איך תדעו אם בקבוק האלכוהול שלפניכם הוא פתרון או בעיה?

הרב יהודה גינזבורג

זוכרים שדיברנו בשבוע שעבר על המסוגלות של האדם הראשון? הוא קם ורואה את כל העולם קיים, אבל לוקח אחריות ומנהיג את כולם לבחור בה'!

אז השבוע, כפי שאומר הרבי (בספרו 'היום יום') השבוע הוא מתחיל עצוב.

ה' מביא מבול, שגודע את את החיים בעולם, הצמחים, בעלי החיים והאנושות כולה, למעט נח, אשתו, בניו וכלותיו (8 נפשות בסך הכול) ובעלי החיים שהיו בתיבה.

כשהוא יוצא מהתיבה, נוח נוטע כרם ומשתכר,  שכרות נוראה שהובילה למעשה נורא עוד יותר של נכדו כנען שמבטל ממנו את האפשרות להביא עוד ילדים לעולם.

בסך הכל, אפשר להבין אותו.

המבול היה סך הכל שנה אחת – מי"ז בחשון עד כ"ז בחשון (שנה של 365 יום, שכוללת את שנת הלבנה ועוד 11 ימי חמה שחסרים ממנה), ותוך שנה הוא מגלה שכל מה שהכיר, נמחק.

הוא כבר לא צעיר, בן 601, ראה את כל גדולי העולם שלפניו ואת הדורות הצעירים, ופתאום הכול נעלם. כל בני האדם (למעט מי שהיה איתו בתיבה), בעלי החיים, הפירות והצמחייה.

מטורף. בלית ברירה הותר לו לאכול מבשר בעלי החיים (מה שהיה אסור עד אז, אבל הותר לאחר המבול בלית ברירה כי לא נשאר מה לאכול), והוא מחפש ומוצא פורקן בבקבוק היין, שמביא אותו לשכרות.

התורה כאמור מלשון הוראה, לא סתם באה לספר בגנותו של נוח, אלא ללמד אותנו שיש דרך אחרת, בריאה ונכונה יותר.

והאמת, שהכל מתחיל בגישה.

האברבנאל מבאר, שנוח היה חסר אמונה.

לאחר המבול ה' אמר לו לצאת מהתיבה עם אשתו ועם בעלי החיים, ומלשון הפסוק "ויצא נוח ובניו ואשתו" מסתבר שהוא יצא בגפו, והשאיר את בעלי החיים בתיבה, מה שהביא אותם לצאת לבדם לאחר מכן.

נוח לא האמין שיש תקווה אחרי המבול, שאפשר לבנות את הכל מחדש, ולכן השקיע את יגונו באלכוהול.

ואולי עוד לפני זה, הוא לא האמין שאפשר להחזיר מישהו מבני דורו בתשובה, ולכן גם אחרי 120 שנה של בניית התיבה, הוא לא הצליח לשכנע אפילו אדם אחד.

פתגם עממי אומר כי תרנגולת מלוכלכת, גם אחרי 100 מקלחות תישאר מלוכלכת, עד שתחליט להתנער מעצמה…

*

פעם ביקר אצל הרבי העיתונאי הרב גרשון יעקבסאהן, לאחר ביקור בברית המועצות "מאחורי מסך הברזל".

במשך לילה שלם תיאר לרבי את הקשיים של "יהדות הדממה", והרבי בכה יחד איתו.

ואז, כשהפציע השחר התנער הרבי, הזיז את החלון, מה שהביא לקרן אור שחדרה לחדר, ואמר "או, א נייע טאג" (=או, יום חדש).

החיים מלאים במשברים, התמודדויות ואתגרים. חלקם פשוטים, חלקם מורכבים וחלקם מאיימים לכלות כל חלקה טובה ולהשכיח מאיתנו את האפשרות לקום מהנפילה.

אבל את הסוף אנחנו כבר יודעים. מאז נוח כבר כמעט חמשת אלפי שנים עברו, ולא יהיה עוד מבול.

העולם הולך ומתקדם, והבחירה שלנו היא רק שלנו, ובחרת בחיים.

עלינו להאמין בעצמנו שאפשר להצליח גם אחרי משברים, לקום אחרי נפילות ולהבין שהקב"ה שמנהל את העולם יודע מה שהוא עושה, וגם מהנפילה הקשה ביותר, אפשר לקום.

*

זוהי הסיבה שחסידים מקפידים בעת שתיית 'לחיים' לומר "לחיים ולברכה", שהשתייה תהיה אכן "לחיים" ולא חלילה להיפך כמו אצל נוח, ותביא רק ברכה.

אז אם אמירת 'לחיים' היא בשביל להתעודד ולהתעורר – הבקבוק הוא הפתרון.

אבל אם זה כדי לשכוח מהכל – אז הבקבוק הוא רק הבעיה…

המה כרעו ונפלו – ואנחנו קמנו ונתעודד.