פרשת שמיני וכ"ח ניסן • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי בחיפה

בערב פסח האחרון קיימנו כמו כל עם ישראל את מצוות ביעור החמץ.

לצערנו, בעקבות הגבלות עיריית חיפה, שהניחה רק במוקדים ספורים חביות לשריפה, קיימנו את זה בתוך 'מנגל' משפחתי שהפך למקום הביעור השכונתי.

בתור לביעור החמץ, עמדו יהודים רבים לקיים את המצוה, ותוך כדי צדה עיני אחד מהקהילה שהביא מהבית שקיות עמוסות כל טוב, לחמים, לחמניות, בורקסים ועוד ועוד, כדי לשרוף אותם.

הבנתי שאם התור שלו יגיע, לא יהיה פנאי לאלו שאחריו גם לשרוף… קראתי לו הצידה ושאלתי למה הוא הביא כל כך הרבה, והרי מספיק לשרוף כזית לחם ואת השאר לזרוק לפח ברשות הרבים…

הוא ענה לי בפשטות: הרב אני לא עושה חכמות, אמרת שצריך לבער את החמץ, הבאתי את כל החמץ שהיה לי בבית ואני אשרוף הכל עד הפירור האחרון, מבטיח…

*

בפרשה החסידית השבוע, פרשת שמיני, מבאר בעל התניא בספרו 'לקוטי תורה' את ההבדל בין הצדיקים הגבוהים, כמו רבי שמעון בר יוחאי שהיה שלש עשרה שנה במערה ללא קיום מצוות, לבין צדיקים 'פשוטים' יותר, הסוג הראשון נקרא 'נוני ימא' בלשון הזוהר, אלו הדגים.

כמו שהדגים נמצאים מתחת למים ומוסתרים, כך הצדיקים הללו שייכים לעולם הנסתר ולכן עוסקים בתורת הסוד והקבלה, וגם החיבור שלהם עם ה' הוא מעל ההגיון וההבנה עד שהמצוות המעשיות והפשוטות הם 'לא בשבילם'…

לעומת זאת הצדיקים ה'רגילים' מקבילים ל'בהמות' שהם נמצאים בעולם הזה הנמוך, וכאן מקיימים את המצוות ועוסקים בעניני העולם. אצלם החיבור מתבטא ונוצר על ידי המצוות, ככל שעושים ומקיימים יותר מצוות, החיבור הוא גבוה יותר. (הקשר לפרשת השבוע לכאורה – כי בפרשת השבוע מדובר על סימני הטהרה של בהמות ודגים).

על הנושא הזה כבר הרחבתי בשנים עברו, היות שזה הדרוש היחיד על פרשת השבוע, אבל הפעם אנסה להתמקד בנקודה מיוחדת אותה מביא בסיום הדרוש.

על קיום המצוות נאמר גם "קבלת עול מצוות", ועול נותנים על השור. השור נועד למשאות ולחרישה וזריעה, ואת זה הוא עושה טוב יותר באמצעות העול שנותנים עליו.

וביחד עם זה נאמר "ורב תבואות בכוח שור", "וקרני ראם קרניו", השור יכול עם הקרניים שלו לבקוע אפילו קירות ודברים חזקים ביותר, כי דווקא על ידי קבלת העול אפשר להגיע לדרגא של ה"קרן".

לכן לעתיד לבוא, אומר המדרש, שור הבר ישחט את הלויתן על ידי הקרניים שלו. דווקא על ידי קיום המצוות בפשטות ומתוך קבלת עול, נעשה תענוג גדול אצל הקב"ה, כזה שמביא לדרגא של 'קרן' – שמקבילה לדרגא של ה'כתר' ששניהם מעל הראש, ובמקום נעלה יותר.

כי למרות הרוחניות הגדולה שקיימת אצל הצדיקים הנסתרים, הקב"ה מתענג יותר מכל על המעשים הפשוטים.

*

אנחנו עומדים ב'אסרו חג' של חג הפסח, שהביא אותנו לדרגות גבוהות ונעלות, להתרוממות רוח והתעלות, וביחד עם זה מוכרחים לזכור ש'המעשה הוא העיקר'.

צריך לצאת אל העולם, לא לפחד ממנו אלא אדרבה, להבין שהעיקר תלוי בנו במעשים הפשוטים והיום יומיים, בשגרה ה'אפורה' שמתחילה, זה הנחת רוח הגדול ביותר שיש לקב"ה, וזה מה שיביא תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי משיח צדקנו.

*

השבוע ביום רביעי יחול יום כ"ח ניסן.

לפני שלושים וחמש שנים הרבי מלך המשיח נשא שיחה כואבת ומטלטלת אל החסידים וציווה: "עשו כל אשר ביכולתכם להביא משיח צדקנו", הרבי מבקש מאיתנו לעשות.

נכון אמנם שצריך גם לטכס עצה מה לעשות ואיך לעשות, אבל העיקר הוא המעשה בפועל, להביא את משיח.

בהשגחה פרטית יום זה הוא גם יום היאר-צייט (אזכרה) הראשון לאבי מורי הריני-כפרת-משכבו, הרב משה דב גינזבורג ע"ה שליח הרבי לחיפה, שהיה סמל ודוגמא ל'המעשה הוא העיקר'.

ישנם מנהיגים שמתעסקים בעיקר בלהורות מה נדרש מאחרים, ואבא היה איש עשייה, לא בחל בשום אמצעי ועשה הכל כדי להביא את משיח רגע אחד קודם.

בע"ה בשבוע הקרוב נקיים 'יום מעשים טובים' לעילוי נשמתו הטהורה, ואשמח שגם אתם תהיו חלק בהחלטות טובות למעשה בפועל ובע"ה יחד נביא את הגאולה השלימה בפועל ממש.

שבת שלום ומבורך!