דרשת משיח בפרשה: שמחת הגאולה

להורדת הדרשה לפרשת כי תצא בעברית

להורדת הדרשה לפרשת כי תצא באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת כי תצא בצרפתית

***

שמחת הגאולה

מבוסס על שיחת ש"פ תצא תשמח

מה עוד לא עשו להביא את הגאולה?

בעיר חלם הידועה נפסק שאסור לספר בדיחות לציבור ביום שבת

למה?

כי זה "מכין", את הבדיחות הם יקלטו רק ביום ראשון…

***

השבוע מתמקד במאורעות השבת יותר מאשר בדיני וסיפורי הפרשה. קביעות שבת פרשת כי תצא השנה היא בי"ד אלול-יום המסוגל ביותר לעבודת ה…שמחה!

איך בדיוק?! אתם בוודאי שואלים..

ראשית כל, מיום זה מתחילין לדרוש וללמוד את הלכות חג הסוכות ("שלושים יום קודם החג"), חג שזכה לשם:"זמן שמחתינו", שמחה כפולה-שמחת עם ישראל באלוקיו, ושמחת הבורא בנו. ואם מיום זה ואילך אנו "דורשים בהלכות החג", אז כמו כן גם דורשים מאיתנו לשמוח ולהתחיל להרגיש את ימי השמחה הבאים עלינו לטובה. ובעיקר, שהשנה הבאה עלינו לטובה היא שנת "הקהל" המורה על אחדות ושלימות עם ישראל, דבר המוסיף ומעצים את השמחה.

זאת ועוד, אנו חסידי חב"ד יודעים, שבערב שבת-י"ג אלול, חל יום הנישואין של האדמו"ר הקודם, הרבי ריי"צ, בשנת תרנ"ז. הדבר מקבל משנה תוקף בשנה זו מכיון הקביעות של השנה זהה לשנת הנישואין האורגינלית (גם אז י"ג אלול חל ביום שישי). שמחת נישואין היא, בכל אדם פרטי, אחת מהשמחות הגדולות ביותר (אם לא הגדולה מכולם..) ובעיקר כשמדובר בקשר לנשיא בישראל ש"הנשיא הוא הכל"- הרי זו שמחת כלל ישראל כעם וכל יהודי פרטי כיחיד. הדבר נכון בקשר לכל נשיא ובעיקר בנוגע לנישואי הרבי הקודם, מכיון שבעת נישואיו, החל אביו, הרבי הרש"ב, לומר סדרת מאמרים ארוכה (המשתרעת על למעלה ממאה דפים..) הידועה בשם:"שמח תשמח", בו הוא מסביר באריכות את חשיבות השמחה ואת כוחה הבלתי נלאה בעבודת ה'. (למעשה, האימרה החסידית המפורסמת "שמחה פורצת גדר" – מקורה בהמשך זה!)

בהתוועדות נפלאה (בשנת תשמ"ח, שהיתה אותה קביעות כשל השבת) הקדיש הרבי מלך המשיח את ההתוועדות כולה לנושא השמחה, ועל הקשר העמוק בין השמחה והבאת הגאולה.

ראשית כל, אחת מגולות הכותרת של הגאולה היא, ללא ספק, השמחה! הנביא ישעי' מתבטא על כך במילים האלה:"ופדויי יהוה ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (לה,י). שיבת ציון היא מקור שמחה, כזו שמחה המוגדרת בפסוק כ"שמחת עולם" נצחית ואינסופית, שאין לה אח וריע בעולם הזה, שמחה כל כך עוצמית שהדוגמא היחידה שניתן לדמות ולהשוות לה בעולם המושגים שלנו היא….שמחת נישואין! ב"שבע ברכות" אנו משווים (מתוך בקשה ותפילה) את שמחת הנישואין לשמחתו של אדם הראשון בגן עדן לפני החטא ולשמחת הגאולה האמיתית והשלימה ("שמח תשמח..כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", "מהרה ישמע..קול ששון וקול שמחה..קול..חתנים מחופתם") שבכך אנו רוצים להדגיש ולהבליט את העוצמה הכה חשובה הטמונה בכח השמחה. השמחה נותנת לאדם חופש ושחרור, השמחה משחררת אותנו מכל מתחים ולחצים פנימיים ו/או חיצוניים, השמחה גורמת לנו להרגיש כמו ב"גן עדן", והשמחה היא מעין טעימה של גאולה, גאולה פרטית וכללית מכל ענין או דבר מבלבל או מטריד.

ההשוואה בין שמחה לגאולה מתחזקת שבעתיים כשנשים לב לעובדה שמלך המשיח (כמו השמחה..) נקרא "פורץ", על שם היותו מצאצאיו של פרץ בן יהודה, סב סבו של דוד המלך, ועל שם תפקידו העיקרי לפרוץ ולבטל את מדידות והגבלות הגלות, וזוהי ג"כ תכונתה של השמחה, כפי שהזכרנו לעיל.

בהמשך לביאור הנפלא בין השמחה למשיח ולגאולה, הציע הרבי מלך המשיח הצעה חדשנית ומעניינת. הרבי אמר שניסינו כבר הכל-התוועדויות ערכו כבר לרוב, בהפצת המעיינות עוסקים כבר מזמן הבעש"ט, תהלים אמרו כבר למכביר, ואפילו צדקה נתנו בשופי (ותמיד טוב להוסיף עוד..) -אז אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש, משהו שעוד אף פעם לא ניסו…אבל מה?! האם לא עשינו כבר הכל?!

"הדבר שעדין לא עשו בשביל להביא את המשיח הוא -עבודת השמחה הרצוי' בשביל להביא

את המשיח"!

ואין הכוונה שמחה כפשוטה, "עבדו את ה' בשמחה", כי ב"שמחה של מצוה" עיקר הדגש הוא על המצוה, עבודת ה' הנגזרת מרגש השמחה, ואילו השמחה עצמה נהיית לדבר טפל, משני, שולי ומזערי המשמש (סה"כ..) ככלי להגיע למטרה וכאמצעי להגיע לתכלית.

מה שנדרש מאיתנו, החל מעכשיו-י"ד אלול, הוא "שמחה בטהרתה"-עבודת השמחה לשם מטרה ותכלית אחת-הבאת הגאולה!

אז, אם הקשר הזה בין משיח, גאולה ושמחה הוא כל כך ברור וכל כך פשוט, כתוב בנביא, מרומז בסידור (בנוסח "שבע ברכות" כנ"ל), אז איך זה שלא שמנו לב לזה קודם???

התשובה פשוטה, מסביר הרבי, כשנמצאים בחושך לא רואים את האור, גם אם הוא קרוב… וכשנמצאים בצער לא מרגישים את כוחה של השמחה, גם אם היא מעבר לפינה. בחשכת וצער הגלות, קשה לדרוש, קשה להבין וקשה להרגיש את עוצמתה החיונית של השמחה. לכן, לא ניסו בני ישראל בדורות הקודמים את הדרך הסלולה הזאת. אבל בדורנו זה, הבטיח לנו הרבי מלך המשיח, ש"ינסו ויווכחו"! אם נוסיף ב"שמחה בטהרתה" נזכה במהרה לביאת המשיח והגאולה!

בהזדמנות אחרת, בקשר לשמחת בית השואבה, אמר הרבי, שאם יבוא מישהו וישאל "מדוע אתם שמחים כל כך? יש לענות לו, האם לא שמעת?! כבר מפורסם בעתונים, שמשיח מגיע בכל רגע!"

בסיום אותה התוועדות מרוממת התחיל הרבי את ניגון ההקפות של אביו, ר' לוי יצחק, עמד מלוא קומתו ורקד בשמחה גדולה. ונסיים בסיפור אותו נהג לספר הרב יקותיאל ראפ ע"ה, יו"ר מטה שירה וזמרה, מוסד שהוקם בעקבות אותה שיחה.

בג' מנחם אב תשנ"ד, חודש לאחר ג' תמוז, נערך כינוס הודיה לרופאים ב770. בכינוס נכחו ד"ר פלדמן ע"ה ויבלחט"א ד"ר אליהו רוזן, שגם התבקש לנאום לפני הקהל. באותה הזדמנות הוא סיפר , שפעם הרבי קרא לו בשנים תשנ"ב-תשנ"ג ומלמל באוזנו כמה וכמה משפטים שהוא לא הצליח הבין, אבל שתי מילים הוא שמע בצורה ברורה..

ואותם שתי מילים היו:"שירה וזמרה, שירה וזמרה!"

סיפור זה חזר על עצמו עשרות פעמים במשך אותם שנים, את שאר המילים הוא לא שמע או הבין, אבל צמד המילים "שירה וזמרה" היו ברורים. לאור האמור, אלו צמד המילים האחרונות (לעת עתה) ששמענו מהרבי, ולכן הם הם צו השעה. מעניין גם לציין שביום חמישי, ל אד"ר תשנ"ב, מספר ימים אחרי המאורע שקרה בכ"ז אד"ר, התקיים סיום הרמב"ם ב770, ולפתע נשמע קולו של המזכיר, הרב גרונר ע"ה, בשידור חי מחדרו של הרבי, והוא אמר שהוא עכשיו שמע מהרבי :"תהיה רפואה קרובה ברוב שירה וזמרה". וגם לנו תהיה גאולה קרובה ע"י רוב שירה וזמרה!

ונסיים בסיפור קשה אך מרומם ששמעתי לאחרונה. זה היה ביום שמחת תורה בזמן השואה, בחורי ישיבה יחד עם יהודיפ פשוטים הובלו לתא הגזים באחד ממחנות ההשמדה. אחד מהבחורים החליט לעשות מעשה. הוא התחיל להמריץ את חבריו לפתוח ב…ריקודים! אחרי הכל, שמחת תורה היום, ועדיין לא עשינו הקפות…ללא ספר תורה (כי כל יהודי הוא כמו ספר תורה), ללא בימה, ללא ארון, ללא בית כנסת, הוא החל לרקוד ואף הצליח לשכנע את מספר מחבריו להצטרף למחול. השירה והזמרה הגיעה לאזניו של אחד מקציני האס.אס ימ"ש. הוא שאט אל התא כשרצח בעיניו. "שקט" הוא צעק. אבל אותו בחור לא הפסיק הוא פנה לקצין באומץ וגבורה ואמר:""שמחים וששים אנו על כך שאנו זוכים להיפרד מעולם כזה, שיש בו רשעים כמוכם, ועל שהנה עוד רגע קט עורכים אנו 'פגישה' עם כל הורינו ומשפחותינו ששלחתם מכאן למעלה!!!…"

הקצין במרוב כעס וחמה שפוכה לא ידע את נפשו. הוא פנה אל אותה קבוצת בחורים בצעקות רמות:"אם ככה, אני לא אתן לכם לשמוח! צאו כולנו מהתא, ואני כבר יטפל בכם מחר!!!

באותו יום לקראת ערב, מוצאי שמחת תורה, הגיעה לפתע פקודה בהולה מהוורמאכט (המפקדה העליונה) שבברלין, בה נקרא אותו קצין בדחיפות, והוא נלקח למחנה אחר מרוחק, וככה, ע"י השמחה, ניצלו ממוות כל אותם הבחורים.

שבת שלום!

**

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?

לחץ כאן להרשמה