יכול להיות שיש לרבי הרש"ב שיטת מיתוג? • שניאור גנדל

שניאור גנדל

זה אולי יישמע יומרני משהו, אך בערב שבת חיי שרה תשפ"ה, ממש יכולתי לדמיין את הרבי הרש"ב נ"ע חושב עלי בזמן שאמר את המילים הבאות מתוך המשך תער"ב:

"ומובן, דהכוחות עצמיים, הגם שמהם נמצאים כל הכוחות, אינם בגדר מקור לכוחות… הכוחות עצמיים הרי אינם בבחי' מציאות כחות כלל, דכל דבר הכלול בעצם הרי הוא כמו העצם… וגם אינם בבחינת המשכה כלל, והיינו להיותם עצמיים, וכל עצם אינו נמשך… רק שמהם נמצאים הכוחות בדרך ממילא… והוא הנק' המשכה נעלמת" (ש"פ חיי שרה תרע"ג אות צ"ו)

בעברית מדוברת, כוחות הנפש שלנו אינם מגלים את עצמם, אלא הכח שבהם כל כך עוצמתי, שהוא מאליו נמשך ומתגלה. כמו מחנך טוב, שאינו צריך להשתמש בעונשים ואיומים, אלא עצם נוכחותו בכיתה מטילה 'יראת הרוממות' על התלמידים, והם מתנהגים כשורה ממילא, מבלי שיצטרך לפעול.

למה השורות האלו ריגשו אותי עד מאוד?

בכנות, פעמים רבות לימוד החסידות עוזר לי בעבודתי כאיש מיתוג ופרסום. בתוך המאמרים והשיחות אני מוצא לא פעם ולא פעמיים רעיונות עמוקים ונפלאים, שבין השורות מביאים לי תובנות רבות עבור פרויקטים בהם אני מתעסק במהלך עבודתי.

גם הפעם, השורות המתוקות של הרבי הרש"ב מיד 'נחטפו' כאבן יסוד לעולם המיתוג. פעמים רבות אני מסביר ללקוחותיי, וגם לאלו שאינם נמנים על אלו, שמיתוג הוא לא לוגו יפה, ולא משפט קריאטיבי סוחף. מיתוג הוא בשורה, או אם תרצו – השראה.

ישנם עסקים\עמותות\ארגונים המציעים ללקוח הפוטנציאלי לרכוש מהם את המוצר. מותג לא פועל כך, מותג מציע ערך. מציע בשורה. מראה לנו יעד שאפתני להגיע אליו. לא מכריח או מתאמץ למכור לנו, רק מראה לנו עד כמה טוב וראוי המוצר או השירות הנמצא באמתחתו.

הכוחות העצמיים, כדברי הרבי נ"ע, אינם בבחינת המשכה. הם נמשכים ממילא. האור כל כך גדול, שהוא פשוט נמשך הלאה, אל הכלים, שכל כך חושקים להטמיע אותו בתוכם.

כך להבדיל, המותג אינו משכנע אותי לרכוש, הוא לא זקוק להשפיע לי את המוצר שלו. הוא רק מאיר באור גדול וזועק את הבשורה שלו, שהלקוח הפוטנציאלי ברגע האמת ירצה לבוא בכוחות עצמו ולרכוש את המוצר.

אבל לא רק בגלל התובנה הזו התרגשתי עד מאוד.

בעצם, הבנתי שכל דבר טוב בחיינו היום-יומיים נשען על התובנה הזו:

הכלל הראשון בחינוך הוא דוגמא אישית. כי כאמור, כוחות עצמיים אינם מושכים את עצמם, הם נמשכים בדרך ממילא. קל לספר לילדינו שהדבר הכי טוב הוא ללכת בדרכי החסידים, יותר יעיל ואפקטיבי פשוט ללכת בזו הדרך, הילדים שלנו כבר יצטרפו אלינו…

קל יותר לספר לילדים על אהבת התורה, נכון יותר ועובד יותר פשוט ללמוד בדביקות ובהנאה, כך שיהיה 'שלהבת עולה מאליה' וגם ילדינו ירוצו בזמן הנכון לארון הספרים…

אבל הסיבה היותר עמוקה לריגוש, היא הטיימינג: ערב כינוס השלוחים. הרבי נ"ע כמו בנבואה, אומר לנו אי-שם בשנת תרע"ג את מה שאומר לנו הרבי נשיא דורנו בשנת התשנ"ב: "שליח, כמותו דהמשלח" מי לנו כמו מלכינו שעומד על הסטנדר ומראה פנים שוחקות לכל יהודי שעובר ומושיט ידו לקבלת הדולר לברכה, מי זה שבוכה בחדר כשזוג הורים מלווים את בנם בדרך לשליחות, ומי זה ששולח מצה ליהודי בקצה העולם רגע לפני שמד ח"ו. הרבי מלמד אותנו שהדרך להשפיע על יהודי שני היא באמצעות אור כל כך גדול, שהאור יושפע מעצמו ויגיע לכל אחד ואחד בכל קצווי תבל!

וכתשובת הצמח צדק המפורסמת לאותו יהודי שרצה לעשות לרבי חסידים: "התנהג בצורה כזו, שאלו שיראו אותך ירצו להיות חסידים שלי"

שנזכה להיות אור להאיר, ולהביא במהרה את אור הגאולה האמיתית והשלימה!