מהפכת החינוך של זהות: כיצד תהפוך רשת חב"ד לאימפריה

מוגש מטעם מפלגת זהות

מערכת החינוך בישראל נמצאת מזה שנים במשבר מבני עמוק: למרות תקציב ענק של כ-160 מיליארד שקלים בשנה, המציב את ישראל במקום גבוה ביחס למדינות המפותחות – הביצועים נמוכים, הבירוקרטיה חונקת, וההורים הפכו ללקוחות שבויים של מנגנונים ממשלתיים מסורבלים.

עבור מוסדות החינוך של חסידות חב"ד בישראל, ובפרט "רשת אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש", המציאות הזו מורכבת פי כמה. התלות במשרד החינוך ובזרם הממלכתי-דתי, לצד מאבקים פוליטיים מקומיים והגבלות תקציביות ורישוייות, מאיימות על יכולת ההתפתחות של המוסדות.

מצע החינוך של מפלגת "זהות", בהגותו וביוזמתו של יו"ר המפלגה משה פייגלין, מציע תוכנית מהפכנית שאינה רק פתרון למשק הלאומי, אלא נראית כמוצר תפור לפי מידה, ממש בגדר אוצר, עבור עתידה של רשת חב"ד בארה"ק.

חשוב להבין כי אין מדובר ברעיון ערטילאי: בקונסטלציה פוליטית שבה "זהות" נכנסת לכנסת כחלק מבלוק טכני עם הציונות הדתית (כאשר הבלוק משיג 10-11 מנדטים ו"זהות" מביאה כ-3-4 מנדטים), תיק החינוך אכן בהישג יד ובראש סדר העדיפויות של המפלגה.

יישום התוכנית הוא תרחיש ריאלי לחלוטין, ולכן קיימת חשיבות מכרעת להגדלת כוחה של "זהות" עם כמה שיותר בוחרים ומנדטים בבחירות הקרובות.

1) הפתרון לכל אתגרי רשת יוסף-יצחק ליובאוויטש ושאר המוסדות: שיטת השוברים של משה פייגלין, יו"ר מפלגת זהות – "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי, פרק כ"ב, פסוק ו')

בבסיס תוכניתה של "זהות" עומדת "שיטת השוברים", המשלבת מימון ציבורי מלא עם תחרות חופשית. כל הורה יקבל ממשרד החינוך שובר בעל ערך כספי, ויממש אותו בכל בית ספר שיחפוץ, או להקים עם הורים נוספים בית ספר חדש העונה לשאיפותיו החינוכיות. כדי להבין עד כמה מודל השוברים ישים ומצליח כבר כיום בישראל, די להביט בתחום שכל משפחה חב"דית מכירה מקרוב: הטיפול ביולדות בבתי החולים.

עבר, מחלקת יולדות נראתה כמו מחלקה פנימית רגילה. השינוי הדרמטי התרחש כאשר הביטוח הלאומי החליט להשאיר ליולדת את ההחלטה היכן ללדת, והעביר לאותו בית חולים את התקציב באמצעות "מענק אשפוז לידה" – מעין שובר אישי. כתוצאה ממודל זה, בתי הרפואה החלו להתחרות ביניהם על לב היולדות, ומחלקות היולדות הפכו ל"מלונות חמישה כוכבים". אותו עיקרון בדיוק ייושם בחינוך.

עבור רשת חב"ד, מדובר בפתרון אידיאלי שימחק באחת את כל אותן בעיות ואתגרים פוליטיים שמנעו לאורך השנים ממוסדות הרשת להתרחב ולשגשג. הפרשות הלא נעימות וההתנגדויות הפוליטיות בערים כמו עתלית, אור עקיבא, הרצליה פיתוח, רחובות וגני תקווה – שבהן מוסדות רשת שלהבות חב"ד נבלמו בשל שיקולים זרים של פקידים ועסקנים – היו נמנעות לחלוטין.

תחת שיטת השוברים, הכסף הולך אחרי התלמיד, ולפקידי עירייה או משרד החינוך לא יהיה שום כוח למנוע הקמה ופיתוח של מוסדות.

יתרה מכך, השיטה תמנע את התלות והכפיפות של חלק ממוסדות החינוך של חב"ד לזרם הממלכתי-דתי, שהפכה בשנים האחרונות לבלתי נסבלת כמעט, כאשר החשש מתמיד מפני הערות הפיקוח על תכני חינוך חב"דיים בסיסיים איים על עצם קיום בתי הספר.

כזכור, עוד בוועידת מנהלי חב"ד לפני יותר מעשור נערך דיון פנימי של נציגי חב"ד בוועדת מנכ"לית משרד החינוך לקביעת אוטונומיה לבתי הספר.

בזכות שיטת השוברים, לא יצטרכו עוד להיאבק על "התאמות" או "אוטונומיה" חלקית: תושג עצמאות מלאה, שתאפשר להנהלת בית הספר לנהל את החינוך ברוח החסידות ללא שום הכתבות מצד מפקחים חיצוניים וללא ניסיונות לכפות תכנים ציוניים שאינם תואמים את רוח המוסד.

2) קיצור חופשות בתי הספר ע"פ רצונו הק' של הרבי – "…אף שבכלל ידועה השקפתי שאין הזמן עתה לימי חופש כלל, ואדרבה – ומכמה טעמים, ולו איישר חילי הייתי מבטלו בעבר ועאכו"כ בהוה ובעתיד" ("אגרות קודש", כרך י"א, איגרת ג'תרחצ, עמ' שסח)

הרבי אכן התנגד באופן נחרץ לקיומו של "החופש הגדול" במתכונתו הרגילה, והוביל מדיניות ברורה של צמצום חופשות ומניעת חוסר מסגרת לילדים.

מבחינת הרבי, המושג "חופש מלימודים" – ובמיוחד מלימוד תורה – הוא אבסורד רעיוני. הוא נהג לשאול באירוניה: מאחר שהתורה מוגדרת כ"תורת חיים", האם ייתכן שמישהו מבקש לעצמו "חופש מהחיים"?

ההיגיון של מפלגת "זהות" מאחורי קיצור החופשות עולה בקנה אחד באופן מלא עם הוראת הרבי. כיום, מספר ימי החופשה בבתי הספר היסודיים גדול ביותר מחודשיים ממספר ימי החופשה במשק – מצב המקשה מאוד על תפקוד המשפחות.

במודל הקיים התאמת החופשות אינה אפשרית כי ההורים הם לקוחות שבויים, והמערכת מעדיפה שקט תעשייתי מול ארגוני המורים. בשיטת השוברים, כפי שנהוג ברוב מדינות ארה"ב, כל בית ספר יוכל לקבוע עצמאית את לוח החופשות שלו.

מערכת התמריצים תשתנה לחלוטין: בית ספר שלא ייתן מענה לצרכי ההורים וימשיך להוציא את הילדים לחופשות ממושכות יאבד תלמידים ותקציבים לטובת מתחרים.

מתן חופש הפעולה הניהולי יאפשר למוסדות חב"ד לקצר ולהתאים את ימי החופשה כרצונם, ולממש בפועל את הדרכתו הנחרצת של הרבי.

3) משכורות המורים: "קנאת סופרים תרבה חוכמה" (מסכת בבא בתרא דף כ"א, עמוד א' / ע"ב)

על פי מצע "זהות", הפירוק של המנגנון הממשלתי המסורבל יקצץ את הנתח המופנה לבירוקרטיה ל-15% בלבד. הדבר יאפשר להפנות את עיקר התקציב ישירות לשוברי התלמידים (כאשר לחינוך המיוחד יוקצה שובר מוגדל משמעותית).

עבור החינוך הרגיל, השובר הבסיסי יעמוד על כ-2,000 שקלים לתלמיד בחודש. פירוש הדבר הוא שגם בכיתה קטנה של 20 תלמידים, התקציב החודשי המאוגד יעמוד על 40,000 שקלים לכיתה.

עצמאות זו תאפשר למנהלים לתגמל באופן חסר תקדים מורים איכותיים ומבוקשים במשכורות הגבוהות פי כמה מהנהוג כיום, ברמות הדומות לאלו המקובלות בענף ההייטק.

תפיסה זו מתחברת ישירות להוראת הרבי לפיה על כל יהודי להשתדל להיות עשיר בפועל, הן ברוחניות והן בגשמיות, כפי שנאמרה בשיחה מיוחדת בב' באדר א' ה'תשנ"ב (פרשת תרומה).

הרבי ביאר כי מאחר שכל יהודי הוא בנו של הקדוש ברוך הוא, הרי ש"נכסיו" הראשונים צריכים להיות בדרגת "זהב" – כלומר, עשירות מופלגת. אין שום סיבה שכאשר בית ספר חב"די מצליח מאוד ומושך אליו תלמידים רבים מכל רחבי האיזור, בזכות השיטה החסידית הייחודית של הרבי, המורים והמחנכים המסורים לא ירוויחו משכורות גבוהות ומכובדות.

שיטת השוברים תביא לסיום עולם השכר המוגבל והשוויוני-כלפי-מטה, ותאפשר למחנכי חב"ד ליהנות מעשירות גשמית המתרגמת את הצלחתם החינוכית.

4) צמצום נוהל "מוכר שאינו רשמי"

מוסדות החינוך של חב"ד בישראל פועלים כיום תחת כמה מעמדות משפטיים, והסטטוס של "מוכר שאינו רשמי" (מוכש"ר) מייצר עבורם אתגרים מורכבים: פערים קשים בתקצוב וברפורמות שכר, מצוקת מבנים ותשתיות ברשויות המקומיות, וביורוקרטיה נוקשה של רישוי.

התכנית של "זהות" מציעה פתרון יסודי לאתגרים אלו על ידי צמצום דרסטי של "נוהל מוכר שאינו רשמי".

המצע קובע כי יש לאפשר לכל אדם או גוף להקים בית ספר, ולפשט מאוד את נוהל התקצוב והרישוי.

במקום תהליך מסורבל, כל יוזמה חינוכית פרטית או קהילתית תזכה להכרה ולתקצוב שוויוני מלא באמצעות פדיון שוברי התלמידים.

עבור מנהלי המוסדות, הרבנים והמורים בחב"ד, הדבר יעשה "חיים קלים" בהרבה: בעיות התקצוב, הרישוי והמבנים יפתרו באופן מובנה, והחיידרים יוכלו לשמור על עצמאותם החסידית המלאה מתוך יציבות כלכלית ומעמד חוקי מוכר, ללא שום צורך בתמרונים בירוקרטיים.