למה אהרן לא אכל את הקורבן? • משיח בפרשה

לקריאה והורדה

כשמדברים על אוכל, הלב אומר: ללכת למסעדה, המוח אומר: משלוח עד הבית, והכיס אומר: טוסט…

בפרשת שמיני אנו קוראים על דו שיח הלכתי מעניין שהתנהל בין משה רבינו לאחיו הגדול, אהרון הכהן.

לאחר פטירת שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא "בהקריבם אש זרה לפני ה'", מצווה משה רבינו לשאר האחים "אכלו את החטאת במקום הקודש"- שעליהם לאכול את קורבן החטאת שהובא בו ביום, אע"פ שהם אוננים, ובדרך כלל לאונן אסור לאכול קדשים. בהמשך הפרשה מגלה משה ששעיר חטאת ראש חודש לא נאכל אלא נשרף, לאחר הסקנדל הגדול ובהמשך לפתיחת ועדת החקירה הממלכתית על מאורעות "היום שמיני"- ר"ח ניסן, מתנהל ויכוח הלכתי בין שני גדולי ישראל, משה רבינו ואהרון הכהן.

עיקר הדיון ההלכתי אינו מופיע במפורש בכתובים, אלא הוא נידון בהרחבה בסוגיית הגמרא (זבחים קא,א) ומובא בפרש"י על התורה. על תשובתו של אהרון "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'" (ויקרא י', י"ט) דורשת הגמרא שטענתו של אהרון הייתה – "שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה, דאי בקדשי דורות ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כ"ו, י"ד) לא אכלתי באוני ממנו, בקדשי דורות לא כל שכן". זאת אומרת, ציווי הקב"ה למשה רבינו שבני אהרון אמורים לאכול את הקורבנות שהוקרבו בו ביום היה דווקא על הקורבנות המיוחדים שהוקרבו רק בו ביום, דהיינו: חטאת נחשון בן עמינדב ושעיר חטאת עיזים, אבל קורבן חטאת ר"ח, קורבן קבוע ומקודש לדורות, הוא בעל קדושה מיוחדת, נעלית יותר, ולכן ייתכן שעל קורבן זה לא חל ציווי הקב"ה. בסופו של דבר, משה רבינו הסכים לחילוק אותו הציע אהרון "והודה ולא בוש" שאכן אהרון צודק.

גם רש"י בפירושו על התורה מביא את טענתו של אהרון שקיים הבדל גדול וברור בין "קדשי שעה" (קרבן נחשון וחטאת העיזים) ל"קדשי דורות" (שעיר ר"ח), אלא כשמעיינים היטב בלשונו של רש"י רואים שקיים הבדל בולט ומשמעותי בין לשון רש"י לבין לשון הגמרא.

רש"י מעתיק רק חלק קטן מלשון הגמרא, וגם ציטוט זה מובא בשינוי. "אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות". בהשקפה ראשונה, נראה שרש"י רק מקצר את לשון הגמרא, אבל כד דייקת שפיר רואים הבדל משמעותי בין שתי הלשונות.

לפי רש"י משמע, ש"קדשי שעה" מצד עצמם הם קלים יותר מ"קדשי דורות", ולכן לא ניתן להחיל את ההיתר שניתן על אכילת "קדשי שעה" גם בנוגע ל"קדשי דורות". אבל מלשון הגמרא משמע בדיוק להיפך, ש"קדשי שעה" חמורים יותר מ"קדשי דורות", אלא שיש 'קל וחומר' מיוחד, אותו אנו לומדים ממעשר, שמחייב שאסור לאכול "קדשי דורות" באנינות.

לפי האמור, לא רק שרש"י אינו מצטט את דברי הגמרא במילואם, כי אם להיפך, רש"י (בפשוטו של מקרא) חולק על סברת הגמרא לחלוטין! לפי רש"י, "קדשי דורות" חמורים יותר מ"קדשי שעה", ואילו לפי הגמרא ההפיך הוא הנכון, "קדשי שעה" חמורים יותר מ"קדשי דורות".

מהי סברת המחלוקת בין רש"י לדברי הגמרא? ומהי ההוראה אותה ניתן ללמוד ממחלוקת רעיונית זאת?

בשיחה נפלאה מבאר הרבי מלך המשיח את עומק הדברים ואת ההוראה הנלמדת מכך בנוגע להבאת הגאולה.

הרבי מבאר שרש"י וחז"ל אינם חולקים מה יותר חמור, "קדשי שעה" או "קדשי דורות", אלא איזה על סוג "קדשי שעה" מדובר בפרשתינו. לפי ביאור הרבי, קיימים שני סוגי "קדשי שעה", והם שונים מאוד אחד מהשני. סוג ראשון ב"קדשי שעה" הוא קורבן חד פעמי, שלא היו לו שום תוצאות והשלכות עתידיות.

דוגמא לכך: קורבנות אליהו הנביא בהר הכרמל, אלו קורבנות שהיו (ויהיו) רק פעם אחת בהיסטוריה, והם לא גרמו לשום קדושה נמשכת במקום הקרבתם. לעומת זאת, קיים סוג שני של "קדשי שעה", קורבנות שאמנם הובאו רק פעם אחת, אבל הם גרמו "קדושה לדורות", בדומה לקורבנות חנוכת המשכן או קורבנות ימי המילואים, שע"י הקורבנות הקדושה האלוקית ירדה למשכן למשך דורות ארוכים. ניתן להגדיר את שתי הסוגים האלו כ"קדשי שעה סתם", ו"קדשי שעה (שפעולתם) לדורות".

לכולי עלמא, הסוג הראשון ב"קדשי שעה", "קדשי שעה סתם", הוא קל יותר "מקדשי דורות", ולכן היתר שניתן ל"קדשי שעה" כאלו, לא יחול על "קדשי דורות". לעומת זאת, "קדשי שעה לדורות" הינם חמורים יותר מ"קדשי דורות" סתם, מכיון שדווקא ע"י הקרבת קורבנות אלו חלה הקדושה "לדורות", ופשוט לומר שדבר הגורם לקדושה הינו חשוב יותר, חמור יותר, וקדוש יותר מדבר הנגרם על ידו, לכן "קדשי שעה" כאלו הינם חמורים יותר מ"קדשי דורות".

לפי הסבר זה, מובנים דברי הגמרא שללא ה'קל וחומר' המיוחד ממעשר היינו חושבים שההיתר שניתן לאכילת "קדשי שעה" חל גם על "קדשי דורות", כי קדשי שעה אלו הינם חמורים יותר.

רש"י, לעומת זאת, מסכים באופן עקרוני עם האמור לעיל, "קדשי שעה" כאלו אכן חמורים יותר מ"קדשי דורות", אלא שהוא חולק על אכילת הקדשים. לפי רש"י, החשיבות המיוחדת של "קדשי שעה" היא בעצם הקרבתם, כי הקרבה זו הביאה לחנוכת המשכן ולהשראת השכינה בו. משא"כ בנוגע לאכילת קדשי השעה, שאין בה שום חשיבות, היא לא גרמה לשום קדושה לחול, כי אכילת הקורבנות התבצעה לאחר שכבר נחנך המשכן והקדושה כבר שרתה בו. לכן, בקשר לאכילת קדשי שעה, סובר רש"י, שהיא קלה יותר מאכילת קדשי דורות ואינה דוחה את האנינות.

לעומת זאת, לדעת הגמרא, גם לאכילת קדשי שעה יש חשיבות מבחינת חנוכת המשכן, כמו שבקורבן רגיל, הדין הוא ש"כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים", כך גם בקשר לאכילת קדשי שעה אלו יש קדושה מיוחדת והיא אמורה לדחות את האנינות אילמלא ה'קו וחומר' המייוחד ממעשר.

לאור האמור נמצא, שלכולי עלמא, הקרבת "קדשי שעה לדורות", חמורה יותר מכל סוג קדושה או קורבן אחר, והמחלוקת בין רש"י לגמרא היא רק בנוגע לאכילתם.

במישור הרוחני של הדברים, "קדשי דורות" מייצגים את הוראות התורה הנצחיות, עניינים קבועים הקיימים מדור לדור ללא שינוי. לעומת זאת, "קדשי שעה" מסמלים את ההוראות המיוחדות המתחדשות מדי דור. תקנות והוראות מגדולי וחכמי ישראל הנדרשים מצד "צו השעה".

ב"קדשי דורות"- את מצוות התורה וההלכות הפסוקות בשו"ע, קל יותר לקיים מכיוון שאנו מורגלים כבר בהם. לעומת זאת, ב"קדשי שעה" -ההוראות של הרבי המיוחדות לדורנו, מתייצב ה"יצר הרע" במלוא קומתו וטוען:" מי אמר?!" "מה יום מיומיים?!" "עד עכשיו החיים היו בסדר גם בלי זה, אז למה ההוספה?!"

וזוהי ההוראה הנלמדת מהביאור הנ"ל, הן לרש"י והן לגמרא, ישנה חשיבות מיוחדת דווקא ל"קדשי שעה", עוד יותר מ"קדשי דורות", וצריך להקפיד על קיום "קדשי שעה" באופן חמור יותר מההקפדה על "קדשי דורות". ובנוגע לענייננו בנושא הבאת הגאולה, לפי כל הסימנים אנו נמצאים "בעקבתא דמשיחא", עד כדי כך שמשיח צדקנו "משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים", ודרישת השעה היא להכין את עצמו, משפחתו, סביבתו והעולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו, ועבודה זו צריכה להיעשות מתוך הקרבה עצמית מלאה, עוד יותר מההתמסרות הרגילה להוראות התורה הרגילות ("קדשי דורות"). עבודה זו צריכה להיעשות "בכל מאדך", כי זהו ענין שהזמן גרמא והוא דוחה בחשיבותו עניינים ועבודות אחרות, עד כדי מסירות נפש, ללא כל חשבונות, מתוך ביטול מוחלט, בדומה ל"שריפת הקרבן" וביטול מציאותו.

ודווקא עבודה כזאת, ללא כל חשבונות, מביאה את ההתגלות של משיח צדקנו, שבא דווקא "בהיסח הדעת", ע"י עבודה שלמעלה מהדעת!

נסיים בסיפור על החשיבות המיוחדת שנתן הרבי ל"קדשי השעה" ול"צו השעה" של דורנו-לעודד ולחזק את עם ישראל, להבאת הגאולה.

סיפור ששמעתי בשעתו מפי הרבי יוסף ישעי' ברוין, מרא דאתרא של שכונת המלך.

"הרב בנימין ע״ה וויליגער, מזקני חסידי צאנז קלויזענבורג וגם מקורב להרבי, הי' עד קידושין בחתונה שלי, וגם אחד מהמתפללים בבית כנסת של סבי ע״ה. הרב וויליגער סיפר שלילה אחד, בשנת תנש״א, בשעה רבע לאחת, לאחר שסוף סוף הספיק להירדם, הטלפון בבית מצלצל. הוא מרים את השפופרת בתמיהה על הצלצול באמצע הלילה, ושואל מי זה? ועונים שמטלפנים מליובאוויטש, זה היה הרב גראנער ע״ה.

הוא שאל, מי אחראי על הגליון הנקרא ״צאנז״?

(הרב וויליגער חשב לעצמו – בשביל זה אתה מתקשר אליי עכשיו?! אפשר לדבר על זה מחר בבוקר…).

הרב ווילגער ענה לו, שהוא לא המוציא לאור, אלא אחד מבני משפחתו של האדמו״ר אחראים על כך.

המזכיר המשיך: הרבי אמר לי שאם אתה האחראי אזי הרבי "מצווה" עליך, ואם לא אזי הוא רק מבקש…

בגליון הנזכר, אחד מהמדורים הקבועים הוא דברי תורה של האדמו״ר מצאנז (הדפיסו שם תורות שלו משנים שעברו) ובגליון שעבר בחרו תורה שהרבי מקלויזנבורג דרש בשנת תשי״ז, שמלאה עם ״שווערע ווערטער (דברים קשים) דברי מוסר חריפים.

המזכיר שאל בשם הרבי, שהרי ישנם עוד תורות שלו, למה חייבים להדפיס דווקא תורות כאלו. בתקופה כזו צריכים לחזק את עם ישראל, ואת החסידים בקלויזנבורג בפרט. ולכן הוא מתקשר שהרבי מבקש שלא לכתוב דברים קשים בזמן כזה, וכל זה ברבע לאחת בבוקר!

שבת שלום!

____

מבוסס על לקו"ש חלק כ"ז שמיני ב'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן