לדעת להכניס, לדעת לתת • משיח בפרשה

להורדת השיחה בעברית

להורדת השיחה בצרפתית

להורדת השיחה באנגלית

לדעת להכניס, לדעת לתת – פרשת וירא

מה קמצן מביא לאורחים שלו?

אבטיח!

למה אבטיח???

כי יש בו גם אוכל, גם שתיה, וגם פיצוחים!

השבוע נקרא את פרשת וירא, הפותחת בהתגלות הקב"ה לאברהם אבינו ובביקור שלשת המלאכים אצלו. השבת גם יחול כ' מרחשון, יום הולדתו של האדמו"ר הרש"ב נ"ע. הקשר בין שני המאורעות האלו (תחילת פרשת וירא ויום הולדתו של הרש"ב נ"ע) נעוץ בסיפור חסידי מפורסם ומוכר.

הרבי רש"ב בקטנותו, בגיל ארבע או חמש, נכנס ביום השבת, פרשת וירא, לקבל את ברכתו של סבו, האדמו"ר הצ"צ, לרגל יום ההולדת. הילד הקטן התחיל לפתע לבכות, באומרו:"מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה? ויענהו ה"צמח צדק": כשיהודי צדיק, בגיל תשעים ותשע שנים מחליט שעליו למול את עצמו -כדאי הוא שיתגלה אליו הקב"ה". ("היום יום ט' חשון)

השאלה הפשוטה שנשאלת על שתי הסיפורים האלו, הן על סיפור הפרשה והן על סיפורו של האדמו"ר הרש"ב, היא:"מהי ההוראה אלינו?" מה ניתן ללמוד מההתגלות האלוקית של הקב"ה לאברהם אבינו? ומה צריך ללמוד מהרצון הטהור של האדמו"ר הרש"ב לאותה התגלות?!

כל תלמיד בחיידר יודע שאברהם אבינו זכה לגילוי האלוקי הזה כתוצאה ממסירות הנפש שלו, למול את עצמו בגיל כה מבוגר, דבר לא פשוט כלל. אפילו תשובתו של האדמו"ר הצ"צ לנכדו, הרבי רש"ב, מבליטה ומדגישה את המעשה הגדול הזה- "כשיהודי צדיק בגיל 99 מחליט שהוא צריך למול את עצמו-כדאי הוא שיתגלה אליו הקב"ה". אבל בשיחה מפתיעה, מגלה הרבי מלך המשיח ביאור חדש בפסוק, ביאור המלמד אותנו כיצד ההתגלות האלוקית הזאת, יכולה להיות מנת חלקו של כל אחד ואחת.

מפשטות לשון הפסוק בתחילת הפרשה:"וירא אליו ה'..והוא יושב פתח האוהל כחום היום", לומד הרבי שעצם הישיבה פתח האוהל "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו" (לשון רש"י שם) גרמה להתגלותו של הקב"ה אליו! לא מצות מילה בגיל 99, לא סיכון החיים על מנת לקיים מצות הבורא, כי אם האקט האנושי של הכנסת אורחים, האיכפתיות וההתמסרות לאדם שני, היא זאת שהביאה את הגילוי האלוקי.

לפי זה, המסר אותו צריך כל אחד ללמוד מכך הוא פשוט וברור. "מעשה אבות סימן לבנים", כמו שאברהם אבינו זכה ל"וירא אליו ה'" ע"י קיום מצות הכנסת אורחים, כך כל אחד מאיתנו יכול לזכות לכך ע"י הכנסת אורחים!

הכנסת אורחים כוללת:"אש"ל" = אכילה, שתיה ולוויה או לינה, אכילה ושתיה באדם היהודי כוללת שני אופנים כלליים. אכילה ושתיה בגשמיות, ואכילה ושתיה ברוחניות. ולשתיהם אנו צריכים לדאוג. עלינו לשים לב לצרכי הזולת בגשמיות ואף ברוחניות. ובנוגע לענייננו, ניתן לומר שהדאגה לצרכי הזולת הרוחניים מביאה את הגילוי האלוקי עוד יותר מאשר הדאגה הגשמית. אחרי הכל, ע"י הכנסת אורחים ברוחניות אנו זוכים לקרב יהודי לקב"ה,.ממילא מובן ופשוט, מדוע כתוצאה מכך יתגלה הקב"ה אלינו. כי כמו שאנחנו קרבנו יהודי אליו, ככה הוא יתקרב ויקרב אותנו אליו, מידה כנגד מידה!

ישנם אלפי יהודים המסתובבים ברחובות והם רעבים וצמאים. "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'" (עמוס ח,יא) ועלינו לתת להם לחם ומים, תורת הנגלה המשולה ללחם ומים, וגם את תורת החסידות שנמשלה לחלב, דבש, יין, עד כדי שמן.

נשמע מצויין, אבל כאן הבן שואל:"ישנם אלפי יהודים המכניסים אורחים תחת כנפי השכינה, ישנם אלפי שלוחי הרבי המקרבים יהודים מכל שכבות העם ומכל קצוות הקשת, אבל מעולם לא שמענו ולא ראינו, שמישהו מהם יטען שהתגלה אליו הקב"ה כמו לאברהם אבינו?!" אז איפה ההבטחה, איפה השכר המיוחל?!

על כך עונה הרבי שלוש תשובות:

א- יתכן מאוד שמכניסי האורחים ומקרבי היהודים אינם מודעים לעובדה שהקב"ה מתגלה אליהם באופן זה או אחר. אבל זה לא משנה את המציאות, שהגילוי קיים וישנו. הרבי מביא על כך את משלו הידוע של האדמו"ר הריי"צ מחכמים הנוסעים בעגלה הרתומה לסוסים והם מדברים ביניהם בדברי חכמה עמוקים ונשגבים, בעוד שהסוסים חושבים כל זמן הנסיעה על התבן והחציר שיינתן להם בעת הגעתם ליעד. ברור, שמחשבת הסוסים על התבן לא משנה כלל את מציאות החכמה של החכמים היושבים בעגלה. אז גם אם "עיני סוסים לנו", ואנו לא מודעים לגילוי, זה לא משנה את האמת והמציאות, הגילוי כאן!

ב- בכל נשמה ישנם שני חלקים. החלק הארי של הנשמה נמצא מעל הגוף, בעוד שחלק קטן מאוד מהנשמה מתלבש בפנימיות בתוך הגוף. אותו חלק עיקרי נשמה, שנקרא:"מזל הנשמה", רואה ושומע ענינים רוחניים ואלוקיים, אותם אנו לא יכולים לראות בעיני בשר. אבל הראיה הרוחנית הזאת, מחלחלת ו"נוזלת" לתוך הנשמה המלובשת בגוף, ופועלת פעולתה להיטיב את דרכנו ומעשינו. אז גם אם נראה לנו שאנו לא רואים, אבל "מזל הנשמה" כן רואה, וזה משפיע עלינו.

ג- הגילוי המלא והשלם של שם הוי' יתרחש בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שכבר הסברנו פעמים רבות. מצות הכנסת אורחים בגשמיות וברוחניות, היא מצוה שיש לה סגולה מיוחדת למהר ולזרז עוד יותר את ביאת הגאולה, ובכך היא מביאה להתממשות הגילוי האלוקי כפשוטו.

אז איך שלא יהיה, אם אנו רוצים לראות את הקב"ה, אם אנו רוצים ללמוד מוסר השכל מהרבי הרש"ב, הגיעה הזמן להכניס אורחים, בגשמיות וברוחניות גם יחד!

ונסיים בסיפור על הכנסת אורחים, סיפור שילמד אותנו לא רק מה לתת, כי אם איך לתת. איך לתת בצורה שהשני לא ירגיש כזר וכעלוקה. אחד התורמים הגדולים ביותר למוסדות חב"ד בדורנו, היה ר' שמואל ראהר ז"ל. בחנוכת בית חב"ד בבאזל, בנין שהוא עצמו תרם, הוא סיפר על מאורע מרגש בחייו שלימד אותו לתת, ובעיקר איך לתת:

במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר היה ילד בן עשר, ההורים שלו נאלצו לברוח מהעיר והשאירו אותו אצל ידיד בבאזל. אותו אדם אסף את ילדיו אל השולחן ואמר: "קיבלנו היום ילד חדש למשפחה, שמואל יהיה אחד הילדים שלנו. וכיון שהוא הילד הגדול, המקום שלו בשולחן יהיה על ידי, כמו הבכור"…

שבת שלום!