• 'הנרות הללו' – סיפורו של ניגון לאור הנרות

    הרב לב לייבמן, מכון נגינה לאור החסידות. באדיבות מגזין בית משיח

    ניגון הנרות הללו: נוי מצווה

    ניגון "הנרות הללו" הנהוג בחב"ד, ניגון ארוך ומסולסל, מבליט בתנועותיו את היופי המוזיקלי. אמרו חז"ל — התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה יפה, לולב יפה, שופר יפה. נוי המצווה מבטא את ההידור והיוקר בה האדם מקיים את המצווה. אלא שבליובאוויטש, לא הידרו כל כך בנוי החיצוני של המצווה, כי אם בנוי והדר הפנימי.

    מסתבר כי גם בהדלקת נרות חנוכה יש נוי מצווה. נוי המצווה הגשמי הוא לעשות מנורה יפה, חנוכייה יקרה מכסף מעשה ידי אומן. הנוי הפנימי של הדלקת נרות חנוכה, יכול להתבטא גם בניגון של הנרות. סח אדמו"ר הרש"ב כי "ניגון בכלל הוא ענין של יופי, שמביא לידי התגלות היופי שבנפש, והסדר שבניגון ענינו — כליל היופי". ובחסידות מבואר, כי כמו שהיופי בציור בא מריבוי צבעים שונים המתכללים יחד, כן גם בניגון — היופי מגיע מריבוי תנועות שונות והתכללותן בניגון אחד.

    ניגון "הנרות הללו" לכאורה אינו נמנה על "ניגוני עבודה", וגם לא על ניגוני העמקה והתבוננות. הוא גם לא מתאים לתפילה ספוגה באהבה ויראה החב"דיים המקוריים. אולם לניגון הנרות הללו — יש בו ריבוי תנועות, יש בו הסתלסלות של צלילים בגבהים שונים היוצרים יופי מיוחד (ביצוע יפה של "הנרות הללו" נמצא בדיסק "האפ קאזאק" בביצוע של אברהם פריד). נוי מצווה למצוות הדלקת נרות חנוכה, נוי מצווה הראוי לשמו.

    להאזין לסיפורם של הנרות

    האגדה מספרת, כי את ניגון הנרות הללו חברו חסידי אדמו"ר המהר"ש, אשר בשנותיו האחרונות לא היה בקו הבריאות והיה ממעט לצאת אל הקהל. אחת ההזדמנויות המיוחדות בה החסידים היו זוכים לחזות את פני הקודש, היה בעת הדלקת נרות חנוכה, בבית המדרש עם סיום תפלת מנחה. כדי להאריך את הזמן היקר בו ניתן היה לראות את הרבי, חיברו החסידים ניגון ארוך במיוחד בעל בבות מרובות, וכך נמשכה השהות עם הרבי למשך זמן.

    לעת עתה לא מצאתי מקור ברור לסיפור זה. אמנם, בין אם היה ובין אם לאו, נושא בתוכו מסר המתאים למטרתו של הניגון, מסר שניתן לקחת אותו וליישם אותו גם היום אצלנו.

    אדמו"ר המהר"ש אמר את האימרה המפורסמת בקשר לנרות חנוכה — שיש להאזין למה שהנרות מספרים. היינו, שיש להתעכב אצל הנרות ולהתבונן בהם, להיכנס אל תוך סיפורן של הנרות. לא לתת לאור הנרות לחלוף מהר מנפשנו. אמנם ההלכה אומרת שיש לשהות ליד הנרות, אך עם הניגון השהות הופכת לפנימית ובעלת משמעות יותר.

    לכאורה אין בסיס יותר טוב לכך שנכוון את עצמנו להאזין לנרות חנוכה מאשר לשהות עם הפנים אל הנרות מתוך ניגון, שכולו אינו אלא סיפורן של הנרות. הניגון הארוך ומרובה הבבות מסייע לכך שנרות החנוכה לא יודלקו מתוך חיפזון ומיד יפנה האדם לעניינים אחרים, כי אם יתעכב אצל הנרות עוד ועוד. במבנה הניגון מועברת תחושה מסוימת, כאילו לא רוצים שהניגון יסתיים, ורוצים להמשיך ולשהות עם המבט על הנרות.

    אם לקחת את הסיפור על אדמו"ר המהר"ש בזווית ראייה החסידית, ניתן לומר, שכאשר החסידים רצו לזכות להביט עוד ועוד על הרבי, זה בעצם אותו העניין כמו להביט ולהתבונן בנרות. הנרות מספרים על מסירות נפש; הנרות מספרים על פך של שמן חתום בחותמו של הכהן הגדול, והנה הכהן הגדול ניצב כאן בכבודו ובעצמו, הנה היא מסירות הנפש, ה'יחידה' שבנפש. סיפורן של הנרות הוא במידה מסוימת, סיפורו של הרבי.

    ניגון הנרות הללו אצל הרבי

    תווי הניגון 'הנרות הללו' נדפסו בכרך הראשון של ספר הניגונים (תש"ט), אולם נראה כי בשנים הראשונות לא כל כך ניגנו את הניגון אצל הרבי. בשנת תשכ"ד יצא הניגון בתקליט ניח"ח מספר 4 אך ללא הסיום של הניגון. ביומנו מיום כ"ד בשבט תשכ"ג, רושם המזכיר הרב יהודה לייב שי' גרונר את אשר שמע מר' שמואל זלמנוב: "הלילה שמע כ"ק אד"ש תקליט החדש של ניגוני חב"ד והעיר כמה הערות", ביניהן הערה על ניגון 'הנרות הללו': "לברר בדיוק אם ניגנו זה בליובאוויטש". ואמנם בספר הניגונים נאמר בהקדמה לניגון זה: "הניגון הזה שרו תלמידי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש במקהלה בימי החנוכה", מכל מקום ביקש הרבי לברר פרט זה "בדיוק".

    עם השנים, נכנס הניגון לנוהג קבוע ב–770 כאשר ניגנו אותו בפני הרבי לאחר הדלקת הנרות בציבור. וכך מסופר ביומן של הרב צבי הירש רסקין מימי חנוכה תש"מ: "בערב שבת קודש וישב, יום ראשון דחנוכה, כשהרבי שליט"א ירד וניגנו 'הנרות הללו', הרבי שליט"א היה מביט כל הזמן אל הנרות ממש מראה נהדר, וכן מנגן עם הציבור ניגון 'הנרות הללו' ולבסוף עשה עם ראשו וידיו להגברת השירה וכו'."

    עוד באותו יומן: ב"על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך" הרבי שליט"א מחא כפיים חזק חזק מאוד. באותה שנה התקיימה ב–770 מסיבת חנוכה לילדים ולילדות הלא–דתיים, וכן לדתיים, ולכל האנשים והנשים, ובית הכנסת למטה (770) היה מלא מפה אל פה. הרבי שליט"א נכנס למנחה בשעה 3:30… ואחר הדלקת הנר חנוכה בסוף הניגון ד'הנרות הללו' במלים 'על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך' מחא הרבי שליט"א כפיו חזק מאוד. כל בית הכנסת נתהפך וכל זה היה עם תזמורת". בהתוועדות (במוצאי חנוכה אותה שנה) — כשניגנו בין השיחות את הניגון "הנרות הללו", הביט כ"ק אד"ש על הנרות הדולקים.

    בימי חנוכה בשעה שהרבי היה יוצא מבית הכנסת לאחר התפילה, לעיתים היו מלווים הקהל את הרבי בניגון "על ניסיך".

    רבים מכירים כי הבבא האחרונה של "הנרות הללו", במילים "על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך" מהווה את השיא של הניגון, ועל בבא זו היו חוזרים אצל פעמים רבות ברציפות. מה שמעניין הוא, שעל פי המתועד בכמה יומנים — חזרו על הבבא הזו אצל הרבי 8 פעמים במכוון.

    לא מנגנים "הנרות הללו" בשבת

    הרבי הורה שלא לנגן "הנרות הללו" בשבת קודש, היות ומצוות הדלקת נרות חנוכה בפועל לא שייכת לשבת, ממילא הניגון איננו מתאים לשבת (הוראה דומה של הרבי שלא לנגן ניגון "אבינו מלכינו" בשבת, הואיל ועל פי דין אין אומרים את תפילה זו בשבת).

    אולם את הבבא האחרונה בניגון, מהמילים "על ניסיך" — כן מנגנים בשבת קודש, וכפי שהיה אצל הרבי בשבתות חנוכה תנש"א ותשנ"ב.

    קשר מוזיקלי: 'הנרות הללו' ו'פדה בשלום'

    שני הניגונים "פדה בשלום" ו"הנרות הללו", מופיעים בספר הניגונים (כרך ראשון) די בסמיכות זה לזה, בחטיבת הניגונים הקשורים למועדי השנה, זה לי"ט כסלו וזה לחנוכה. אך נראה כי לא רק התאריך — חודש כסלו — מקשר ביניהם, אלא ניתן למצוא ביניהם קשר פנימי יותר.

    שני הניגונים ארוכים מאד (ביחס לניגוני חב"ד), שני הניגונים מורכבים מריבוי בבות שזורות זו אחר זו על המילים. גם המשקל והסולם של שני הניגונים זהה (בהשוואה כללית מאד), ולשני הניגונים יש בסופם בבא מהירה ובבא זו היא חותמת את הניגון וחוזרת על עצמה פעמים רבות.

    ה'תנועה' שעל המילים "תורידם לבאר שחת" בניגון פדה בשלום, מופיעה בדמותה כצלמה בניגון הנרות הללו על המילה "הנרות" בפעם השלישית. וכפי שניתן לראות בתווים שלפנינו:

    כמו כן ה'תנועה' המסיימת את ההברה האחרונה של "על ישועותיך" — היא ה'תנועה' המסיימת בניגון פדה בשלום במילים "עמדי", "אלוקים", "ימיהם", "בך". בתווים שלפנינו ניתן לראות כי סיום התנועה הינו זהה לשני הניגונים:

    אכן, עדיין הבדל מהותי ישנו בין שני הניגונים, באשר "פדה בשלום" הוא ניגון רציני יותר, ניגון שדורש ותובע בתנועותיו, ואילו "הנרות הללו" הוא ניגון מסולסל יותר וחזני יותר. עם כל זה — הדמיון הקיים ביניהם לא מותיר ספק כי גם ניגון 'הנרות הללו' יש לו שורשים בתוצרת ליובאוויטש.

    ויהי רצון שבקרוב ממש נשיר "על ניסיך ועל נפלאותיך" על נפלאות הגאולה האמתית והשלמה, אמן.

    (מקורות: ספר הניגונים, ניגוני חב"ד — ולנר, יומנים מבית חיינו.)

וידאו
  • Array
  • Array
  • Array
  • Array
  • Array