כשהרב שוויי חיכה לאימו כל יום בתחנת הרכבת…

שרגא קרומבי, חב"ד אינפו

אחרי הבחירות בהן נבחר הרב אהרן יעקב שוויי ע"ה, לכהן פאר כמרא דאתרא וחבר הבד"צ דשכונת המלך קראון הייטס, שמעתי מאחד מתושבי השכונה את הסיפור הבא:

הימים ימי סיום מלחמת העולם השניה. ילד חב"די צעיר כבן תשע, נשלח על ידי אימו האלמנה ללמוד בישיבת תומכי תמימים המחתרתית שהתקיימה אז במקום אחד בלבד ברחבי ברית המועצות. היה זה בסמרקנד הרחוקה. חלפה תקופה ארוכה, והנה הצליחה האימא להגשים את חלומה ולעבור לגור ליד בנה בישיבה. לא היה זה דבר של מה בכך באותם הימים, אך שום מכשול לא יעמוד בפני לב של אמא הנכסף להתאחד עם בנה יקירה.

מה רבה היתה הפתעתה כשהגיעה האם לתחנת הרכבת, לראות על הרציף את בנה ממתין לה! וזאת למודעי, כי באותן שנים לא היתה כל אפשרות להתקשר בטלפון על מנת לעדכן שהאמא בדרך.

שאלה האם את בנה, הכיצד זה ידע להמתין לה בתחנת הרכבת? והוא בתמימותו ענה כי כאשר נפרדו, הבטיחה האם כי תבוא לבקרו, ומאז, בכל פעם שמגיעה הרכבת ממקום מגוריה, הוא מגיע להמתין לה שתמלא את הבטחתה…

הילד הזה, כך הטעים המספר, הוא הרב שוויי.

שמעתי את הסיפור ונצרתי אותו בליבי, אך מעט פקפקתי בנכונותו. בכל זאת מדובר על סיפור מלפני כשבעים שנה, ומי יודע האם היה או שמא אך משל היה.

כעבור מספר שנים, זכיתי להסיע את הרב שוויי ברכבי לעבר ביתו, לאחר שסיים לנאום בבאנקעט כינוס השלוחים העולמי שהתקיים באותו ערב בבית חיינו – 770. הרהבתי עוז ושאלתי את הרב שוויי האם הסיפור אכן התרחש?

הרב שוויי חייך, כאילו חלילה נתפס, ובתחילה התחמק מלהשיב תשובה ברורה. משלא ויתרתי, ענה הרב שוויי כי אכן הסיפור התרחש, אך בענוותנותו ביקש להקטין מחשיבות הסיפור, וטען כי "לא היו מגיעות הרבה רכבות באותן שנים"…

*

אותה אמונה שגרמה לרב שווי להמתין לכל רכבת שהגיעה לסמרקנד, היא אותה אמונה שגרמה לו להמתין בדריכות לגאולה האמיתית והשלימה. כפי שהמתין לאימו בתחנת הרכבת כי היא אמרה שתגיע והוא ידע שאם היא אומרת – היא גם תקיים, כך הוא המתין להתגלותו של הרבי מלך המשיח, כי ידע שאם הוא אומר שהגאולה תבוא – היא בא תבוא.

יהא הרב שוויי מליץ יושר עבור קהילתו, וירעיש עולמות – בדרכו השקטה והמיוחדת – שיאמר למשחית די, וישלח לנו את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.