מדוע ניסי מלחמת יום כיפור גדולים יותר ממלחמת ששת הימים?

ידוע שהרבי מליובאוויטש התבטא בקשר למלחמת יום הכיפורים, כבר עם פרוץ הקרבות, שהנסים שלה יהיו יותר גדולים מהנסים שהיו במלחמת ששת הימים.

בהשקפה ראשונה, לא ברור מדוע אכן הנסים הללו כה גדולים, שהרי ידוע לכולנו שמלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה ביותר, שבה עם ישראל ניצב מול אחד האיומים הקשים בתולדותיו, כאשר צה"ל לחם בתנאים של הפתעה אסטרטגית, מול צבאות ערביים גדולים וחזקים שהצליחו להפעיל "תכנית הונאה" ולתקוף בתנאים ובזמן הנוחים להם.

אולם, ככל שאנו מעמיקים בנתונים, בעדויות הלוחמים והמפקדים, ובמחקרים 

של צה"ל (וגם של ארה"ב – ראה בהמשך), אנו מבינים יותר ויותר את חומרת האיום ממנו ניצל עם ישראל, את לחימת הגבורה ומסירות הנפש שנדרשה מהחיילים, ואת גודל נסי ההצלה האלוקית.

יחסי כוחות חסרי תקדים

ע"פ המחקר הרשמי של צה"ל (שעותק שלו נמצא בידי כותב שורות אלו), בערב המלחמה, בכל רמת הגולן, היו פרוסים רק כ- 200  חיילי חי"ר ישראלים (ללא שום נשק נ"ט) – כאשר מולם ניצב כח עצום של שש חטיבות חיל רגלים סוריות, מתוגברות ביחידות קומנדו, יחידות נ"ט, ויחידות סיור מובחרות – ובסה"כ כ- 10,000 חיילים סורים.  

יחסי כוחות של 50  נגד אחד!

יחסי הכוחות הנוראים היו בתחומים נוספים:

מול 44 קני ארטילריה ישראלית,  פרסו הסורים קרוב ל- 1000 תותחים ומשגרי רקטות!

בשעה 13:55 פתחה סוריה במלחמה, בהפגזה ארטילרית אדירה, במהלכה הומטרו מספר כביר של כ- 25,000  פגזים על רמת הגולן.  

באותו זמן, 132 מטוסי קרב סורים חדרו לישראל במפתיע,  ופגעו קשה במוצבי המודיעין (תל-נידא, תל פארס ועוד) ובמפקדות צה"ל. בהפצצה הסורית על מפקדת האוגדה בנפח, נפגעו עשרה חיילים.

ההפתעה הביאה לכך שמטוסי חיל האוויר הישראלי לא הספיקו כלל להיכנס לקרבות אוויר, ולכן הם לא יירטו שום מטוסי קרב סורים במהלך ההפצצה הסורית (מטוס סורי אחד הופל, לאחר שהפציץ, במהלך טיסתו חזרה לסוריה). 

למעשה, רוב מטוסי הקרב של ישראל היו אז בתהליך של פריקת החימוש שהוטען עליהם, לשם ביצוע "מתקפת מנע" – מכה אווירית מקדימה – אותה רצה הרמטכ"ל להנחית על צבאות ערב. 

אולם, היות וראש הממשלה ושר הבטחון לא אישרו לו לבצע את המכה הזו, למרות שכבר היה מידע מודיעיני מוצק שהגיע ממקורות המוסד, על המלחמה שעומדת לפרוץ, לכן התקיפה האווירית בוטלה, ורוב המטוסים היו, כאמור לעיל, בתהליך של פריקת הפצצות ושינוי התצורה שלהם, כאשר האזעקות הושמעו והמלחמה פרצה.

עובדה זו גרמה לריתוק רובם של מטוסי הקרב הישראלים בזמן הקריטי של פריצת הקרבות, ולכן, המתקפה האווירית הסורית יצאה לפועל כמעט ללא הפרעה. 

במשך שנים רבות זעק הרבי מליובאוויטש על כך שהדרג המדיני לא אישר לצה"ל ולחיל האוויר לתקוף ראשונים, וזאת בשל החשש של "מה תגיד אמריקה". 

במהלך השנים נחשפו כל דיוני הקבינט, הממשלה, וכן התראיינו בנושא זה כל בכירי הצבא והממשל – מכולם עולה מסקנה אחת – הדרג המדיני בישראל אכן פחד מ"מה יאמרו הגוים", ובשל כך היה מוכן שישראל "תספוג" את המכה הראשונה, ולא איפשר לצה"ל לתקוף ראשון את אויביו, וזאת בניגוד לכל  הגיון ובניגוד לכל תורת לחימה שהיא, וכפי שאנו מצווים: "הבא להרגך – השכם להורגו".

בנוסף לכך, עיכב הדרג המדיני גם את גיוס המילואים. שר הבטחון דרש בתחילה שיגויסו רק 2 אוגדות, ואילו הרמטכ"ל דרש גיוס מלא. בהמשך התקבלה "פשרה" על גיוס 4 אוגדות וכל חיל האוויר. 

במחקר הרשמי של צה"ל ("תולדות מלחמת יום הכיפורים, אלחנן אורן, צה"ל – המחלקה להיסטוריה, עמ' 105), מובא שההתנגדות לגיוס מלא, הביאה לעיכוב של כמה שעות, יקרות מפז, בגיוס המילואים המלא. 

ברור מאליו שהעיכוב הגיוס המילואים, הביא לכך שהם הגיעו לחזית באיחור של שעות ארוכות. 

כפי שכתבתי לעיל, בשיחות קודש רבות, הרבי התייחס לכך שהדרג המדיני מנע הן את מכת המנע והן את הגיוס המהיר והמלא של צה"ל. 

הרבי למד מכך לקח חשוב ביותר – אסור לעם ישראל להשתית את בטחונו על "מה יאמרו הגוים". בשיקולי בטחון צריך לשמוע אך ורק לדעתם של מומחי הצבא העוסקים בכך בפועל (ולא למדינאים ופוליטיקאים, למרות ששירתו בעבר בתפקיד בכיר בצבא), ולכן, גם בעניני שלימות הארץ, השיקול חייב להיות תמיד בטחוני-צבאי, ולא פוליטי-מדיני.

מתקפה חמורה לעומק השטח ברמת הגולן

תוך שעות מתחילת הלחימה, נכבש מוצב החרמון, ויכולת המודיעין ספגה פגיעה חמורה.

חטיבה השריון הצה"לית מספר 188 (עוצבת "ברק"), קיבלה אחריות על דרום הרמה, ואילו חטיבה 7 לחמה בצפונה, בקרבות הנוראים שקיבלו בהמשך את הכינוי – קרבות "עמק הבכא". 

בגבורה עילאית ניצב קומץ לוחמי הסדיר מול השטפון הסורי. 

בדרום-מרכז הרמה, כ- 60 טנקים ישראלים, תחת פיקודה של חטיבת "ברק", כמעט ללא סיוע אווירי, ניצבו מול גלי פלדה שוצפים שמנו בסה"כ מעל 700 טנקים סורים! 

במסירות נפש ובסייעתא דשמיא מופלאה, מעטים מאוד מול רבים מאוד, נפגע רוב השריון הסורי שתקף בגל הראשון (היו אלו גדודי השריון שהיו מסופחים לכל אחת מחטיבות החי"ר שתקפו בגל זה).  

אולם,  בשעות הערב,  הזרימו הסורים לדרום-מרכז הרמה את כוחות "הדרג השני".

כוחות אלו כללו 4 חטיבות חדשות ורעננות – חטיבה ממוכנת מס' 132, ושלוש חטיבות שריון (43, 51, 46)  ולהן כ- 330 טנקים,  וזאת מול מספר זעום של 30-20 טנקים ישראלים כשירים שנותרו בגזרה זו!  

קומץ הטנקים הישראלי,  נותר עם תחמושת מצומצמת בלבד, וצוותי הטנקים היו מותשים אחרי הלחימה הארוכה מול הכוחות הגדולים של הגל הראשון, אולם כעת הם נאלצו לאזור מחדש את כוחותיהם האחרונים, ולהתמודד עם הכוחות הסורים החדשים שזרמו כעת לזירה, ואיימו לשטוף אותם, ולפרוץ קדימה לעבר ערי הצפון.

יחסי הכוחות הנוראיים רק הלכו והידרדרו במשך השעות הבאות.  

בשעות הבוקר הצטרפו לכוחות הסורים הפולשים לדרום הרמה גם דיוויזית השריון האיכותית מספר 1, ואיתה חטיבה עצמאית 47,  ולהן כ- 330 טנקים נוספים !!! 

הסורים מגיעים למפקדה המרכזית

במהלך הקרבות, הצליחו הסורים לפרוץ את קוי ההגנה בדרום הרמה ובמרכזה, ואף הגיעו למפקדה העיקרית של צה"ל ברמת הגולן, שהייתה בנפח, ומפקדי צה"ל הבכירים ששהו בה נאלצו להתפנות בחופזה, מחשש לנפילה בשבי בידי הסורים.

בקרב הנואש מול הכוחות הסורים הגדולים, שהגיעו למפקדה המרכזית בנפח, נהרגו שלושת המפקדים הבכירים ביותר של חטיבה 188 שהייתה אחראית כנ"ל על גזרה זו – מפקד החטיבה, וכן סגנו, וגם קצין האג"ם של החטיבה, ה' יקום דמם. 

לפנות בוקר ניתנה הוראה מהפיקוד העליון, לכל מחנות ומפקדות צה"ל ברמת הגולן לשרוף את החומר הסודי שברשותן (מפות, צפנים וכו'), וזאת מחשש לנפילה מיידית של המפקדות בידי הסורים. 

שר הבטחון דיין, שנוכח בחומרת המצב, הורה להכין באופן מיידי את גשרי הירדן לפיצוץ, וזאת בשל חשש כבד מהשתלטות סורית על גשרים אלו, שתיתן לצבא סוריה את האפשרות לפלוש במהירות לעומק צפון ישראל ח"ו. 

הוא גם פנה בבהילות למפקד חיל האוויר כדי שיפעל "למנוע את חורבן הבית השלישי". חיל האוויר אכן הפנה טייסים רבים לתקיפות "התאבדות" על השריון הסורי,  מטוסים ישראלים רבים נפגעו מאש הנ"מ הסורית, אולם החדירה הסורית לדרום הרמה לא נעצרה, וכוחות גדולים המשיכו לזרום לתוכה. 

אולם, מסיבה שאינה ברורה עד היום (והייתה נושא לדיונים ומחקרים רבים) – הצבא הסורי נעצר במקומו, לא ניצל את הצלחתו הברורה, ולא פרץ קדימה לעבר נהר הירדן וערי הצפון. 

חטיבה 132, למשל, שחדרה לדרום הרמה כבר בסביבות 21:00 בערב, ולא נתקלה בכל התנגדות, הגיעה לאזור תל א-סאקי, ונעצרה, על פי המחקר הרשמי של צה"ל (עמ' 144), עד לשעות הבוקר!

חטיבה 46 הסורית, שחדרה אף היא בשעות הערב לדרום רמת הגולן, השמידה 2 סוללות תותחים ישראליות על אנשי צוותן, ה' יקום דמם. גם חטיבה זו יכלה לנוע קדימה, אולם היא נשארה בעמדותיה, למשך שעות ארוכות מאוד, ורק בבוקר נכנסה למגע אש עם כוחות המילואים של צה"ל – מול חטיבה 179, שהייתה חטיבת "הגיוס המהיר", והטנקים שלה נכנסו לקרב מול חטיבה זו בשעות הבוקר, ודחקו אותה לאחור. 

ע"פ המחקר הרשמי של צה"ל (עמ' 160) חטיבה השריון 46 הסורית הייתה אמורה להשתלט על גשר אריק, לחצות אותו, ולהיערך ממערב לו, וכח קדומני שלה נכנס בקרב עם גדוד 96 של חטיבה 179, הקרב היה בשעות הבוקר המוקדמות. בהמשך לקרב זה, נכנס הגדוד בסביבות שעה 10 בבוקר עם עיקר הכח של חטיבה 46, הסב לו אבדות כבדות, וגרם לנסיגתו.

כאמור לעיל, למרות שהכוחות הסורים פרצו בשעות הלילה, ולחמו בשעות הלילה, הם לא התקדמו ממקומם בשעות הלילה לעבר גשרי הירדן, וגם לא ירדו לעבר הכנרת בציר גמלא, ובכך הם איפשרו לכוחות המילואים, להגיע לזירה, ולהיכנס איתם לקרב.

כך גם לגבי חטיבות השריון 51 ו- 43 – שלא התקדמו, ולא פרצו קדימה, לעבר היעד שהוצב להן מראש – גשר בנות יעקב.

 כך גם לגבי יחידות השריון הסוריות שחדרו לדרום רמת הגולן בשעות הבוקר – דיוויזיה מספר 1, וחטיבה עצמאית מספר 47. 

חטיבה זו חצתה את הגבול לישראל בסביבות תשע בבוקר, ללא שעיכב אותה שום כח, וזאת לאחר קריסת המערך הצה"לי בדרום הרמה. החטיבה התקדמה לעבר ציר גמלא, שדרכו יכלה להגיע בקלות לאזור הכנרת, ונעצרה בראש המעלה, בשטח רמת הגולן. 

על פי המחקר הצה"לי (עמ' 160) רק בסביבות השעה 15:00 הגיעו טנקי השרמן הראשונים של חטיבה המילואים מספר 9, ביחד עם טנקי ה"שוט" למגע אש עם הטנקים הסורים של חטיבה 47, שהיו ממוקמים בסך הכל 7 ק"מ מהכנרת !!!

עם כניסת כוחות המילואים ללחימה, בשעות הבוקר והצהרים כנ"ל, התחדשה הלחימה במלוא עוזה בדרום הרמה ובמרכזה (שעד אז הייתה כמעט ריקה מכוחות ישראלים).

ביום י"ג תשרי (ה- 10/10 למניינם) היה המפנה בחזית הסורית, וזאת עם הצלחתה של מתקפת הנגד הגדולה, שהסתמכה בעיקר על כוחות המילואים, שהגיעו לזירה טיפין טיפין, פעמים רבות ללא חימוש וציוד מלא, עם תקלות טכניות רבות, אבל עם נכונות אמיתית למסור את הנפש למען עם ישראל. 

מדהים לציין שיום י"ג תשרי, שבו חל כנ"ל המהפך בזירה הצפונית, הוא יום ההילולא של הרבי מהר"ש, רבי שמואל – אדמו"ר חב"ד (הרביעי בשושלת הקודש של אדמו"רי חב"ד),  שדרכו הייתה "מלכתחילה אריבער" [=מלמעלה] – לפרוץ קדימה ולדלג מעל כל המכשולים, ולנצח את המניעות והעיכובים בכל מצב.  

מדוע לא ירדו הסורים לכינרת?

לשאלה זו אין תשובה ברורה עד היום. היו שטענו, שהסורים לא תכננו זאת. אולם ניצול הצלחה הינו עקרון לחימה יסודי, ולכן הצבא הסורי שפרץ את מערך ההגנה הישראלי בדרום הרמה, היה אמור לנצל את הצלחתו הרבה, ולהתקדם הרבה יותר ח"ו. 

בנוסף לכך, במחקר הרשמי של צה"ל, המסתמך על מפות שלל, מוצגות התכניות הסוריות המפורטות שכללו השתלטות על גשרי הירדן, והגעה לכינרת. תכניות אלו גם תורגלו ע"י הצבא הסורי לפני המלחמה, והן מוכיחות שהסורים כן תכננו להגיע אל גשרי הירדן ואל הכינרת. גם פקודות המבצע של החטיבות הסוריות, שנתפסו אף הן, מוכיחות בבירור שזה היה אכן התכנון הסורי.

גם התירוץ ש"נגמר לסורים הדלק", משולל יסוד, וזאת משום שכנ"ל הסורים הטילו לקרב, הן בשעות הערב והן לקראת הבוקר, מאות רבות של טנקים רעננים, עם מלאי דלק ותחמושת מספיק.  

גם חיל האוויר לא עצר את הסורים. העובדות בשטח הן שלמרות תקיפות חיל האוויר, הסורים המשיכו להתקדם ולהתפרס הן בדרום רמת הגולן והן במרכזה, ויכלו להתקדם ולפרוץ קדימה עוד יותר בחיפוי הדוק ואפקטיבי של סוללות טילי נ"מ  6 –SA  ניידות, שליוו את הכוחות הסורים.  יש לציין שטיל חדיש זה כמעט ולא היה מוכר לחיל האוויר עד למלחמה, ולא היו ברשותו של חיל האוויר אמצעי שיבוש יעילים מולו. 

מחקר מרתק של חיל האוויר האמריקני שהוסר ממנו הסיווג, מראה בבירור (עמ' 85) את מיעוט הפגיעות של חיל האוויר בשריון הסורי. המומחים האמריקנים בדקו 435 טנקי אויב שננטשו בשטח ישראל, מתוכם 3 בלבד נפגעו בוודאות ע"י חימוש אווירי !!!

המחקר האמריקני היה בעבר מסווג "סודי ביותר", אבל כבר לפני שנים לא מעטות הוסר ממנו הסיווג והוא זמין – 249 WSEG REPORT

[תאריך פרסום המחקר – אוקטובר 1974].

גם כוחות המילואים, שהגיעו כנ"ל טיפין טיפין אל החזית, לא היו יכולים לעמוד מול הסורים אילו היו פורצים קדימה במלוא כוחם ח"ו, ולכן ברור שלא ניתן לתלות את עצירתן של החטיבות הסוריות, בכוחות המילואים.

נסים עצומים בחזית הדרום

שאלה דומה מתעוררת בחזית הדרום. 450 הלוחמים במעוזים, ניצבו מול כ- 90,000 לוחמים –  ביחסי כוחות של 200 חיילים נגד אחד !!!   

ביום הקרבות הראשון נפגעו כ- 200 טנקים ישראלים (מתוך כ- 300), והשריון המצרי יכל בקלות לפרוץ קדימה,  בחיפוי טילי נ"מ 6-SA  ניידים – היות ואוגדות המילואים של פיקוד הדרום רק החלו להתגייס, והיו רחוקות מלהגיע לשטחי סיני.

אבל בפועל גם הצבא המצרי נעצר מעצמו, ולא התקדם… 

כל זה רק ממחיש לנו, את העובדה שאכן, כדבריו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, במלחמה זו היו נסים גדולים יותר מאשר במלחמת ששת הימים, וזאת משום שיחסי הכוחות במלחמת יום הכיפורים היו גרועים בהרבה, כי היא פרצה בהפתעה וצבא המילואים לא היה מגויס (בניגוד למלחמת ששת הימים), אך גם כשכוחות צה"ל הסדירים והקטנים נשחקו, ולא היה מי שיעצור את האויב בדרך הטבע,  האויב נעצר מעצמו בכל זאת…

ובמלים אחרות:

במלחמת ששת הימים הנס היה נצחון המעטים מול רבים.

במלחמת יום הכיפורים הנס היה, שגם כאשר כבר לא היו מעטים רחמ"ל, והחזיתות נפרצו, בכל זאת האויב נעצר… מעצמו…

נסי וחסדי ה' הגלויים למען עמו ישראל !!!

המפנה בחזית המצרית – מבצע הצליחה של צה"ל לתוך מצרים – היה ביום כ' תשרי. 

מעניין לציין שגם יום זה קשור אל הרבי מהר"ש. זהו היום שבו הרבי מהר"ש – רבי שמואל – הינו האושפיז החסידי [כידוע שהאדמו"רים הסבירו שבכל אחד מימי חג הסוכות, כאשר מגיעים אל הסוכות של עם ישראל האושפיזין הכלליים – אברהם, יצחק יעקב וכו' – מגיעים ביחד איתם גם אדמו"רי החסידות – הבעש"ט , הרב המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן בעל התניא וכו'].  

ביום סגולה וברכה זה, כ' תשרי, החל מבצע הצליחה שהביא למיטוט המתקפה המצרית, ולסיומה של מלחמת יום הכיפורים. 

ובמבט גאולתי – הנסים של ימינו גדולים אף יותר, היות והשונאים שלנו בחזיתות השונות, גם נלחמים אחד נגד השני, ומפילים את עצמם במהפכות הרבות שהיו באזורנו בשנים האחרונות…

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!

גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת חב"ד 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון, מתמחה בחקר צבאות ערב

קרדיט תמונה: דוב בער הכטמן