ג' תמוז תשע"ה – אמונה ללא גבולות

אם נביט על המאורעות שקרו בעשרים וחמש שנים האחרונות, נראה כיצד הרבי עורר בקרב חסידי חב"ד ואצל העולם כולו את האמונה האיתנה שהנה זה משיח בא. בשיחותיו הקדושות דיבר הרבי בצורה ברורה על פעולותיו של המשיח בעולם, וכולנו יכולנו לראות זאת. להט האמונה בביאת המשיח היה עוצמתי מאין כמוהו וחובק עולם.

לצד זאת, כבר עברה תקופה כה ארוכה, עשרים ואחד שנים של העלם והסתר שאיננו רואים ושומעים את הרבי. דבר מבהיל מאין כמוהו. אך כחסידים נדרש מאיתנו להסתכל באופן אחר לחלוטין מהראייה של ה'עולם'.

במשך כל שנות הנשיאות ראינו שהרבי מעולם לא התחשב בשום העלם והסתר. אם זה ההתוועדויות של חג הסוכות שהתקיימו מידי שנה בתוך הסוכה תחת גשם שוטף, אם זה הנסיעות של הרבי לאוהל בקיץ ובחורף, שום דבר לא עצר בעדו.

כך אנחנו חסידים, יש לנו מניע מיוחד שגורם לנו לחשוב סוג חשיבה שסתם אדם לא מכיר, יש לנו את הרבי! הרבי מקנה לנו הסתכלות ששייכת לרמה אחרת לגמרי, בכלל לא אותה רמה שמכיר אדם שחי כאן בעולם הזה נטו; זו הסתכלות זכה וטהורה, הסתכלות איך שהדברים נראים מצד אמיתת העניינים.

אנחנו, שזכינו לטעום טעם של אמת, שזכינו להיות מלגיון של מלך — מאתנו דורשים הסתכלות אחרת לגמרי על הדברים. לא הסתכלות של שכל לבד, אלא הסתכלות אמיתית, הסתכלות של רבי.

אנחנו, שהתחנכנו בדור השביעי, ששמענו את כל השיחות את כל המאמרים, וקיבלנו מהרבי את הגישה האמיתית — אנחנו חייבים לדעת שהרבי הוא לא 'עוד צדיק', וג’ תמוז זה לא יום של הסתלקות עם תארים וכו’.

אנחנו, שלאורך השנים שמענו את הרבי חוזר ושונה בשיחותיו, שתפקידו הוא לגאול את עם ישראל כפשוטו. לבנות מקדש במקומו ולקבץ נדחי ישראל. זה מה שהרבי רוצה, פועל ומשתדל במסירות נפש יומם ולילה. ממילא, כל עוד לא באה הגאולה, לא הושלם תפקידו של הרבי, והרבי ממשיך את הנשיאות באותה עוצמה, באותו אופן, ללא שום שינוי.

גם עכשיו, למרות שלמרבה הצער והכאב איננו רואים את הרבי — אין לנו ספק שהרבי לא נותן להעלם והסתר הזה למנוע אפילו משהו מהחסידים, והוא ממשיך את כל ההשפעות ואת כל הברכות הנצרכות לנו על מנת להמשיך ולמלא את התפקיד שהרבי הועיד לנו: להביא את הגאולה השלימה בפועל ממש!

למרות שיש לנו צער איום ונורא, זעזוע עמוק, על ההעלם וההסתר מהעיניים והאזנים הגשמיות, שנמשך כבר עשרים ואחד שנים, וביום כזה, באופן טבעי, מתעוררים געגועים עמוקים לראות ולשמוע את הרבי.

אולם מאידך — אסור שהגעגועים יביאו אותנו לעצבות ובכי. במהלך השנים ראינו ששום דבר לא פועל גרעון וחלישות בעבודתו של הרבי. ואם יש איזושהי מניעה ועיכוב — הרבי נותן לנו כוחות גדולים יותר, על מנת שנוכל להתמודד ולהתגבר. לאמור, שכאשר נתבונן בזה, שהרבי מצפה לפעילות שלנו, וכמה כוחות הרבי משקיע בנו למרות ההעלם והסתר — הרי 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', זה מעורר אותנו להתמסר לרבי ולממש את הכוחות שהוא משפיע עלינו.

ממילא, לצד הכאב הגדול, יש לנו בהחלט סיבות טובות להיות בשמחה — על שזכינו להיות החיילים של דור השביעי, שהרבי נותן לנו את הכוחות הדרושים כדי שבסופו של דבר נמלא את המשימה להבאת הגאולה. ומעל הכל — תחושת ביטחון וודאית, שאנחנו בהחלט נזכה לראות את זה!

אז בבואנו לג' תמוז תשע"ה, הרצון של הרבי מאיתנו הוא, להתחזק באמונה וביטחון, ולהיות בשמחה. כי בשעה שחסיד מצייר לעצמו שגם עכשיו הרבי לא נח ולא שוקט לרגע, ועושה הכל על מנת להשפיע לנו כוחות לעמוד בניסיון — התבוננות זו עצמה מייצרת כוחות עצומים.

כוחות שמעוררים ומחזקים את האמונה הפשוטה, החקוקים על לוח ליבו של כל חסיד חב"ד, שאנו נמצאים בדור השביעי שהוא דור הגאולה. שאחרי למעלה מ–1900 שנות גלות — הקב"ה שלח לעולם את נשמתו של הרבי, על מנת להביא את הגאולה. נקודה זו היא תמצית עבודתו של הרבי בכל שנות נשיאותו: להחדיר לתודעה של כל יהודי, הן בכוחות המקיפים והן בכוחות הפנימיים, שאותה גאולה שכל הדורות ציפו לה, ושכל סדר ההשתלשלות מייחל לה — בוא תבוא בדורנו! אזי עצם המחשבה על כך שאנחנו אלו שנביא את הגאולה בפועל ממש, מרוממת מאוד, ומביאה לשמחה פנימית.

מה שעלינו לעשות כעת הוא, להוסיף באמונה וביטחון, ולדעת, שאנחנו יכולים וצריכים לעשות הכל על מנת שנזכה לראות את הרבי כמשיח צדקנו, מלך ביופיו, לעיני כל בשר ולעיני כל ישראל!