העם אמר את דברו • אחרון חביב

מאת: שניאור חביב, בית משיח

1.

השעה הייתה אחרי חצות כשהגענו הביתה חזרה מהכנס עם כל המשפחה. חלק מהילדים נרדמו בדרך ונותר רק להרים אותם קומפלט למיטה, וחלקם נפלו שדודים תוך כמה דקות.

אבל אנחנו, אשתי ואני, לא הצלחנו להירדם. היינו עדיין תחת ההשפעה של הכינוס. הרגשנו כאילו נטלנו מנת יתר של חומרים ממריצים. לא שאני יודע איך מרגישים אחרי כימיקלים, אבל היינו בהיי.

חיכיתי שהסוללה של הסלולרי תיטען קצת, ובערך באחת לפנות בוקר הרמתי טלפון למנדי טאלער. אחד המוחות מאחורי ההפקה של הכינוס. אני יודע שהם עבדו מאוד קשה בשבועות האחרונים, והתקשרתי להחמיא לו, 'זה היה מופלא' אמרתי לו. אבל הוא היה באורות. 'אל תשתמש במילים האלו' הוא אמר לי. 'כל המילים האלו, נפלא, מדהים, רב רושם' עזוב אותך מכל הקישקושים הללו, הכינוס הזה היה משהו שעוד לא היה אף פעם'.

2.

האמת, שהוא צדק. באמת היה משהו מיוחד בכינוס הזה. משהו בלתי רגיל, משהו שונה מכל הכינוסים. ולא רק בקנה מידה צהוב, גם במושגים ממסדיים. הכינוס הזה היה בו משהו מיוחד. כל מי שיצא מהכנס הזה, כל מי שדיברתי איתו כולל הציניקנים ביותר, ותתפלאו גם אצלנו יש לא מעט כאלו, ואני בתוכם. לאף אחד לא הייתה מילה של ביקורת על הכנס. כולם יצאו מכליהם.

ניסיתי אחר כך לשחזר לעצמי מה היה מיוחד בכנס. ההפקה הייתה מושקעת ומרהיבה. המינון של הנאומים, קטעי הקישור, והמולטימדיה היה מדוייק. שום דבר לא היה מעייף או משעמם. שום רגע בכינוס לא חיכית שייגמר.

המוזיקה הייתה מעולה, הבחירה ב'בעלי מנגנים' חסידיים כמו ג'רופי, צוקר ושטיינמיץ שעשה לי כל הערב צמרמורת בגב, התגלתה כמנצחת. גם הכמות של המוזיקה שהייתה לדעתי בערך חמישים אחוזים מהתכנית, אם לא יותר, העבירה את החשמל באוויר. לא היו קטעי נגינה ולא אתנחתא מוזיקלית. המארגנים לקחו את השמחה כאתגר והמוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מתכני הכינוס, מה שנתן את האווירה של התוועדות חסידית אחת גדולה.

אבל לדעתי, מה שבאמת עשה את הכינוס לכל כך מיוחד, היה התוכן. כולם התאחדו סביב נקודה אחת, להביא את הגאולה. זה מה שהכנס הזה שידר. אנחנו צריכים להביא את הגאולה, וזה בידיים שלנו. לא נשפך שם שמאלץ על הגאונות של הרבי ומסירות הנפש של השלוחים, לא נישאו דברי קילוסין על עסקן זה או אחר, אף אחד לא ניסה להתייפייף או להתנצל, ומצד שני איש לא תקף, או דיבר בצורה שלילית. זה הרגיש כמו 'ברכנו אבינו כולנו כאחד' אמתי.

אה, ועוד דבר, לא דיברו בסיסמאות. זה היה ממוקד ומדויק, רק אנחנו יכולים להביא את הגאולה, והדרך להביא אותה, היא להשתפר, בעצמנו, ולהטמיע את השיפור הזה במשפחה ובסביבה שלנו.

וזה מה שהיה כל כך מרגש, כל כך קדוש וטהור, כל כך מלכד ומאחד. וסליחה מנדי, כן, זה היה נפלא.

3.

כמה ימים לפני הכינוס הייתי חלק מדיון סוער שהתרחש באיזהו מקומן. בין משתתפי הדיון היו, נאמר זאת כך, דמויות בולטות בציבור החב"די. זר כי היה נקלע לאותו דיון, היה ודאי חושב כי המארגנים יצטרכו לצאת לרחוב הראשי כדי למצוא מניין לכנס.

בכניסה לכינוס, פגשתי באחד ממשתתפי אותו דיון, שהשתדל שלא לנקוט עמדה. באמצע הכינוס הוא ניגש אלי ולחש לי באוזן. טוב, הוא לא ממש לחש, יותר נכון הוא צעק, אבל זה נשמע כמו לחישה.

'אתה רואה', הוא אמר לי, 'העם אמר את דברו'.

לתגובות: shneorc@gmail.com