-
44 שנים לנסי תקיפת הכור בעיראק • פרשנות בטחונית
לאחרונה נשמעות הערכות על אפשרות של תקיפה ישראלית באיראן. לפניכם כתבה מרתקת על הנסים הגדולים בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק – עם הגילויים הכי עדכניים • פרשנות בטחונית מאת הרב אבישי אפרגון – ראש ישיבת דרכי תמימים ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון • לקריאה
הרב אבישי אפרגון, ראש ישיבת "דרכי תמימים ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון, שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד
בערב חג השבועות שנת תשמ"א (1981 למנינם), הופצץ והושמד הכור הגרעיני בעיראק, במבצע מורכב שקדמו לו הכנות רבות, ואשר הסתיים, בחסדי שמים ובנסים גלויים, בהצלחה מליאה וללא שום פגיעה במטוסי חיל האוויר. השנה אנו מציינים 44 שנה לאירוע מכונן זה, שבו הוסר מעל ישראל איום קיומי, בסייעתא דשמיא נפלאה ובניסים גלויים.
הכור הגרעיני העיראקי נבנה ע"י ממשלת צרפת, שגם סיפקה את האורניום הנדרש להפעלתו. הכור כונה בעיראק "17 בתמוז" – משום שבתאריך זה בחודש יולי (המקביל לחודש תמוז בלוח השנה העיראקי) עלתה לשלטון בעיראק מפלגת הבעת'.
אין צורך להכביר במילים על משמעותו של השם עבורנו (17 – י"ז בתמוז – יום צום), מה גם שסדאם חוסיין ימ"ש, שליט עיראק דאז, ראה את עצמו כיורשו של נבוכדנאצר הבבלי אשר החריב את בית המקדש הראשון, ולשיטתו עיראק הייתה אמורה לתפוס מעמד אזורי ואפילו עולמי כמעצמת "בבל החדשה".
לשם השגת יעד זה, בנתה עיראק צבא ענקי, וגם פיתחה שורה ארוכה של כלי משחית לא קונבנציונליים קטלניים – נשק כימי, נשק ביולוגי, נשק רדיולוגי, ובראש ובראשונה – פרויקט גרעין רחב היקף.
במהלך הקמתו של פרויקט הגרעין העיראקי עקבה אחריו ישראל מקרוב, ואף הייתה אחראית, על פי פרסומים זרים, לפעולות חבלה שונות ברכיבי הכור אשר תרמו לעיכובים שונים בהקמתו. יחד עם זאת, לדברי האלוף אביעזר יערי (לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן), קבוצת חשיבה של המוסד, אמ"ן וגופים נוספים, הגיעה למסקנה שהצלחת מאמצי השיבוש הינה חלקית בלבד, ולכן הוחל בדיונים בממשלה לקראת אפשרות של תקיפת הכור.
בכירים רבים התנגדו
רבים התנגדו לתקיפת הכור. ביניהם ראש אמ"ן (שהרמטכ"ל נאלץ להסתיר ממנו את התקיפה הצפויה – מחשש שיפעל לסיכולה), ראש המוסד, שרים ופוליטיקאים. וזאת משיקולים רבים, וביניהם החשש ממשבר ביחסי ארה"ב-ישראל, הסיכונים הגדולים והמורכבות של פעולה צבאית הרחק מגבולות ישראל, והחשש הכבד מהידרדרות למלחמה כוללת מול עיראק ואיראן, ויתכן שאף מול כל העולם הערבי.
כמו כן, היה חשש שמא תקיפה שכזו לא תחסל את פרויקט הגרעין, ורק תגרום לעיראק לזרז את מאמציה בתחום הגרעין.
סגניהם של ראשי אמ"ן והמוסד חלקו על דעת מפקדיהם, ויחד עם מפקדים נוספים סברו שיש לצאת למתקפה, וזאת מתוך הערכה שהמשבר עם ארה"ב לא יהיה חמור, צה"ל מסוגל להוציא לפועל בהצלחה את הפעולה על אף מורכבותה וסיכוניה, וכן משום שהעולם הערבי לא היה צפוי להערכתם להתאחד למלחמה באותו זמן.
כמו כן העריכו המצדדים בתקיפת הכור, כי אף אם הפעולה לא תחסל את פרויקט הגרעין, מכל מקום הוא יעוכב באופן משמעותי, שיאפשר לישראל ולעולם להרוויח זמן חשוב אשר במהלכו יפעלו לסיכולו המלא. בסופו של דבר החליט ראש הממשלה מנחם בגין להוציא לפועל את המתקפה עתירת הסיכונים, וזאת בשל החשש הכבד מהימצאות נשק גרעיני בידיו של הצורר העיראקי.
"עשרת הנסים"
בפרקי אבות – אותם נהוג לקרוא בשבתות שבין חג הפסח לבין חג השבועות – מובא "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש…" (פרק ה', משנה ה').
בהתבסס על המידע שנחשף בשנים האחרונות, ניתן לראות שגם בתקיפת הכור, שהייתה ערב חג השבועות, אירעו עשרה נסים גדולים (ואף יותר מעשרה נסים…), להלן יובא פירוט של הנסים והנפלאות הללו.
- בתחילה, נערך חיל האוויר להפצצה באמצעות מטוסי הפנטום שעמדו אז לרשותו. למטוסים אלו יכולות הפצצה משובחות אולם הם כבדים ודו מנועיים, ולכן בעלי תצרוכת דלק גבוהה, והשימוש בהם חייב תדלוק אווירי שהיה הופך את הפעולה למסובכת ומורכבת יותר.
ארה"ב סירבה באותן שנים למכור לישראל התקני תדלוק עבור מטוסי הבואינג, ולכן נאלצו בחיל האוויר לתכנן תדלוק אווירי מצומצם ומסובך יותר, באמצעות מטוסי תובלה מדגם הרקולס שנושאים כמות קטנה בהרבה של דלק.
אולם, ממש באותה תקופה קרס משטרו של השאה הפרסי, בשל המהפכה האסלאמית באיראן, ולכן הציעה ארה"ב לישראל לרכוש כ- 72 מטוסי 16F- חדישים שהיו מיועדים במקור לאיראן!
לפני נפילת המשטר באיראן, הייתה אמורה ישראל להמתין זמן רב עד לקבלת המטוסים האיכותיים הללו, אולם המהפכה באיראן הביאה לביטול עסקת נשק ענקית של איראן עם ארה"ב, ולכן ישראל קיבלה את המטוסים המתקדמים – שהיו מיועדים לאיראן – תוך זמן קצר ביותר!
בישראל הכניסו שינויים נוספים במטוסים החדישים הללו, שאפשרו להם לטוס לטווח של מעל 1000 ק"מ ללא שום תדלוק אווירי.
אחד השינויים שהוחלט עליו היה וויתור מוחלט על נשיאתן של מערכות לוחמה אלקטרונית (פודי ל"א) אשר משקלן גבוה.
מערכות אלו הינן חיוניות לשם הגנה על המטוסים מפני מערכות נ"מ, והוויתור עליהן חשף למעשה את הטייסים לרמת סיכון גבוהה בהרבה, אולם, בחסדי שמים הגלויים, המטוסים חזרו כולם בשלום כידוע.
מגבלות המשקל והדלק החמורות אילצו את הטייסים לבצע "תדלוק חם" לפני ההמראה – דהיינו להשאיר את המטוס מחובר לצינור התדלוק עד לרגעים האחרונים שלפני ההמראה, וזאת על מנת לאפשר לו לקלוט כל טיפה אפשרית של דלק.
זהו מהלך מסוכן מאוד מבחינה בטיחותית, היות והמנוע האדיר של המטוס פועל תוך כדי תדלוק, והמטוס גם עמוס בכמויות גדולות מאוד של תחמושת, ולכן יש סיכון גדול להתלקחות או פיצוץ, אולם בחסדי שמים, לא נגרם שום נזק לאף אחד ממטוסי הקרב.
- ארה"ב הציבה בבסיסי חיל האוויר "משקיפים" מטעמה, שנועדו לוודא שישראל משתמשת במטוסים החדשים "בצורה ראויה". משקיפים אלו עקבו מקרוב אחרי כל הפעילות של המטוסים והטייסים, ובחיל האוויר חששו מאוד מכך שלא ניתן יהיה להסתיר מהם את ההכנות והתרגילים המרובים שנעשו כהכנה לתקיפת הכור.
באחת ההזדמנויות, בסמוך ממש לתקיפת הכור, נפלה מזוודה מידיו של אחד מקציני המודיעין הישראלים הבכירים, ושטרות כסף עיראקים התפזרו מתוכה!
השטרות הללו נועדו לחלוקה לטייסים, וזאת בשל ההערכה שלפחות חלקם יופלו בשטח עיראק, וקציני המודיעין הישראלים, שנחרדו מהאפשרות שהמשקיפים האמריקנים יבחינו בשטרות הכסף המוזרים, הסתערו על השטרות המתעופפים והמפוזרים ואספו אותם במהירות בחזרה…
בסופו של דבר התברר כי אנשי הצבא האמריקאים לא הצליחו להבחין בפעילות החריגה, וחלקם אף ננזפו קשות בשל כך לאחר שהפעולה התפרסמה.
- אחד הנסים הגדולים ביותר אירע כבר בשלבים הראשונים של הטיסה.
המטס האווירי הנרחב כלל 8 מטוסי 16F- (להפצצה), ו- 6 מטוסי 15F- (לחיפוי אווירי וליווי צמוד) – כח אווירי גדול זה נע בגובה נמוך מאוד על מנת למנוע את גילויו ע"י מערכות מכ"ם.
דקות ספורות לאחר ההמראה עברו המטוסים מעל מפרץ עקבה, בדיוק מעל היאכטה של חוסיין מלך ירדן בכבודו ובעצמו…
[בזמן חתימת חוזה ה"שלום" עם ירדן, סיפר על כך המלך חוסיין בעצמו].
המלך חוסיין, שהיה טייס קרב מקצועי, ואף פיקד על חיל האוויר הירדני בעברו, ראה בבירור את מטוסי הקרב העמוסים בפצצות ובטילים, ובמיכלי דלק, הבין מיד את המשמעות של המטס הגדול שעבר מעל לראשו, ויצר בבהילות קשר עם המטכ"ל הירדני, תוך שהוא פוקד עליו להזהיר גם את עיראק.
המודיעין בישראל איתר את השיחה והאזין לה, ודרמה של ממש התפתחה ב"בור" (מוצב הפיקוד העליון של צה"ל), בו ישבו באותה עת כל בכירי צה"ל.
חשש עצום נוצר לחייהם של הטייסים שנחשפו. מבחינה מבצעית היה ברור שכל נסיון ליצור קשר עימם ולהזהירם מטייסי האויב, רק יביא לכך שצבאות נוספים באזור יאתרו את תנועתם, ולכן היה ברור כי למעשה אין אפשרות להזהיר את הטייסים, אלא רק לבטל את הפעולה לגמרי או להניח להם להתקדם לעבר היעד, בלא להזהיר אותם מכך שהם בעצם נכנסים היישר אל לוע הארי – אל מול חילות אוויר עוינים, שקיבלו עכשיו התראה חמה וממוקדת.
היה ברור כי ההחלטה הגורלית על ביטול הפעולה או על המשכה, הייתה חייבת להתקבל תוך דקות ספורות.
הבעיה המרכזית נבעה מכך שלא ניתן היה לדחות יותר את הפעולה משום שהכור העיראקי עמד להיות "מוטען" באורניום, ואז לא תהיה אפשרות להפציצו, משום שעלול להיגרם אסון המוני עם מאות אלפי נפגעים.
סגן אלוף (מיל') שמאי גולן שהיה קצין המודיעין של המבצע, סיפר שהרמטכ"ל רפול שאל אותו באותם רגעים קריטיים:
"האם אנחנו נדע כשהעיראקים ילחצו על הכפתור האדום שיזניק מטוסים ויפעיל את סוללות הקרקע-אוויר [טילים נגד מטוסים]"?
קצין המודיעין המנוסה השיב בחיוב, ולאחר התיעצות, קיבל הרמטכ"ל את ההחלטה הקשה, להמשיך בתקיפה, מבלי להזהיר את הטייסים, וזאת על אף הסיכון הגדול שנוצר, תוך כדי שהמודיעין עוקב בדריכות רבה אחרי חילות האוויר באיזור, ומפעיל את כל יכולותיו על מנת לאתר המראות של מטוסי קרב עוינים.
עשרות מטוסי קרב נוספים של חיל האוויר הישראלי היו בכוננות על מנת להמריא מיידית, ולהצטרף לקרב אוויר המוני שאולי יתפתח מול חילות האוויר הערביים.
הנס הנפלא והמדהים הוא שעל אף התראת המלך חוסיין שום מטוס עיראקי, סעודי או ירדני, לא הוזנק לקראת מטוסי התקיפה!!!
לדברי מוביל התקיפה אל"מ זאב רז, הוא אינו מבין עד היום מדוע לא הוזנקו מולם שום מטוסי קרב… וזאת על אף האזהרה הירדנית, ועל אף העובדה, שלדברי סא"ל גולן היה קצין עיראקי שנכח דרך קבע במפקדה הראשית בירדן לצורכי קישור אווירי, וההתרעה יכלה בקלות רבה להגיע לחיל האוויר העיראקי!
זהו נס גלוי ונפלא, שכנ"ל אין לו שום הסבר עד היום…
- במסגרת ההכנות למבצע ניסו במודיעין חיל האוויר למצוא נקודת חצית גבול נסתרת לתוך סעודיה, אולם במהרה התגלה כי אין נקודה כזו, וכי כל הגבול נצפה היטב ע"י חיילי הצבא הסעודי. גם בהמשכו של נתיב הטיסה, בתוך שטח סעודיה, לא נמצא נתיב שיכל להבטיח באופן מלא שהמטוסים לא יתגלו.
כמו כן, היה ידוע שסעודיה רכשה מארה"ב והפעילה מטוסי מכ"ם חדישים מדגם "אוואקס" המסוגלים לקלוט מטרות אוויריות מטווחים עצומים של 400 ק"מ, ולהנחות לעברן כ- 60 מטוסי יירוט מעולים מדגם 15-F שהיו ברשות חיל האוויר הסעודי.
חשוב לדעת, שהיחסים בין ישראל לבין סעודיה באותה תקופה היו הרבה יותר חמורים מאשר היום (כאשר מדברים על סיכוי מסוים להצטרפות שלה להסכמי אברהם). סעודיה השתתפה במלחמת יום הכיפורים, 7 שנים בלבד לפני תקיפת הכור העיראקי, ושלחה כוחות לרמת הגולן, שהצטרפו לחיל המשלוח הירדני-עיראקי – שנלחם נגד צה"ל בחזית זו.
כמו כן סעודיה הובילה את "חרם הנפט" על כל מדינות המערב שתמכו בישראל באותה מלחמה, והיא הייתה ראש החץ של המאבק הערבי, נגד ישראל והמערב, בענין זה.
לכן היה חשש גדול בישראל מהקמתו של כח היירוט הסעודי – שהתבסס כאמור לעיל על מטוסי 15-F חדישים, ועל מטוסי בקרה אווירית ומודיעין מדגם AWACS – בחומרה רבה. הרבי מלך המשיח בעצמו לנשק האמריקני החדיש שנמכר לסעודיה, התייחס לכך כמה פעמים, הן בשיחות קודשו, וראה בכך איום ישיר על בטחונה של ישראל.
ברכישת מטוסי היירוט הללו, התחייבו הסעודים שלא להציבם בבסיס טאבוק – שהוא הבסיס האווירי הסעודי הסמוך ביותר לישראל. אולם, זמן קצר לאחר שהמטוסים הגיעו ונקלטו – הפרו הסעודים את ההבטחה הזו!
כמובן שכל זה רק הוסיף לחשש מפני הצורך בהתמודדות עם מטוסי היירוט החדישים הללו של סעודיה, וזאת בנוסף להתמודדות אפשרית עם חיל האוויר הירדני, שהפעיל גם הוא מטוסי קרב איכותיים מתוצרת ארה"ב.
לסיכום, היה ברור שסכנת ההיחשפות של הטייסים לעימות עם חילות האוויר הירדני, הסעודי והעיראקי, היא גבוהה ביותר (ובמיוחד בדרך חזור, כמפורט בהמשך), והמטוסים שלנו עלולים להסתבך בקרבות אוויר קשים מול עשרות מטוסי קרב עוינים, מדגמים איכותיים, בלב שטח האויב.
בנוסף לכך, על מנת לזהות היטב את המטרה, הוחלט שהתקיפה לא תתבצע בלילה, אלא דווקא בשעות היום – עובדה שהגדילה מאוד את הסיכוי לכך שהמטוסים יתגלו.
על אף כל הסיכונים הנ"ל לא אירע שום גילוי של המטוסים, ובחסדי ונסי שמים לא הייתה שום פעילות חריגה של סוללות נ"מ, שום מכ"ם לא "נעל" על המטוסים, ולא שוגרו לעברם שום טילי נ"מ, אפילו לאחר שהכור הושמד!!!
- חלק מהנתונים שנמסרו לטייסים על מנת לנווט למטרה, לא היו נכונים בשל גשם רב שירד ולא איפשר להם לאתר את הנ"צ הנכון, ואעפ"כ הם הגיעו בהצלחה רבה ליעד.
בנוסף, אלוף (מיל') עמוס ידלין (שהתמנה בהמשך לשורת תפקידים וביניהם מפקד חיל האוויר וראש אמ"ן, והיה אחד מהטייסים במבצע), סיפר שבמהלך הטיסה מעל המדבר הסעודי, הוא גילה מחנות צבא וגם כבישים סלולים שלא צוינו כלל במפות שעמדו לרשותם. מובן מאליו שהמטוסים יכלו להתגלות ע"י אותם מחנות שהטייסים כלל לא ידעו על מיקומם, ולכן גם לא יכלו להיזהר מהם, ובמיוחד היה הדבר מסוכן משום שמהטוסים טסו בגובה נמוך (כדי להתחמק ממערכות מכ"ם עוינות), אולם בחסדי שמים, זה לא קרה, והמטוסים לא התגלו גם מעל סעודיה.
בחיל האוויר בוצעה עבודת מחקר רבה על מנת לאתר את כל עמודי החשמל בדרך, כדי שהטייסים יוכלו להישמר מפניהם תוך כדי שהם טסים בגובה נמוך מאוד (שכנ"ל מאפשר התחמקות ממכ"ם), אולם, לקראת סוף הטיסה, נאלץ מוביל הטיסה "לשבור" את דממת האלחוט ולפקוד על כל הטייסים לטוס גבוה יותר (ולהיחשף למכ"ם) בשל עמודי מתח נוספים שהתגלו – ואף על פי כן לא הוזנקו לעברם שום מטוסי קרב!
מוביל התקיפה גם סיפר כי לפני הטיסה הזהירו את הטייסים מפני סופות חול מדבריות ועננות שיכולות לשבש את תנאי הראות והטיסה, אולם, בחסדי שמים, הראות הייתה מצוינת. יש לציין כי טיסה ממושכת בגובה נמוך מאוד, בתוואי שטח לא מוכר (בחלקו שטח בנוי – בתוך עיראק), ובמהירות גבוהה, הינה מסוכנת מאוד ובעלת פוטנציאל גבוה לתאונות.
תוך כדי הטיסה, ביצעו הטייסים פעולה נוספת – שהייתה אסורה לביצוע ע"פ הוראות היצרן האמריקני, ולא בוצעה בחיל האוויר עד לאותו זמן – ושיחררו את בידוני הדלק (מיכלי דלק גדולים, התלויים מתחת לכנפי המטוס, ומספקים לו כמות גדולה מאוד של דלק בנוסף למיכל הדלק הפנימי), תוך כדי שהפצצות מחוברות לכנפיים. הסיכון שבפעולה כזו ברור. יתכן שהשלכת הבידונים תשפיע/תפגע בפצצות, ותסכן מאוד את המטוס, אולם בתכנון המוקדם הוחלט להסתכן גם בכך, ובסייעתא דשמיא גם פעולה זו עברה בהצלחה, וללא כל נזק.
- הנחת העבודה הייתה שחלק מהטייסים לא יחזרו מהתקיפה ח"ו.
לכן, כל הטייסים עברו אימונים והדרכה לקראת שבי, וכנ"ל אף חולק להם כסף עיראקי על מנת שיוכלו להשתמש בו, אם יופלו ויאלצו להסתתר בשטח עיראק.
הנחת עבודה זו נבעה מכך שסביב הכור נפרסו כ- 15 סוללות טילי נ"מ, ועוד כמויות רבות של תותחי נ"מ, מה גם שמיקום הכור היה בפרברי עיר הבירה בגדאד, שהייתה מוקפת בשדות תעופה ובהם מטוסי יירוט רבים.
העובדה שעיראק הייתה נתונה באותו זמן במלחמה קשה עם איראן, הביאה את מתכנני התקיפה להעריך כי בוודאי יתרחשו קרבות אוויר מול חיל האוויר העיראקי שנמצא בכוננות-על, היות שהוא במצב מלחמה מול איראן.
בנוסף, האיראנים עצמם ניסו להפציץ את הכור העיראקי בתקופה שקדמה למבצע – ועובדה זו גרמה לעיראקים לתגבר ולעבות את מערך ההגנה על הכור – חומת עפר גבוהה הוקמה מסביבו, להגנה צורפו גם בלונים מיוחדים נגד-מטוסים, וכוחות הנ"מ וחיל האוויר העיראקים הועמדו בכוננות שיא על מנת להגן על הכור הגרעיני.
בפועל, בנסי-נסים גלויים, כמעט ולא שוגרו טילי נ"מ לעבר המטוסים!
גם תותחי הנ"מ ירו רק אש דלילה, ובנס מדהים שום מטוס קרב לא ניסה ליירט את מטוסינו!
כל המטוסים הצליחו לתקוף ללא שום פגיעה מאש נ"מ.
בדרך חזור, כאשר דיווחו על כך למוצב הפיקוד, התקשו לעכל שם את הבשורות הטובות, ושאלו שוב האם אכן הדיווח (שכולם הצליחו וחוזרים ללא פגע) הוא מדויק…
חלק מהטייסים אף סיפרו שכאשר הדליקו את מערכות המכ"ם שלהם בשטח עיראק, ונוכחו לדעת שאין שום מטוסי קרב באזור, הם התקשו להאמין לנתוני המכ"ם, שהראה שהשמים נקיים ואין שום מטוסי אויב.
מוביל הטיסה – אל"מ זאב רז, אף העיד על עצמו כי חשב שהמכ"ם שלו פשוט לא תקין…
אל"מ רז סיפר כי לפי כל החישובים המקדימים שנערכו בחיל האוויר, למרות שהמטוסים טסו בגובה נמוך, היה המכ"ם העיראקי אמור לגלות אותם קילומטרים רבים לפני התקיפה, ולכן הטייסים היו בטוחים שמטוסי קרב עיראקים ימתינו להם מעל בגדאד, מה גם שכנ"ל עיראק הייתה במצב מלחמה, ולכן בישראל היו בטוחים שיהיו פטרולים של מטוסי אויב מעל הבירה.
אולם, כל זה לא התרחש, ובאורח פלא, דווקא בזמן שהמטוסים הישראלים הגיעו לאיזור, לא היה אפילו מטוס עיראקי אחד באוויר!
כאשר נחתו המטוסים בחזרה בארץ, העידו הטייסים שחלקם התחבקו ארוכות כשירדו מהמטוסים, וזאת בשל העובדה שהם היו בטוחים שחלקם הגדול לא יחזור כלל מהטיסה ח"ו…
- פלא מדהים נוסף עולה מבדיקת תוצאות ההפצצה:
חלק מהפצצות כלל לא פגעו בכור, ושתי פצצות נוספות חדרו לתוכו אך לא התפוצצו. בתחילה נחשב הדבר כחוסר הצלחה מסוים של הטייסים (על אף שבפועל הכור הושמד), אולם ברבות השנים התגלו נסי ההשגחה האלוקית העליונה.
הפצצות "שפספסו" את הכור, פגעו והשמידו מבנים נוספים באזור אשר היוו חלק ממעבדות איטלקיות, שנועדו לסייע לעיראק להפריד פלוטוניום עבור הנשק הגרעיני!
השמדת המעבדות היוותה מכה קשה נוספת לפרויקט הגרעין העיראקי.
ואילו הפצצות שלא התפוצצו כלל – נשארו בתוך עומק הכור, ומנעו במשך שנים רבות את שיקומו של הכור, וזאת מחשש של המדענים והמהנדסים מנסיון לפנות את ההריסות, שבתוכן נמצאות 2 פצצות במשקל טונה כל אחת…
אלו נסים נפלאים שהתגלו רק כעבור זמן רב, וכפי שאמרו חז"ל: 'מאי דכתיב "עושה נפלאות גדולות לבדו" אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו' (נדה ל"א,א').
- בדרכם חזור של המטוסים ציפתה להם טיסה ארוכה של כשעה וחצי, מעל שטח עוין, וזאת לאחר שכבר הפציצו את הכור, ויתרון ההפתעה אבד לחלוטין, ולכן הנחת העבודה הברורה הייתה שידלקו אחריהם מטוסי קרב רבים ושסוללות הנ"מ ינסו ליירטן – הן בעיראק והן בסעודיה ובירדן.
אולם בפועל, בכל הדרך חזרה לארץ, אף לא מטוס אחד ניסה ליירטם, ושום טילי נ"מ לא שוגרו לעברם!
ע"פ מקורות שונים, המתינו באזור עיראק, מסוקי הצלה ישראלים שנועדו לחלץ טייסים שיופלו, ובארץ טסו מעל הערבה מטוסי יירוט מדגם 15-F, ומטוס בקרה אווירית "הוקאי", במוכנות לסייע במקרה שיפתחו קרבות אוויר.
בנוסף, 6 מטוסי 15-F שצורפו כמטוסי ליווי צמוד, ביצעו פטרולים אוויריים בגובה רב מעל שדות התעופה העיראקים, אולם, בנסי וחסדי ה' שום מטוס קרב עיראקי לא המריא מהם, ולא היה שום נסיון לפגוע במטוסים הישראלים!
יש לציין כי כמות הדלק המצומצמת שהייתה במיכליהם של מטוסי התקיפה לא הייתה מאפשרת להם לתמרן היטב בקרב אוויר, לו היו נקלעים אליו, וזאת משום שהם לא היו יכולים להפעיל את ה"מבער האחורי" שמקנה כח רב למטוס אך צורך דלק בכמויות ענקיות, בעוד שיריביהם היו בוודאי משתמשים בו ונהנים מיתרון גדול, ולכן, אם היו אכן נקלעים לקרב אוויר, היה מצבם נחות בהרבה מול יריביהם.
כמו כן, מספרם של מטוסי הליווי הצמוד (ששה מטוסי 15-F כנ"ל), היה קטן מאוד לעומת מאות מטוסי הקרב העיראקים, ירדנים וסעודים שיכלו להתערב.
- כל הטייסים דיווחו על תופעה מדהימה. במשך כל הטיסה הארוכה (3 שעות הלוך-חזור) לא נתגלו שום תקלות בכל המטוסים!
מוביל התקיפה סיפר כי רק לאחר שנחתו בארץ החלו פתאום "לצוץ" תקלות רבות (כפי שבדרך כלל קורה במטוסי קרב, שמורכבים ממאות אלפי חלקים ופועלים תחת עומסי משקל ולחצי תמרון כבדים).
העובדה שהמדובר במטוסים חדשים רק הוסיפה לחששות לפני הטיסה מתקלות שונות, וזאת בשל חוסר ההיכרות הטכני והתפעולי עם המטוסים, וכן בשל העובדה שמערכות נשק חדישות סובלות בדרך כלל מ"ממחלות ילדות" (דהיינו תקלות טכניות שונות הנובעות דווקא בשל היותם חדשים ולא מוכרים וכו').
היה חשש כבד מתקלות שיתרחשו במטוסים במשך הגיחה הארוכה מאוד, מעל שטח אויב כאשר אי אפשר לנחות בשום מקום ולבקש סיוע.
אולם, למרות כל החששות, בחסדי ונסי ה' לא היו שום תקלות טכניות, במשך כל הטיסה הארוכה, באף אחד מהמטוסים!
- כל ההערכות של ראשי אמ"ן והמוסד, ובכירים אחרים, על כך שתקיפת הכור תגרום למלחמה כוללת במזה"ת, יחסי ישראל-ארה"ב יפגעו וכו' – לא התממשו כלל, בחסדי ונסי ה'.
התקיפה עצמה הוגדרה כ"אחת ההפתעות הצבאיות הגדולות בהיסטוריה" וכהצלחה מליאה מעל ומעבר למשוער.
למרות גינויים שונים בארה"ב ובאירופה, הרי ש"מתחת לשולחן" מדינות רבות תמכו בתקיפה, ולאחר עשר שנים, בזמן מלחמת המפרץ (שנת תשנ"א, 1991), הן הודו בכך גם באופן פומבי, משום שהיה ברור שלולא תקיפת הכור, הייתה עיראק חמושה בנשק גרעיני, ואז היה קשה מאוד להתמודד איתה, ולגרום לה לצאת מכוויית.
הצלחה מעל הטבע
ידוע שמוביל התקיפה, אל"מ זאב רז, סיפר שבמשך שנים רבות תמה בליבו על הצלחתה המופלגת של הפעולה, וזאת עד ששמע מפי הרב גידי שרון (שליח הרבי לקרית טבעון וטייס 16F- בעצמו) שבשבת קודש שלפני התקיפה (שאירעה ביום ראשון אחה"צ – ערב חג השבועות), הורה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לצאת לשורת פעולות של זיכוי הרבים ובמרכזן מכירת אותיות לספר תורה.
בקשה מיוחדת זו של הרבי, באה בהמשך לבקשת הרבי בשבועות שקדמו, לעשות פעולות של הוספה בתשובה, תפילה, צדקה וכו' בשל "המצב בעולם" וכדי "להשבית אויב ומתנקם".
הרבי אף ביקש, בשיחת הקודש שלו באותה שבת שלפני תקיפת הכור, שכל החסידים ישלחו אליו לניו יורק דוחות מפורטים על כל הפעילות שהם עשו, ושכל הדוחות יגיעו אליו כבר למחרת, ביום ראשון ערב חג השבועות!
הייתה זו דרישה יוצאת מגדר הרגיל.
ואכן חסידי חב"ד הבינו שמסיבה מסוימת יש לפעול בדחיפות גדולה, ועל אף טורח ההכנות לחג השבועות, יצאו החסידים בהמוניהם לפעולות ה"מבצעים".
בכפר חב"ד – מקום מגוריו של כותב שורות אלו – זכור לכולם עד היום, שבאותו יום ראשון בבוקר, כמעט ולא היו מנינים בשעות הבוקר בבתי הכנסת…
וזאת משום שכולם השכימו קום, התפללו במנינים המוקדמים ביותר ויצאו בזריזות לכל ערי וישובי האזור, על מנת להספיק למכור כמה שיותר אותיות בספרי התורה, ולשלוח לרבי בהקדם את הדו"ח על מכירתן…
רק כאשר התפרסמו הדיווחים על תקיפת הכור (שלדברי ראש הממשלה דאז "הסירה את איום השואה השניה" ח"ו), הובנו דברי הרבי והוראתו לפעול בזריזות, וללא שום דיחוי כבר בערב החג, ובמיוחד הובנה דרישתו המיוחדת לקבל לידיו את הדוחות על הפעילות כבר בערב החג – באותן שעות שבהן התרחשה התקיפה שהסירה את האיום הנורא של נשק אטומי – בנסי נסים, ללא שום אבדות, וללא שום תקלות, ובהצלחה מליאה מעל ומעבר לכל מה ששיערו בצה"ל…
בנוסף לפעולות הנ"ל של הרבי מלך המשיח, ידוע גם שמספר שבועות לפני המבצע, נתן הרבי לרב החסיד ר' מנחם מענדל גורליק ז"ל 100 שטרות של שקל ישראלי, על מנת לחלקם לידי קציני צה"ל.
ככל הידוע זו הפעם היחידה שהרבי מסר שטרות כה רבים לחלוקה דווקא לקציני צה"ל. כשהרב גורליק הגיע ארצה, הוא העביר את השטרות לידי הרב מנחם לרר מכפר חב"ד, שהצליח להיכנס לישיבה של המטה הכללי – ושם הוא חילק את השטרות לרמטכ"ל, למפקד חיל האוויר, ולשאר אלופי צה"ל שנכחו בישיבה, והם אף כתבו לרבי מכתב ברכה, ובו גם חתמו בשמם, שם אמם ושם משפחתם.
שטרות נוספים חילק הרב לרר לקצינים וטייסים בבסיס חיל האוויר בתל נוף, וגם שם חתמו החיילים על מכתב ברכה לרבי. יש לציין כי מבסיס זה יצא חלק נכבד ממטוסי הקרב שהשתתפו במבצע…
שמירה אלוקית תמידית
"מי שעשה נסים לאבותינו" – הוא בוודאי יעשה נסים גם לנו…
ולכן, גם כיום כאשר מדברים על האפשרות של תקיפת מתקני הגרעין באיראן, חשוב לכולנו לזכור את שרשרת הניסים והנפלאות שאירעו בתקיפת הכור בעיראק, ושממחישים לנו את אהבת ה' יתברך אלינו, ואת שמירתו המתמדת על עם ישראל, וכפי שהרבי מלך המשיח שליט"א הדגיש פעמים רבות ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", וש"ארץ ישראל הינה המקום הבטוח ביותר בעולם"!
התפקיד שלנו
שבועיים בלבד לפני תקיפת הכור הגרעיני בעיראק, התייחס הרבי מלך המשיח ישירות לסכנת הנשק הגרעיני, ואמר בשיחת קודש מול קהל של אלפים:
"מצב העולם הוא באופן כזה, שיכול לבוא משוגע אחד… ובלחיצת כפתור יכול לגרום להרס וחורבן בכל העולם כולו! … ורק בחסדי ה' לא קורה דבר כזה שאותו משוגע ילחץ על הכפתור ויגרום הרס וחורבן… ולכאורה נשאלת השאלה: "למה עשה ה' ככה" ?! והתשובה: ירידה צורך עלייה – כדי שבני ישראל יתעוררו, ויוסיפו בכל הענינים דתורה ומצוות…"
[מתוך שיחת הרבי, י"ט אייר, תשמ"א].
מדברי הרבי הללו ברור שתפקידנו הוא – הוספה בתורה ובמצוות – ועל ידי כך אנחנו מחזקים את בטחון עם ישראל ובטחון העולם כולו.
בבואנו מיום ל"ג בעומר – יום ההילולא של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהינו גם "מתן תורה של פנימיות התורה", וכאשר אנו מגיעים לחג השבועות – יום ההילולא של דוד המלך ושל רבי ישראל הבעל שם טוב (מייסד החסידות), ברור שעיקר ההחלטה על הוספה בתורה ומצוות, צריכה להיות בקבלת החלטה טובה בהוספה בלימוד פנימיות התורה – שבדורנו מתבארת בתורת החסידות, וכמובא בזוהר הקדוש (תקוני זוהר-סוף תיקון ו') שאליהו הנביא הבטיח בעצמו לרשב"י:
"וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך, כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו'".
דהיינו שכפי שפרנסה מביאה לאכילה ולחיזוק של הגוף, כך גם לימוד הזוהר צריך להיות באופן שנעשה "ותורתך בתוך מעי" – זאת אומרת, שלימוד פנימיות התורה נעשה חלק מהאדם וחלק מאורחות חייו – וזה נעשה דווקא על ידי שהאדם לומד וגם מבין מה שהוא לומד, מפנים את הדברים, ו"חי" עם מה שהוא לומד.
וכל זה נעשה בפשטות ע"י לימוד תורת החסידות דוקא, שמבארת את כל המושגים ועניני עבודת ה' שבזוהר הקדוש, בשפה ברורה ופשוטה שמתאימה לכל אחד ואחת.
באותה שיחת קודש גם מביא הרבי מלך המשיח שליט"א, ציטוט נוסף מהזוהר, ובו נאמר שע"י לימוד פנימיות התורה אזי יקויים:
"האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (זוהר חלק ג', דף קכ"ד,ב').
דהיינו שע"י לימוד פנימיות התורה יהיה אופן היציאה מהגלות בחסד וברחמים, ומתוך שמחה וטוב לבב, ויהי רצון שנזכה לכך כולנו ביחד, מתוך אהבת ואחדות ישראל, ובקרוב ממש.
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
