הדור של היום. מה לא אמרו עליו? 

הדור של היום. 

מה לא אמרו עליו? 

פנינו לנשות החינוך:

המשפיעה הגב' ציפורה מיידנצ'יק, מרצה במכללת 'בית רבקה', 

הגב' שירה קורנוויץ, מנהלת תיכון 'בנות ליובאוויטש' בית שמש, 

והגב' אסתי משי זהב, שליחה של הרבי ברמת השרון מחנכת בעבר ומטפלת בפסיכודרמה כיום.

הן נענו לחבור לפאנל מיוחד, בו נשוחח על האתגרים של הדור שלנו. הגישות השונות, המשתלבות זו בזו, הדרך ללב הנערות, והצרכים של המתבגרות שלנו, כולם מקבלים מענה אחד: אחות התמימים.

***

הדור השביעי. אחרון הדורות בגלות. דור העקביים. דור נמוך, עם הרבה אתגרים, נסיונות ונפילות. אבל גם ובעיקר דור של עקבות משיח.

בנות העשרה מתמודדות בהרבה חזיתות, עם נסיונות רבים. נשמע מכן, מהו האתגר המרכזי העומד בפני הבנות, ולמה לדעתכן הוא מתעצם דווקא בדורנו?

הגב' שירה קורנוויץ:

העולם היום הרבה יותר פתוח, והנסיונות – זמינים ומפתים. בשביל בגרות צריך לעבוד קשה, אבל ליפול בניסיון קל הרבה יותר… לא צריך בכלל להתאמץ כדי לממש את הרצונות של היצר הרע. בלי כוונה הפיתוי נמצא בכיס שלי או בכיס של החברה, ומכאן – כדור השלג מתגלגל…

אתגר הרשת והמדיה מזמן איתו אתגר נוסף לדור שלנו: התרגלנו לזמינות. הכל אפשרי, קל ונגיש, כל מידע זמין בנגיעה. דור האינסטנט. אבל עבודת השם דורשת מאיתנו יגיעה ומאמץ. בשביל להתפלל כראוי, צריך ללמוד ולהתכונן, וכדי לשפר את המידות צריך לעבוד על עצמנו… וההתקדמות לא מגיעה באינסטינקט. וכמו שמנגנים: וואס זאל מען טאן אז עס דאוונט זיך נישט…

בכל עניין רוחני, הטוב הוא גדול הרבה יותר, ולכן, בהתאמה, התהליך ארוך יותר. כאן האתגר רק הולך ומתעצם, כי היום קל הרבה יותר להיסחף לשטויות מהירות, מאשר להתאמץ בלי לראות תוצאות מיידיות.

הרבה פעמים, בנות מרימות ידיים מלכתחילה, ולא מנסות להתקדם ברוחניות, כי הן לא רגילות להתאמץ ולעבוד. מבחינתן, הכל צריך להיות מוכן עבורן. האמת היא שהן צודקת וזה נובע מהיותן דור דור של משיח..

הגב' ציפורה מיידנצ'יק:

הרבי הריי"צ כבר חזה ברוח קודשו את האתגר, והציב אותו בפני אחות התמימים: לעמוד איתן מול הרוחות. דבריו של הרבי קיימים לעד, וזהו האתגר שאיתו נתמודד עד בוא הגאולה האמיתית והשלימה. בכל דור וזמן, צריך לזהות מהי הרוח הזרה מולה נעמוד. ההתמודדות נשארת זהה, ורק הרוחות מתחלפות… כמו הנפש הבהמית: היא איתנו מלידה, אבל ההתמודדויות מתחלפות עם הגיל.

הרוח המערבית, שחודרת בכל פינה, מהווה אתגר לא פשוט. מערבית גם מלשון ערבוב – רוחות ההשכלה והנחות העולם נכנסו להיות חלק מההווי של מסגרות חסידיות… לדוגמא, לימוד תואר נעשה ערך מקודש לפיו נמדדת חשיבות האדם… סדרי העדיפויות השתבשו. השפה הרווחת בחיפוש עבודה ומקום-מגורים הפכה להיות: מה יעשה לי טוב, מה יעשה לי נח, מה ישתלם לי כלכלית, ואיך אני יגשים את עצמי ואת כשרונותי. במקום שליחות וערכים, ה'אני' הוצב במרכז.

הגב' אסתי משי-זהב:

מהזווית שלי, אני רואה את הדברים מעט אחרת. בפני הבנות עומדים הרבה אתגרים וניסיונות, בעוצמות גבוהות. כיוון שאנחנו בדור הגאולה, מתגלה הכתר, עניין העונג. בנות הנעורים מחפשות עונג ועניין, כיף וחוויה. הסטרא אחרא משווקת להן כל-כך הרבה פיתויים, וכמו אומרת להן: 'כאן יהיה לך כיף, יהיה לך טוב, בואי להנות…' והאתגר הוא לגרום להן להבין שהעונג נמצא דווקא בקדושה.

במובן מסוים, זו התעסקות ב'מה יעשה לי טוב, מה יעשה לי כיף'. בטומאה, ההתעסקות הזאת מובילה לשטויות ולהנאות העולם, ממקום בהמי של אגו. אבל בקדושה מדובר ב'אני' האמיתי, בנפש האלוקית שלי. זו שרוצה קדושה, חוויות רוחניות, כיף חסידי.

נראה שהגישות שהצגתן כמעט הפכיות. גישה אחת מקדשת את המאמץ והיגיעה, גם נגד הרצון ונגד ה'אני', והגישה השניה מקדשת את העונג והחוויה, את החיבור ל'אני'.

לפי הגישה שלך, איך אחות התמימים מהווה חוסן למול האתגרים העומדים בפני הבנות?  

הגב' שירה קורנוויץ:

קודם כל, אחות זו מעצמה. הבנות מרגישות שהן חלק חלק מדבר גדול שמתנהל. כל אחת רוצה להשתייך למעצמה שכזו, שבה כולן באותה זהות ועמדה. בנות בגיל ההתבגרות זקוקות לתחושת שייכות, וכשהן מגיעות לאחות – הן מרגישות שייכות לארגון.

הכנסים, השבתות, וכל הפעילויות והמבצעים – מרהיבים מאוד, גם מבחינה גשמית, הכל כל-כך יפה ומרשים, וגם העטיפה מושכת את הבנות להיות חלק. היה באחד המבצעים, קישוט-קיר ענק, וכולן עצרו להסתכל… פשוט מדהים. כשיש גב חזק כל-כך כמו אחות, קל הרבה יותר לעמוד מול אתגרי הרשת, זמין יותר להיות חסידית, ונגיש הרבה יותר ללמוד שיחות של הרבי.

אחות הצליחו להפוך את החסידישקייט לגאווה, בנות גאות להיות חלק מזה.  הן מוכנות להתאמץ כדי להשתייך לאחות. מהמפגשים של אחותי, הבנות חוזרות 'באורות', ולא מוכנות לוותר על הפעילות… באחת הפעמים, לא התאפשר למדריכות להגיע בצהריים, והפעילות עברה לבוקר, כלימוד לפני התפילה, כדי שהן לא יפספסו… רואים שהפעילות נוגעת להן, לחיים שלהן. אני מעריצה את הפעילות של אחות.

הגב' ציפורה מיידנצ'יק:

הרבי מגלה לנו את הדרך להתמודד מול הרוחות במאמר ד"ה רני ושמחי, ט"ו סיון תש"נ. רני ושמחי בת ציון – קיום המצוות צריך להיות באופן של בת ציון, מתוך קבלת עול. בלי שום עונג, בלי שום טעם ודעת.  בלימוד תורה מגיעים לבחינת 'אחותי', במסירות נפש מגיעים לבחינת 'אמי', אבל גם במסירות נפש יש הרגשת העצמי, ואילו קיום המצוות צריך להיות בבחינת בת ציון – קבלת עול מוחלטת.

הרבי שואל, איך אפשר להיות בבחינת בת ציון בשמחה? לקיים את המצוות מתוך קבלת עול ובשמחה? לכאורה בקבלת עול אין מקום לרגשות. אלא, ישנו פירוש נוסף למונח 'בת ציון: 'ציון' זה הצדיקים, ו'בת ציון' זה ההתקשרות לצדיק. ההתקשרות לצדיק היא זו שמזרימה שמחה בהתבטלות!

" ע"י ההתקשרות ובפרט לנשיאי ישראל…ע"י זה נמשך לו נתינת כח שקיום התורה ומצוות שלו יהיה בשמחה, רני ושמחי, ובכלל זה הוא גם שלא יהיו לו בלבולים מעניינים גשמיים, רני ושמחי גם בנוגע לבני חיי ומזוני רויחי….. ומה שנוגע אלינו במיוחד הוא ההתקשרות לנשיא דורנו.."

כאשר עושים מה שצריך ומתקשרים לצדיק בביטול,  מקבלים כוח להיות בשמחה ולהימנע מכל הבלבולים. זה המפתח לעמוד איתן מול הרוחות. הנקודה היא קבלת עול, לעשות כי ככה צריך.

אחות מגיש את מפתח הזהב לאחיות התמימים: אחות נותן לבנות את ההתקשרות לרבי, באופן בלתי מוגבל. ההתקשרות היא בלי גבול, לא מותאמת ליכולות התפיסה של האדם. ההתקשרות היא כמו שהרבי מניח את עצמו, והתקשרות כזו מאפשרת עמידה מול רוחות. הפעילות היחודית של אחות התמימים מאפשרת לבנות להתמודד עם כל הפיתויים בהווה ויש כאן גם השקעה בעתיד עם ישראל בהקמת בתים ע"י בנות ישראל שיש להן יסודות איתנים.

הגב' אסתי משי זהב:

היסוד הוא קבלת עול, ועליו, כמדרגה נוספת, ההתקשרות לרבי בדורנו עולה שלב, למקום של חיבור ותענוג.

אחות התמימים עושות עבודת קודש. הארגון מנגיש בצורה מדהימה עניינים של קדושה, והכל מתוך תענוג וחיבור לדרך בה הבנות צועדות. הן מבינות את המסר: כיף להיות חסידית. הן מחוברות לרבי בקשר הכי פנימי, ממקום של עונג. זו הדרך שהדור שלנו צריך. היום, המנוע של 'צורך' ו'חובה' לא מניע את השטח. הדרך היחידה שמניעה בנות קדימה, היא לחבר אותן לרצון האמיתי שלהן.

רואים במוחש איך הבנות מחוברות לארגון. איך אחות התמימים נותן את התענוג בקדושה. הן רואות כמה כיף באחות, ואיזו רמה גבוהה יש לכל מבצע גם בגשמיות: החל מהעיצוב הגרפי וכלה במחשבה על הפרטים הקטנים, והצ'ופרים… כל הדברים באחות מתנהלים בצורה כזו, וראיתי את זה מקרוב, גם בתור מורה.

שייכות – צורך, קבלת עול – היסוד, והתענוג – הכתר… מהמסד ועד לטפחות, אחיות התמימים זוכות להתקשר לרבי, לקבל שפע של תענוג אלוקי, ובקיצור: זוכות להשתייך לאחות.

מהמבט שלך, איך ראית את ההשפעה של אחות על הבנות? יש לך דוגמא להצלחה אל מול האתגר?

הגב' שירה קורנוויץ:

הדוגמא הכי מוחשית היא כלת חידון הדבר מלכות: הודיה בונה, מהתיכון שלנו.

באחת ההפסקות ראיתי שלוש בנות יוצאות החוצה, ללמוד דבר מלכות. ידעתי שרק אחת מהן מתכוונת לגשת לחידון, ושאלתי אותן: אתן גם לומדות לחידון? והן ענו שהן רוצות לעזור לחברה שלהן, להקשיב לה איך היא לומדת. הן הקדישו הפסקה שלימה בשביל לשמוע אותה לומדת דבר מלכות… כל-כך התרגשתי לראות אותן.

בשיעור לקוטי שיחות לפני פסח, התלמידות למדו בחברותות לפי רמות. אחת התלמידות שלמדה בחברותא עם הודיה, אמרה אחר כך 'היה פשוט מדהים ללמוד ולראות איך כל שורה מתקשרת לעניין אחר בדבר מלכות…' הן חיות את הלימוד. מי שיבוא לתיכון, יראה מחזה שגרתי אצלנו בהפסקה: בנות יושבות ולומדות דבר מלכות, זה פשוט.

כמנהלת, יש לי שיתוף פעולה מלא עם אחות התמימים. לפני אחד התאריכים החסידיים, שאלתי את הבנות באיזה נושא עוסק המבצע של אחות, שלא נעשה כפל מבצעים, חבל. אז הן אמרו לי (לא בחוצפה, בנימוס): 'המנהלת, אין לך מה לדאוג, כל מה שתעשו לא יגיע לרמה של אחות'… אפשר לומר שהצביון החסידי של בית הספר נוצר כתוצאה מהמבצעים של אחות, וכמובן שאני מעודדת את הבנות להשתתף. גאה ומתרגשת לספר שתשעים אחוז (!) מהתלמידות הגיעו לבקרים החסידיים. השטח מדבר בעד עצמו.

אני רואה את הבנות חוזרות מהאירועים של אחות, ומדברות בהתלהבות רבה על הרבי ועל הנושאים של משיח וגאולה, מספרות מה הרבנים אמרו… מדהים לשמוע את נושאי השיח שלהן. בעלי חזר שיחה בשולחן שבת, והבת אומרת 'כן, זו השיחה שהרב אמר בשבת של אחות'… לעבור במסדרון ולשמוע את השירים של אחות מתנגנים ברמה, ולהתרגש שזכינו במעצמה מדהימה כמו אחות התמימים.

הגב' ציפורה מיידנצ'יק:

אחות התמימים נותן לבנות מגוון דרכים להתקשר לרבי. אם בלימוד דבר מלכות, בהתוועדויות, בנסיעה לרבי כראוי בתשרי, ועוד ועוד. המפגשים השבועיים בפעילויות אחותי מקיפים את ההוראות של הרבי, ונותנים לבנות כוח ליישם אותן. את הקשר עם הרבי צריך לתדלק כל הזמן, זהו צורך בסיסי. כמו שנושמים אויר, ואי-אפשר להסתפק באוויר שנשמנו אתמול… בשביל 'להנשים' את הבנות בהתקשרות חיה ובוערת, אחות התמימים מארגן מבצעים עונתיים, שבתות מאורגנות, והכל ספוג ברבי, באוויר של משיח וגאולה.

כמה חוסן ועוצמה יש לאחיות התמימים בדור השביעי. מרגש ומחזק.

לסיום, נשמח שתעשירו אותנו מהניסיון שלכן. תנו לנו טיפ לדרך: לנערות – עצה להתמודדות, ועבור ההורים – איך הם יכולים לעזור לבנותיהם להתמודד עם האתגר?

הגב' שירה קורנוויץ:

קודם כל, להתפלל מעומק הלב. תפילה יכולה להפוך עולמות. העצה הכי טובה היא להוות דוגמא חיה עבור הבנות. הן רואות שאנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים, ולא מדברים בסיסמאות.

כשהבנות רואות שאנחנו שותפים, הן מבינות שהחינוך שלהן חשוב לנו. שהן חשובות לנו. כשאמא אומרת 'תסעי לשבת, אני אשלם', 'תארגני מבצע ואני רוצה להשתתף בפרסים', הבת רואה שלאמא זה חשוב באמת!

הגב' ציפורה מיידנצ'יק:

מחובתם של ההורים, לכוון את הבנות להיות קשורות לארגונים של הרבי, להצטרף בגיל הרך לצבאות השם ואחר כך לאחות התמימים ולהשתתף בפעילות. ההורים צריכים להתעניין עד כמה הבת שותפה ומעורבת בארגון, ובפרט האמהות. כשההורים מכוונים להיות קשורים לרבי ולארגונים שהרבי מקים ומייסד, כשאמא מראה התעניינות ואכפתיות, בדרכי נועם, שואלת על החוויות ומקשיבה, זה מחלחל. הבת תרגיש שלהורים אכפת מהחסידישקייט שלה.

הגב' אסתי משי זהב:

הטיפ הוא פשוט להתבונן, להבין מה השורש אצלי בנפש לחיפוש של ההנאות והכיף. השורש לזה הוא התענוג, והתענוג הוא גאולתי מאוד, רק צריך לנתב אותו לקדושה, למקומות הנכונים. כהורים, עלינו להתבונן, באילו הזדמנויות אנחנו מחדירים תענוג בעניינים של קדושה. לפעמים, כל מה שנדרש זה רק להסב את תשומת ליבה של הבת: היה לך כיף בהתוועדות? נהנית בתפילה בבית-הכנסת? הרגשת סיפוק כשהתגברת ולא עשית כך וכך? וכן הלאה… להכניס את התענוג לשדר, לשיח. ללמוד מאחות, ולדבר על עניינים רוחניים בשפה חווייתית. בשפה של גאולה.

החכמתן אותנו, תודה רבה.

כמה מרגש לשמוע על דור הגאולה, על בנות שחיות עם הרבי מלך המשיח, על אחיות התמימים.

אין ספק שבזכותן נעמוד, כבר עכשיו, בשורה הראשונה לקבלת פני משיח.

לתרומה לאחות התמימים