סייבר – העתיד כבר כאן • פרשנות ביטחונית

הרב אבישי אפרגון

מתקפות הסייבר האחרונות על איראן חשפו את פגיעותה הרבה לנשק זה. בסוף השבוע שעבר שותקה למעשה תנועת הרכבות בטהראן, וגם התנועה בכל רחבי איראן סבלה מבעיות קשות. מאות קווי רכבת בוטלו, נוסעים נתקעו בתחנות, כרטיסים שנרכשו התבטלו, מערכות ההזמנה הממוחשבות קרסו, ועל מסכים רבים בתחנות הרכבות, הוצג מספר הטלפון של המשרד של המנהיג העליון של איראן, בתור מספר הטלפון שאליו יש לפנות בשל התקלות…

סביר להניח שמשרד זה הוצף בתלונות של אלפי אזרחים נזעמים מה שבוודאי גרם לשיבוש כבד בפעילות המשרד…

ההאקרים המתוחכמים הוכיחו יכולת לפגוע ולשתק מערך קריטי בכל מדינה – תחבורה ציבורית.

ברור מאליו שהמדינה שביצעה את המתקפה הזו היא מעצמת סייבר, שיש לה אינטרס ברור לבצע פעולת הרתעה, שלא תפגע בחיי אדם, וביחד עם זאת תעביר מסר ברור לאיראן.

לכן, החשד המיידי בביצוע הפעולה נופל על ישראל, שגם לא טרחה להכחיש זאת.

נכון, שגם למדינות נוספות – כמו מעצמות אירופה וארה"ב, יש יכולות גבוהות בתחום הסייבר, אולם העובדה שהן כולן כרגע במשא ומתן מתקדם עם איראן בנושא הסכם הגרעין, מביאה למסקנה שלא הן האשמות במתקפה.

אמנם, במשך השנים נחשפו מבצעים חשאיים של ארה"ב, וגם של גרמניה ומדינות אחרות, בתוך איראן, אולם, בעיתוי הנוכחי ברור שהן לא מעונינות בעימות עם איראן, אלא אדרבא הן מעונינות לייצר אווירה חיובית.

מבצע "משחקים אולימפיים"

מבצע אמריקני נרחב שנחשף לפני מספר שנים, היה מיזם סייבר ענקי, שכלל השתלה של וירוסי מחשבים, בעומקן של מערכות הפיקוד והשליטה האיראניות בתחום ההגנה האווירית וכן במתקני הגרעין.

המבצע הוצא אל הפועל בימיו של אובמה (וככל  הנראה החל עוד בימיו של בוש). מפקדי הסייבר האמריקני שהציעו לו את היוזמה סיפרו שהיה זה בעיצומן של ההכנות לקראת המו"מ על הסכם הגרעין, אולם אובמה קיבל את ההצעה, באומרו: "זה יקנה לנו זמן". דהיינו שפעילות הסייבר תוכל לקנות זמן יקר, ובמידת הצורך היא הייתה יכולה להיות מופעלת לשם מתקפה לא אלימה, ורחבת היקף.

מבצע הסייבר כונה "המשחקים האולימפיים". וחלק ממנו הייתה התקיפה באמצעות וירוס הסטוקסנט ששיתקה למעלה מ- 1000 צנטריפוגות במתקן ההעשרה המרכזי בנתאנז. הוירוס המתוחכם, שלפי הערכות מומחים לקח לפחות 4-5 שנים לפתחו ע"י אחת ממעצמות הסייבר, חדר למערכות הבקרה בנתאנז, וגרם להן להאיץ או להאיט את הצנטריפוגות, עד להרס שלהן. הוירוס גם שידר במקביל אותות למערכות הבקרה, על כך שהפעילות ממשיכה כסדרה, ובכך הוא הטעה את הטכנאים שפיקחו על הצנטריפוגות.

סייבר נגד נ"מ

אולם, לא כל הפעילות שהוכנה אכן הוצאה לפועל.

חלק נוסף וחשוב היה כנ"ל החדרה של וירוסים למערכות ההגנה האווירית האיראניות. חלק זה לא זכה לחשיפה גדולה בציבור.

המיזם של פגיעה בנ"מ האיראני היה למעשה הכנה למתקפה אפשרית על מתקני הגרעין. לארה"ב היה ידוע היטב באותה תקופה שישראל נערכת לתקיפת מתקנים אלו. למתכננים האמריקנים היה ברור שמתקפה ישראלית תגרום כמעט בוודאות גם למעורבות אמריקנית בלחימה, ולכן חיל האוויר האמריקני יצטרך להתמודד עם מערך הנ"מ האיראני.

מלבד זאת, המחויבות האמריקנית לכך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, גרמה לכך שבארה"ב חיפשו פתרונות יצירתיים לשם יצירת אופציה מעשית לתקיפה אמריקנית של הגרעין האיראני, בלא להסתבך בלחימה מרובת אבדות.

נשק הסייבר היה הפתרון.

על פי פירורי המידע שהודלפו באותן שנים, ארה"ב החלה במבצע נרחב של השתלת נוזקות בלב-ליבן של מערכות הנ"מ האיראניות. הוירוסים השונים הוחדרו הן למערכות נ"מ והן למערכות מכ"ם, וכן למערכות הבקרה, הפיקוד והשליטה. בשעת מבחן, היו נכנסים לפעולה כל אותם מרכיבי סייבר, וגורמים למערך הנ"מ האיראני שיבושים עצומים.

לא ברור היקף החדירה האמריקנית, והאם היא אכן הקיפה את כלל מערכות הנ"מ, או רק את המרכזיות ביניהן. גם לא ברור האם הייתה במבצע זה מעורבות ישראלית [וזאת בניגוד להחדרת הוירוס סטוקסנט למתקן בנתאנז – שם על פי כל הפרסומים הייתה מעורבות ישאלית עמוקה ביותר].

פרס "בטחון ישראל" ל"כיפת ברזל קיברנטית"

לאחרונה, זכה בפרס בטחון ישראל פרויקט מרכזי בתחום הסייבר, שמכונה: "כיפת ברזל קיברנטית".

בפרויקט השתתפו חטיבת הספקטרום וההגנה בסייבר של צה"ל, אמ"ן, המוסד, מטה הסייבר הלאומי ועוד גופים בטחוניים. הפרס ניתן לפרויקט בשל ייצור "הגנה מערכתית ופיתוח שלל יכולות טכנולוגיות". היכולות הללו מזהות את האיומים, מסכלות אותם, ואף "מחזירות את האש לעבר מקורות הירי", כפי שתואר ע"י אחד ממובילי הפרויקט. לדבריו, האנשים בתחת פיקודו עובדים קשה על מנת לחקור את האויבים השונים, להבין את כלי הנשק הקיברנטיים שלהם, ולהפתיע אותם, ע"י פעולה מעבר "לקווי האויב הקיברנטיים".

נאחל להם בהצלחה רבה.

סייבר – נשק של ימות המשיח

נשק הסייבר הינו מיוחד במינו. הוא לא מסכן את חיי מפעיליו, שיושבים בדרך כלל בעורף המוגן (אם כי הם נדרשים למאמץ עצום, של אין ספור שעות, גם בלילות, על מנת לסכל מתקפות חמורות, או על מנת ליזום מתקפות). הוא לא יוצר פיצוצים, וגם לא מיועד להרוג.

וביחד עם זאת יש לו פוטנציאל נזק עצום (שיכול להיות גם פיזי) – השבתה של מערכים (כולל של חשמל ומים – מערכי קיום קריטיים). ניתן לתקוף איתו כל מקום על פני כדור הארץ, וגם להשבית באמצעותו לווינים מסוגים שונים.

לכן, ניתן לקרוא לו נשק של ימות המשיח. התקופה שבה אנו נמצאים הוגדרה ע"י הרבי מליובאוויטש כ"ימות המשיח". אנו נמצאים בתקופה זו ערב הגאולה האמיתית והשלימה, שבה לא יהיו יותר מלחמות.

כעת, ברגעים האחרונים שלפני הגאולה האמיתית והשלימה, אנחנו נכנסים יותר ויותר לעימותים צבאיים מסוג שונה – לוחמת מידע, לוחמה אלקטרונית, לוחמה פסיכולוגית והשפעה על דעת הקהל במדינות השונות, מבצעי הונאה והטעיה, ו – לוחמת הסייבר.

בלי הפצצות, בלי מטוסי קרב ותותחים, ובלי שפיכות דמים – הסייבר משתק פעילויות גרעיניות (כמו וירוס הסטוקסנט), משתלט על ספינות ומטוסים, משבש מערכי נ"מ, ויכול להרתיע מדינות אויב ממלחמה, ע"י המחשה של יכולתו לשתק את מערכות החשמל, המים והתחבורה.

זהו נשק בעל עוצמה אדירה, בעל יכולת הרתעה עצומה, שניתן להשתמש בו מבלי לסכן את חיילינו, וגם מבלי לסכן את חיילי האויב.

נשק של גאולה.

יהי רצון שנגיע כבר לזמן שבו לא נצטרך גם את נשק הסייבר – בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

הכותב הינו ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון