נשים מספרות: "אימצתי כלה ונהייתי כלה"

קרן ׳עדי עד׳ לקחה את אותה מצווה חשובה של ׳הכנסת כלה׳, ועשתה ממנה דרך חיים. הקרן מחזיקה מערכת שלמה של העמדת סיוע לכלות אנ"ש בארץ. כל חברות הקרן מנהלות אותה מתוך תחושת שליחות פנימית ומבלי לקבל תמורה, בהתנדבות מלאה. כלות מכל רקע זוכות לקבל חבילת נדוניה שנותנת להן את יריית הפתיחה של השלב הכה מרגש בחייהן- בניית בית בישראל.

הגב׳ ברכה טברדוביץ, מנהלת הקרן מספרת כי לאורך כל שנות פעילותה בקרן ׳עדי עד׳, זכתה להיות עדה לסיפורי מופת בכל מה שנוגע לאלו המסייעים בהכנסת כלה. "זה פשוט לא יאומן, העיסוק עם כלות והגשת העזרה עבורן הינם מתכון מוצלח לפתיחת צינורות של שפע. אנשים שהיו זקוקים להצלחה בביתם ודווקא בנושא הזה של שידוכים ובניית בית, ראו ישועות מהירות ממש, מיד לאחר שנתנו כתף ותמכו בכלות הנדרשות לעזרה".

עדי עד מסייעת כאמור לכל כלות אנ"ש, בנוסף ישנו מסלול מיוחד עבור כלות נזקקות. אלו מקבלות חבילת סיוע מלאה הן מצד הנדוניה הפיזית, והן מזאת בעלת ההיבט המנטאלי והרוחני. ליקטנו מספר אנקדוטות קטנות המסופרות בגוף ראשון מנשים המספרות על הישועות הגדולות שנגלות לאחר תרומה או סיוע לכלות;

מספרת גב' אלהרר מערד:

"קראתי על פעילות הקרן לכלות במגזין ׳משפחה חסידית׳ והתרשמתי מאד. כמו כן סופר בסיקור ההוא על נשים שנושעו בעקבות תרומתן לקרן, הייתה זו כתבתה של מירי שניאורסון בתחילת חודש כסלו תשע"ה לפני הדינר, והחלטתי שזה המקום שמתאים לי לתרום את המעשר שלי ושאני אאמץ כלה בכך שאשלם על חבילת הנדוניה שלה.

שמתי את הכסף של אימוץ הכלה במעטפה על מנת לשלוח בדואר לכתובת המיועדת, אך יום רודף לו יום והמטלות השגרתיות דחקו את ההחלטה הזאת לירכתיי מוחי. אבל, אני עדיין רוצה לשדך את בתי… שבוע לפני פסח, כשאני בעיצומם של הניקיונות לפסח, נזכרתי בהחלטה הזאת. הבטחתי לעצמי שאטפל בעניין כאשר אסיים את הניקיון.

בלילה חלמתי חלום. בחלום אני נמצאת בכנס נשים והמרצה האורחת היא ברכה טברדוביץ מנהלת הקרן, בסוף הערב היא שואלת את חברתי איפה גב' אלהרר? חברתי מצביעה עלי ברכה נגשת ומבקשת לשוחח עמי בארבע עיניים. מצאנו פינה מתאימה, היא מניחה יד על כתפי ושואלת אותי בחמימות: ׳מה קורה עם הבת שלך? לא אמרת שאת רוצה לשדך אותה? מדוע את מעכבת את השידוך?!׳ הדברים נאמרו בחיוך וללא שמץ של טרוניה.

הרגשתי נבוכה. בחלומי, שוב זכרתי את ההחלטה הישנה, את ההבטחה מהצהריים, ואת העובדה שכבר עברו מספר חודשים ולא עשיתי דבר.

קמתי בבוקר, כשאני עדיין נסערת מהחלום, מיהרתי לחפש את העיתון בו פורסמה הכתבה. אבל… ערב פסח, כל העיתונים נשלחו מזמן לגניזה. זכרתי שהכתבה התפרסמה גם באתר של נשי חב"ד, מיהרתי למחשב ומצאתי את מספר הטלפון של מזכירות הגמ"ח. לא רשמתי אותו. חייגתי תוך כדי עלעול בדפי המחשב. זהו! המשימה הושלמה! כרטיס האשראי חויב אני שכחתי שוב מההבטחה, מהסגולה ומהתרומה. השגרה. ההכנות לחג, החג עצמו…

מספר ימים אחר כך, באחד מימי חול המועד קיבלתי טלפון מבתי הצעירה שנמצאת בשליחות אי שם באמריקה הגדולה. היא אמרה לי בהתרגשות: 'אמא, אל תשאלי. ראיתי הרגע את החתן של אחותי הגדולה. הוא היה בסעודות החג ואני בטוחה שהם מתאימים'… מיד אחרי פסח הבחור חזר ארצה סגרנו את השידוך שכולם ב"ה מברכים עלי".

מספרת גב' ד. ל. ז:

"חיפשנו דירה לקניה זמן רב ולא עלה בידינו לקנות . לא דבר קל הוא למצוא דירה מתאימה לתקציב, לגודל, לנוחות הנדרשת ולצרכים של בית חב"ד אמתי. בהגיע חודש כסלו תשע"ד בו נערך הדינר השנתי של קרן 'עדי עד' המסייע לכלות לבנות את ביתן, החלטתי להגיע. בנוסף לתרומה של אימוץ כלה החלטתי בכל מחיר לקנות את המכתב של הרבי שנמכר במכירה פומבית.

מכתב של הרבי מליובאוויטש ממקור ראשון, נכתב להרה"ח הרב ישראל צבי הלוי הבר ע"ה, שלעילוי נשמתו נפתחה הקרן, ובו ברכה לקניית דירה. זכייה זו הייתה הדבר שרציתי ביותר, כיוון שזו הברכה שהייתי זקוקה לה כבר זמן רב ביותר. ב"ה, אכן זכיתי וקניתי את המכתב, מעוצב בעיצוב מרהיב. ב"ה, הפלא ופלא! מיד לאחר תקופה קצרה זכינו לקנות בית משלנו. את המפתח לדירה קבלנו "כעת חיה" בשנה הבאה בתאריך של הדינר, שהוא גם תאריך היארצייט של הרב הבר!

מספרת גב' פ. (השם שמור במערכת):

"אחת מהנשים שהוזמנו לדינר הודיעה שאינה מעוניינת לבוא. התעניינות עמוקה יותר הבהירה את עמדתה, הסתבר שהיא נמצאת במצב לא מרנין, בלשון המעטה תשובה שלילית על שידוך לו ציפתה זמן רב, עמעמה את הרצון לבוא ולהשתתף… "אין לי חשק להגיע" היא הפטירה. ברגע האחרון, רגע של התעלות היא החליטה להגיע.. על אף הכל! אך בתה הזהירה את המארגנות, שלא ילחצו אותה לתרום כסף כי המצב הפיננסי מעורר דאגה.

בסופו של דבר, היא הגיעה לדינר, נשבתה בקסמי החסד והעשייה ותרמה ס"ך 770 ש"ח לאימוץ כלה. כאשר חזרה לביתה בסיום הדינר מעורר ההשראה, בשעות הקטנות של אותו הלילה, הגיע טלפון ובו בשורה משמחת לו חיכתה זמן רב: תשובה חיובית לשידוך! שידוך שב"ה קם ונהיה בשעה טובה ומוצלחת!"

מספרת ברכה טברדוביץ:

"התקשרה אלי אחת האימהות לבחורה קצת מתבגרת, היא רוצה לתרום לקרן לכלות, היא שמעה ניסים ומרגישה שקשה לה מאד.. לא הולך… נימה של ייאוש נשמעה בדבריה.

בשמחה קבלתי את תרומתה 770 ש"ח, שהוא אימוץ כלה, אך בד בבד אמרתי לה; ׳חני, (שם בדוי) את עושה בדיוק מה שצריך- מתפללת, מבררת אצל שדכניות, נותנת צדקה בעבור כלה, אז היי בביטחון שבעז"ה זה יותר קרוב מרחוק… החתן בדרך… את ובתך תהיו במקום הזה… ואשמח שתתקשרי לבשר לי את הבשורה הטובה׳. מספר שבועות אחר כך היא מתקשרת. "ברכה", בקולה נשמעה זעקה של שמחה פורצת גבולות. "בתי כלה!!!" אני חושבת שהייתי בין הראשונות שהתבשרו בבשורה המשמחת. "זה באמת היה יותר קרוב מרחוק…" אומרת לי האם הנרגשת, "באותו יום שבצעתי את העברה הבנקאית הצעת השידוך הגיעה…"

מספרת א. מהצפון:

"חברתי הטובה נהיתה כלה בשעטו"מ והלחיים נערך במוצאי שבת באיזשהו ישוב בדרום הארץ. אני גרה בצפון, התלבטתי מאוד אם לנסוע או לא, בגלל המרחק והשעות המאוחרות של הלילה. המשפחה שלי ייעצה לי לא לנסוע אך משהו בלב דחף אותי, הרגשה פנימית אמרה לי כן לנסוע. הגעתי ללחיים ובבית של חברה שלי, הסתבר בדיעבד, היה החתן שלי. תוך כדי הלחיים הכלה אומרת לי מה את אומרת עליו הוא יכול ממש להתאים לך ואני הסכמתי לבדוק. למחרת חברה שלי פגשה חברה שמכירה את המשפחה של הבחור, וחברה שלי אמרה לה לטפל בזה מפה לשם ממש בהשגחה פרטית נפגשנו … מזל טוב. הלחיים של חברתי נערך באותו יום של דינר הכנסת כלה של הארגון עדי עד ואמי שנכחה שם תרמה לאימוץ 7 כלות. באותה שעה שאמי תרמה יותר מכפי כוחה וברכו אותה שתזכה לחתן את ילדיה, באותה שעה בדיוק נרקם השידוך בשעה טובה ומוצלחת לבניין עדי עד.