אחדות מרגשת: הסיפור המלא מאחרי ההפתעה של הבאנקעט

מנחם זיגלבוים, בית משיח

דומה שאין מי שלא מכיר את ניידות חב"ד, או בסלנג הידוע: "הטנקים". ניידות גדולות, כבדות משקל, זוללות דלק, נעות בכבישי הארץ כששירים חסידיים בוקעים מהרמקולים מעל, ועיטורי מוטיבים יהודים מתנוססים לתפארת על גבי הטנקים. אלו רכבים מצוידים בכל טוב: במיטות, ספות אירוח, סלון קטן, מטבח, שירותים צמודים. אין כדוגמתם בכל הארץ (מלבד ניידת אחת של מד"א לתרומת דם).

הטנקים, כמו טנקים, יכולים לדהור קדימה, להגיע לכל מקום בו אין בית חב"ד קבוע, ולהגיע לבתיהם וללבבותיהם של יהודים רבים. מאז שנות המ"מים הראשונות, אז הגיעו לארץ ישראל על ידי מנכ"ל ניידות חב"ד הרב דוד נחשון, הם נעים בכל מקום. בשיא הפעילות, הם הגיעו ליותר משש מאות ערים, עיירות, כפרים וקיבוצים, וכן מושבים נידחים בצפון ובדרום. בדיוק לכך הם נועדו: להגיע לאיפה שאי אפשר להגיע…

כך הכרנו…

השותפות בין השניים, הרב דוד נחשון בתפקיד המנכ"ל, והאיש שדואג לגיוס המשאבים והעלויות הגבוהות, לצד הרב שמריה הראל, קצין המבצעים (הקמב"ץ), הייתה שותפות נהדרת שהביאה ברכה רבה. בעוד הרב נחשון טרוד רוב השנה בגיוסי כספים בחו"ל, הרי מי שגייס את הטנקיסטים, השגיח על הפעילות ועל המסלול שלהם, על מיקסום היכולת הביצועית של הטנקיסטים – היה הרב שמריה הראל, קצין צה"ל בעברו, שידע פרק או שניים בהלכות אסטרטגיה ומשמעת. הטנקיסטים יכלו להחנות את הטנק במושב נידח בצפון למנוחת לילה, והם ידעו כי הם יכולים לקבל בכל רגע ביקור פתע של הקמב"ץ שיבוא לבדוק היכן הם (בעידן טרום הג'י.פי.אס.) והאם הטנק נקי וראוי לפעולתו למחרת בבוקר. "עם שמריה לא היו חוכמות", מספרים הטנקיסטים גם כיום, עשרות שנים אחרי.

על תחילת השותפות ביניהם, סיפרו השניים השבוע ב"כינוס השלוחים".

הרב דוד נחשון: "בתקופה הראשונה, במסגרת החיפושים אחרי רכז פעולות שיוכל לרכז את כל הפעילות של הטנקים בארץ ישראל, הציעו לי לגייס את ר' שמריה הראל. סיפרו לי שהוא בעל תשובה, בוגר קצונה בסיירת מטכ"ל ו'איש רציני'". 

הרב שמריה הראל: באותה תקופה חייתי בארצות הברית, בה הייתי החל משנת תשל"ד. את חב"ד הכרתי בשנת תשל"ו והתחלתי להתקרב לתורה ולחסידות. בשלב מסוים הלכתי ללמוד בישיבת מוריסטאון שבניו ג'רזי, שם שהיתי כשנתיים וחצי.

ואז הגיע הזמן לחשוב 'על החיים'. היה שם יהודי, איש עסקים בשם יענקל טילסון, שיהיה בריא. הוא הכניס אותי לעסקים שלו, אולם התניתי איתו מראש, שאם תזדמן שליחות של הרבי, אז אצטרך לעזוב ולצאת לשליחות, והוא נענה ברצון. בחלק משעות היום למדתי בישיבה ובחלק מהיום עבדתי אצלו. 

בין השאר הייתי אחראי על המקוה בישיבה. הייתי מגיע לשם בכל בוקר בסביבות שש בבוקר.

בוקר אחד, אני פוגש במקווה יהודי שהציג את עצמו בשם 'דוד נחשון'.

הרב דוד נחשון: אכן פגשתי אותו בהשגחה פרטית בעת שהכנו סרט על הטנקים. אמרתי לו 'שמעתי עליך דברים טובים, אני רוצה להציע לך לעבוד אצלנו".

הרב שמריה הראל: הוא שמע עלי וביקש להציע לי לעבוד באיזה מוסד שהוא קרא לו 'הטנקים'… לא ידעתי במה מדובר, רק אמרתי לו שאשאל את הרבי. כשהגיעה התשובה מהרבי "אזכיר על הציון", התחלתי להתארגן לעזוב את ארצות הברית. זה לא היה פשוט לעזוב ולהיפרד מהכול אחרי שבע שנים, אבל בתוך שבוע התארגנתי ליציאה, אמרתי שלום לכל החברים והידידים, וחזרתי לארץ ישראל. זה היה בחודש אדר ראשון תשמ"א.

כך החלה תקופה חדשה בחיי. באותה שנה, תשמ"א, גם נישאתי לרעייתי והקמתי בית בישראל.

ניידות חב"ד היו אז במצב של התארגנות, ונכנסתי לעבודה עם כל האינטנסיביות שהמקום הזה דרש. כשנכנסתי לעבודה באותה שנה, היו שני טנקים פעילים. התחלתי לרכז את הפעילות בשטח, בעוד ר' דוד נחשון דאג לכל הענינים הכספיים והמנהלתיים.

הרב דוד נחשון: הייתה אז פעילות ענפה ומוצלחת מאוד. באותה תקופה, שנת תשמ"א הרבי מה"מ הכריז על הקמת ארגון צבאות ה', וזה השתלב נהדר עם כל מערך הפעילות של הטנקים. זכינו לקבל מהרבי מאות תשובות, ללא גוזמה, בשלל נושאים, והכול היה מתוך שביעות רצון עצומה, ונחת רוח רבה.

הרב שמריה הראל: עבדנו מתוך שיתוף פעולה הדוק. מה שר' דוד ביקש לבצע, אני הבאתי את העניין לכלל ביצוע. זה בעצם היה שיתוף הפעולה בינינו.

מישהו אמר פעם, שבשביל להצליח בעבודת הטנקים, צריכה להיות משמעת שדומה למשמעת צבאית. העבודה בטנקים היא קשה ותובענית. זו עבודה של 24 שעות ביממה. טנק שנמצא בשטח אי אפשר לעזוב אותו סתם כך. במקרה שטנק נתקע בשטח, או טנק שצריך אספקה דחופה צריך תמיד להכין מערכת גיבוי, ומערכת גיבוי היא מערכת מורכבת. היום כבר קשה לי לדעת מה בדיוק לקחתי מתקופת שירותי בצה"ל, אבל בהחלט פעילות כמו "שיירת האור" בימי חנוכה, וכן פעילויות נוספות, נעשות בסגנון הדומה לסגנון צבאי…

הפרידה והעצב

כיום נעות ברחבי הארץ שבע ניידות, בניצוחו של המנכ"ל הרב שלמה מרגליות. אולם הייתה תקופת ביניים מסוימת, שבה הייתה ירידה כללית בתפעול הניידות, בעיקר בגלל היכולת להחזיק אותם כלכלית וארגונית. התקציב השנתי דרש לגייס הון עתק, מה שלא תמיד הצליח.

הרב דוד נחשון: אחרי קצת יותר מעשרים שנה, אז נכנענו לכל מיני קשיים – ובאותה תקופה גם שמריה עזב.

הרב שמריה הראל: באיזה שהוא שלב הרגשתי, שלמעשה בתור האחראי על הפעילות, כבר אין לי יותר מה לעשות. אי אפשר היה לגייס אנשים במצב ששרר. אז זו הייתה החלטה אישית שלי להתחיל לחפש לעצמי מקור פרנסה אחר, או מקור נוסף של שליחות כדי שאוכל לממש את עצמי ואת השליחות שלי.

הרב דוד נחשון: הדבר הזה גרם לי לעגמת נפש גדולה, וזה פגע בקירוב הלבבות ששרר בינינו. דווקא בגלל שזה נגע מאוד… 

מאז, כמעט עשרים שנה לא היה בינינו כמעט קשר, מין נתק שכזה. ככה זה… אנשים שהם הכי קרובים אליך ועוזבים – זה מאוד קשה… למרות שאכן היו קשיים גשמיים גדולים באותה תקופה, ההיבט הרגשי פה היה מאוד חזק. למעשה נתנו את חיינו לשליחות, חתמנו ללכת עד הסוף ביחד בכל הדברים…

באיזה שהוא שלב, לאחר שחלפו כעשרים שנה, שמריה הרים אלי טלפון לקראת יום כיפור…

הרב שמריה הראל: אמרתי שאשלח לו הבעת בקשת סליחה אם פגעתי וכדומה.

הרב דוד נחשון: כאן נוצר דיאלוג כלשהו. אמרתי שאין טעם לסליחה אם לא מלבנים את הדברים כמו שצריך, בין שני ידידים שהיו קרובים במשך שנים רבות. למרות שעברו 20 שנה, הפצע עוד פעור…

ואז קבענו להיפגש, נדמה לי אחרי סוכות. ישבנו כמה שעות וליבנו את כל הדברים בינינו. פרקתי את כל מה שהיה לי בלב, והרגשתי שהיית גם הקשבה וגם הבנה.

הפתעה שמיימית

בדיוק בשלב הזה, של פיוס ראשוני, בניסיונות הראשונים לאיחוי מחדש של הלבבות, פנה הרב דוד נחשון לאחד מהאנשים שאיתם הוא מתייעץ בנושאים הקשורים עם ארגון צבאות ה', וביקש ממנו עצה ועזרה בענין מסויים.

הרב דוד נחשון: אותו ידיד אכן סיפק לי עזרה גדולה. בסוף השיחה שלנו, כבדרך אגב, אמר לי 'כשתבוא לכאן [לניו יורק] אני רוצה לספר לך משהו'.

כעבור חצי שנה הגעתי ל–770 ליו"ד שבט ופגשתי את אותו ידיד, ואז הוא אמר לי: "תראה, יש דבר שמצאו אותו רק לאחרונה. הרבי השאיר פתק לתת לך ולשמריה הראל 'קונטרס אהבת ישראל'".

הייתי בהלם. שאלתי אותו: "אוכל לראות את הפתק?" והוא ענה "בוודאי שתוכל לראות את זה".

"אוכל גם לקבל את זה"?

"אני חושב שכן"…

התברר שהרבי כתב פתק וזו לשון קדשו: "קונטרס אהבת ישראל בחתימתי [כאן הוסיף הרבי קו מתחת] לשמריה הראל ודוד נחשון"… בפתק הרבי הוסיף קו מחבר בין שני השמות…

שאלתי אותו: "האם הרבי חתם על הקונטרס?" והוא השיב כי למעשה הרבי ביקש להכין לו קונטרס כדי שהוא יוכל לחתום על זה, אך בפועל זה לא קרה… 

קצת רקע על הקונטרס: בשנות הלמ"ד הכריז הרבי על 'עשרת המבצעים', כאשר 'אהבת ישראל' היה המבצע האחרון עליו הכריז בעת התוועדות ח"י אלול תשל"ו. יחד עם זאת, זה היה המבצע שאותו הרבי תמיד מנה ראשון בעת ההתוועדויות, או במכתבים ששיגר לאנ"ש בהם עורר אותם לפעול בעשרת המבצעים. ואכן, לאורך כל השנים רואים את החשיבות המיוחדת שהרבי מקדיש למבצע אהבת ישראל. 

בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ז הרבי עורר שבכל קהילה חב"דית בעולם, ימנו משפיעים, וכמה חודשים אחר–כך הודיע הרבי כי הורה להדפיס מהדורה מיוחדת של קונטרס אהבת ישראל, והמשפיעים יקבלו את הקונטרס עם חתימתו האישית… (על אודות הקונטרס ועניינו – ראה מסגרת).

לאחר הדפסת הקונטרס, הרבי לא חילק את זה כחלוקה כללית לכל המשפיעים, אלא מדי פעם, כאשר הגיעו לרבי משפיעים, רבנים או שלוחים, הרבי היה קורא לכמה מהם ומעניק את הקונטרס עם חתימתו האישית היקרה מכל…

הרב דוד נחשון: בתקופה מסוימת, אינני יודע באיזה תאריך, הרבי ביקש להכין קונטרס עבור שנינו שהוא רוצה לחתום עליו.

הרב שמריה הראל: ואז, אחד הימים ר' דוד כתב לי שיש איזה דבר מאוד גדול מהרבי עבורנו, ושאנחנו צריכים להיות באחדות.

ואז ר' דוד הזמין אותי אליו וסיפר לי את כל הסיפור של הקונטרס ואיך כל השנים הקונטרס עבורנו התגלגל במקומות שונים באופן פלאי ביותר.

הרב דוד נחשון: אותו יהודי שגילה לי על כך, הביא לי שני קונטרסים ובפנים היה מונח הדף האורגינלי עם כתב יד קודש של הרבי באותיות גדולות וברורות – ואני נאלמתי דום מרוב התרגשות. לא פשוט לקבל כזה ד"ש חי ו'חם'… זה היה מרגש עד דמעות.

קראתי לשמריה, עשיתי צילום מהפתק בו הרבי מבקש להכין לו קונטרס עבור שנינו, ונתתי לו את הקונטרס שהוכן בעבורנו… 

הרב שמריה הראל: ר' דוד אמר לי שעלה לו רעיון שנלמד ביחד מתוך הקונטרס, שזה מן הסתם אחת מכוונותיו של הרבי בענין.

הרב דוד נחשון: אהבת ישראל זה מבצע. יש מילים יפות להגיד 'אני אוהב אותך' אבל זה לא באמת מחייב. לפעמים מגיע מצב שעליך קצת לשבור את עצמך ולהחליט שאתה, בכל אופן ולמרות הכל עושה את הצעד הזה, ולדעת שבסופו של דבר בני אב אחד אנחנו, ועם כל המשקעים שנוצרו, צריך לדעת להתרומם.

הרב שמריה הראל: בעבר, היה ענין מסוים שביקשתי מהרבי אך לא קיבלתי כל מהרבי. חשבתי אז לעצמי 'אולי אני לא ראוי לזה'. לאחר שנים רבות, כשהגיע אלי הקונטרס הזה, במובן מסוים זה נתן לי תשובה מאוד מעניינת לגבי העניין. אמרתי לעצמי 'לֵך שלושים–ארבעים שנה לאחור, והנה התשובה שלך'. 

הרבי ייצר את השלום עשרות שנים מראש

הרב דוד נחשון: כשהרבי רואה כזה שלום ופיוס, אז כנראה שהוא מזכּה במתנת חסד, מתנת חנם כזאת. הוא שולח את המסר כאומר: 'אני נמצא פה'.

הרב שמריה הראל: הרבי כבר אז עשה את המעשה שייצור את התועלת הרצויה – ההתאחדות החברית של דוד נחשון ושלי מחדש בצורה כל כך נעימה, כל כך יפה. הקונטרס עם העניין שסביבו היה יכול להישאר חבוי כאשר לא אני ולא ר' דוד היינו יודעים עליו. זה מראה במוחש איך שהרבי מנהל כל דבר ודבר גם היום, ממש כל פרט ופרט.

הרב דוד נחשון: אכן אפשר לראות איך הרבי מנהל אותנו כפשוטו ממש מידי יום ביומו. אם אתה שליח של הרבי, אז תדע שהוא איתך לגמרי!