מדוע האשה מעודדת את הבעל לנסוע לרבי?!

הרב מנחם מענדל הראל – רב ביכנ"ס חב"ד בדרום צפת ומרבני מכון הלכה חב"ד

בתקופה זו של השנה ובפרט בשנה זו 'שנת הקהל', מתרבות השאלות הן מאברכים, המתלבטים בשאלה, האם נכון הדבר לנסוע לבד לרבי, להשאיר את האשה לחלק מהחג לבדה.

ואלו שהם כבר אבות לילדים, שואלים: האם נכון להשאיר כך את הילדים לבד, ולאשה את העומס המשולב של ניהול הבית, יחד עם חינוך הילדים בזמנים כה חיוניים.

זו התלבטות שגם הנשים והאמהות, מתחבטות בה לכאן ולכאן:

מחד המעלה והחשיבות והחיונית בכך שהבעל ייסע לרבי, ומאידך להעמיס לתקופה זו על עצמם את כל המטלות המשולבות שאינן יודעת אם וכיצד תעמודנה בהם?!

טוב הדבר שמתלבטים, שואלים ומתייעצים. זה מראה על הנהגה נכונה של שיקול דעת ודרך נכונה, וכפי שידועה האמירה המפורסמת אצל החסידים "תל"ק איז קיין טאלק ניט" – שמשמעותה, ווילדקאייט (פראות חסידית), אינה סדר העבודה הראוי".

לכן, לנסוע בדרך של בריחה ולעזוב – הכל "בלי חשבונות" . . זה וודאי לא סדר, ובפרט בדורנו שהרבי מחנך אותנו על סדר ומשמעת – התייעצות עם המשפיע "עשה לך רב", וגם על קבלת הסכמה מהאשה לנסיעה . .

כשמתלבטים יחד, ומחפשים את הדרך הנכונה, זהו דבר בריא וראוי, כך תמצא הדרך הראויה לנסיעה . . . (לחג, אם כך יחליטו, או בהזדמנות קרובה אחרת . . גם החלטה כזו היא טובה ואינה הרת אסון).

*

על כמיהת חסיד לנסוע לרבי, מספרים חסידים את הסיפור הבא:

החסיד הנודע ר' שמואל מונקעס, יצא בשליחות אשתו לרכוש בשוק המקומי עצים להסקה לחימום הבית. בדרכו פגש חסיד אחר הנוסע בעגלתו את הרבי – אדמו"ר הזקן, מבלי לחשוב פעמיים עלה ר' שמואל על העגלה ונסע עמו.

לאחר תקופה של שבועיים שלושה במחיצת הרבי, נזכר ר' שמואל שהוא בכלל היה בדרך לשוק להביא עצים להסקת התנור, מייד חזר לעירו, רכש חבילת עצים בשוק ורץ בזריזות להביאם לביתו, בהכנסו לבית, לא שם לב למדרגה הנמצאת שם, מעד ונפל והעצים שבידיו התפזרו לכל עבר.

התרומם ר' שמואל מהרצפה ואמר לאשתו: נו, את רואה מה קורה כשממהרים . .

*

ולעניננו, מה המכוון, שיוכל לעזור לנו בהכרעת ההתלבטות?

כמובן, האוצר העצום שנותן לנו הרבי מלך המשיח, טומן בחובו, אבני דרך ומרגליות מאירות לרוב . .

וגם בנושא זה  . . ישנם שיחות ומכתבים רבים ומיוחדים בדבר מעלת נסיעת החסיד לרבי. את דבריי אבסס על אחד מהמכתבים בנושא זה.

בשנת תשכ"ה, שאלה אשה אחת את הרבי שאלה יסודית בנושא הנסיעה של הבעל לבדו לרבי לחודש החגים.

האם מוצדק שהבעל ייסע לרבי על חשבון ה'שלום בית' . .

הרבי התייחס לשאלה במענה נרחב ומפורט, מענה המשקף (כמו תמיד), ראיה רחבה של קשת החיים המשותפת לאיש והאשה, המובילים להבנה והסתכלות מזווית גבוהה יותר על חיי הזוגיות . .

מענה המוביל לתובנה חדשה במבנה הזוגי, משמעות הנסיעה בחיי המשפחה, שווה שהבעל ייסע לרבי . .

הנקודה הראשונה – אין אני והוא, מהות אחת: חיי הזוגיות היהודיים, מובנים על היסוד שאיש ואשה אינם שתי ישויות נפרדות, הקשורות זו בזו, באי אלו 'מכנה משותף' המחבר ביניהם.

חיים אלו לפי דרך התורה, יוצרים מה'זוג' מהות ומציאות אחת "והיו לבשר אחד" . . [הפתגם המפורסם של ר' ארי' לוין – הרגל של אשתי כואבת לנו . . ].

כשם שבגוף האדם, בריאותו של אבר אחד מחזקת את שאר האברים, כך בחיי האיש והאשה, הצלחתו וטובתו של האחד, מביאה תועלת מרובה לזולתו – לשניהם יחד.

כשזה היסוד:

ברור הדבר, שאם מדובר בעניין שהוא טובת הבעל, הוא ממילא טובת האשה. [הדבר נכון גם לאידך, שטובת האשה, היא ממש טובת האיש].

אשר לכן, כאשר הבעל הפיק תועלת מנסיעתו אל הרבי, פעולה זו תתן את אותותיה לטובת האשה [וילדיהם].

העיתוי של זמן הנסיעה

טוב שנוסע, אבל למה בזמן החגים, מה עם השמחה של בני הבית, כאשר החגים חולפים ללא נוכחות הבעל?!

הנקודה השניה – מהות השמחה בימי המועדים

דפוס החשיבה הסטנדרטי הוא, שעיקר זמן השמחה הוא בימי המועד, תורת החסידות מלמדת – שימי המועדים בכלל ובפרט אלו של חודש תשרי – אותיות רשית יש להם השפעה נמשכת על כל השנה כולה עיקר ענינם של ימי השמחה המועד -סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, אינו השמחה בהם בלבד אלא, מטרתם וייעודם הוא שהשראתם ושמחתם תלווה את האדם בכל ימי השנה כולה אשר לכן, חשוב ביותר שהאדם יהי'ה במקום, בו יוכל לשאוב אוצרות של שמחה ומהם להמשיך את השמחה על השנה כולה.

שמחה זו הינה יסוד לעבודת השם בכל ימי השנה

וכשהאדם בשמחה, לא רק עבודתו הרוחנית טובה אלא גם חייו הגשמיים ועבודתו בעולם נעשים באופן טוב ומוצלח יותר.

לדעת להתאתגר

היסודות האמורים בחיי הבית היהודי, מהווים אתגר לבני הזוג

כדאי לדעת שכולם מאותגרים (אתגרי הזוגיות, היו קיימים בכל הדורות, והתעצמו בתקופתנו . . )

אך כאשר רואים את מטרת החיים מול העיניים – הרמוניה מלאה בין בני הזוג

מבינים שאתגרים אלו, הינם מחזקי היסודות והיציבות של החיים

העמידה המשותפת באתגרים, מרוממת את בני הזוג למקום גבוה יותר, והאתגר הופך לתועלת משותפת

התובנה

אמת הדבר, נסיעת הבעל לרבי לזמן מסויים בחודש החגים, דורש מהאשה הקרבה (ולפעמים הקרבה גדולה).

[גם הבעל מקריב בנסיעתו, הנסיעה אינה נטישה או בריחה . . ]

אמנם לאור הנקודות הנזכרות מובן, שהתועלת הרצויה שהבעל מפיק בנסיעתו, תהיה לה השפעה טובה ומועילה למשפחה כולה

לא רק תועלת רוחנית אלא גם תועלת גשמית של צמיחה ופריחה

*

חשוב להבהיר יחד עם היסוד הכללי הנזכר כאן

הרי בהתאם להוראתו של הרבי, אין לאיש לעשות צעד כ"כ משמעותי מבלי לקבל סוף סוף את הסכמת האשה, וכן להתייעץ עם ה'עשה לך רב', לנסוע באופן הראוי והמועיל, כפשוט.

לא לשכוח את הילדים . .

כמקשה אחת עם הנסיעה, על האבא לסדר לילדיו מסגרת לזמן שייסע אחד מבני המשפחה, או ידיד טוב שנשאר בארץ, שייקח אותם לתפילות וכו'

לעשות לילדים 'מבצע' ממוקד למשך הזמן שאבא נוסע לרבי, עם משימות עליהם יתוגמלו בפרסים . .

וכמובן לא לשכוח להביא לאשה ולהם מתנה נאה, מהרבי . .

*

נסיעת הבעל לבדו בשנה הראשונה, ממענה הרבי נראה שהדבר אינו ראוי שהבעל ייסע לבדו "לא כדאי לנסוע בשנה הראשונה לאחר הנישואין".

אמנם מכיוון שניתן ללמוד זה בכמה אופנים, הנכון הוא שהמצב כזה (שהבעל צריך לנסוע לבדו, בשנה הראשונה), יתייעץ על כך באופן פרטני עם המשפיע המכיר את שני בני הזוג ומצבם, וגם בזה שהנסיעה תהיה לזמן קצר ביותר, לטובת שניהם.

*

להארות / הערות / שאלות נוספות, ניתן לפנות למייל tharazefat@gmail.com

הטור מוקדש לע"נ הרה"ח הרב ישראל בן אשר אנשל ע"ה