זעקתו של הרבי הריי"צ "אנא ה' הושיעה נא!"

משיח פרידמן, בית משיח

א.

עם בואו לארצות–הברית, פתח בה הרבי הריי"צ את האידישקייט מחדש. הכרזתו ההרואית ביום בו דרכה כף רגלו הקדושה על אדמת היבשת "אמריקה איז נישט אנדערש" [= אמריקה אינה שונה], ההצהרה המיתולוגית הזו סימנה את אות הפתיחה לשנים קשות ומפרכות של עבודה מאומצת. דם, יזע ודמעות.

בניית יהדות ארצות–הברית בידי הרבי הריי"צ, התחלקה בכללות לשני תחומים. ראשית, כבר ביום ירידתו מהאנייה פתח הרבי את ישיבת 'תומכי תמימים' בגרסתה האמריקאית, כשבהמשך נפתחו כל שאר מוסדות החינוך הנחוצים, לבנים ולבנות בכל שכבות הגיל, שיאפשרו ויעניקו לילדי ישראל חינוך יהודי על טהרת הקודש. על ניהול מוסדות אלו הופקד חתנא דבי נשיאה, הרש"ג ע"ה.

התחום השני בו החל לפעול הרבי הריי"צ לאחר מכן, היה בהקמת מוסדות שעניינם קירוב והפצה. מוסדות שעל ניהולם הופקד חתנא דבי נשיאה, הרמ"ש שליט"א. כזה הוא המוסד "מרכז לענייני חינוך" שבמסגרתו הופעלו "מסיבות שבת", "שיעורי לימוד הדת" (של"ה), מחלקה לספק את צרכי היהדות לאיכרים יהודיים, מחלקה להפצת ספרי יהדות בין אנשי הצבא ומחלקה להספקת תשמישי קדושה.

מוסד נוסף בתחום זה הוא "מחנה ישראל" שמטרותיו (כפי שתוכלו כולכם לראות ב'סקירה קצרה' אודותיו בעמודו האחרון של כל ספר חת"ת) הם: "להשפיע על ידי הנהגתם של חבריה ומעשיהם, על חיזוק היהדות וקיום התורה והמצוות המעשיות; לעורר לבות בני ישראל ולקרבם לתשובה, תורה ומעשים טובים" ו"לפרסם האמת אשר "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה שלימה על ידי משיח צדקנו".

ב.

שמתם לב להבדל התהומי הפעור בין שני התחומים? למוסדות התחום הראשון – זקוק כל אדם דתי, המעוניין בחינוך יהודי לילדיו. האחריות והאכפתיות לתמיכתם והחזקתם של מוסדות אלו, משותפת לכל הורי התלמידים בהם, שידאגו למען שגשוגם והתפתחותם.

לעומת זאת, למוסדות התחום השני – לא זקוק אף אחד מהם. מוסדות הקירוב וההפצה הללו אינם נחוצים לאיש. הקהילה היהודית האורתודוקסית מסתדרת היטב בלעדיהם. בתי הספר על טהרת הקודש פורחים, בתי הכנסת מלאים וקול התורה מהדהד באולמי הישיבות. מה עוד דרוש ליהודי שומר תורה ומצוות לקיום אורח חייו הדתי? לא חסר לו מאומה.

כך אמר גם הרבי הריי"צ עצמו, באחת משיחותיו באותה תקופה: "ישנה התבטאות בשולחן ערוך רבינו הזקן: ירא שמים וכל החיל אשר נגע ה' בליבו. לכאורה הרי זה כפל לשון, אלא העניין הוא, יש ירא שמים ויש איש חיל. יכולים להיות ירא שמים, אדם שלומד, מתפלל, אך לא לעשות שום דבר ברחוב. איש חיל משמעו, שעוסק גם ברחוב, וזאת מפני שיראת ה' נוגעת בפנימיות לבבו…

קיים "מחנה ישראל". אנשי הפקר לא צריכים כאן. צריכים לעשות, לצאת לרחוב ולבקש יהודים: עשו תשובה, רחמו על עצמכם. המצב קשה ומר מאד, הטבה לא נראית…" (ספר השיחות תש"ב עמ' קז).

רק לרבי "חסרים" מוסדות הקירוב וההפצה. רק לרבי מפריע שישנם עוד יהודים מחוץ לקהילה האורתודוקסית שצריך להאיר את חייהם בתורה ומצוות. רק לרבי אכפת מילדים יהודיים הלומדים בבתי ספר גויים ויש לקיים עבורם שיעורי לימוד הדת ומסיבות שבת. רק הרבי זקוק גם לאיכרים ולאנשי צבא שיסופקו להם צורכי היהדות. רק לרבי נחוץ להדפיס ספרים וחוברות ולהפיצם.

כל זה מעניין רק את הרבי, הפועל למען מטרות אלו יחד עם קומץ חסידים מסורים (כגון הרה"ח אברהם פאריז, שכידוע שהה אז בארה"ב ונרתם במרץ לפעילות). מאגרות–קודשו של הרבי הריי"צ, מתברר כי חסידים אחרים באותה תקופה פחות התעניינו במשימות אלו…

כזה הוא לדוגמא המכתב המזעזע הבא, מתאריך כ"ד טבת תש"ג (אג"ק כרך ז עמ' צז), אותו משיב הרבי הריי"צ ל"ידידי וו״ח אי"א מו״ה יוסף שי׳ פלייער". לקרוא ולא להאמין.

ג.

"במענה על מכתבו על אודות כתיבת הס"ת לקבלת פני משיח צדקנו, הנה אין בזה כוונות מיוחדות בנסתרות ואין זה בשביל הכנסה. כשהיינו מסובים בסעודת יו״ט בימי החג, בנוכחות ידידינו אנ״ש שי', דברנו על אודות חבלי משיח וביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ובתוך הדברים אמרתי אשר בדעתי לכתוב בעזה״י ס״ת, ולא כמנהג העולם לשם הכנסה למוסד קבוע צדקה אלא ביחוד בשביל לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש, ומפני אהבת ישראל הנה כל החפץ להשתתף בכתיבת אותיות הרשות בידו, והרבה מאנ״ש ומחבבי מצוה במדינה זו, בארץ ישראל ת״ו ובשאר מדינות אשר שמעו מזה בקשו להשתתף, וכל אחד בוחר לו אות כחפצו.

ומה שכתב כי חשב מחשבות באיזה אופן להרחיב את חוג השפעת עניני, נעים לי לשמוע כי עכ״פ חושב בזה, ואף שבעניני – שרובם המה עבודה ופועל – הנה מחשבה אינה מועלת, כי העיקר הוא הפועל, אבל עכ״פ יש תקוה אשר מן המחשבה יבא סוף כל סוף אל הפועל.

לא אכחד אשר לבבי כואב מאד מאד על אנ״ש שי׳ אשר אין עוזר לי בעבודתי – בעניני כמו שכותב במכתבו – לא בעניני קביעות שיעורי לימוד דא"ח, לא בעניני הישיבות ולא בשאר הענינים, כמו מרכז לעניני חנוך, מחנה ישראל, הפצת הקריאה והקדושה, כי גם מאנ״ש שי׳ נלקו במכת המדינה אחד בפה ואחד בלב דמתקריא פאליטיק.

עיני רואות את החלאה המטנפת את טוהר גזע החסידים, ובמסתרים תבכה נפשי על נחלת אבות קדושים וגזע עדת חסידי חב״ד אשר אבותיהם מסרו נפשם ממש על תורת והנהגת חב״ד ובניהם נסחפים בזרם חיי מהומה ומתנוולים, ובפרט בההיתרים להעברת שער הזקן, ושוויון הנפש לכל ענין של תורה, ועבודה שבלב בתפלה במתינות מאן דכר שמה.

ליבא לפומא לא גליא גודל צערי ועגמת נפשי, כי זה לי קרוב לשלש שנים אשר עזבתי את ארץ החיים, בחיי תורה ומצות, חיי חסידים ובאתי למדבר שמם מעבודה בתורה ותפלה וקיום מצות מעשיות הוא כמצות אנשים מלומדה, הקור וקיפאון בכל העניינים הנוגעים גדול מאד, הכל, מנער ועד זקן, דחופים ומבוהלים רק בפרנסת הגוף, נמשלו כבהמות נדמו, ורוח שטות תפעמם בחמד הממון והעושר, ואני בשלוי בליובאוויטש, בישבי בהיכל קודש הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק זצוקללה"ה נבג"ם זי״ע בסביבת מאורי אש אלקי בישיבת תומכי–תמימים אמרתי בל אמוט לעולם, ובגזירת ההשגחה גלינו מליובאוויטש ואחרי עשר גליות מעיר לעיר וממדינה למדינה הוגליתי למדינה זו, מי לי פה ומה לי פה, נפלתי לים הקרח לכל ענין של קדושה וטהרת תום לב ואין עונה לי.

אנא ה׳ הושיעה נא!

גם יחידי הסגולה באנ״ש שי׳ האוהבים האמיתים הנה כל אהבתם אינה אלא אהבת בשר, והיחידים שבהם המתענינים במצבי הנה דאגתם היא רק להמציא פרנסת לחמי ולחם בני ביתי יחיו אבל לא להשתתף בעניני אשר, בעזרתו ית׳, אוכל למלאות חובת תעודתי ושליחותי בעלמא דין, עיני נשואות למרום ולבי יהגה תפלה ותחנונים להוד כ״ק אבותי רבותי הקדושים זצוקללה"ה נבג״ם זי״ע אשר ישאו רנה ותפלה בעד ענף גזעם הנשבר והנדכא מצרת עמו והלוחם עם הקרח הנורא הנטוי על ראשי הרבנים ויראי אלקים יחיו מבלי עמוד על אותו הבסיס שעליהם לעמוד ולהגיד להם לעם ישראל בשפה ברורה כי חבלי משיח הולכים ובאים ובכן שובה ישראל ועיניכם תחזינה בביאתו של משיח צדקנו בקרוב ממש.

עיני צופיות לעתיד הקרוב אשר ידידינו אנ״ש שי׳ יקיצו – יתן השי״ת אשר היקיצה תהי׳ בחסד וברחמים – מתרדמתם – תרדמה של שטות – למלאות את חובת תעודתם אשר בגללה הביאם השי״ת למדינה זו, וזכות אבותיהם החסידים נ״ע תסייעם.

ועתה, אם חושב באיזה אופן יכול בעזה״י להרחיב את חוג השפעת עניני הנה יתן עצמו להפיץ את השמועסן במאות אכסמפלארים [עותקים] בין הנוער הלומד בת"ת הכשרות ולהפיץ את הקריאה והקדושה בין מכריו. והשי״ת יעזור לו בגשמיות וברוחניות. הדו״ש ומברכו".

ד.

לב מי לא ירעד לשמע זעקתו הקורעת–לב של הרבי הריי"צ "אנא ה' הושיעה נא!" ואיזה חסיד יוכל להישאר אדיש למראה מילותיו הבוערים כאש, מתמצית דם ליבו הקדוש. ברור לכולנו כי "קריאתו לעזרה" של הרבי הריי"צ במכתבו זו, אינה ח"ו נחלת ההיסטוריה החב"דית במאה הקודמת, אלא קריאת השכמה והתעוררות המופנית לעברנו – חסידי הדור השביעי.

גם כיום נחלקים מוסדותיו הקדושים של הרבי לאותם שני תחומים כלליים. גם כיום נתונה הבחירה בידי כל חסיד, אם להסתפק בהסתדרותו האישית והשתלבות ילדיו במסגרת המוסדות בסביבתו, ותו לא. וכי מה חסר לחסיד כזה? חייו (החסידיים) זורמים על מי מנוחות.

או שיבחר מרצונו החופשי, להיות 'פראייר' של הרבי, למלאות חובת ותעודת שליחותנו בעלמא דין ולהתמסר לעבודת ההפצה והקירוב "לפרסם האמת… לגאולה שלימה על ידי משיח צדקנו". לסייע למוסדות ומרכזי ההפצה ולהירתם בעצמנו לפעילות פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל לכל אנשי הדור.

חסיד יקר, במה תבחר?…

לתגובות הארות והארות: mf7709@gmail.com