין לציין כי גם בשנת התשמ"ו חל ליל ז' אדר במוצאי ש"ק והרבי שליט"א עורר לחבר את "יום לידת – משה רבינו – מושיען של ישראל" עם עניינו של משיח בקידוש לבנה בהכרזת "דוד מלך ישראל חי וקיים".

בקשה שטוחה מבית חב"ד למושבי צפון הנגב בניהול השליח ליאור מימון מלכא לעיין במקורות המובאים בזה ולפעול בכל השוטערם. בפרט שבדבר מלכות תצווה תשנ"ב הרבי מקשר את יום הולדתו האישי כיום משיחת ראש בני ישראל למלך המשיח ליום לידת משה הגואל הראשון. וכמו שיום לידת משה הפך את עצת המן כך מאחל הרבי שליט"א שנזכה שכבר עכשיו, בחודש אדר, תתגלה ותומשך בעולם השלמות של "י"א בניסן", יום הולדתו, שהוא "יום משיחת ראש בני ישראל למלך המשיח".

7 ימים לא מלאים

יש המתפלמסים בעניין "7 ימים מהמולד" האם צריכים 7 ימים מלאים או לא? פוסק הרבי בו' אדר התשמ"ו עורר הרבי על עריכת קידוש לבנה במוצאש"ק, ליל ז' אדר, כאשר זמן המולד חל בתחילת אותו שבוע ביום ראשון ב12.23בצהרים. ולא עברו 7 ימים מלאים!

אומר הרבי: "…להיותו ז' ימים אחר המולד, והרי ב"קידוש לבנה" אומרים ש"הם עתידים לתחדש כמותה" בביאת דוד מלכא משיחא, "דוד מלך ישראל חי וקיים". ועאכו"כ בשבעה באדר, יום לידת משה רבינו, "מושיען של ישראל". אשר, על ידו תהי'ה הגאולה העתידה – "גואל ראשון הוא גואל אחרון".

ביום הולדת משה רבינו

במוצאי ש"ק הקרובה נחגוג בשמחה את מעמד הקידוש לבנה אשר לו סגולה מיוחדת לזירוז הגאולה. למעמד זה החל השנה בליל "ז' אדר", יום הולדתו של משה רבנו, הגואל הראשון, יש משקל מיוחד לזירוז הגאולה. שכן אומרת הגמרא שלידתו של משה רבנו בז' אדר היא שגרמה, לביטול גזירתו של המן והצלתם של כל ישראל. יתרה מזו, כל חודש אדר "מזלו בריא", כי משה הוא ישראל, וישראל הם משה. בחודש שבו נולד משה רבנו, גובר לא רק מזלו האישי של משה רבנו, אלא מזלם של כל ישראל בכל הדורות.

הכֹּח לחבר

החיבור בין משה רבינו לעם ישראל בא לידי בטוי בצווי ה' אל משה: "ואתה תצווה את בני ישראל". לפי תורת הקבלה והחסידות יש כוח למשה רבנו לחבר כל יהודי לה' יתברך. כח זה מצאנו אצל מרדכי היהודי ובדורנו אצל הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח אשר מגיע בעצמו, כמו באמצעות שליחיו הנאמנים, לכל יהודי.

הגואל הראשון והגואל האחרון

חכמינו רמזו את החיבור הנפלא שיש בין משה רבינו ומלך המשיח במילים "משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון". קשר הבא לידי בטוי בימי הולדתם: משה רבינו, בז' אדר, והרבי מלך המשיח, בי"א ניסן. קשר זה מרומז במדרש המתאר את מפלתו של המן הרשע בגלל יום לידתו של משה רבינו. המדרש מופיע בפרשה ז' פסקה י"א. וכן הפסוק המדבר על הקרבת הנשיאים בניסן (החודש בו נולד הרבי מלך המשיח) מופיע בתורה בדיוק בפרק ז' פסוק י"א.

מוסיף הרבי ומגלה את מהותו הפנימי של י"א ניסן המתבטא בקריאה של אותו היום – קורבנו של נשיא שבט אשר. על אשר נאמר: "מאשר שמנה לחמו", "וטובל בשמן רגלו". עניינו של השמן, קשור למלך המשיח, עליו נאמר "מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו". משמעות השם משיח, הוא מי שנמשח בשמן. נמצאנו למדים, ש"י"א ניסן מבטא במהותו את היום בו ראש בני ישראל נמשח להיות משיח ה'".

מכאן רמוז הקשר המהותי בין, ז' באדר, יום בו גובר מזלו של משה רבינו, הגואל הראשון, לי"א ניסן, יום בו גובר מזלו של מלך המשיח וממילא של כל ישראל.

ולכן מאחל הרבי שליט"א שנזכה שכבר עכשיו, בחודש אדר, תתגלה ותומשך בעולם השלמות של "י"א בניסן", יום הולדתו, שהוא "יום משיחת ראש בני ישראל למלך המשיח".

איזכור מגבוה

אם הרבי שליט"א מזכיר לנו, בעצמו, את חשיבות יום הולדתו הקשור ליום הולדת משה רבינו – בוודאי שעלינו להתעורר ולפעול. ובפשטות: בליל ז' אדר יום הולדתו של משה רבינו, נקדש את הלבנה עם כל כוח הכוונה, השמחה והאמונה. נגלה ש"דוד מלך ישראל חי וקיים" זה הוא מלך המשיח הבא מזרע דוד המלך והקשור כל כך למזלו הגובר של משה רבינו – מושיען של ישראל.

(ע"פ דבר-מלכות תצווה תשנ"ב סעיף ט"ו והערות 271,861)

שמחה בטהרתה

"…ויש לומר, שהדבר שעדיין לא עשו בשביל להביא את המשיח הוא – עבודת השמחה הרצוי' בשביל להביא את המשיח: נוסף לכך ששמחה פורצת כל הגדרים, גם גדרי הגלות, יש בשמחה סגולה מיוחדת להביא את הגאולה…

…ואילו המדובר כאן אודות השמחה להביא את המשיח הוא – על השמחה כשלעצמה, שמחה בטהרתה, עבודה של שמחה לשם מטרה ותכלית דביאת המשיח.

והעיקר…לצאת בקריאה והכרזה על דבר הוספה מיוחדת בשמחה כדי להביא את המשיח, ובודאי שעי"ז יביאו את המשיח בפועל ממש ואדרבא – ינסו ויווכחו!!"

(ע"פ שיחת כי תצא ה'תשמ"ח)

דוד מלך ישראל חי וקיים

מסביר בעל התניא כי הכוונה היא בעיקר למלך המשיח, שהוא מזרע דוד המלך ונקרא על שמו. בתקופה שלפני הגאולה ממש, בה הוא נסתר ונעלם – אז נדרשת האמונה וההכרזה כי הוא חי וקיים והוא עומד להביא לכולנו את הגאולה.

וזהו בעצם תוכן ההכרזה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". בהכרזה זו אנו מכירים בעובדה שהרבי שליט"א הוא הוא המלך המשיח, מקבלים את מלכותו, ומבקשים כי יבוא וימלוך עלינו ויביא לנו את הגאולה. הכרזה זו פועלת ומגלה את עצם מציאותו של משיח ומביאה להתגלותו בפועל תיכף ומיד ממש.