שלום בער קרומבי, בית משיח
א.
אין מי מאיתנו יודע חשבונו של עולם. ובכל זאת, למרות שאין כאן שמחה לאד חלילה וחס, סגירת מעגל יש כאן. רק לפני 11 שנה, בחורף ההוא, הושלכו לכלא מאות נערים ונערות. ילדים בני 12 ישבו במעצר וכלא מעשיהו לשם ״קייטנת מעשיהו״. מידי מוצש״ק התקיימו הפגנות סוערות ועצרות תמיכה מחוץ לכלא. זמרים ומוזיקאים נרתמו להופיע מידי שבוע מחוץ לכותלי הכלא, כדי לעודד את רוחם של האסירים.
11 שנים לאחר מכן והשבוע היו מופנים הזרקורים לעבר אותו בית סוהר. באגף החדש הושם אחר כך ראש ממשלה לשעבר, מי שהיה מיוזמי התוכנית ההיא, מי שלא בחל באף אמצעי כדי לקדם את גירוש היהודים.
צעקנו אז בגרונות ניחרים שיום יבוא ופושעי הגירוש יעמדו לדין. שיום יבוא ועל ספסל הנאשמים יישבו האחראים לפשע ההוא. אז נכון, זה עדיין לא קרה, רובם עדיין מסתובבים חופשי וגם אלו שהסתבכו הגיעו לבית המשפט מסיבות אחרות. אבל גם אם לא נעשה כאן צדק, יש כאן תיקון קטן לעוול גירוש היהודים.
ב.
היום זה נשמע הזוי, אבל אחרי הגירוש מגוש קטיף תכנן אותו ראש ממשלה לקדם את הגירוש הבא ביהודה ושומרון. תוכנית ״ההתכנסות״ הוא קרא לזה. אבל במקום התכנסות קיבלנו במשמרת שלו יציאה לשתי מלחמות עקובות מדם, בהן שילמנו את מחיר הבריחה והנסיגה.
ומאז אחת לשנתיים בערך יש לנו כאן מלחמה בקיץ. איך אמר השבוע מישהו בעקבות תרגיל ניסוי האזעקות בבתי הספר: ״תירגעו זה רק תרגיל, המלחמה בקיץ״…
סגירת המעגל מחוץ לכלא מעשיהו לא הייתה ריקוד על הדם חלילה, אלא הבנה שדרך הנסיגות ודרך השחיתות נפגשו בסופו של דבר באותה הנקודה.
השבוע כתב העיתונאי ארנון סגל, שהיה אחד העצורים מהקיץ ההוא, מכתב פתוח לראש הממשלה לשעבר. הוא סיפר לו על החוויות מהימים ההם ב״קייטנת מעשיהו״, יחד עם מאות העצורים שנשלחו במהלך אותה שנה למאחורי סורג ובריח, רק כי הסכימו לשלם את מחיר החופש האישי שלהם למען עם ישראל.
"אהוד אולמרט, כמי שיצא לו לבלות כמה לילות בכלא מעשיהו ולא מעט בזכותך, אשמח להכין אותך לחוויית השהייה בו החל ממחר. בוודאי תזכה שם לתנאים משופרים מאלו שאני זכיתי להם בכלוב הענק והמדכא הזה, באגף המיוחד לעצורי ההתנתקות, אבל את התחושה הקשה כשהדלת ננעלת מאחוריך בוודאי תחוש גם אתה. וגם בספירת הבוקר, כשנדרשים לעמוד לצד המיטות תחווה אולי את מה שחווינו אז, כשמחינו נגד המושחתים בשלטון והללו זרקו אותנו לתא המעצר כמו פושעים אמיתיים. בוודאי תבחין בתא השירותים שאיננו ככל תא שירותים אחר בעולם, והוא בסך הכל בור בקרקע. אולי תבין אז אותנו קצת יותר.
כשאתה מגיע לכלא הדבר הכי חשוב הוא לדעת עמוק בפנים שלא נכנסת לשם סתם כך, על עבירה בזויה שביצעת לטובתך האישית, אלא על משהו חשוב באמת. זו היתה הידיעה הפנימית החזקה שאיתה הגענו אנחנו לשם, מאות עצורי חסימות הכבישים. הגענו לכלא בראש מורם ויצאנו בראש מורם, ובאמצע שרנו ורקדנו ושמחנו ולעגנו לרשויות שניסו לשבור את רוחנו. אתה, לצערי, לא תזכה לידיעה הזו. חבל כל כך.
בעצם, גם אתה תשהה שם באגף עברייני ההתנתקות. כבר אז, בקיטנת מעשיהו, היתה לי תחושה שיום אחד יתהפך הגלגל ובתא הזה ישבו פושעי הגירוש האמיתיים.
יש לקוות שהשבוע, יחד עם שערי הכלא שננעלו מאחורי אותו ראש ממשלה, נסגרה הדלת גם על דרך הנסיגות.