משמעותו של יום: חמשה עשר בשבט – ראש השנה לאילנות

מנהגי היום

בשנת תשמ"ז קרא הרבי לערוך כינוסים בט"ו בשבט לחיזוק והוספה בתורה, בתפילה ובפרט להתחזק בהליכה באורחותיו של בעל ההילולא דיו"ד שבט – אדמו"ר הריי"צ.

הרבי ציין למנהג לאכול ביום זה חרובים (מלבד שבעת המינים), להם שייכות מיוחדת לניסים "כסיפור הגמרא על רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ובהמשך לזה מסופר על כמה וכמה ניסים שאירעו לו, בהיותו 'מלומד בניסים'".

ביחידות כללית שנערכה בי"ג שבט תשמ"ז הרבי אמר שמנהג ישראל לאכול בט"ו בשבט פירות טעימים, ולברך לפחות על פרי אחד שהחיינו, ובשיחה האחרונה לעת עתה ששמענו מהרבי בסמיכות לט"ו בשבט הזכיר הרבי את המנהג של אכילת פירות בכלל, ומפירות ארץ ישראל במיוחד.

ישנם הנוהגים לומר בט"ו בשבט קטעים מתנ"ך ומספר הזהר. הרבי כותב על כך: "לא ראיתי במדינותינו נוהגים כן".

הרבי שולל את המנהג לטעת עצים בט"ו בשבט וכותב ש"זהו עניין חילוני לגמרי", ואין לערבו במנהגי שולחן ערוך. הרבי אף מציין לגמרא שאומרת שאין בעצי סרק משום יישוב ארץ ישראל.

אין אומרים תחנון בט"ו בשבט, כמו כן בי"ד שבט בתפילת מנחה אין אומרים תחנון.

שם התאריך

יש הנמנעים, מסיבות שונות, מלומר "טוּ בשבט". בשיחות וכתבי הרבי, הלשון הרווחת היא "חמשה עשר בשבט", אך קיימים מספר אזכורים של היום כ"טו בשבט", או אף "Tu bishevat".

משמעותו הרוחנית של ראש השנה לאילן

במקומות רבים, מבאר הרבי את התוכן הרוחני של ראש השנה לאילן בנוגע לעבודת השם, זאת על יסוד דברי הפסוק "כי האדם עץ השדה":

טיפול בשתיל רך הוא בעל השפעה משמעותית על כל עתידו של העץ, כך גם השקעה בחינוך בגיל צעיר, משפיעה הרבה יותר מאשר בגיל מבוגר יותר.

האילן מחולק בכללות לשלושה חלקים: א) השרש – נעלם מהעין, אך בו תלוי עיקר חיות האילן ורומז לאמונה, ב) גוף האילן – הרוב המכריע של האילן, רומז לקיום התורה ומצוות על ידי האדם, ג) הפירות – התכלית והשלימות שעבורו נברא האילן, ורומז להשפעת האדם על סביבתו וזיכוי הרבים.

עיקר האחריות לגידולו של העץ היא על הגנן, הרומז לאנשים שהופקדו על חינוך הנוער – ההורים והמחנכים.

כדי שהאילן יגדל כראוי, צריך להרחיק ממנו עשבים מזיקים, הרומזים לחברים רבים ובלתי הגונים, ולספק לו מים חיים – הרומזים לתורה, אין מים אלא תורה.

בשונה מחיטה ירקות וקטניות שמיועדים להשביע את האדם ורומזים לעבודה המוכרחת, הפירות אינם אלא לשם תענוג ועידון, ורומזים לעבודת השם מתוך תענוג, שהיא עבודה נעלית יותר, ואפילו ראיית אילנות נושאים פירות בלבד גורמת לתענוג.

במחיצת הרבי מלך המשיח

לאורך השנים כאשר חל ט"ו בשבט בשבת, התוועד הרבי לכבוד התאריך, ההתוועדויות התקיימו בשנים: תשט"ז, תש"כ, תשכ"ב, תשכ"ג, תשכ"ו, תשל"ו, תש"מ, תשמ"ג, תשמ"ו, תשמ"ז, תשמ"ט, תש"נ.

בפעם הראשונה שנערכה התוועדות בט"ו בשבט כשהוא חל בימות החול היה בשנת תשל"א (בין מנחה לערבית) ונודעה פרשת הדברים השמיימים דאז.

לאחר מכן התקיימו התוועדויות בהזדמנויות הבאות: מוצאי ט"ו בשבט תשל"ב; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ד; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ה; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ז; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ח; ליל ט"ו בשבט תשל"ט; ליל ט"ו בשבט תשמ"א; ליל ט"ו בשבט תשמ"ב; ליל ט"ו בשבט תשד"מ; ליל ט"ו בשבט תשמ"ה; ליל ט"ו בשבט תשמ"ח (ובשנים שלאחר מכן בתקופה שכבר לא התקיימו התוועדויות בימות החול, אמר הרבי שיחות ב: יום א' ט"ז שבט תשמ"ט; יום א' י"ד שבט תשנ"ב לפני חלוקת הדולרים; ליל ט"ו בשבט תשנ"ב (בזאל הקטן); מוצאי ט"ו בשבט תשנ"ב).

לכבוד ט"ו בשבט הוציא הרבי מאמרים מוגהים: ד"ה ארבעה ראשי שנים דט"ו בשבט תשל"א – קונטרס חמשה עשר בשבט תנש"א; ד"ה בחודש השלישי דט"ו בשבט תשל"ד (שיצא לאור בקונטרס כ"ב שבט תש"נ); ד"ה הנני ממטיר דט"ו בשבט תשל"ז (שיצא לאור בשעתו); ד"ה באתי לגני דט"ו בשבט תשל"ח (שיצא לאור בקונטרס כ"ב שבט תשמ"ט)

בנוסף, בשנת תשל"ד הרבי ערך ביקור ב"מכון חנה" לאחר ההתועדות; ובט"ו בשבט תנש"א חילק הרבי שטר של חמש דולר לכל אחד מאלו שעברו לפניו לאחר אמירת השיחה.

נערך מתוך חב"דפדיה