מה התשובה לתחושה שההשקעה בתפילה לא שינתה מאומה?

הרב יוסף יצחק קסלמן

מסופר על קבוצה מחסידי פולין, שהיו מתפללים במהירות ובהתלהבות, שזלזלו בחסידי חב"ד שמאריכים בתפילה. הם אמרו לחב"דניקים: כאשר נוסעים בעגלה ויש גוי מגושם שרוצה להיכנס ולעשות שמות בנוסעים. מהי העצה? להאיץ בסוסים ולברוח כמה שיותר מהר. לא להתאבק ולהתדיין איתו. כך בתפילה, צריך למהר ולברוח מהיצר הרע, ולא להתבונן ולהאריך בתפילה..

ענו לו החסידים בפיקחות: ומה לעשות שהגוי כבר עלה לתוך העגלה? אז כבר אין ברירה, אלא להתאבק עימו פנים בפנים.. כך בתפילה, אין איך לברוח מהיצר הרע, מאחר שהוא נמצא בתוכנו.. לכן צריך להתמודד איתו. להתבונן בחסידות בצורה שגם נפש הבהמית תבין ותרגיש את האמת האלוקית. וזה לוקח הרבה זמן.. ולכן חסידים מאריכים בתפילה.

המלחמה הכי חזקה

בדומה לכך פעם שמעתי מסבי (המשפיע הנודע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן) בהתוועדות, שיש בחורים שמתלוננים אצלו שדווקא לאחר שהם התחילו להתפלל באריכות, יש להם יותר 'מחשבות זרות'. ענה להם הסבא: בוודאי שזה ככה. כתוב 'ולאום מלאום יאמץ'. כאשר היצר הרע רואה שחסיד מתפלל באריכות, הוא יודע שכאן תהיה קבורתו.

החסיד הולך להשתנות בצורה פנימית ולהתמסר לגמרי לאלוקות. אז הוא מוציא את מירב הכוחות שלו, ונלחם שהחסיד לא יצליח בתפילתו. אבל, סיים הסבא, לא צריך להתפעל ממנו.. צריך לזרוק אותו.. רבותינו נשיאנו נותנים חשיבות מרכזית ל'עבודת התפילה'. הדוגמא שמובאת בחסידות לחיוניות של התפילה, עבור קיום כל התורה והמצוות, היא מ'חוט השדרה' שהוא היסוד של הגוף כולו. ככה גם התפילה היא היסוד של הכל.

מה הקשר בין התקשרות לרבי לתפילה?

כל דבר שהאדם רוצה להפנים לעצמו, זה מתבצע על ידי 'עבודת התפילה'. אם זה חסידות, אם זה התקשרות לרבי מלך המשיח, אם זה משיח. כל דבר חודר בצורה פנימית ואמיתית על ידי התפילה. כאשר יש רק 'חכמה' ו'בינה', אבל אין 'דעת' (שזה התקשרות וההעמקה בתפילה), אז לא נשאר. זה חולף. אם רוצים להתקשר לעניין של אלוקות, חייב להיות 'דעת', חייבים להתפלל!

כמו שכתוב ב'היום יום' שהרגשה באלוקות היא רק בתפילה. התפילה זה זמן מסוגל ועת רצון להתחבר לאלוקות. לחוש את האמת האלוקית. לחוות את האמיתות של האלוקות. אז אם רוצים להתחבר למשהו, להרגיש אותו באמת, צריך לחשוב ולהתבונן בו לפני התפילה ובתפילה. לחשוב על פרק תניא, על 'מאמר' חסידות, על התקשרות לרבי. לחשוב איך הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. איך כל יהודי יקר אצל הקדוש ברוך הוא, הרבה יותר מאהבת הורים זקנים לבן יחיד. איך הרבי חושב עליך 24 שעות 7 ימים ללא הפסקה. בתפילה זה הזמן שהאדם מתקשר בצורה אישית עם אלוקות. שאלוקות תהיה יותר מוחשית.

אני זוכר שבתקופה שהייתי בין ה'שלוחים' לישיבה במונטריאול, המשפיע ר' ניסן ע"ה נמנוב הגיע להתוועד שם. כמובן שהייתה התוועדות מלאה וגדושה עם המון אנשים. כל אנ"ש והבחורים, חסידי פולין ועוד. אני זוכר איך שהוא התוועד בכזו מתיקות ותמימות פשוטה על ההתקשרות לרבי מלך המשיח..

זו הייתה תחושה נפלאה.. כולם הרגישו שאצל ר' ניסן 'התקשרות' זה משהו אמיתי. וזאת שמשום שהוא התפלל והתבונן בהתקשרות שלו לרבי. זה לא הגיע רק מ'הרגשים' בהתוועדות.. הוא החדיר את האהבה לרבי בצורה פנימית בתפילה.

הדרך לתבוע את הגאולה

כך זה גם בנושא של משיח. הרבי שליט"א דורש בכ"ח ניסן תנש"א שנצעק 'משיח' באמת ('מיט אן אמת'). איך אפשר לדרוש באמת גאולה בלי 'עבודת התפילה'? בשביל לרצות גאולה, חייבים להתבונן ולהתפלל באריכות! הרי מה יקרה כשיבוא משיח? אלוקות תתגלה לכל. ולמה שאנחנו נרצה גילוי אלוקות? לכן צריך להתפלל. בתפילה מרגישים מה זה 'גילוי אלוקות'. כמו שכתוב בחסידות שהתפילה היא 'גאולה פרטית'.

כמובן שגם כאשר יהודי לא מספיק מכוון בברכת 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח', זה עדיין מקרב את הגאולה. אבל כנראה שהרבי דורש צעקה פנימית, מהעצם. כידוע שמה שגרם לגאולת מצרים, זו הייתה צעקת בני ישראל מעצם נפשם לקדוש ברוך הוא. שהרי לכאורה כבר 68 שנה עם ישראל צעק שרוצה גאולה. אז מה קרה פתאום? אלא שזו הייתה צעקה מסוג אחר לגמרי. צעקה פנימית מעומק הלב, 'צעק ליבם'.

כך אנחנו צריכים שהצעקה שמשיח יבוא תתפרץ לנו מהלב. ו'איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה'. על ידי התפילה אפשר להגיע לרצות משיח באמת. לחיות משיח באמת. שאלוקות תרגש אותי. שיהיה לנו רצון שיהיה גילוי אלוקות. צריך שהצעקה של 'עצם הנשמה', תחדור בשכל ובמידות, ואז זה פנימי. כך אפשר לדרוש באמת משיח..

שלא ייעלם הכל בבוקר..

החשיבות הקריטית שרבותינו נשיאנו נותנים ל'עבודת התפילה', מלמדת בצורה ברורה עד כמה 'עבודה' זו היא מרכזית בחייו של חסיד. הרבי מחנך אותנו ש'עבודת התפילה' היא נחוצה בדור הגאולה, יותר מבעבר. כאן נשאלת השאלה, למה באמת כל כך חשוב להתפלל באריכות? התשובה לכך פשוטה. אלוקות זה דבר שרחוק מאיתנו. לבד זאת שנולדנו אנשים מגושמים, גם בכל רגע ורגע ביום אנחנו רואים מול עינינו דבר אחד – גשמיות. כל הזמן קורים לנו מקרים ש'מוכיחים' לנו, שגשמיות זה מציאות. כאן מגיעה חסידות ואומרת לנו: 'אין עוד מלבדו'.

אז קל להגיד את זה אחרי 'משקה' בפארביינגען.. אבל אם זה יוצא רק בהתוועדות, אז זה דמיונות שווא (ולכן לכאורה הרבי הגביל את שתיית ה'משקה' בדורנו, מאחר שזה יכול לגרום לבריחה מהמציאות ומ'עבודה'). בלילה החסיד זעק בכל כוחו 'התקשרות' ו'אין עוד מלבדו', אך למחרת בקומו משנתו הכל נעלם, 'כחלום יעוף'.. אז איך אפשר להפנים ולחיות את העובדה שהכל זה אלוקות? רק על ידי התפילה.

ממה אפשר 'לחיות' כל החיים?

אחד כתב לרבי מלך המשיח, שהוא לומד את ספר ה'תניא' וזה לא עוזר לו. ענה לו הרבי, שחסידים 'חיו' עם כמה שורות מה'תניא' כל החיים.. זאת אומרת, שאפשר ללמוד הרבה חסידות, אבל בשביל לחיות חסידות – צריך להתעסק ב'עבודת התפילה'. אפשר 'לחיות' עם מאמר חסידות אחד כל החיים! כאשר מתפללים, אז החסידות משנה את הלומד והופכת אותו מבפנים. זה לא עוד טקסט שצריך להבין.. זו השכלה אלוקית!

לדוגמא, אם נתבונן רק בשורה הראשונה בפרק ב' ב'תניא': 'ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש'. אם מפנימים את העוצמה שהוכנסה בשורה הזאת, קולטים שאנחנו והקדוש ברוך הוא דבר אחד ממש! במילא יש לנו כוחות בלתי מוגבלים. אז אפשר לחיות את האין סוף שקיים בכל אחד. אז כל אחד חש איך הוא לבדו יכול להביא את המשיח. אז אפשר להגיד את המילים האלו. אבל צריך להרגיש אותם. אז החיים הם טובים, בגשמיות וברוחניות.

איך מתחילים להתפלל?

נו, איך מתחילים 'להתפלל'? לכאורה ישנם כאלו שקשה להם להתרכז, ואיך בבת אחת יתרכזו בכל התפילה? אז שמעתי שהיה אחד שהתלונן לרבי מלך המשיח, שבתפילת 'שמונה עשרה' יש לו הרבה 'מחשבות זרות'. אמר לו הרבי שייקח על עצמו לכוון בברכה אחת. אבל על ברכה זו, להשקיע את כל הכוחות והמאמצים להתפלל בכוונה. שאר הברכות אחרי זה, יהיה מה שיהיה.. כמובן שינסה לכוון גם אז, אבל שיתמקד בברכה 'שלו'.

זה דומה למה שהרבי סיפר כמה פעמים, על חסידים שהיו עושים 'קנייטש' [=קיפול] בסידור, עד למקום שהתבוננו והתפללו כדבעי, ואת שאר התפילה המשיכו בצורה פשוטה, ללא העבודה הפנימית. זאת אומרת, שצריך להתחיל מברכה אחת ובהדרגה להוסיף בזה עוד קטעים בתפילה.

לכל אחד ישנם קטעים שקל לו להתחבר אליהם. כל אחד צריך למצוא את הקטעים שלו, ושם להתחבר למילים. לתת לעצמו את האפשרות להתרגש, להשתפך..כל אחד יכול להתחבר לתפילה, להרגיש את המילים. זה דברים שנוגעים לאדם. צריך פשוט לחשוב את פירוש המילים שאומרים בקביעות, יום אחרי יום. לאט לאט הדברים שהחסיד מפנים, מקבלים משמעות אחרת לגמרי, בצורה שהוא לא יכול היה לשער לעצמו כזה דבר קודם לכן. לא 'פנטזיות'.. אלא פתאום מרגישים חיבור אמיתי יותר לקיום הבורא, שאלוקות זה דבר מוחשי.

להורדת העלון לקריאה והדפסה