הודו: בית חב"ד יקים מקוה לע"נ הילדה השליחה

ערוץ 7

הרב מוטי וליבי גרומך, שליחי חב"ד מזה כשבע שנים בכפר הנידח האמפי שבדרום הודו, שכלו לפני כשנתיים את בתם, דבורה לאה גאולה בת ה-11 חודשים, שלקתה בשפעת, אך הרופאים בכפר הנידח, לא זיהו את דלקת הריאות ונתנו לה טיפול נגד התייבשות.

לאחר שהחום עלה הם הבינו שעליהם להרחיק למומבי, אך זה כבר היה מאוחר מדיי. היום כמעט שנתיים אחרי פטירתה, הם חונכים מקווה טהרה לזכרה.

מוטי מספר לערוץ 7 על המאמצים שהם עשו כדי שהמקווה יעמוד על תילו, "לבנות בהודו, זה לא פשוט. התנאים מאוד פרימיטיביים, נסעתי עכשיו 14 שעות באוטובוס לבומביי כדי לקנות תאורה למקווה, שהכול יהיה מהמובחר ביותר. יש כאן המון ישראלים בין ראש השנה לפסח, כי הנוף כאן הוא מדהים, טבע מטורף, נהרות, עצי קוקוס, באמת מאוד ציורי, רצינו שיהיה מקווה, לנשים".

עונת המטיילים מסתיימת בפסח, אז החום הופך לבלתי נסבל ומוטי, ליבי ובתם חיה מושקה חוזרים ארצה עד לראש השנה.

למרות הטרגדיה הם החליטו לחזור לכפר הנידח ולהקים שם מקווה, "אנחנו בנים של הקב"ה וגם אם יש שאלות ואנחנו לא מסכימים, הרבי לימד אותנו שיהודי מגיע לו הטוב ביותר ובן יכול לשאול למה זה קורה אבל הוא ממשיך להיות בן מאמין. אז היו לנו שאלות ובטח שהיו סיבות למה לא לחזור, אבל ידענו שזה הייעוד שלנו, שלכל יהודי יהיה מה שצריך, כולל כאן בהאמפי, שבת תפלין וגם מקווה טהרה".

פטירתה של הבת, רק המחישה את גודל הפרימיטיביות בכפר בו הם חיים, הוא אומר, "זה היה בשבת, החום שלה עלה, נתנו לה אקמול וזה לא ירד, הלכנו לרופא שאמר לנו שאולי היא התייבשה ונתן לנו אינפוזיה, למחרת שום דבר לא השתנה והיא נהייתה אפאטית, הרופא אמר לנו ללכת לעיר גדולה יותר שיש יותר אמצעים. נסענו לעיר אחרת בתקווה לתפוס מטוס לבומביי, היינו כבר בשער והמטוס המריא.

בנתיים נגשנו לבית החולים שם גילו שאין לה מספיק חמצן בדם, אחת הריאות כבר לא תפקדה. היינו בקשר כל הלילה עם ד"ר ברקוביץ מאסף הרופא שהדריך אותנו. כל דבר היינו צריכים לרוץ לקנות בבית המרקחת, ניסינו לבדוק הטסה רפואית, אבל כנראה זה כבר היה מאוחר מדיי, בחמש לפנות בוקר הלב הפסיק לעבוד".
להלוויה בישראל הגיעו מאות מטיילים, "בכ"ה באדר לפני שנתיים הייתה הלוויה, כל המטיילים שהכירו אותנו הגיעו, זה התפרסם ברשתות, הבנו לראשונה עד כמה אנחנו תפסנו אצלם מקום".

ההחלטה לבנות מקווה לדבריו הייתה מתבקשת, "החלטנו שאנחנו נוסיף כאן אור. חזרנו באלול לפני שנה עם כל המרץ לבנות מקווה, והיה לנו נס גדול, בקיץ האחרון הייתה כאן בצורת , ופתאום היה שבוע של גשם בלי הפסקה שמילא את המקווה. ברוך ה' המקווה כבר מוכשר ויש כאן נשים נשואות שמגיעות עם הבעל לירח דבש, שיכולות לטבול. התחלנו לבנות בלי ממש להתחשב במצב הפיננסי, לקחנו הלוואות מההורים, ואני מקווה שאנשים טובים יעזרו לנו גם עם זה".

*