סימפוזיון מרתק: משיח וגאולה על רגל אחת

משתתפים:

ישראל הרשמן – אשקלון, אוריאן שראל – ביתר עלית.

הרב חיים יוסף גינזבורג – שליח וראש ישיבת רמת אביב, הרב יוסף יהודה ליפש – שליח ברמת אביב, הרב משה קורנווייץ – רב קהילת חב"ד הר יונה ומרבני מכון הלכה חב"ד.

הביא לדפוס: מנחם אהרונסון.

*

זה קורה לכל חסיד חב"ד מידי פעם: תוך כדי גלגול רצועות התפילין, בהמתנה לאוטובוס או לרכבת, או תוך כדי קבלת העודף בקיוסק, פונה אליו עובר אורח ושאלה בפיו: "למה אתם החב"דניקים אומרים ש…?"

עבור החסיד התורן, שמשא האחריות להבאת המשיח רובץ על כתפיו ומחייב אותו לפעול בהתאם, הרגע הזה הוא רגע גורלי. תוך שניות ספורות עליו לשלוף מענה קצר וקולע, ולתמצת ים של מידע מעשרות מאמרים ושיחות שלמד – לעשרים עד שלושים שניות, ארבעה משפטים, שבהם יקבל איש–שיחו את המענה. אם ימצא את התשובה הקולעת – היהודי יהנה, ישתכנע ואולי יחפש ללמוד יותר; אם יגמגם – מי יודע אם לא ייסתם הגולל על ההתעניינות הפתאומית בנושאים הללו.

בדיוק בשביל זה הם התאספו שם, בעיניים נוצצות ובאזניים כרויות, לסימפוזיון 'כל התשובות לכל השאלות' שנערך בערב שבת שכולה משיח לתלמידי התמימים, לקראת י"א ניסן.

כמו בכל התאספות בעשרים ושמונה השנים האחרונות – גם ההתאספות הזו נערכה בסימן טיכוס עצה להבאת הגאולה. אלא שהפעם זה נעשה מזווית שונה, מקורית, מרעננת. בשעה אחת ניסו המאזינים לקבל כמה שיותר כלים להסברת ענינו של משיח בצורה הקצרה, הקולעת והמשכנעת ביותר. בדיוק בשביל כל אותם רבבות שלא יכנסו לבית חב"ד או לישיבה; אלו שבשורת הגאולה תגיע אליהם רק בשיחה אקראית, דרך שאלה סתמית ומענה קצרצר שלנו.

על במה אחת ישבו שני בחורים מישיבת תות"ל ברמת אביב, כאלו שלאחרונה התקרבו ושאלו בעצמם ועסקו רבות בשאלת השאלות הנכונות, תוך כדי צעדיהם הראשונים בהתקרבות לחב"ד ולרבי. האחד – ישראל הרשמן מאשקלון, ממשפחה ליטאית, שלאחר תקופה שבה לא מצא את עצמו במסלול התורני הרגיל, חוזר כעת ומתקרב לחב"ד. השני – אוריאן שראל מביתר עלית, שמשפחתו אינה שומרת תורה ומצוות במאת האחוזים, וכעת הוא מתקדם בדרך החבדי"ת ומתקרב לרבי מלך המשיח שליט"א.

בצד השני של הבמה, ישבו שלושה רבנים ושלוחים ותיקים, שעוסקים בפירסום בשורת הגאולה לכל שכבות הציבור במשך שנים רבות, במהלכן רכשו ניסיון רב בעניית התשובות לשאלות הנפוצות: הרב חיים יוסף גינזבורג – שליח וראש ישיבת רמת אביב; הרב משה קורנווייץ – רב קהילת חב"ד הר יונה ומרבני מכון הלכה חב"ד; הרב יוסף יהודה ליפש – שליח ברמת אביב.

הבחורים הציגו בזה אחר זה, בלהט ובכנות, את השאלות הבוערות שהטרידו ומטרידות אותם. בתגובה, תימצתו הרבנים את ההסברים המעמיקים מתורתו של הרבי לנקודות קצרות ומעוררות מחשבה, על קצה המזלג, בכל נושא שעלה על הפרק. וביניהם – קהל המאזינים, שהקשיב בדריכות ויצא כשהוא מלא וגדוש בחומר למחשבה וברעיונות מקוריים, כיצד יכול כל אחד מאיתנו למצוא את התשובות הנכונות ולהאיר עבור עוד יהודי את הדרך לרבי ולבשורתו.

הם מחפשים ללמוד. לא להתריס

הרב משה קורנווייץ: קודם שניגש לגופו של ענין, חשוב להדגיש: במכתבים של הרבי אפשר לראות שהרבי מתייחס לשני סוגי שאלות: כאשר השומע מתכוון להתריס – אין צורך לענות לו; אך כאשר הוא מתעניין בכנות ומבקש לדעת – יש לכבדו ולענות לו לפי דרכו. בדרך כלל, השואלים שאותם אנו פוגשים אכן מחפשים לדעת, ועלינו לענות להם בסבלנות ובפרוטרוט.

לפעמים, אנשים מבחוץ נשמעים קצת מתריסים בצורה כזו או אחרת על ההסתכלות החב"דית שלנו. חשוב לדעת שבדרך כלל זה נובע מתמימות פשוטה של אדם מבחוץ, שלא נולד כמונו, ולכן הוא מציג כך את הדברים; אך אין להבהל משאלות כאלו, ובודאי שאסור לזלזל בהן.

הרב יהודה ליפש: נקודה נוספת שיש לשים לב אליה: לעיתים עלולים התמימים להירתע מלענות לשאלות בנושאים הללו, במחשבה שהאדם מבחוץ אולי אינו בשל לשמוע דברים שקשורים לאמונה שלמעלה מהשכל – רבי, משיח וגאולה.

מהניסיון שלי בשליחות ברמת אביב, ושל הרבה מאד שלוחים אחרים – ליהודי המצוי אותו אנו פוגשים כלל לא חסרה אמונה, גם בדברים שמעל השכל. כלל עם ישראל עושה ברית מילה בגיל שמונה ימים, פותח את הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר וכהנה רבות. אפילו בסקרים שנעשו בעולם – נמצא שרוב היהודים חיים עם אמונה פשוטה שבאה לידי ביטוי בצמתים רבים בחייהם.

השאלות אותן אנו שומעים לא מעידות בשום אופן שהשואל מתנגד לאמונה, חלילה. הסיבה היחידה לשאלות היא – הבלבול וחוסר הידע, שנפוץ בציבור הרחב. אנשים באמת צמאים ללמוד ולדעת. לכל אחד מאיתנו, חסידי חב"ד, ישנו המון מידע בנושא שתפקידנו הוא להעביר אותו לאנשים מבחוץ, וכשהם ישמעו אותו – הם יקבלו. הדברים ידועים ופשוטים לכל מי שניסה.

עוד ענין שכדאי להדגיש: פעמים רבות, תוכן התשובה ישפיע על השואל, פחות מהאופן שבו עונים לו אותה. למשל, כאשר מחמיאים לשואל ומשבחים את השאלה – "שאלה טובה", הדבר מקל עליו בהרבה להאזין ולקבל את התשובה. כמו כן, כאשר הוא נוכח לראות שמולו עומד חסיד שבטוח באמונתו ולא מגמגם, ויחד עם זאת הוא אדם נורמלי עם שתי רגליים על הקרקע – זה עצמו פועל עליו להשתכנע שיש אמת בדברים, לפעמים יותר מאשר הדברים עצמם.

התקשרות לרבי: לא הגזמתם?

אוריאן שראל: כשאני מסתובב בחב"ד, אני שומע שמדברים על הרבי ללא הפסקה. מדברים עליו כל שניה והוא קשור לכל נושא. אתם בטוחים שלא הגזמתם? במסיבת יום ההולדת איחלו לי החב"דניקים שאזכה להתקרב לרבי, הם לא דיברו על להתקרב לקב"ה… זה נשמע קצת צורם.

למה עושים עסק גדול כל כך מהרבי? בשביל מה זה מוכרח, והאם זה לא עלול להגיע על חשבון הקשר לקב"ה?

הרב יהודה ליפש: ר' ראובן דונין, שהיה גם משפיע ברמת אביב, פעם ענה על שאלה דומה: בא נפתח את התורה ונראה: "וידבר ה' אל משה לאמר", "ויאמר ה' אל משה" – בכל מילה שניה בתורה מוזכר משה רבינו! התורה יכלה לציין פעם אחת שה' שלח את משה לעם ישראל, אך היא אינה מסתפקת בכך, וחוזרת שוב ושוב ומזכירה "משה" "משה".

כי באמת, יסוד ההתקשרות שלנו לה' בכל מצב זמן ומקום הוא ע"י משה רבינו, וההתפשטות שלו בכל דור ודור. 'רבי' ראשי תיבות 'ראש בני ישראל' – עם ישראל הם הגוף, ומשה הוא הראש והוא דוקא משפיע לנו את החיות. הוא הממוצע והצינור לכל ההשפעות הגשמיות והרוחניות, וכל התפילות והבקשות לה' עוברות דרכו.

הרב משה קורנווייץ: השאלה נובעת, בחלקה, מחוסר ידע בסיסי ביסודות האמונה היהודית. ישנן כמה וכמה מצוות מהתורה המכריחות את ההתקשרות לרבי. למשל, מצוות עשה של הדביקות בקב"ה – וחז"ל הגדירו את המצוה הזו, למרבה הפלא, כדביקות בתלמידי חכמים. כך נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.

אפשר להביא עוד עשרות ציטטות: הפסוק מדגיש "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואומר על כך המדרש שמי שאינו מאמין במשה – אינו מאמין בה'. חז"ל גם הגדירו את המורד במלכות בית דוד – ככופר בה'. נאמר עוד בגמרא שמי שנותן הנאה לתלמיד חכם – כאילו הקריב ביכורים. למרות שאת הביכורים יש להביא לפני ה'! "צדיק יסוד עולם" – זה הסדר שהקב"ה קבע, שישנו איש גשמי החדור כולו באלוקות, ודוקא ע"י ההתקשרות והביטול אליו בתכלית, מתקשרים בה' באמת ובתכלית.

ישנם אנשים שהסגנון הזה נשמע להם צורם, ומעלה להם אסוציאציות ממקומות זרים ורחוקים לגמרי מהיהדות, כמו אנשים שהפכו את עצמם לעבודה זרה, רחמנא ליצלן. אבל אבן הבוחן היא פשוטה: כשזה לא נעשה על פי תורה, זה אכן מגיע על חשבון הביטול לקב"ה; אבל במקרה של תלמיד חכם אמיתי, שכל כולו בטל לה', הרי הדביקות והקרבה אליו – רק מוסיפה בדביקות ובקירוב להקב"ה, ובקיום התורה והמצוות בתוקף יותר. ואדרבה – דוקא זו הדרך שבה הקב"ה רוצה שיתקשרו אליו.

ממוצע המחבר: אי אפשר להתקשר ישירות לאלוקים?

אוריאן שראל: הבנתי שהקשר לרבי חשוב, ואני אכן משתדל להתקשר לרבי ולומד את תורתו. אבל ביחד עם זה, אני מרגיש באופן אישי שהקשר שלי לאלוקים הוא מצויין גם בלעדיו, ברוך השם. אני מתפלל אליו, מדבר איתו ומרגיש מחובר אליו גם בלי מתווכים.

אני מבקש להבין טוב יותר: מדוע הקשר שלי לקב"ה מוכרח לעבור דרך בשר ודם?

הרב יוסי גינזבורג: ה' יתברך ברא את העולם מחובר מרוחניות וגשמיות. גם האדם עצמו מחולק לגוף גשמי ונשמה רוחנית, והקב"ה רוצה שנעבוד אותו עם שניהם.

בדרך כלל, כשאדם מרגיש אמונה וקירבה לקב"ה, מי שמרגיש זאת – זו הנפש. הנפש היא מעל ומעבר למגבלות הזמן והמקום, ולכן זה טבעי שהיא מסוגלת לחוות חוויות רוחניות, ובמקרי שיא אפילו להתעלות ולהתגבר על מגבלות הגוף: כשאדם שקוע ברוחניות הוא עלול לצרוך פחות שעות שינה, לשכוח שהוא רעב, ובכלל, צרכי הגוף כמעט ולא יתפסו מקום אצלו.

אבל חיבור כזה לקב"ה תופס אך ורק את הנפש. הגוף כרגע לא מקבל את שלו, וכמו שמבואר בתניא, הוא נמצא במצב של 'שינה'. ולפעמים, כמו שאמא אומרת לילדיה ש'הגוף גדל בשינה'… – כך גם אצלנו, דווקא כשהגוף ישן הוא עלול לגדול יותר. ואז פתאום כשההתעוררות חולפת, האדם חוזר ונוחת בעולם, ומוצא את עצמו עם תאוות ויצרים שלא שיער שישנם בעצמו…

מסיבה זו, לפעמים אנו עלולים לראות תלמידי חכמים שגדולים בתורה באמת, ועם זאת, כשהם מגיעים למקומות הארציים הפשוטים – הם נופלים במידה שכלל לא מתאימה לרמה התורנית הגבוהה שלהם. זו לא אשמתם! בלי תורת החסידות וההתקשרות לרבי, ההתעלות הרוחנית אכן אינה ממלאת את המציאות שלנו במאה אחוז. הגוף נשאר נחות כמו שהוא.

זו אחת המטרות שעבורן מינה הקב"ה רבי: מצד אחד, כפי שמדגיש הרבי, רבי הינו בשר ודם, 'בעל בחירה'; כלומר, אדם גשמי לחלוטין. הקשר שלנו לרבי הוא קשר בשרי, מוחשי – אנו אוהבים אותו באהבה בשרית ומרגישים שהוא דואג לנו בחיי היום–יום הפשוטים. ומאידך, אנו מסתכלים על הרבי ורואים את הביטול המוחלט שלו לקב"ה, והוא מעביר לנו ומלמד אותנו מהו רצון השם מאיתנו.

כך מתחברים אצלנו עבודת השם והחיבור לאלוקות, יחד עם החיים הגשמיים, הנפש עם הגוף. הקב"ה רוצה שתתגלה אחדות ה' בעולם, ושלא יהיה פירוד בין הנפש והגוף. זה יכול לקרות רק כאשר יש לנו קשר לרבי.

[במילים ברורות מבאר הרבי נקודה זו בלקוטי–שיחות חלק כד עמ' 6, באומרו שכדי שיהודי כאן למטה יהיה קשור עם הקב"ה ויעבדהו כראוי בכל כוחות נפשו, גם עם השכל וגם עם הרגשות – יש צורך שהאלוקות המופשטת תומשך ותרד למטה, עד להבנה והשגה בשכלו ודעתו של היהודי. וכדי שזה יקרה, יש צורך שהאלוקות תתגלה ל'איש' גשמי בעולם הזה, שאפשר לראות אותו ולשמוע אותו, ותתלבש בו עד התאחדות נפלאה, כמו משה רבינו ששילב באישיותו את שתי הקצוות, והיה 'איש האלוקים'].

משיח עכשיו: האם אנחנו מוכנים?

ישראל הרשמן: אפשר לשמוע את חסידי חב"ד מדברים בלי הפסקה על משיח ועל ביאתו הקרובה. אני לא מצליח להבין: איפה בדיוק אתם רואים את זה? אם נפקח עיניים ונסתכל ימין ושמאל, נראה שרוב היהודים עדיין לא שומרים תורה ומצוות, וגם אנחנו די רחוקים מהמצב הרוחני של ימות המשיח. למה אתם חושבים שאנחנו מוכנים?

הרב יהודה ליפש: את השאלה הזו בדיוק שאל הרבי, וגם הסביר היטב, בשיחת שבת פרשת נח תשנ"ב. הרבי הביא משל פשוט שכל ילד יכול להבין: אדם שכל החלקים המרכזיים שבגופו – הראש, הלב והכבד – בריאים ושלמים, אך באחד החלקים השוליים שבגופו – הציפורן שברגל למשל – ישנה בעיה. ברור שהאדם נחשב בריא ושלם ויכול לתפקד, גם אם ישנה בעיה שולית.

כלל ישראל כולו במשך הדורות מאז יציאת מצרים ועד היום עבד קשה, התכונן לגאולה, וכעת העבודה של כל הדורות הצטברה והשלימה את כל המצטרך קודם הגאולה. אנחנו נחשבים כיום בריאים ושלמים, מתוקנים ומוכנים לגאולה; והבעיות שישנן מסביב הם סך הכל פגמים שוליים בציפורן הרגל.

הרב משה קורנווייץ: כדי לחדד את הענין, הייתי רוצה להביא דוגמא ממושג הלכתי מוכר: 'חילול השם'. מישהו יכול לומר מהי ההגדרה המדוייקת של 'חילול השם'? ובכן, בהלכה אין לכך שום תשובה חד משמעית. חילול השם הוא מושג שמשתנה לפי המצב, הזמן, המקום והאדם – מה שאצל אחד נחשב חילול השם, אצל רעהו לא. זהו מושג שמלכתחילה אינו מוגדר בצורה אובייקטיבית.

קל וחומר כשאנחנו מדברים על מושגים כמו דביקות בה', ביטול לה' וכדומה – אלו מושגים שאי אפשר למדוד אותם בצורה אובייקטיבית, כפי הנראה לעינינו. אי אפשר להצביע על אדם מסויים ולקבוע בפסקנות לפי הנראה לעינינו שהוא קרוב לה', כפי שאי אפשר לומר שחברו רחוק חלילה. אלו מושגים שאין בכוחנו כלל להעריך.

רק הרבי, שבכוחו להביט פנימה ולמדוד את הדברים כפי שהם בפנימיות, מעבר למה שאנחנו רואים – הוא זה שיכול לקבוע מהו מצבו של יהודי, ושל עם ישראל בכלל, מבחינת הקירבה לקב"ה הנדרשת כהכנה לגאולה. הרבי רואה את הפנימיות האלוקית, והוא מעיד על כך שכל עם ישראל כבר עשה תשובה וראוי לגאולה. ולכן, גם אם אנחנו לא רואים כיצד בדיוק, אנחנו כלל לא מתיימרים להבין בזה; אלו דברים שכדי למדוד אותם זקוקים להסתכלות אלוקית, מעבר לעיניים שלנו.

הרב יהודה ליפש: נקודה נוספת המובאת בשיחותיו של הרבי, היא, הדוגמא ממצבם של בני ישראל לאחר קריעת ים סוף:

בני ישראל היו שקועים כל כך באסיפת השלל והביזה שהים פלט, עד כדי כך שמשה רבינו נאלץ להסיע אותם בעל כרחם מאיסוף האוצרות בדרך למתן תורה. מדוע הגיעו למצב כזה – שמשה רבינו יצטרך להכריח אותם להתקדם למתן תורה? והרי כסף וזהב לא היה חסר להם! אלא, מסביר הרבי, שהעבודה באסיפת השלל הייתה עבודה רוחנית חשובה של בירור ניצוצות. עם ישראל שקע כל כך בעבודה הזו, שהוא התקשה להתנתק ממנה ולעבור לעבודה הבאה.

חשוב שנפנים את ההוראה אלינו, כי אכן גם אנחנו נדרשנו במשך כל שנות הגלות להתעסק בבירור ניצוצות – בזיכוך של עצמנו ושל העולם מסביבנו, על מנת להיות ראויים לגאולה. כעת העבודה השתנתה. הרבי מעיד שהעולם כבר מוכן, וממילא עלינו להתקדם לשלב הבא: להפנים שמשיח עוד רגע כבר בא, ולעמוד מוכנים להתגלותו בפועל. עלינו להזהר לא להיתקע בעבודה הקודמת, שלא נהיה זקוקים שיכריחו אותנו להתקדם… אלא נבין שאכן נמצאים במצב מתקדם יותר, והנה משיח בא.

הנה זה בא – אבל גם אתמול אמרתם את זה…

ישראל הרשמן: אני מבין שאנחנו מתקדמים לקראת הגאולה, אבל בעצם, הרי מהיום הראשון שבו פגשתי את חסידי חב"ד, אני שומע כל הזמן: 'משיח מגיע עכשיו'. אני לא מצליח להבין את זה – אם לפני חמש שנים בדיוק אמרתם בדיוק אותו דבר, והוא עדיין לא הגיע; לא נמאס?!… איך בדיוק מצופה ממני להאמין בביאת המשיח ממש עכשיו, כשאני לא רואה באופק שום התקדמות?

הרב יהודה ליפש: אכן, כבר שנים רבות שעם ישראל מחכה לגאולה; אך כיום, אנו נמצאים בשלב אחר לגמרי. במדרש מלפני אלף וחמש מאות שנה (ילקוט שמעוני) מתאר רבי יצחק את סימני השנה שבה מלך המשיח יתגלה; ובשנת תנש"א, הצביע הרבי על הסימנים במדרש, והראה כיצד כולם התקיימו באותה שנה. בשבת פרשת חיי שרה תשנ"ב, בשיחה האחרונה ששמעו השלוחים מהרבי בכינוס השלוחים, הודיע הרבי שמשיח כבר נשלח על ידי הקב"ה. בשיחות אחרות מאותה התקופה הראה הרבי עוד ועוד סימנים כיצד אירועי הגאולה כבר מתחילים להתקיים: הסכמים בין מעצמות העולם לקידום השלום, מבשרים את התחלת היעוד "וכתתו חרבותם לאתים"; נפילת מסך הברזל והעלייה ההמונית מרוסיה לארץ ישראל היא מעין והתחלת קיבוץ גלויות; וכהנה רבות.

אמנם, הסימנים אינם מספיקים עבורנו, אנו מחכים לגאולה אמיתית ושלימה ובניין בית המקדש בפועל; אבל, מהדברים של הרבי אנחנו רואים שנמצאים בתקופה אחרת לגמרי. זה לא רק שאנו מצפים ומייחלים שהמשיח יבוא – אנו נמצאים כבר בתוך תהליך הגאולה. אירועי הגאולה התחילו כבר לפני כשלושים שנה. ולכן, הגאולה אינה רק תקווה – היא מציאות וודאית וברורה שכבר מתרחשת.

כשאדם מחכה לרכבת והוא רואה שהיא מתעכבת, אם ברור לו שהרכבת אכן מוכרחת להגיע והזמן המדוייק כבר הגיע – הוא לא מתייאש. להיפך, הוודאות שלו רק מתגברת, הוא יודע שהיא אמורה להיכנס עכשיו! כשאנחנו יודעים שתהליך הגאולה החל, העיכוב הלא–מוסבר אינו מייאש אותנו, אלא רק מחזק את הביטחון שהנה זה קורה.

הרב משה קורנווייץ: לעיתים, מה שמקשה עלינו להאמין בוודאות בביאת משיח ברגע זה ממש – היא שלאדם מצוי חסרה פרספקטיבה, הסתכלות ארוכת–טווח. אדם רואה מה שקורה עכשיו, וחושב על מה שיכול לקרות עוד שנה, אבל הוא לא שם לב לתהליכים שמתרחשים בזמן ארוך. אם נשווה את המציאות כיום למציאות לפני מאתיים שנה, ואפילו לפני חמישים שנה – נראה אלו שינויים מפליגים ומהפכות התרחשו בעולם, בגשמיות וברוחניות; דברים שבשעתו איש לא יכול היה לדמיין.

לדוגמא: איש צבא ששירת בגבול הצפון סיפר לי על הכוננות שהייתה בשעתו בחזית הסורית. לאורך כל שירותו היו כוחות הצבא דרוכים, והמפקדים חזרו שוב ושוב על אזהרות שהאיום הגדול ביותר על ארץ ישראל הוא מהסורים. והנה, תוך כמה שנים, האיום הגדול נמחץ בלי שום התערבות שלנו, בדרך שאנשי הצבא לא יכלו לשער, ורק הקב"ה בחכמתו ידע כיצד לסדר את התהליך.

בדוגמא הזו, וברבות נוספות, אנחנו יכולים לקרב יותר אל השכל כיצד הקב"ה מסובב את העניינים כך שהעולם רץ במהירות ומשתנה כל הזמן בלי שנשים לב. באופן דומה, יכול גם השינוי הגדול של ביאת המשיח להתחולל תוך שניה, גם אם כרגע קשה לנו לדעת איך.

משיח בפתח – למה העסקים ממשיכים כרגיל?

ישראל הרשמן: ובכל זאת, קשה לי לראות את האמונה והביטחון הזה – שהנה משיח מגיע, ממש עכשיו – משתלבים בתוך החיים שלנו שממשיכים כדרכם. האם אנו אמורים לתכנן את חיינו ולהתכונן לחג הממשמש ובא, או שבכלל משיח אמור להגיע ולשבש לנו את כל התוכניות?

הרב יוסי גינזבורג: ניתן להשוות את הציפיה וההכנה לביאת המשיח למאורעות אחרים גדולים חד–פעמיים בחיינו האישיים. כשאדם מתכונן לחתונה, למשל, הוא עושה הכנות רבות, מחכה ומצפה, ולפעמים מתקשה להמשיך בחיי היום–יום השגרתיים ולשלב בתוכם את ההכנה לאירוע הגדול; אך למעשה, הוא נדרש לאכול ולשתות ולהמשיך במטלות היומיומיות כרגיל.

זה מה שהסביר הרבי הריי"צ, כאשר נשאל – האם אין סתירה בין הציפיה התמידית לביאת המשיח, לבין התוכניות הגדולות והארוכות–טווח שהוא מנהל בו זמנית, תוכניות שלא רלוונטיות במצב של גאולה? הרבי הסביר שצריכים להמשיך ולפעול בכל מה שנדרש מאיתנו בחיים הרגילים, משום שאדרבה: זה עצמו יקדם את ביאת המשיח.

ומדוע? האמת היא שהקב"ה יכול היה להביא את הגאולה בכוחות עצמו; אך הוא בחר אחרת. הוא רוצה שלנו תהיה הזכות לקחת חלק בהבאת הגאולה. ואת חלקנו אנחנו ממלאים דוקא בנקודה זו עצמה: כאשר אנחנו נאלצים להתמודד עם גלות שנמשכת כל כך, עד שאי אפשר להכיל זאת – ואכן איננו יכולים להכיל זאת, וצועקים "עד מתי?" – ויחד עם זה, אנחנו לא נחלשים ולא מוותרים. אנו ממשיכים להאמין ולצפות לגאולה, ועם זאת להמשיך ולעשות פעולות חיוביות שבכוחן לזרז אותה. כאשר הקב"ה רואה את זה, הוא מעריך את ההתמודדות הזו שלנו, ופוסק שאנו זכאים לגאולה.

משיח: מה זה יתרום לי?

אוריאן שראל: כשאני שומע דיבורים על משיח ועל הגאולה, פעמים רבות אני מתקשה להבין – מדוע זה אמור לעניין אותי באופן אישי. איך משיח ישפיע עלי? מה הוא יוסיף לי, ומה הוא יתרום לעולם?

הרב יוסי גינזבורג: כדי לענות על השאלה, כדאי לחדד את ההסתכלות על משיח: משיח אינו רק מישהו שיגיע מאיפה שהוא, מהחלל החיצון, ואז עלי לחשוב האם הוא טוב לי או אולי לא. לכל לראש, משיח הוא משהו שקיים בתוכי. לכל אחד מאיתנו יש ניצוץ משיח.

כאשר יתגלה משיח הכללי – הוא יתן לכל הניצוצות שבתוכנו לפרוץ ולהתגלות, כך שכולם יהפכו למדורה גדולה; ואז, החיים של כולנו ישתנו לגמרי. הנקודה הפנימית של ניצוץ המשיח שתתגלה בתוכנו תשחרר כל אחד מאיתנו ותהפוך אותו לטוב יותר, אמיתי יותר, בכל מישורי החיים. כל פרט ופרט בחיים שלנו יהיה טוב יותר.

הרב משה קורנווייץ: כדי להבין את משמעותו של ניצוץ המשיח, וכיצד הוא ישנה את חיינו – חשוב להדגיש שמשיח הוא גילוי האמת, התכלית והמטרה של כל פרט בעולם. משיח זה שלום; משיח זה אחדות בטבע; משיח זה גם שלא יהיו בעיות של זיהום אוויר.

זה שאדם מסוגל היום להשליך כוס ולזהם את הטבע – זה רק בגלל שהוא אינו מרגיש שלכוס הזו יש מטרה ושלטבע ישנה מטרה. כשהתכלית של כל דבר תהיה גלויה – הוא ירגיש זאת, ופשוט יהיה מוכרח לשמור על עולם נקי! זו דוגמא אחת מתוך חיינו, וישנן עוד רבות: אנשים שמתעסקים בפוליטיקה או במריבות קטנוניות, נהגים שעוקפים בכביש בפראות או בעלי עסקים שמתחרים בצורה לא הוגנת – כל זה יכול לקרות רק בעולם משוגע כזה שלא ניכר בו הטוב שבעולם, האמת הפנימית שלמענה ברא הקב"ה כל פרט בו.

כשיבוא משיח ויתגלה ניצוץ המשיח שבתוכנו, בכל פרט יורגש שהוא טוב, שיש לו מטרה, ולכן, כל נקודה בחיים שלנו תהפוך להיות טובה יותר.

הרבי כמשיח: למה דוקא הוא?

ישראל הרשמן: הצלחנו להבין שהרבי הוא ענק הדורות; אבל התקדמתם כמה צעדים קדימה, כשאתם מכריזים שהוא הוא מלך המשיח. מניין המסקנא הזו? מניין הביטחון שאין אחרים שמתאימים יותר? עם ישראל מוכרח להזהר ולחשוב פעמיים לפני שמחליטים שיש לנו משיח, כי הרי כבר נכווינו כמה פעמים במשך הדורות עם 'משיחים' שהביאו לאכזבות גדולות… וחוץ מזה – אם זה באמת כך, למה רבנים גדולים אחרים מכל החוגים לא תומכים בהכתרת הרבי למשיח?

הרב יהודה ליפש: כמובן שאין זה מתפקידנו לערוך השוואות בין רבנים, אבל אני חושב שיהודי מן השורה אינו מתקשה להבין את ההבדל שבין הרבי לבין שאר הרבנים, חשובים ככל שיהיו.

הרבי איננו עוד צדיק, גאון, תלמיד חכם או רב ראשי. מאז ומעולם לא היה מנהיג שדאג לכל יהודי ויהודי בעולם; ולא רק בדרך אגב – מן הסתם אפשר למצוא סיפורים אצל עוד גדולי ישראל שדאגו גם לאלו שאינם מצאן מרעיתם – אבל אצל הרבי, רואים שזה ממש מה שעומד בראש מעייניו. הרבי אינו רבי של חוג וקהילה, הוא רבי של כל עם ישראל. זה נראה במוחש. כשאומרים 'הרבי' סתם, בכל מקום בעולם, יבינו כולם שהכוונה היא לרבי מלך המשיח שליט"א.

כשאנחנו נשאלים מדוע רבנים גדולים אחרים אינם מצטרפים במוצהר לאמונה ברבי כמלך המשיח – אפשר לציין, לכל יהודי מכל חוג שיהיה, שישנם רבנים גדולים מאותו חוג שאכן תמכו באמונה הזו, ברמה מסויימת. דוגמא בולטת היא הגאון הרב עובדיה יוסף שהסכים על הספר 'יחי המלך המשיח' של הרב שלום דובער וולפא, ספר המוקדש אך ורק לדיון באמונה זו. אפשר לציין דוגמאות נוספות של רבנים שתמכו בכך, כמו הרב מרדכי אליהו, הרב שמואל שמרלר או הרב יורם אברג'ל, וגם אם ישנם נוספים שאינם מעזים להתבטא בנושא בגלוי (אולי כי הם חוששים מההשלכות המחייבות…) – אין רב שיצא בגלוי בהצהרה שזה לא נכון, שהרבי אינו משיח.

הנקודה הפשוטה והיסודית היא שאמונה זו אינה הערצה נלהבת של חסידים ותו לא. היא מבוססת על ההלכה, על הרמב"ם, וגם על דבריו של הרבי שאמר על עצמו – ולכן היא חלק בלתי נפרד מההשקפה היהודית התורנית. זה לא רק 'הרגש' חסידי.

הרב יוסי גינזבורג: נקודה נוספת שחשוב להדגיש, בקשר לשאלה על ההבדל בין הרבי ובין צדיקים אחרים: לפעמים, השאלה יכולה לעלות כאשר מנסים להשוות בין צדיקים כאלו ואחרים לפי מעלותיהם, מי גדול ממי. אבל כאשר אנחנו מדברים על הרבי כמלך המשיח – הכוונה היא כלל אינה לקבוע את גדולתו של הרבי מול אחרים; אין בכוונתנו וגם אין בסמכותנו למדוד זאת.

זה שהרבי הוא מלך המשיח זו לא 'מעלה' שלו, אלא זו בחירה של הקב"ה. כאשר הקב"ה עמד ושתל את הצדיקים שבכל הדורות, הוא החליט לקבוע שהרבי הוא זה שיהיה מלך המשיח. בדיוק כמו שהחליט שמשה רבינו יהיה זה שיגאל את ישראל ממצרים, ולא אהרן או צדיק גדול אחר. זה לא מוריד חלילה מגדולתו של אף אחד אחר – ואדרבה, מי כמו הרבי שמקפיד להגדיל את כבודו של כל רב וגדול בישראל איזה שיהיה – פשוט כך קבע הקב"ה, שהרבי מתחילת בריאתו נועד למטרה זו.

הרב משה קורנווייץ: בשאלתך הצבעת על שתי נקודות חשש שעולות פעמים רבות אצל אנשים: ראשית, מהו החידוש של הרבי על פני צדיקים אחרים; ושנית, מניין הביטחון המוחלט ברבי כמשיח, ואיך אנחנו בטוחים שלא נתאכזב. והרי במשך הדורות ידענו לא רק משיחי שקר, אלא אפילו צדיקים אמיתיים שהיו ראויים להיות משיח, אך בסופו של דבר הם לא הגשימו את ייעודם והענין התעכב.

שתי השאלות מתורצות בנקודה אחת, שאותה מגלה לנו הרבי בשיחות שבתות פרשת וירא וחיי שרה תשנ"ב. השאלות הללו רלוונטיות רק לפני החידוש הזה של הרבי, אבל מכאן ואילך – הן נעלמות מאליהן!

הרבי גילה לנו שה' בחר כבר במלך המשיח של דורנו, מינה ושלח אותו לפעול ולגאול את ישראל. הרבי איננו רק ראוי להיות משיח, אלא שהוא כבר התחיל את שליחותו כגואל! מכאן ואילך, אין שאלה מהו החידוש אצל הרבי דוקא, ומי אמר שזה לא עלול להשתנות. אצל צדיקים שחיו בדורות קודמים, שבהם העולם לא היה מוכן – גם אם היו מועמדים ראויים להיות כמשיח, ייתכן היה שהענין לא יתבצע בפועל. אבל מהרגע שהרבי נבחר והתחיל בפועל לעבוד כמשיח – הוודאות בהיותו המשיח שיגאל את ישראל, ברורה. אין מקום לשאלות.

הרבי חי: אבל ראינו אחרת?

אוריאן שראל: כאן אני מגיע לשאלה שהכי הציקה לי. מאז שהתחלתי להתקרב, הנחתי את השאלה בצד, כדי שלא תפריע לי להתקדם בדרך… אבל היא אכן מאוד מפריעה.

תכל'ס, ראינו שהרבי הפסיק להיות איתנו בגופו הגשמי. אם תאמרו שהוא חי ברוחניות – ניחא, אבל מאיפה האמונה הכל–כך לא הגיונית שהוא חי בגשמיות?

הרב משה קורנווייץ: אפשר לחלק את התשובה לשלושה חלקים: ראשית, האם שייך ברמה העקרונית שלאחר מאורע כמו זה של ג' תמוז הרבי ממשיך להיות חי בגופו הגשמי. לכל לראש מוכרח להיות ברור שמה שיקבע האם זה שייך או לא, זו לא המציאות הנראית לעינים, אלא רק מה שאומרת התורה: אם יש לזה מקום על פי תורה, זה הגיוני; ואם לא – לא.

המקורות התורניים בנושא כבר נאספו ולוקטו במקומות רבים. ישנו הענין המובא במדרשים ובכתבי האריז"ל (ויותר מכך: הרבי בלקוטי שיחות מעגן את זה גם ברמב"ם, כלומר, שזו הלכה פסוקה) – שמשיח לפני התגלותו יהיה "נגלה וחוזר ונכסה". עד כדי כך הדברים ברורים ומפורשים, בעבר קרה שדיברנו עם יהודי והצגנו בפניו את כל המקורות, ולאחר שנוכח שהכל כבר כתוב בספרים, לא נשאר לו לשאול אלא: "מה הייתם עושים לולא היה ג' תמוז, איך הייתם מאמינים אז שהרבי הוא משיח?"…

שנית: ישנו הכרח ברור לפי תורת החסידות לקיומו של נשיא הדור בכל דור (כפי שהוזכר לעיל בקיצור). לא ייתכן מצב כזה שבו אין בדורנו בשר ודם נשמה בגוף, שמקשר אותנו לקב"ה דרך גופו הגשמי.

דבר שלישי, הוא השלב שבו אנו נמצאים מבחינת התגלות המשיח (כאמור): מכיוון שהרבי כבר נשלח ע"י הקב"ה כמשיח, התגלה והחל לפעול – כבר עברנו את נקודת האל–חזור. לא ייתכן מאורע שיעצור את פעולותיו של הרבי כמשיח בעולם הזה הגשמי, עד להתגלותו המושלמת בגאולה השלימה. ולכן, כשלומדים על השלב בגאולה שבו אנו אוחזים מתוך דבריו המפורשים של הרבי בעצמו, מגיעים למסקנא הברורה – שלא ייתכן שהרבי הפסיק חלילה להיות כאן בגופו הגשמי.

לאור כל נקודות אלו, הרי למרות שנמצאים במצב של ניסיון לא ברור ולא מובן, שבו לא זוכים לראות בעיני בשר את הרבי – זו לא יכולה להיות סתירה לכל העולה מהמקורות התורניים.

אמנם, אי אפשר להתעלם מכך שאצל אנשים רבים זו מהווה התמודדות קשה לעיכול. אדם נדרש להגיע להכרעה בין המסקנות שאליהם הוא מגיע בעיונו השכלי, כמפורש בתורה, לבין המסקנות שעולות לו מההסתכלות הגשמית בעיניו – ולא תמיד זה קל לאחוז באמת התורנית. אך כפי שכבר הוזכר לעיל, יהודי מטבעו בשל להאמין גם בעניני אמונה שלמעלה מהשכל, ולכן בכוחו להגיע בסופו של דבר גם לאמונה הזו.

הרב יהודה ליפש: באמת, מניסיוני בשליחות, לא תמיד הדבר הקשה ביותר לעיכול הוא דוקא האמונה בחייו של הרבי… לפעמים האמונה הזו דוקא תתיישב בדעתם בקלות, ומה שיציק להם יותר הם שאלות כמו: 'למה אתם יורקים בעלינו לשבח', או 'האם זה לא משחק למכור חמץ לגוי ולקבל אותו בחזרה אחרי פסח'.

כפי שהזכרנו לעיל, אנשים מניחים תפילין מעור של בהמה, אוכלים מצה שמורה וכהנה רבות; ולכן אין ספק שעניני אמונה מתקבלים אצלם. יש לענות על השאלה, בדיוק כמו על עוד שאלות של 'התנגשות' בין האמת שבתורה לבין המציאות הנראית לעינים: כאשר 'יוכיחו' לנו ממספר הטבעות על העצים שגיל העולם הוא הרבה מעבר לששת אלפים שנה, ברור שחסיד חב"ד לא יתבלבל לרגע. הוא ישיב בפשטות שהאמת המוחלטת היא אך ורק בהתאם למה שכתוב בתורה, ובסופו של דבר הדברים יתקבלו.

לסיום, כדאי לחזור ולהדגיש באופן כללי: כל אותם ענינים שעלינו להסביר לאנשים אינם העמדה האישית שלנו ורעיונות שעלו במוחנו, אלא הם דברים של הרבי. הרבי עצמו אמר את הדברים בגלוי ובפירסום, במטרה שהכל יגיע לידיעתו של כל יהודי ויהודי. אם הרבי לא התבייש בכך – ודאי שגם לנו אין מה להתבייש, ועלינו לשמש צינור ראוי וחלק שדרכו יישמעו דברי הרבי לכולם. אין ספק שבכוחו של הרבי הכל יתקבל וייקלט אצל כל יהודי ויהודי, והעולם כולו יעמוד מוכן להתגלותו של הרבי בפועל ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!