"געוואלד, ר' משה" • יחס נדיר, שיחה מוגהת וספר זכרון מהודר

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

געוואלד, ר' משה, מה תהיה התכלית?

יחס נדיר, שיחה מוגהת, וספר זכרון מהודר שהרבי מלך המשיח יזם, עודד ודחף להוציא לאור בתוך פחות מחודש

החסיד הרב משה יצחק העכט ע"ה, היה מראשוני השלוחים של הרבי הריי"צ, ואחר-כך המשיך בשליחות של הרבי מלך המשיח שליט"א בניו-הייבן קונטיקט • במשך השנים זכה לקירובים נפלאים מהרבי, ולמענות קודש עם ביטויים נדירים מאוד • לאחר פטירתו הקדיש לו הרבי מלך המשיח שתי שיחות ששולבו לשיחה-מוגהת נדירה, שבסיומה קרא הרבי להוציא ספר לזכרו עד לסיום ה'שלושים' • בנו, הרב יוסף העכט, שליח הרבי מלך המשיח ורבה של אילת, מספר על סדרת ההוראות שקיבל בקשר להוצאת הספר

מאחורי הקלעים של שיחת הדבר מלכות אודות הספר 'תפארת משה יצחק'

"ידידנו החשוב מאד". בביטוי נדיר זה מכנה הרבי מלך המשיח שליט"א את החסיד הרה"ג ר' משה יצחק העכט ע"ה, במכתב משנת תש"ג.

הרב העכט זכה לצאת בשליחות הרבי הריי"צ כשנה לאחר חתונתו, בשנת תש"ב. שליחותו הראשונה הייתה לעיר ווסטר, שם ייסד את ישיבת 'אחי תמימים' ועמד בראשה. מאז היו כל חייו קודש למען רבותינו נשיאינו, מהם זכה במהלך השנים לקירובים מיוחדים.

כמה שנים אחר–כך, בשנת תש"ו, לאחר שהישיבה שנפתחה בניו–הייבן נקלעה לקשיים, הורה הרבי הריי"צ לרב העכט לצאת לדרך חדשה, ומאז היה בשליחות בניו–הייבן, שם הקים מוסדות ופעל במשך עשרות שנים, עד יומו האחרון.

"ידידו מאז ארבעים שנה"

כבר בשנים ההן נוצר קשר מיוחד בינו לבין הרבי מלך המשיח. יעיד על כך הסיפור הבא: בשנת תש"ח, לאחר שנולדה לו בת, התקשר אליו הרבי מלך המשיח וביקשו לקרוא לבת רחל, על שם אם אמו, שעד אז לא הייתה ילדה שנקראת על שמה. הוא נענה כמובן לבקשה, והרבי הודה לו על כך באגרת: "..אשר נקרא שמה בישראל רחל ואשלח בזה תודתי על שנתקבלה הצעתי, וברכותי שיגדלוה לתורה לחופה ולמע"ט מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות".

עוד על הקשר המיוחד עם הרבי מלך המשיח, יעידו הביטויים הפנימיים במכתבו של הרבי מלך המשיח אליו בי"ג ניסן תש"ח (להלן בתרגום חופשי מאידיש): "געוואַלד, ר' משה, מה תהיה ה'תכלית'? משיח אמר לבעל שם טוב, שהוא מחכה עם בואו בשביל ה"יפוצו מעיינותיך חוצה", וזה מה שנתנו לנו לפעול, ולבסוף מה אנו עושים עם זה? עושים "טובה" וממשיכים להישחק בגלות"…

במשך השנים, נשלח הרב העכט כשליח של רבותינו נשיאינו למדינות שונות. באחת מאותן שליחויות, בשנת תש"י, שלחו הרבי מלך המשיח לברזיל, ולפני נסיעתו נתן לו הרבי חתיכת מטפחת של הרבי הריי"צ כסגולה להצלחת השליחות. כעבור זמן כתב לו הרבי בשולי מכתב אליו, בכתב יד קדשו: "חתיכת מטפחת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בטח שמורה אצלו ויחזירנה לי, כמדובר. ות"ח".

קירובים מיוחדים אלו המשיכו גם לאחר עלות הרבי מלך המשיח על כס הנשיאות החב"דית. כך, למשל, כאשר דיווח לרבי באחד ממכתביו על מצבה הכלכלי של הישיבה בניו הייבן, שהייתה אז בחובות של כמאה אלף דולר, והוסיף שביקש מכל ידידיו (פריינד) תרומה של אלף דולר לטובת הישיבה. הרבי הדגיש את המילה 'פריינד' והוסיף עליה (בצרוף צ'ק על סך אלף דולר): "ומאחד מהם בודאי שלא לקח עדיין ושמו מנחם שניאורסאהן ומצו"ב שעק השתתפות".

כאשר כתב לרבי על הקשיים בשליחותו, ותהה אולי כדאי לשלוח מישהו אחר שיהיה לו כח להתמודד גם עם קשיים אלו, ענה לו הרבי: "טרם יקראו ואני אענה – מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שי' הכט – וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו ואת הכוחות שניתנו להנ"ל ועל כל פנים ישתדלו להכירו עתה, ותיכף ומיד ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו'".

התבטאות מיוחדת ניתן לראות באגרת קודש נוספת: "ההתעסקות בישיבת אחי תמימים בניו הייווען היא מילוי שליחותו בעלמא דין. ובמילא הרי–זה הצינור שדרכו הקב"ה נתן, נותן ויתן ברכה והצלחה בכל המצטרך לו ולבני ביתו שיחיו בגשמיות וברוחניות. ולמותר להאריך בזה שהרי אפילו בהתבוננות קלה בהמופתים הגלויים שאירעו לו בשנתיים האחרונות הן בעניניו הפרטיים והן בעניניו הכלליים, מבינים ורואים זאת".

ובשנים מאוחרות יותר, עודדו הרבי במילים נפלאות תוך שהוא מכנה אותו 'ידיד': "עצתי פרטית לו כידידו מאז ארבעים שנה: המוסדות והפעולות שלו בניו הייוען גדולות ונפלאות. הצליח בתור שלוחו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלוחו של השם, ומאמין אני באמונה שלימה שהשם "לא שניתי" וכ"ק מו"ח אדמו"ר "עומד ומשמש" במרום ומברך ומצליח את שלוחיו כאז כן עתה. והמסקנה בנוגע לתוכן מכתבו פשוטה".

פעם הגיעה אורחת לא צפויה כלל לביקור בבנין בית הספר לבנות – בעלת ההילולא של כ"ב שבט, הרבנית חיה מושקא, הגיעה בלי שום התראה מראש. בני הזוג העכט המופתעים, ערכו לרבנית סיור בן ארבעים דקות בבנין המוקם. לאחר מכן, אמר להם הרבי ביחידות כי זוגתו התפעלה מאד מיופי הבנין.

אפשר להאריך עוד רבות על הקשר המיוחד במהלך השנים, אך הפעם נתמקד על היחס הנדיר שהעניק הרבי שליט"א לרב העכט אחרי פטירתו, שבא לידי ביטוי בשיחת הדבר מלכות השבועית.

מאחורי הקלעים של השיחה השניה ב'דבר מלכות'

חסידי חב"ד בכל רחבי תבל, המקפידים ללמוד בכל שבוע את הדבר מלכות השבועי, השיחות האחרונות לעת–עתה ששמענו מהרבי מלך המשיח שליט"א בשנים תנש"א–תשנ"ב, בוודאי יעשו כך במיוחד השבוע – "דבר מלכות משפטים" המפורסם. השיחה בה הרבי שליט"א עצמו מפרסם את זהות משיח…

בשיחה מבאר הרבי מלך המשיח, שכיון שנמצאים ב'זמן השיא' של ביאת משיח צדקנו, וכן כתוצאה מהפסק דין שהגיע זמן הגאולה – רואים כבר את התחלת פעולתו של משיח על העמים – בקיום היעוד 'וכתתו חרבותם לאתים', דבר המתבטא בהחלטה על צמצום כלי הנשק שהתקבלה באותו שבוע על–ידי נשיאי המעצמות בבית הנבחרים – האו"ם.

כל הפרטים (כגון העיר שהתקבלה ההחלטה – ניו יורק, העיר של נשיא דורנו, והתאריכים) מצביעים על כך שהחלטת מנהיגי האומות להתנהג בשלום, היא פעולת נשיא דורנו. בהמשך השיחה אף מופיע הביטוי "נשיא דורנו משיח צדקנו", ובסיומה ההערה המפורסמת והברורה על זהותו של הרבי כמלך המשיח. 

אך מלבד שיחה זו, השבוע זכינו לשיחה נוספת, נדירה ומיוחדת, שהוגהה על ידי הרבי שליט"א כשיחה בפני עצמה – שבכותרתה נכתב: "על דבר ספר זכרון תפארת משה יצחק. יצא לאור לקראת ה"שלושים" לפטירת הרה"ח וכו' התמים ר' משה יצחק ע"ה העכט, ע"פ הוראת – יבדלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א בש"פ וארא, מבה"ח שבט".

"סימן יפה לו"

הכל התחיל חודש קודם לכן. בבוקר יום שישי ז"ך טבת תשנ"ב, נפטר הרב העכט. הלווייתו עברה ליד 770 בית משיח, והרבי שליט"א יצא ללוותו. 

הרכב החל לנסוע לאט, והרבי הלך בפנים רציניות תוך שמסתכל לעבר המכונית כמה פעמים במבט חודר, ומפעם לפעם הסתכל על הקהל. לאחר שמסע ההלוויה עבר את רחוב קינגסטון, נעמד הרבי שליט"א בצד הכביש. רכב הארון התקדם במהירות ואחריו שאר הרכבים הנוסעים לבית החיים. אחרי שכל המכוניות עברו, התקדם הרבי מלך המשיח לאמצע הכביש, יישר קומתו ונעמד כשפניו לאחר הרכבים, ובמבט מיוחד ולא רגיל כלל, הביט לכיוון גם לאחר שנעלמו הרכבים מהאופק, והמשיך לעמוד כ–5 דקות!

למחרת, שבת קודש פרשת וארא מברכים החודש שבט, בעת ההתוועדות הקדיש הרבי מלך המשיח זמן ארוך בהתייחסות לנפטר. את השיחה השניה בהתוועדות פתח הרבי שליט"א כך: "ישנו ענין נוסף, שלמרות היותו קודם בזמן, הרי מכיון שזהו ענין פרטי, יש להתעכב ולדבר על־כך לאחרי הדיבור אודות הענין הכללי, יום ההילולא. והוא – פטירתו של יהודי בערב שבת זו".

השיחה עסקה בביאור ארוך ומקיף למאמר חז"ל "מת בערב שבת, סימן יפה לו". ובהמשך לימד הרבי הוראה משמותיו של הנפטר ע"ה – משה יצחק, וכן מאופן הנהגתו עד לימיו האחרונים.

"..בב' שמותיו – "משה יצחק" – מרומזת לכל לראש ההתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר: "משה" – "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", משה רבינו שבדורנו, ו"יצחק" – שמו השני של כ"ק מו"ח אדמו"ר, על–שם השמחה והשחוק, שעיקרה ושלימותה בהגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו.."

הרבי ציין לשבח במיוחד את העובדה שהמנוח המשיך בשליחותו עד יומו האחרון. "כשמתבוננים בהנהגתו של יהודי זה, הנה, לא זו בלבד, שכל ימיו ממש עד יומו האחרון – התעסקותו היתה בעניני תורה ומצוותי', אלא עוד זאת – שהתעסק בהחזקת וניהול המוסדות שנשיא דורנו שלחו לשם ומינה אותו עליהם, לייסדם להחזיקם ולנהלם וכו', ובזה התעסק כל ימיו עד הזמן הכי אחרון, כמובן גם מהשאלות שהגיעו ממנו לכאן בימים האחרונים בעניני ניהול המוסדות! ולא כמו אלה שהתעייפו כבר מעבודתם בעולם־הזה, וממילא מנסים הם למהר יותר את סיום העבודה, ע"י הבאת ימי המשיח, זמן קבלת השכר על העבודה וכו', אלא התעסקותו בניהול המוסדות היתה מתוך יגיעה והשתדלות מיוחדת גם בזמן הכי אחרון לפני הסתלקותו, "מלאו ימי ושנותי"!"

השיחה השלישית היתה המשך לשיחה הקודמת, ובה לימד הרבי מלך המשיח את הרמז משם המשפחה – העכט: "ויש להוסיף הרמז גם בשם המשפחה ("העכט") – שם של דג, אשר עם היותו דג טורף, יש בו חידוש שהוא דג טהור". בהערה בדבר מלכות מציין הרבי שליט"א דבר מעניין המסביר את הדבר: "ויומתק יותר על פי הידוע טבעו של דג זה, שפיו פתוח, והדגים הקטנים נכנסים (מאליהם) לתוך פיו, ובמילא אין בו טבע האכזריות דבעלי חיים טורפים שנאסרו באכילה". הרבי ביאר את משמעות הטריפה בקדושה בקשר לבירור הניצוצות, והקשר לגאולה השלימה, כמו גם הקשר בין דגים בכלל לימות המשיח.

הרבי קורא להוציא ספר בפחות משלושים יום

בסיום השיחה הציע הרבי להוציא לאור קובץ חידושי תורה מתלמידיו ובני משפחתו שישמש כ"מזכרת נצח", "באופן שהקובץ יהיה מוכן כבר לקראת השלושים – "פייערען די שלושים" ב"אש דקדושה"". 

כאמור, ההתייחסות לרב העכט ופטירתו היתה באריכות. כדי לסבר את האוזן נציין כי כשמעיינים בשיחות הק' כפי שנמצאים בהנחה הבלתי מוגה, מגלים כי כחצי מההתוועדות (!), הוקדשה לנושא. גם בשיחות המוגהות – הרבי הגיה בנפרד את השיחה בענין, והיא אף ארוכה יותר משיחת הדבר מלכות ה'רגילה' של וארא!

הרבי אמר: אם הוא רוצה הוראה – יש לו הוראה…

בנו, הרב יוסף העכט, מחשובי רבני חב"ד בארה"ק, שליח הרבי מלך המשיח שליט"א ורבה של אילת, מספר על סדרת ההוראות שקיבל בקשר להוצאת הספר:

את הידיעה אודות הפטירה קיבלתי כשעתיים וחצי לפני כניסת השבת באילת, ורק במוצ"ש יצאתי לארה"ב ונחתתי ביום ראשון בבוקר, כך שלא נוכחתי בהלויה ולא בהתוועדות המיוחדת. 

כשעתיים לאחר שהגעתי לבית הוריי בניו–הייבן, צלצל הטלפון ועל הקו היה המזכיר הרב לייבל גרונר שחיפש אותי. ניגשתי לטלפון והוא אמר שעכשיו יצא מהקודש פנימה, והרבי שליט"א שאל אותו אם הגעתי מאילת. הוא אמר לרבי שיברר, ולכן הוא מתקשר כעת. אישרתי לו שאכן הגעתי לפני כשעתיים.

כעבור זמן קצר שוב התקשר הרב גרונר, ואמר שלאחר שהודיע לרבי שהגעתי, הרבי שאל אותו האם אני יודע מה דובר אתמול בהתוועדות? אמרתי ששמעתי כבר נקודות מהשיחות, ובזמן הקרוב אשמע חזרה יותר מפורטת של השיחות.

למחרת שוב התקשר הרב גרונר ואמר שהרבי שואל אם כבר הספקתי לשמוע מה דובר בהתוועדות ושיש להוציא ספר עד השלושים וכו'. עניתי ששמעתי הכל, אבל לא ברור לי עדיין איך יהיה הדבר בפועל בקשר להוצאת הספר, מי יעסוק בזה וכו', כי אינני יודע כמה זמן אני נשאר פה אחרי השבעה.

התחלתי לחשוב ביני לבין עצמי שאולי הרבי רומז לי שאני אטפל בזה. מאידך, ידעתי שבאופן כללי דעתו של הרבי לא נוחה מכך ששליח נעדר ממקום שליחותו לזמן רב, ובפרט רב עיר, ולכאורה עלי לחזור לאילת מיד אחרי השבעה, כפי שאכן תכננתי לעשות.

למחרת קיבלתי טלפון מדודי הרחי"ק, שסיפר לי כי בהיותו אצל הרבי, שאל אותו הרבי מה קורה בקשר להוצאת הספר שדובר בעת ההתוועדות, והורה לו שיברר אצלי מה נעשה. עניתי שאינני יכול להחליט על דעת עצמי להישאר כאן מעל חודש ימים, ואם כן, אני צריך לשמוע הוראה מהרבי להישאר כאן לעסוק בהוצאה לאור של הספר ולא לחזור אחרי השבעה. הוא אמר לי שישאל את הרבי על כך.

למחרת התקשר ואמר לי שהרבי אמר לו למסור לי כך (בזה הלשון): "אויב ער וויל א הוראה האט ער א הוראה, אויב ער וויל א נתינת כח האט ער א נתינת כח, און אויב ער וויל א יישר כח האט ער אויך א יישר כח" [= אם הוא רוצה הוראה יש לו הוראה, אם הוא רוצה נתינת כח יש לו נתינת כח, ואם הוא רוצה יישר כח יש לו גם יישר כח].

בשלב זה היה ברור מעבר לכל ספק שהרבי מטיל עלי את מלאכת ההוצאה–לאור של הספר, ועלי להישאר עד שייצא הספר לאור.

עבודה סביב השעון, עם מענות קודש ועידודים

בימי ה'שבעה', שיתפתי את דודי במחשבותיי על כך שכאשר נקום מה'שבעה', יישארו פחות משלשה שבועות עד ה"שלושים", ואיני יודע איך אצליח לרכז את החומר, לסדרו ולהכינו לדפוס, ולהדפיסו בזמן כה קצר. חשבתי אולי להוציא לאור עד ה'שלושים' משהו קצר – כעין חוברת, ואחר כך לעבוד על משהו גדול יותר. לא התכוונתי שידבר עם הרבי על כך, אך כשעברתי בדולרים ביום ראשון שלאחרי השבעה, אמר לי הרבי: "שמעתי שחושבים להוציא שני ספרים, אחד כעת ואחד מאוחר יותר", ונתן לי שני דולרים "בשביל הספר עכשיו ובשביל הספר שלאחר מכן".

עם זאת, כאשר התחלנו לעבוד על הספר, נוכחתי לראות שייתכן ויתאפשר לרכז את כל המאמצים על מנת להוציא מיד ספר אחד יפה וגדול עם כל החומר שייאסף, ולהגישו לרבי עד ל'שלושים' כפי רצונו הקדוש.

מיד פנינו לבני משפחה, תלמידים שלמדו במוסדות בניו הייבן וכו', בבקשה שיכתבו מאמרי תורה לזכרו על מנת להדפיסם בספר. ההיענות היתה גדולה. כמובן הכל היה צריך להיעשות בזמן קצר ביותר כדי לעמוד בלוח הזמנים שהרבי קבע, וב"ה כל הכותבים עמדו בכך.

במשך ה'שבעה' ובימים שלאחרי זה הגיעו אלינו מאמרים ומכתבים שונים מאנשים שהכירו את אבי ואת פעלו, והביעו את רגשותיהם ותחושותיהם בדברים שכתבו עליו. המאמרים והמכתבים היו כתובים באנגלית, ושאלתי את הרבי, היות ובעת ההתוועדות נאמר שיש להוציא ספר עם חידושי תורה וכו', האם יש מקום להוסיף דברים מעין אלו באנגלית. היתה גם שאלה האם ההוראה בקשר לתלמידים, כוללת גם את התלמידות של בית הספר.

על כך יצא מענה מהרבי שליט"א ביום ג', ב' שבט:

"המדובר בהתוועדות שייך גם לתלמידות כפשוט, מדובר בחידו"ת [בחידושי תורה] "כולל התעוררות לתומ"צ [לתורה ומצוות]". ויהא בהצלחה רבה והזמ"ג [והזמן–גרמא] כמדובר – גם מחלקה באנג' [באנגלית]. אזכיר עה"צ".

עבדנו על הספר יום ולילה, עם עידוד מאד גדול מהרבי. כאשר עברתי בדולרים בימי ראשון בבוקר, וכן בעת היחידות–כללית לאורחים שהגיעו ליו"ד שבט, נתן לי הרבי 3 דולרים, באומרו (בשניים הנוספים, אחרי הדולר הראשון) "זה בשביל אילת", ו"זה בשביל הספר". הרבי התעניין גם כמה פעמים במשך החודש, איך מתקדמת העבודה על הספר.

כשהתקרבנו להדפסה של הספר, שאלתי את הרבי מי אמור להיות המוציא לאור של הספר – קה"ת, מוסדות חב"ד בניו הייבן, או המשפחה – קיבלתי מיד תשובה מהרבי: "קדימה למוסדות חב"ד בניו הייבן".

כתבתי 'פתח דבר' לספר והכנסתי אותו לרבי בתקווה שהרבי יגיה אותו. השארתי גם את התאריך ריק, בתקווה שהרבי יכתוב את התאריך שצריך להיות. צויין שם השם שנתנו לספר – "ספר זכרון – תפארת משה יצחק". הרבי אכן הגיה את ה'פתח דבר' ועשה שני שינויים קלים, וכתב את התאריך בכתי"ק: "יום א' פ' משפטים…שבט" (הכוונה להוסיף את התאריך של יום א', שהיה כ"א שבט).

ה'שלושים' חל בשבת פרשת משפטים, ז"ך שבט. הדפסת הספר הסתיימה ביום חמישי כ"ה שבט, ומיד הועברו הספרים לכורך. מפעל הכריכה היה בוויליאמסבורג, ובעל המפעל אמר שאין לו אפשרות בימים אלו לכרוך את הספרים היות והוא עסוק בעבודות אחרות. ביקשנו ממנו שיכרוך לפחות ספר אחד באופן מיידי, כדי שנוכל להגיש את הספר לרבי לפני שבת ולעמוד בלוח זמנים שהרבי קבע. לזה הסכים הכורך, ואמר שנחזור מחר לקחת ספר אחד כרוך.

הספר נמסר לרבי במועדו

למחרת, ערב שבת, נסענו למפעל הכריכה ואכן ב"ה הספר היה כרוך ומוכן. חזרנו ל–770 עם הספר המיוחל כשעה לפני תפלת מנחה. כשהרבי ירד לבית הכנסת לתפלת מנחה, נכנסנו לגן–עדן התחתון – אני, אמי, אחי הר' יהושע, חלק מאחיותי ובעליהן, אחיינים, הת' שאול וילהלם שעזר רבות בהכנת הספר, והמדפיס ר' אהרן מענדלסון.

בסיום התפילה, כשהרבי חזר לחדרו הק', אמי הגישה לרבי את הספר, באמרה שזה הספר שהרבי ביקש שיהיה מוכן עד השלושים, וזכינו למלא את רצונו הק'. והיא מקווה שזה יהיה לנחת–רוח.

הרבי לקח את הספר תוך חיוך גדול, התבונן בו ואמר (להלן בתרגום מאידיש): "אמן. שיהיו בשורות טובות, ושיתקיים "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים", ושלא יצטרכו יותר לדברים כאלו. שיהיה בשמחה וטוב לבב".

אחר–כך מסר למזכיר הרב גרונר את הספר ואת סידורו, ואמר: "מכיון שהנכם כבר נמצאים כאן – אזכה אתכם במצוה נוספת", והתחיל לחפש בכיסי הסרטוק מטבעות לתת לנו. הרבי הוציא חופן מטבעות ונתן לכל אחד 'ניקל'. אחר שאל "האם הכל קיבלו כבר?", והרב גרונר אמר שנמצא כאן אחד הנכדים. הת' י.ש. קפלון ניגש והרבי נתן גם לו מטבע. הצגתי את המדפיס הרב מענדלסון מבית הדפוס 'מענדלסון פרעסס', באומרי כי הלה השתדל רבות בהוצאת הספר בהידור. הרבי שליט"א פנה אליו ואמר: "שיהיה בשעה טובה, ושיהיה הצלחה רבה ב'יפוצו מעיינותיך חוצה'". ואחר–כך הוסיף: "שתשתתף גם בהפצת הספר".

אחר–כך נתן הרבי לי ולאמי מטבע נוסף "עבור הספר". ושאל אודות אחי ר' יהושע "האם גם הוא לקח חלק בהדפסת הספר?", ומשנענה בחיוב נתן אף לו מטבע עבור הספר.

הצבעתי על הת' שאול וילהלם שעזר רבות בהוצאת הספר לאור – והרבי נתן לו שני מטבעות בזה אחר זה "עבור הספר". לפני כניסתו לחדרו הק' לקח מהרב גרונר את הסידור והספר, ואמר "שבת שמחה ובשורות טובות. שנה שמחה".

מעניין מאד לציין: בגן עדן התחתון עמד איתנו גם דודי הרחי"ק. באותה התקופה היה לו נוהל שמידי שבוע בערב שבת היה נכנס אחרי תפילת מנחה, לדווח על דברים שהיה צריך לדבר עם הרבי עליהם. כשהרבי נכנס לחדרו עם הספר, נכנס הוא אחרי הרבי לחדר כדרכו בכל ערב שבת, אולם כעבור דקה יצא. שאלתי אותו אם הרבי אמר משהו, ואמר לי: אגיד לך את האמת. נכנסתי על מנת לדבר כמה דברים עם הרבי, אבל כשהרבי נכנס, התיישב מיד על כסאו ופתח את הספר והתחיל לעיין בו. עברה דקה ואני רואה שהרבי מתרכז ועוסק בספר ואינו מרים את עיניו, הבנתי שלא אוכל כעת לדבר עם הרבי ולא רציתי להפריע לו ולכן יצאתי מהחדר.

בתוך הספר שהגשנו לרבי הנחתי פתק עם בקשת ברכה וכו'. עוד לפני שבת, כעבור כשעה בלבד (!) קרא לי הרב גרונר ואמר שיצאה תשובה מהרבי על הפתק שלי ושאבוא לקחתה. וזה לשון המענה:

"נת' ות"ח ת"ח [נתקבל ותשואות חן תשואות חן] על הספר וכו' ובטוב הנונ"ג [הנראה ונגלה] יוסיפו וכו'. יש עושים (כורכים) חבל השני בהספר, ואולי כדאי להניח בתוך כל ספר חוט פתיל עד"ז. ואזכיר עה"צ והזמ"ג [על הציון והזמן גרמא] להליכה מחיל אל חיל דכהנ"ל בתוך כ"י [כלל ישראל] ועד א"א [אל אלקים] בציון גם כפשוטו".

הרבי בהתוועדות: 'ספר נאה, דפוס נאה וכריכה נאה'

למחרת, ז"ך שבט, שבת קודש פרשת משפטים מברכים החודש אדר ראשון, התייחס הרבי מלך המשיח שליט"א בהתוועדות להוצאה לאור של הספר ולשמו "תפארת משה יצחק". נציין, שהספר יצא באופן מכובד ביותר, לא רק 'קובץ' קטן, אלא ספר של ממש, ספר גדול בכריכה קשה, הכולל 284 עמודי כרומו. הספר כולל את שיחת הרבי שליט"א משבת פרשת וארא בקשר לפטירתו, חידושי תורה שנכתבו על ידי משפחתו, ידידיו ותלמידיו, מספר מכתבים ומענות קודש אליו, תמונות, רשימת תלמידיו, כתבות ומאמרים לזכרו, רשימה של תומכי המוסדות ועוד.

הרבי שליט"א התייחס אף להוצאתו באופן מהודר: "..ומעלה נוספת ועיקרית – עריכתו והוצאתו-לאור באופן נאה ומהודר . . ספר נאה, נייר נאה ודפוס נאה וכריכה נאה. ובהמשך לזה יש לעורר שמהם יראו וכן יעשו רבים, אבל, אך ורק בענינים דטוב הנראה והנגלה".

הספר עם הסימניה מוגש לרבי. המשימה הושלמה.

ממשיך לספר הרב העכט:

ביום ראשון כ"ח שבט הייתי צריך לחזור לאילת. ואולם מכיון שהרבי כתב במענה שלו ש"אולי כדאי להניח בתוך כל ספר חוט פתיל עד"ז", הרגשתי שבלי זה הספר עדיין אינו בשלימות. ביום ראשון בבוקר, טרם חזרתי ארצה, נסעתי למפעל הכריכה ואמרתי לבעל המפעל מה שהרבי כתב, וביקשתי שיכרוך לי עוד ספר עם סימניה. הוא הסכים וכרך עבורי מיידית ספר נוסף, עם סימניה. כשחזרנו ל–770 עם הספר, הרבי כבר התחיל בחלוקת דולרים כמידי יום ראשון.

כשעברנו לפני הרבי, אמי הגישה את הספר באמרה שזה ספר עם ה'חבל השני' כפי שהרבי כתב. הרבי חייך חיוך רחב, לקח את הספר והסתכל על הסימניה, וברך אותנו להצלחה וכו'.

כך הסתיימה המשימה בדיוק תוך פרק הזמן שהרבי הקציב. בברכותיו הק' של הרבי הדבר נעשה בהצלחה רבה, ובודאי גרם לרבי נחת רוח רב.

נסיים בדברי הרבי שליט"א: "ויהי רצון שלא נצטרך לענין זה של "מזכרת נצח" כיון שנזכה תיכף לה"נצח נצחים" דהגאולה האמיתית והשלימה", בהתגלות הרבי מלך המשיח שליט"א תיכף ומיד ממש!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!