במוסקבה חגגו את הנסים בארץ הקודש

"כעת עינינו נשואות אל אחינו בארץ הקודש, מחשבותינו עמם ותפילותינו למענם. התקופה אינה קלה, אך בעזרת ה' עוד לפני פורים נראה שמחה אמיתית. 'עולם חסד ייבנה'. בתלמוד מסופר על שני חכמים, אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין, שהכינו סעודות פורים ושלחו זה לזה את המאכלים, ונחשב להם שקיימו מצוות משלוח מנות. מה התועלת בכך? הרי לפני ההחלפה היתה לכל אחד סעודה, וגם לאחריה לכל אחד יש סעודה. האם כך מקיימים מצווה? כן! מפני שעצם הנתינה זה לזה, אפילו רק מחליף עם חברו את אותה מנה, הדבר מביא לו שמחה.

נתינת מתנה וצדקה מביאה לבן אדם שמחה יותר מהשמחה שיש בקבלת מתנה. עד שהרמב"ם אומר שהוא דומה להקב״ה. היות שהקב"ה הוא מקור השמחה מובן שהיכולת שלנו להדמות בדרכיו מביאה לנו שמחה".

בדברים אלו פתח רבה של רוסיה הרב בערל לאזאר את המשא המרכזי, בהתכנסות השנתית של ידידי ותומכי מפעל החסד הגדול של "קופת גמילות חסדים המרכזית במדינות ברית המועצות לשעבר", שהיתה השנה סעודת הודיה לקב"ה על הנסים והנפלאות עם אחינו יושבי ארץ הקודש.

אירוע שנתי זה, נחגג מדי שנה לקראת יום היארצייט של הילדה השליחה חי'ה מושקא ע"ה לאזאר, בתו הבכירה של יבחלט"א הרב הראשי. מאז הקמת הארגון לפני עשרים וחמש שנה, נתמכו ונעזרו בו רוב רובם של השלוחים והרבנים בכל מדינות ברית המועצות לשעבר, ודבר יום ביומו יושבים על המדוכה מנהלי הגמ"ח עם צוות מסייעים מסורים, לענות לכל פונה, לבדוק כל נושא ולהיות אוזן קשבת לכל נצרך.

הסעודה הגדולה השנה נתרמה על ידי נשיא איגוד הקהילות היהודיות בחבה"ע, הנגיד החסידי הר' לוי הלוי לבייב, מראשוני התומכים של קרן הגמ"ח, ואותו ייצג חתנו כבנו הר' דוד הלוי אליעזרוב, שקיבל עבורו תשורה ייחודית ונדירה מטעם הנהלת הגמ"ח – צ'ק בחתימת קדשו של הרבי ע"ס פעמיים ח"י דולאר.

את החגיגה המפוארת והמושקעת, הפיקה הנהלת "מרכז החסד היהודי שערי צדק" בשכונת מארינה רושצ'ה במוסקבה, שבין כתליו פועלת הקרן מראשית שנות הקמתה, ובאופן מכובד מתקבל כל פונה באשר הוא, משתדלים לסייע במגוון מסלולי העזרה שהתפתחו עם השנים, ובהם חלוקת סלי מזון שבועיים, סיוע למשפחה בהולדת צאצא, תמיכה משמעותית לקראת נישואין במשפחה, עריכות שמחות ועוד רבים – מה שהפך את הגמ"ח להיות מהמובילים בעולם החסד היהודי, וממנו לומדים רבים, ובעקבותיו אף קמו מספר קרנות של הענקת הלוואות בקהילות רבות ברחבי תבל.

אותות ההערכה המיוחדות הוענקו לידיד נשיא איגוד הקהילות ברוסיה הרב אלכסנדר ברדה, מייסד ויו"ר קרן '770 רוסיה' הרב יהודה דווידוב, ונשיא קרן סטמאגי מר גרמן זכרייב – אשר קיבלו מידי הרב הראשי ספרי תניא קדישא ומטבע ברכה מידיו הקדושות של הרבי, ששולבו ושוזרו בידי אומן בצורה מופלאה ומרהיבת עין, אשר כל רואיהם הביעו התפעלותם לנוכח הפאר המיוחד של תשורות אלו, כמו כלל המתנות שהוענקו בהמשך הערב לכל התומכים והידידים.

הפתעה מיוחדת ציפתה לכל המשתתפים, שקיבלו עם יציאתם בסיום הערב החגיגי מארז מיוחד ומקורי לכבוד מוצאי שבת קודש, הכולל: מגש, גביע, פמוט עם נר הבדלה, צנצנת בשמים, שתי כוסות לקיום 'חמין במוצאי שבת מלוגמא', שני פמוטים להדלקת נרות לכבוד מוצאי שבת, קופת צדקה, וספרון בלשה"ק וברוסית שנכתב ונערך במיוחד בידי מנהל הגמ"ח, ובו הדרכה מופרטת עם התפילות, ההלכות וההנהגות למוצאי שבת.

עם הישמע הבשורות הטובות על חיסולו של הרודן והצורר העמלקי באיראן, נהפכה ההתכנסות הגדולה לסעודת הודיה, שהחלה עם אמירת קאפיטל תהלים על ידי חבר הנהלת הגמ"ח ויו"ר קרן אור אבנר הרב דוד מונדשיין, והמשיכה בשירי רגש ודבקות עד לריקודי שמחה גדולים, עם הבעל מנגן והיוצר ר' בנצי שטיין בליווי הקלידן אלי וייס, שנמשכו שעה ארוכה, עד לברכת המזון בה כובד רב קהילת 'סמלון הילס' ומנהל הישיבה גדולה במוסקבה הרב יחזקאל לאזאר.

תודה והערכה נמסרו לחברי הוועדה הרב אברהם גבירץ, הרב אברהם זקס, הרב שמעון צ'רטוק והרב אלעזר מרדכי קעניג – המסיעים בלב ונפש חפצה במשך כל ימות השנת להנהלת הגמ"ח שלא ע"מ לקבל פרס.

משא דבריו של הרב הראשי לרוסיה הרב בערל לאזאר, בפני הנאספים בסעודת המלוה מלכה השנתי:

"לפני שנים רבות בביקור בארץ הקודש עם משפחתנו, ניגש אלינו אדם וביקש צדקה, בתנו חיה-מושקא הקטנה שלנו שאלה: מה האיש הזה רצה? עניתי לה: הוא מבקש כסף. היא אמרה: אה, הבנתי – זה מה שאתה עושה!

אכן, זו השליחות שלנו, בעשיית צדקה וחסד ובזיכוי יהודים נוספים במצווה יסודית זו.

הגמרא שואלת: מהן התכונות העיקריות של היהודים? הגמרא לא אומרת שהם חכמים או גיבורים וכדומה.

התלמוד אומר: יהודים הם "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". שלוש התכונות הללו קיבלנו מן האבות: מאברהם הגומל חסדים, מיצחק הביישן, ומיעקב הרחמן.

ומהי גמילות חסדים? הרבה מאוד דברים. רבי יחיאל מאלכסנדר היה אומר: "אם מישהו סיפר מילתא דבדחותא והגבת כראוי, הרי עשית חסד”. לעשות טוב פירושו לתת תמיכה, מילה טובה, אפילו חיוך. אך הדרגה הגבוהה ביותר של חסד היא מתן הלוואה ללא ריבית.

לפני 85 שנה סיפר הרבי הריי"צ סיפור שהתרחש בעיירה פולוצק, שם התגורר יהודי חסידי בשם ר' ישראל. ר' ישראל, שהיה יהודי פשוט היה חנווני, ונוהג היה מזמן לזמן לעזוב את עבודתו ולנסוע לליובאוויטש, אל הרבי הצמח צדק. באחד מביקוריו בליובאוויטש, האזין למאמר החסידות שנשא הרבי במעלת גמילות החסדים.

הדברים עסקו באברהם אבינו שהיה נדיב בגופו, בממונו ובנפשו. הרבי ציטט דברים שנאמרו בשם ספר הבהיר, אחד הספרים הראשונים של הקבלה: "אמרה מידת החסד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! מיום היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי!"

הרבי הוסיף והרחיב במעלת גמילות החסדים ובמעלתו של אברהם אבינו, שבהיותו בעולם הזה, בעבודתו בגמילות חסדים בגשמיות, החליף הוא את מידת החסד דאצילות.

ר' ישראל, החנווני הפשוט, לא הבין את כל המאמר שעסק בנושאים קבליים עמוקים; אך את דברי הרבי על גמילות החסדים הוא שב ושינן לעצמו.

כמנהג החסידים, כאשר שב אל העיירה התקבצו סביבו כולם כדי לשמוע "מה אמר הרבי", ר' ישראל הודה כי הוא לא הבין את רוב המאמר, אך חזר בפניהם את הדברים הבודדים שחדרו אל ליבו.

בשוק הוא פגש את ידידיו הסוחרים, נחמן ויוסף. הוא החליט לזכות אותם במצוות גמילות חסדים, ולמרות שלא היה זקוק לכסף, אלא רק מפני ששמע מהרבי את מעלתה של הגמ״ח, ניגש לנחמן וביקש ממנו הלוואה. כך גם נהגו נחמן ויוסף. מדי יום היו שלושה חנוונים אלו נוהגים להלוות סכומי כסף זה לזה, כדי לזכות במצוות גמילות חסדים.

בביקורו הבא בליובאוויטש, יצא הרבי הצמח צדק לבית המדרש מחדרו ושאל את אחד הגבאים מי הוא ר' ישראל החנווני. מכיוון שישראל לא היה מהחסידים המפורסמים, הוא לא ידע למי מתכוון הרבי. רק כששאל את המשמש ר׳ חיים בער, ידע הוא למי מתכוין הרבי. הצמח צדק ביקשו לקרוא אותו לחדרו.

בחדר ביקש ממנו הרבי שיספר לו על סדר יומו. ר' ישראל סיפר כי הוא קם מדי בוקר בשעה חמש, אומר תהילים, שותה תה, חוטב עצים וניגש לבית הכנסת להתפלל. אחרי התפילה הוא לומד פרק משניות, הולך לביתו לפת שחרית ויוצא לחנותו בשוק. לזמן תפילת מנחה חוזר הוא לבית המדרש, ואחרי תפילת מנחה משתתף הוא בשיעור קבוע, מתפלל ערבית ושב לביתו.

ניכר היה כי הדברים לא מספקים את הרבי. "נו, ומה עם צדקה?" "לצערי לא" השיב ר' ישראל, "אני עני מרוד ואינני יכול לאפשר לעצמי לתת צדקה." אך הרבי לא הרפה. הוא המשיך ושאלו שאלות נוספות עד שלבסוף ר' ישראל סיפר לו על הלוואותיו היומיומיות.

לאחר שיצא מן החדר, בנו הצעיר של הרבי, רבי שמואל – המהר״ש, שלימים הפך לרבי הרביעי של חב"ד – שאל את אביו: "מה ראית בו שביקשת לקרוא לו?" השיב לו אביו: "ראיתי כי על ראשו זורח עמוד אור של חסד דאצילות".

הסיפור הזה מעורר פליאה: הרי החנונים לא נצרכו זה לכסף של חברו, אז מה היה העניין של ההלוואות שלהם, איזה חסד הם עושים בכך?!

כעת עינינו נשואות אל אחינו בארץ הקודש, מחשבותינו עמם ותפילותינו למענם. התקופה אינה קלה, אך בעזרת ה' עוד לפני פורים נראה שמחה אמיתית. 'עולם חסד ייבנה'. בתלמוד מסופר על שני חכמים, אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין, שהכינו סעודות פורים ושלחו זה לזה את המאכלים, ונחשב להם שקיימו מצוות משלוח מנות. מה התועלת בכך? הרי לפני ההחלפה היתה לכל אחד סעודה, וגם לאחריה לכל אחד יש סעודה. האם כך מקיימים מצווה? כן! מפני שעצם הנתינה זה לזה, אפילו רק מחליף עם חברו את אותה מנה, הדבר מביא לו שמחה.

נתינת מתנה וצדקה מביאה לבן אדם שמחה יותר מהשמחה שיש בקבלת מתנה. עד שהרמב"ם אומר שהוא דומה להקב"ה. היות שהקב"ה הוא מקור השמחה מובן שהיכולת שלנו להדמות בדרכיו מביאה לנו שמחה.

וזו התשובה, שמחליפים מנות זו שמחה, כי אחד נותן לשני הוא כבר שמח בזה שנותן לשני, ולא חשוב מה שהוא קיבל, אלא מה היה קודם, ששימח את השני. לכן אצלנו בגמ"ח "קרן חיה-מושקא", אלו שנותנים את הכסף הם קיבלו את עמוד החסד מעולם האצילות לא כי היו צריכים את הכסף אלא כי נתנו את הכסף, הנתינה היא נותנת את השמחה.

זו הסיבה שחשבנו על הקמת הקרן כי חשבנו על משהו שמציין את החיים של חיה מושקא שכל המצב שלה היה שמחה, שמחה לעזור לאחרים ועשתה את זה בשמחה.

כאשר בתנו הקטנה הסתלקה מן העולם, כתבנו על מצבתה: "הייתה מקור של שמחה", היא למדה בבית הספר קורבסקי במוסקבה, הייתה בת שש, וכשהגיע זמן ארוחת הצהריים הייתה עומדת ליד הכיור ועוזרת לילדים אחרים ליטול ידיים כראוי והחלטנו שבזכרה נעזור לאנשים, נדאג שאנשים יסייעו זה לזה. זה יהיה מקור של שמחה.

במשך שנות קיום הקרן ניתנו ממנה הלוואות בסכומים אדירים. לאחרונה פנה אליי איש עסקים וסיפר: "אני חייב כסף לבנק ומשלם ריבית. מה שאני מרוויח בעמל רב הולך לתשלום הריבית — אפילו לא לכיסוי הקרן. הכסף שלי יורד לטמיון. אנא תנו לי הלוואה כדי שאוכל לסגור את החוב". שאלתי אותו אם פנה ל"קרן חיה-מושקא”. הוא השיב: "פניתי. אמרו לי שהכול חולק, הקופה ריקה, ויש כבר רשימת המתנה למי שיקבל הלוואה כאשר הלווים הקודמים יחזירו".

פורים קרב, ובפורים – כפי שאומרת ההלכה – נותנים "לכל הפושט יד". הבה נקבל על עצמנו החלטה טובה לפני פורים ונחזק את הגמ"ח, נשמח אחרים – וזה ישמח אותנו!

צילום: דמיטרי לובאייב.