-
הדברים "נזכרים ונעשים" בי'–י"א שבט מדי שנה מחדש. זהו יום של התקשרות מיוחדת ומחודשת בקשר ניצחי ביננו לרבי מלך המשיח, על ידי קיום הוראותיו בחת"ת ורמב"ם, הפצת המעיינות ובעיקר פרסום בשורת הגאולה בכל מקום • הרב מנחם טל בהתוועדות חסידים • באדיבות מגזין 'בית משיח' • לקריאה
יוסי סולומון|ד׳ בשבט ה׳תשפ״ההרב מנחם טל, מגזין בית משיח
העבודה של חודש שבט
לחיים חסידים!
אנו נמצאים בכניסה לחודש שבט – כאשר היום המרכזי בו עבורנו, חסידי חב"ד, הוא יום ההילולא של אדמו"ר הריי"צ, י' שבט, ויום קבלת הנשיאות.
בהתוועדות שהתקיימה בשבת י"ח שבט תשמ"ה, אמר הרבי מלך המשיח, כי על פי האריז"ל, לכל חודש מחודשי השנה יש צירוף שם הוי' מיוחד (שהוא חיותו של החודש); וצירופו של חודש שבט הוא: "המר ימירנו והיה הוא" (ויקרא כ"ז, ל"ג). פסוק זה מדבר על מי שהחליף כבש שהוקדש למזבח בכבש אחר. הדין הוא, ששניהם יהיו קודש לה'.
ברעיון זה – אומר הרבי – מרומז תוכן העבודה של לעשות מ"אחר" – "בן", היינו להחליף ("המר ימירנו") יהודי שהוא בבחינת "אחר" ולעשות ממנו בחינת "בן".
רעיון זה קשור לאופן עבודתו ופועלו של בעל ההילולא הרבי הריי"צ, ששמו הוא "יוסף" – שנקרא בשם זה משום "יוסף ה' לי בן אחר", כאשר בעל ההילולא פעל גם בקרב יהודים שהם בגדר "אחר", והפך אותם ל"בן" על ידי שגילה בהם את "האהבה המסותרת", כאשר דרך פעולתו היא באופן של "יצחק" – שחוק ושמחה.
עניין זה של "המר ימירנו", הוא לא רק כלפי היהודי המושפע, אלא גם מצד המשפיע – שכן הוא צריך להחליף את מקומו (באופן זמני) מארבע אמות של קדושה, ולצאת אל "רשות הרבים" כדי למצוא את היהודי שהוא בבחינת "אחר", על מנת שיוכל לעשות ממנו "בן". וכשימצא את היהודי הזה, גם השיח עימו יהיה באופן של "המר ימירנו" – שצריך להחליף את הסגנון שלו, לסגנון שמתאים ליהודי זה.
הרבי אף נותן דוגמה: להסביר ליהודי זה, שקיום תורה ומצוות משתלם שעל ידי זה ימשיך את ברכות ה' לענייניו… (עד כאן תוכן השיחה).
שאלו פעם חב"דניק, מה "סוד" הצלחתם של השלוחים שפזורים ברחבי העולם?!
השיב החב"דניק: "בזה שהרבי חינך אותנו להיות 'טייסים' ולא 'מנתחים'"!
אם נתבונן, נראה דבר פלא: אדם שחס ושלום צריך לעבור ניתוח, קודם לכן הוא מברר היטב: מי המנתח? מה ההכשרה שלו? כמה וותק יש לו? כמה אחוזי הצלחה יש לו? אלו המלצות יש לו?!
לעומת זאת, כאשר אדם בא לטוס, הוא לא מברר קודם לכן מי הטייס ומי הסמיך אותו להטיס מטוס. מדוע? הרי בטיסה יש לא פחות סיכון מאשר ניתוח…
אלא שהטייס כביכול משדר לנו מסר: אני עצמי טס איתך, שנינו על אותו המטוס. כשם שאני דואג לעצמי שהכל יעבור בשלום, כך אדאג לך… מה שאין כן הרופא, אם חס ושלום וחס וחלילה הניתוח לא יצליח, החולה יישאר בבית רפואה, ואילו הרופא יחזור לישון במנוחה בביתו…
כך הם השלוחים – דואגים לזולת כשם שדואגים לעצמם: לתפילין ולמזוזות, לאוכל כשר, לחינוך הילדים, מקווה וכו'…
ידוע הסיפור על המשפיע הרה"ח מענדל פוטרפס ע"ה שבאחת מטיסותיו החל לעשות מבצע תפילין בין נוסעי הטיסה. הוא ניגש ליהודי מסוים שידע רק אנגלית, ור' מענדל אמר לו באנגלית שלא–הייתה בפיו: "יו ג'ואיש איי ג'ואיש, איי תפילין יו תפילין" (ובתרגום חופשי: כמו שאני דואג לעצמי לתפילין, כך אני דואג גם לך)…
מקרה דומה היה עם אברך חב"דניק שנסע בחול המועד סוכות ברכבת, ולידו ישב אדם לא דתי. והנה עלה לרכבת אדם חרדי עם ארבעת מינים והציע ליהודי הלא–דתי לברך, אך הלה סירב.
תחנה לאחר מכן עלה לרכבת חב"דניק עם ארבעת מינים וגם הוא הציע לו לברך, והפעם הלה הביע את הסכמתו. שאלו החב"דניק הנוסע: "מדוע בפעם הראשונה לא הסכמת ובפעם השניה הסכמת?!"
ענה האיש: "בפעם הראשונה הרגשתי שהחרדי מבקש ממני שאברך על מנת שיהיה לו עוד זכות בעולם הבא שלו, לעומתו, אצל החב"דניק הרגשתי שבאמת הוא רוצה לדאוג לעולם הבא שלי"…
טייס, מנתח וגבאי ראשי
דובר קודם אודות העניין "להיות טייסים ולא מנתחים" – ולכאורה יש בזה פשט נוסף:
טייס – טס לגובה רב מאוד, וכשהוא מסתכל על העולם שתחתיו, הכל מתגמד ומתקטן… ללמדנו, שככל שתהיה שקוע ברוחניות, הגשמיות והחומריות תתגמד ותתקטן ולא תתפוס כל כך מקום…
לעומתו המנתח – הוא דווקא כן מתקרב אל הגשמיות – הגוף הגשמי של המנותח, ואפילו שם משקפיים כדי להגדיל לו את אזור הניתוח של המטופל…
מספרים על הגבאי הראשי של בית הכנסת הגדול בבודפשט לפני כשישים שנה, ששמע שאפשר לטוס במטוס נוסעים (ולא רק לצורך צבאי). הוא קנה אפוא כרטיס, ובמהלך הטיסה אף התיידד עם הטייס.
תוך כדי טיסה שואל הגבאי את הטייס: היכן בית הכנסת שלו? עונה הטייס: "אתה רואה שם נקודה קטנה? זו הונגריה, בתוכה יש נקודה קטנה נוספת שזו בודפשט, בתוכה ישנה נקודה יותר קטנה וזו השכונה שלך, ובתוכה נקודה עוד יותר קטנה שזה בית הכנסת שלך!"
זעק הגבאי: "אם כך, אני ממש כלום"!! (איך בין גורנישט)…
ככל שממריאים ברוחניות – בלימוד החסידות, התבוננות בתפילה וכו' – הגשמיות מתגמדת…
תובנה נוספת: טייס שממריא ומסתכל מלמעלה על כדור הארץ, הוא רואה את הנוף בכללותו ולא יתעכב לראות את הדברים הפחות יפים שנמצאים במכלול הנוף שמולו. לעומתו, הרופא שמנתח, מסתכל, מתבונן ומתמקד ומטפל דווקא בחלק החולני, המוגלתי והכואב שבגוף…
ובעניינינו – "להביא לימות המשיח", זו נחלת הכלל. כמו שאנו דואגים לעצמנו שנחיה ענייני גאולה ומשיח תוך הסתכלות חיובית על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח, כך נדאג ליהודי שני ונהפוך אותו ("המר ימירנו") לעניינים רוחניים, וממילא כל הלבטים והבעיות הגשמיות יתגמדו, עדי קיום הייעוד "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד…"
הרבי מלך המשיח מדייק על המילה "עסק" – כמו בעל עסק (ולא כמו שכיר) המסור ונתון כל כולו לעסק שלו, עד שאפילו בלילה הוא חולם על העסק…
רמזים ב"באתי לגני"
העניין המרכזי של יו"ד שבט – זה לימוד המאמר "באתי לגני אחותי כלה"…
מדהים לגלות שראשי התיבות של המילה "באתי" – כולל בתוכו את כל עניין הלימוד בחת"ת וברמב"ם: "ב" – "בראשית" הרומז על תחילת החומש. "א" – "אשרי האיש" תחילת ספר התהילים. "ת" – תניא. "י" – "יסוד היסודות ועמוד החוכמות" – המילים הפותחות של ספר היד החזקה לרמב"ם.
עשרות (ואולי מאות) פעמים הרבי מלך המשיח מעורר ומדרבן ללמוד את החת"ת (עוד לפני תקנת הרמב"ם). פעמים רבות הוא כותב: "ובטח שומר את שלושת השיעורים חת"ת, ועל כל פנים מכאן ולהבא".
הרעיון המרכזי במאמר "באתי לגני" מדבר על ירידת השכינה לארץ, כאשר במעמד הר סיני אומר הקב"ה "באתי" וחזרתי לעולם, "גני" – לאחר שבזמן חטא אדם הראשון הסתלקה השכינה למעלה.
בכך אפשר לומר, כי על ידי שמירת לימוד היומי בחת"ת ורמב"ם – "באתי לגני" – ממשיכים את השכינה באופן ממוקד…
המקור של הרבי לכתיבה ב'אגרות קודש'
במנהגים של יו"ד שבט כותב הרבי מלך המשיח (ר"ח שבט תשי"א) מכתב "אל אנ"ש, תלמידי התמימים, אל המקושרים, או השייכים אל כ"ק מו"ח אדמו"ר… ה' עליהם יחיו".
בהמשך המכתב מפרט הרבי את סדר העבודה הרוחנית ביום המיוחד "העשירי יהיה קודש" – יו"ד שבט…
אחת ההנהגות היא "לאחר תפילת הבוקר וחזרת הדא"ח – יקרא כל אחד פ"נ… להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר… ולשלחו על מנת לקראתו על ציון שלו…"
אפשר לראות כאן מקור מפורש מצד הרבי לעניין הכתיבה ב'אגרות קודש'. הרבי כותב במפורש, שעל ידי שיניחו את הפ"נ בספריו של הרבי הריי"צ, על ידי זה, זה מגיע אליו…
מסופר שפעם שאל הרה"ח זלמן גור אריה את הרבי מלך המשיח, אם לחתום חוזה על קניית חברה מסויימת. מענה הרבי היה, שיפתח חומש ושם ימצא תשובה…
החומש נפתח בעמוד ראשון של פרשת "לך לך", הוא עיין בעמוד ולא מצא תשובה ברורה.
הוא כתב לרבי שלא מצא תשובה, וכאשר המזכיר הכניס את מכתבו לרבי, ביקש הרבי לברר היכן בדיוק נפתח לו החומש. לאחר שהמזכיר אמר שזה היה בעמוד הראשון של פרשת לך–לך, הרבי הצביע על המילים: "והיה ברכה" – אומר רש"י: "בך חותמין" – "הנה, מהמילים הללו 'בך חותמין' יש הוראה לחתום על החוזה"…
ונסיים בפתגם היום–יום המיוחד (כ"ו שבט): "האהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות: החוט המקשר את החסידים בינם לבין עצמם והחוט המקשר את הרבי עם החסידים והחסידים עם הרבי… זהו למעלה מהגבלות זמן ומקום".
הדברים "נזכרים ונעשים" בי'–י"א שבט מדי שנה מחדש. זהו יום של התקשרות מיוחדת ומחודשת בקשר ניצחי ביננו לרבי מלך המשיח, על ידי קיום הוראותיו בחת"ת ורמב"ם, הפצת המעיינות ובעיקר פרסום בשורת הגאולה בכל מקום, והכנת הגאולה לקבלת פני משיח צדקנו.
לחיים חסידים!
תגיות: הרב מנחם טל, מגזין בית משיח
כתבות נוספות שיעניינו אותך: