לקריאה: יומנו של תמים מחודש תשרי תשפ"א ב-770 • חלק א'

יומנו של תמים ב-770, תשרי תשפ"א – באדיבות מגזין 'בית משיח'

ליוסי, אחי היקר!

בימים האחרונים עברו להם מאורעות רבים – רווי גילויים – במחיצת מלכנו משיחנו שליט"א, בהם שקעה שמשה של שנת תש"פ וזרחו ואורו קרניה של שנת תשפ"א. מאורעות נשגבים שייחקקו לעד במוחו וליבו של כל חסיד אשר זכה להסתופף בד' אמותיו הק' ברגעים טמירים אלו.

מכורח העניין ש"אין דעותיהן דומות זו לזו" – וכל שכן ה'הרגשים' – כל חסיד ששהה בימים אלו במחיצת המלך, התעורר ברגשי אהבה וקירוב לרבי מלך המשיח שליט"א בזמנים ובמאורעות שונים בהם הוא הרגיש כ'עת רצון' לכך. האחד התמלא בביטחון גמור בהתגלותו בדקות בהם החלה שנת תשפ"א, והשני נשבה בערגי ליבו באהבה עצומה לרבי בעת ה'תקיעות', כאשר השלישי התרגש כל פעם מחדש בעת שירת 'אבינו מלכנו' מול מקומו הק' של "אבינו האמיתי"…

אך אותך, אחי היקר, רציתי לשתף ברגעים המטלטלים שלא יישכחו מזיכרוני לעולם, רגעים שהותירו בי חותם עמוק של רצון עז ותשוקה אין-סופית לראות את מלכנו בהתגלותו המושלמת. היו אלה הרגעים האחרונים של סיום שנת תש"פ…

עברה שנה שלימה במחיצת מלכנו שליט"א והנה הגיעו הימים האחרונים של שנת תש"פ. אף אחד לא חלם להגיע לרגעים האלה במצב העגום והבלתי נתפס – בו מלכנו משיחנו שליט"א עדיין לא התגלה…

לאורך כל השנה המיוחדת הזו, קיננה בחוזקה ההרגשה הברורה ש"הנה זה משיח בא", וכל רגע ממש "נכנס כעת ממש" הרבי שליט"א וגואל את כולנו לבית המקדש השלישי. היה זה עם ההגעה לשנת ה'קבוצה' ועד עתה ללא אף רפיון וחולשה ח"ו! אמונה עזה וביטחון גמור בהתגלותו של הרבי בכל רגע ורגע.

האמונה התעצמה מיום ליום ומחודש לחודש, ובפרט בעת מעמדי הקודש בהם הסתופפנו בצל רבינו שליט"א. אם בשעת התפילות שלוש פעמים בכל יום ואם בהתוועדות הקודש בכל שבת ושבת, כולל בשלושת החודשים המורכבים של תקופת הקורונה – בהם בית חיינו היה סגור על מנעול ובריח (ובהם האמונה התעצמה שבעתיים, במיוחד בעת נעילת ופתיחת 770, בהם היה ברור כשמש כי כעת מתגלה מלכנו משיחנו…)

אך הנה מגיעים הימים האחרונים של השנה המיוחדת, שנה שתיחקק בדפי ההיסטוריה החב"דית, ועדיין המצב נשאר כעומד על תילו. ההכנות לקראת תשרי בשיאם, ואורחי המלך כבר ממלאים את ספסלי בית חיינו, אך העניין העיקרי עדיין לא ארע… הרבי שליט"א עדיין לא התגלה! פשוטו כמשמעו – לא רואים את הרבי!! לא רואים! רואים כסא קטיפה, רואים את בימת הקודש, רואים את השטיח הפרוס, ורואים את השביל הנפתח לקבלת פניו, אך את הרבי מלך המשיח שליט"א לא רואים!

ביום-יומיים האחרונים של שנת תש"פ כל תפילה הפכה למעמד רווי צימאון ותשוקה לראות את מלכנו בצורה שלא תתואר. ה'שביל' נפתח לקבל פניו והלב מתמלא בביטחון עצום שכעת ממש זה יקרה… כעת ממש, כ"ז אלול, כ"ח אלול, שחרית, מנחה, מעריב – – רבי תתגלה! התפילות האחרונות בשנת תש"פ!… אם לא עכשיו אימתי?… הובטחנו – תהא שנת פדות!

לאחר כל הרצון העז והאמונה התמימה הגיעה תפילת מנחה של ערב ראש השנה, התפילה האחרונה בשנת תש"פ… 770 נקי ומצוחצח לקראת החג, וההרגשה ברורה: היכל קודשו של מלכנו מוכן ומזומן לקראת התגלותו! ה'שביל' לקבלת פניו נפתח והעיניים ממוקדות אל עבר פתח הכניסה האחורי של בית חיינו ממנו עתיד לצעוד מלכנו… שירת ה"יחי" גוברת, והעיניים נעצמות בתקווה לפותחן ולראות 'עין בעין' את הרבי שליט"א בהתגלותו.

התפילה מתחילה ללא התגלותו והדמעות זולגות כמים… רבי, עד מתי? מתי נזכה לראותך? "מתי אבוא ואראה פני אלוקים"? עד מתי למצב הקשה הזה? "רבי, "אל תסתר פניך ממנו"! "היה נא קרוב לשוועתנו"! הגלה נא! רבי, שמע קולנו!…

השמש שקעה. שנת תשפ"א פרסה את כנפיה ובית חיינו מלא מפה לפה. תפילת ראש השנה מתחילה ושירת ה"יחי" בסיום "לכה דודי" ממלאת את חלל בית חיינו בשאגות אדירות…

בניו של הרבי עומדים תחת מקומו בנוכחותו. עברה לה שנה של ציפייה וביטחון. אך אותם לא מחליש דבר. כעת רבי, כעת. בשנת תשפ"א! הגלה נא! בטוחים ומאמינים אנו במאת האחוזים שדבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם! רבי, "בשם קודשך" ניבאת לנו שכעת זה זמן הגאולה, אנא רבי, קיים נבואתך, הגלה נא!

• • •

"לשמוע אל הרינה ואל התפילה"

~ ימי הסליחות ~

נציגי האורחים נקהלים אל המלך ~

השבוע האחרון בשנת תש"פ פורס את כנפיו על פני "מקום המקדש גופי' דלעתיד", ועמו הזעקה היוצאת מקרב נפשם פנימה של כלל החסידים – 'רצוננו לראות את מלכנו' בהתגלותו המושלמת, לאחר שנה שלימה של ציפייה דרוכה לחזות ברגע המיוחל; ההרגשה החדה מורגשת לאורך היום כולו, הן בסדרי הלימוד וההתוועדויות, והן ובעיקר בעת התפילות במחיצת כ"ק אד"ש מה"מ בהם גוברת הזעקה שבעתיים.

ראשוני האורחים הגיעו בשעות הבוקר (יום ראשון כ"ד תשרי) לבית חיינו-770, כאשר בשנה זו הם מצטיידים במסמך נוסף – בנוסף לדרכון ולוויזה – הלא הוא מסמך הנוגדנים, המצהיר על חלוף נגיף הקורונה בגוף. אין לתאר ואין לשער את שמחתם העצומה של אלו שזכו להגיע בגשמיות לרבי שליט"א אף בשנה זו, חרף הקשיים הרבים שנערמו להם בדרכם.

האורחים הבודדים מפנימים ברגעים אלו, שאין הם כאורחי המלך בכל שנה ושנה, אלא משמשים הם כנציגים של אלפי חסידים ותמימים שנשארו בבתיהם ובישיבותיהם עקב המצב המורכב; כל מזוודה שנערמת בחצר 770 מצטברת לחשבון גדול של מסירות ורצון אין-סופי להגיע לד' אמות-הקודש מחד, ומאידך מעידה על ההשגחה העליונה שבחרה דווקא באלו התמימים לקבל את המסמכים המאשרים את הגעתם. "ובנו בחרת".

מצידו השני של המתרס עומדים תלמידי התמימים בתות"ל המרכזית-770, המקבלים בשמחה ובחיבוק ידיים את ניצני האורחים, המצהירים בהגעתם שיש 'תשרי בליובאוויטש', כי ישנו 'רבי בליובאוויטש', רבי חי וקיים!

ההגעה לחודש 'תשרי' תשפ"א מזכירה במעט את המצב המעורפל ששרר בנסיעה לרבי ב'תשרי' תשנ"ג וב'תשרי' תשנ"ה, בהם הפקפוקים אודות הנסיעה גברו והלכו, אם מצד מצב בריאותו של הרבי (תשנ"ג) ואם מצד ההעלם והסתר של ג' תמוז (תשנ"ה), כאשר נעמדו בפרץ החסידים המקושרים וזעקו "ממוז פאר'ן" [מוכרחים לנסוע]. (אם כי שהנסיעה כעת מותנית באישור הרבנים והרופאים כפשוט).

קבוצה תשפ"א 'בדד' ינחנו ~

בנוסף לקבוצת האורחים שהגיע עם שחר, נצפים היום 'אורחים' חדשים-ישנים בבית חיינו, הלא הם התמימים של 'קבוצה' תשפ"א שיצאו מתקופת הבידוד הקשה ביממה האחרונה.

כזכור, קבוצה תשפ"א שהגיעה במסירות נפש אך לפני כשבועיים ל-770, נאלצו להכנס בשבוע שעבר לבידוד בן מספר ימים עקב מציאת חולה מאומת בקבוצה ששהתה בתקופת הבידוד במדינת 'קונטיקט' – טרם הגעתם לבית חיינו.

במסירות נפש שאין לה אח ורע, עזבו תלמידי 'קבוצה' תשפ"א את בית חיינו-770, ונכנסו לבידוד בקבלת עול מוחלטת הנדרשת לפי הכללים וההנחיות; בזמן הבידוד – בעת ההתוועדויות במרחק 50 מטר מ770 – הבעירו התמימים בתוכם את רגש הזכות הגדולה שהגיעו לרבי שליט"א, אשר על כך ראוי להמליץ את דברי מלכנו – "ישנם כאלו שאינם נמצאים כאן, ונמצאים כאן"…

והנה, ביום זה, זכינו להתמזגות המושלמת של הגעת האורחים מארה"ק, לצד חזרתם המרגשת של תלמידי 'קבוצה' תשפ"א לספסלי העץ ב-770, הרוקמים אט אט את התמונה המסורתית של אווירת 'תשרי בליובאוויטש'. "ויעשו כולם אגודה אחת".

'תשרי' בליובאוויטש, מצב קורונה ~

לצד הגעת האורחים ל'תשרי' גם בשנה זו, מרחפת באוויר אווירה טעונה בעקבות נגיף הקורונה, המטלטל את העולם כולו למעלה משישה חודשים. התקופה הקשה של התפשטות הנגיף בשכונת המלך נכחה בעיקר בחודש ניסן, בו הלכו לעולמם למעלה מארבעים חסידים תושבי השכונה, מהם המד"א וחבר הבד"צ הרב שווי ע"ה, ומזכירו האישי של הרבי הרב גרונר ע"ה.

מעת התחלת ההתפשטות הורו רבני ורופאי השכונה לסגור את כל המוסדות בשכונה, עד להחלטה המרה אודות סגירת 770 ביום כ"ב באדר – הלילה שלא יישכח מזיכרוננו לעולם. אך עם הזמן בו החל להשתפר המצב, החלו לשרור ההקלות ברחבי השכונה עדי ההחלטה המשמחת אודות פתיחת 770 ביום ל' סיון – הבוקר שלא יישכח מזיכרוננו לעולם.

מני פתיחת 770 ועד עתה, המצב היה תקין ואף השתפר מיום ליום. תושבי השכונה החלימו סופית, המוסדות נפתחו, והעסקים החלו לעבוד כסדרם. אך עם כניסתו של חודש אלול החלו שוב להישמע צלילי חששות אודות התפשטות הנגיף. יהיו שיטענו שזאת מחמת חזרת ילדי השכונה ממחנות הקיץ השונים, ויהיו שיטענו שזאת מחמת הגעת תלמידי ה'קבוצה' מארה"ק ותלמידי תות"ל 'אוהלי תורה' מרחבי העולם. אך בין ובין כך, החששות והעיסוק סביב הנושא חזרו להיות כחלק מ'שיחת היום' של תושבי השכונה.

ואם הדברים אמורים בנוגע לתחילתו של החודש, על אחת כמה וכמה בשבוע זה בו החלו להגיע האורחים מרחבי העולם (על אף שהדבר נעשה באישור הרבנים והרופאים). דיבורים של כאלו ואחרים אודות סגירת 770 בפעם השניה עוצרת את נשימתם של תלמידי קבוצה תש"פ שחוו את המאורע הקשה מקרוב… מרגע זה ואילך, כל אקט מעשי אשר בכוחו לדחות את ההחלטה מתקבל בברכה בקרב התמימים, העיקר לא להגיע למצב העגום בו ייסגר 770 בפעם השניה ח"ו.

בהתאם לזאת, 770 כולו נצבע בצבע התכלכל של המסכות העוטות על האף והפה לאורך היום, כאשר בכניסה ל'מקום המקדש' עומדים התמימים על ה'משמר' לצד דוכן המציע לכל הנכנסים מסכות חינם אין כסף.

"ההוא יומא נחסרו כמה ספסלי בבי מדרשא": אך כלא די בכך, התפרסמה ההחלטה מאת גבאי בית -חיינו (כחלק מדאגתם העצומה להמשך ניהולו הסדיר של 770 אף במצב מורכב זה), להוציא את כל הספסלים מ-770 על מנת שיתמעט הלחץ בשעת התפילות וסדרי הלימוד במהלך ימים אלו. ההחלטה בוצעה ע"י אנשי 'ועד המסדר' בליל שלישי, כאשר מראה 770 ריק כ'בשמחת-תורה' למעט ספסלים בודדים שנשארו בצידי בית המדרש.

בעקבות המצב, נצפה מראה מיוחד בשעת ה'סדרים', בהם יושבים תלמידי התמימים ושוקדים על לימוד התורה, חלקם על הספסלים הנותרים, חלקם ב'עזרת נשים' שבצד רחוב קינגסטון, וחלקם על רצפת בית חיינו, "'רצפת בהט ושש ודר וסוחרת"… ההרגשה מקננת ברגעים אלו: "וקרבתנו מלכנו", "שבתי בבית ה'", "מקימי מעפר דל", "אתה בחרתנו"!

'סליחות' בחיק אבינו מלכנו ~

על אף המצב המורכב ולצד שמירת ההנחיות עד הקצה האחרון, 'אוחזים' תלמידי התמימים במקום אחר לגמרי בהרגשתם. לאורך כל היום מונחים הם בעוד תפילה עם הרבי שליט"א ובעוד לימוד שיחת 'דבר מלכות', כאשר השיא מגיע בעת אמירת ה'סליחות' במחיצת כ"ק אד"ש מה"מ.

עת עלות השחר. רחובות קינגסטון ואיסטרען פארקווי מלאים בתמימים ואנ"ש העושים את דרכם המהירה לכיוון המקווה בבניין 749, על מנת להגיע בזמן ל'סליחות' בשעה 7:00. המקדימים, אומרים כחסידים 'לחיים' לפני סליחות ועורכים מעגלי ריקודים סוערים על אף השעה המוקדמת…

הש"ץ מתחיל "אשרי יושבי ביתך" והמבט נישא בטבעיות אל עבר מקומו הק' של מלכנו-נשיאנו שליט"א. כל משפט ואזכור כלשהו המשתייך אף בעקיפין לגאולת עם ישראל ולביאת המשיח, מעורר ברגעים אלו את רגשי ליבו של כל חסיד לביטחון בהתגלותו העכשווית של הרבי שליט"א; הדבר הגיע לשיא בעת אמירת פיוט 'מלאכי רחמים' (ביום שלישי כ"ו אלול) בו נאמרו המילים "אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם", כאשר הש"ץ הרה"ח איצ'ה שי' מישלובין אמר בשינוי לשון המבטא את חובת הבאת הגאולה מצד הקב"ה – "ודאי יחוס עם עני ואביון ודאי ירחם"…

כחסידים האמונים על המנהג הידוע להתוועד קודם 'סליחות', נערכות התוועדויות בכל לילה ברחבי 770, כאשר השיא מגיע ב'ליל ג' דסליחות' בו מתוועדים התמימים ואנ"ש עד שעת אמירת ה'סליחות' ממש, כמנהג החסידים מקדמא דנא. הנקודה המרכזית העוברת כחוט השני לאורך כל שעת ההתוועדות היא אחת: כעת, בסיום שנת תש"פ, מוכרחים להביא להתגלות הרבי שליט"א! כעת ממש!

'אש"ל הכנסת אורחים' – גם השנה ~

ביום רביעי בבוקר (כ"ז אלול) נפתחו באופן רשמי דלתות ארגון החסד של 'אש"ל – הכנסת אורחים'  הדואג במסירות לאורחי הלך למעלה מ-25 שנה, בניהולו של הרה"ח מנחם מענדל הכהן שי' הענדל. ההחלטה אודות פתיחתו הרשמית של הארגון בשנה זו לא הייתה פשוטה כלל, עדי החלטת חברי הבד"צ ורופאי השכונה לפני כשבועיים לאפשר את פתיחת ארגון החסד הוותיק למען אורחי המלך המגיעים לחצרות קודשנו עם מסמכי הנוגדנים המתאימים.

לאחר ההכנות הקדחתניות (הקצרות בזמן) נפתחו בבוקרו של יום שתי המחלקות של הארגון, 'המחלקה הרוחנית' ו'המחלקה הגשמית';

המחלקה הגשמית פתחה את שעריה עם דירות שינה קרובות ונוחות (הקלות יותר להשגה בשנה זו עקב הביקוש המצומצם), וכן עם פתיחת 'חדר האוכל' הממוקם בשנה זו בקומה השניה של 'מלון אש"ל הכנסת אורחים', לצד השקעה רבה בשתי ארוחות היום; המחלקה הרוחנית אף היא פתחה את שעריה, בכינון צוותות ההשגחה ברחבי בית-חיינו, בהפקת חוברות הלימוד המרהיבות, ובעריכת שיעורים והתוועדויות בכל יום ברחבי 770.

פתיחת ארגון 'אש"ל – הכנסת אורחים' בשנה זו מהווה אף היא תסמין מובהק שישנו 'תשרי ליובאוויטש' כי ישנו 'רבי בליובאוויטש', חרף הקשיים של המצב הנוכחי (לצד ההיצמדות להוראות הרבנים והרופאים כפשוט).

• • •

"כי קדוש היום לאדונינו"

~ ערב ראש השנה ~

תש"פ, תהא שנת פדות בפועל ממש ~

ערב היום הגדול והקדוש הגיע. מאות חסידים ממלאים עם שחר את חלל בית-חיינו לאמירת ה'סליחות' הארוכות ביותר, כאשר מיד לאחר כן ממשיכים ל'סדר' חסידות מעמיק כהכנה ליום הקדוש. עם סיום תפילת שחרית במניין כ"ק אד"ש מה"מ, מצפים ומייחלים החסידים לראות ולשמוע את מלכנו בעת מעמד 'התרת נדרים' על גבי בימתו הק'… אך הזמן אוזל ושוב איננו זוכים לחזות במחזה המיוחד, ומסתפקים אנו במעגלי 'התרת נדרים' אישיים ברחבי בית חיינו…

בדקות אלו, נשרך תור ארוך ביותר בחצר 770 אל עבר פתח חדרו הק' של מלכנו שליט"א, על מנת להגיש את הפ"נ האישי של כל חסיד – כמנהג החסידים בערב ר"ה – עליו יעתיר בתפילה 'רועה ישראל' נשיא דורנו, מלך המשיח שליט"א; מרגש לראות ולהבחין בעשרות חסידים המקבלים בכל עת זו טלפונים ומסרונים בכל האמצעים הטכנולוגיים מארה"ק והעולם כולו, על מנת להעביר פני"ם ושמות נוספים לברכה לכ"ק אד"ש מה"מ.

במקביל ליציאה ל'מבצעים' בכל רחבי ניו-יורק, עורכים אנשי 'ועד המסדר' באי כח הגבאים, סדר מיוחד במקומות הישיבה ב-770 שלא היה כמותו מעולם – עקב המצב המורכב; את חלל טבור בית-חיינו ("המכבסה" בלע"ז) מחליפים עשרות ספסלי העץ השמורים לאנ"ש, כאשר צידי האולם מוקצים לטובת תלמידי התמימים והאורחים. כמו כן, מפונה כביש הסערוויס שמול בית-חיינו מרכבים וכדו' לטובת הקמת מתחם פתוח לתפילות וללימוד (המתחם הוקף בגדר – באישור הרבנים – לצורך הטלטול ביום השבת באזור זה).

בשעה 15:15 נערכה תפילת מנחה במניין כ"ק אד"ש מה"מ. תמימים רבים יצאו ל'מבצעים' מוקדם מהרגיל על מנת להספיק לשהות במחיצתו הק' בתפילה האחרונה של השנה… דקות ספורות קודם התפילה ה'שביל' נפתח לקבלת פניו של מלכנו שליט"א ושירת ה"יחי" האדירה ממלאת את חלל האולם. התביעה, התשוקה, הערגה והכמיהה לראות את מלכנו שליוו אותנו במשך השנה כולה, מתנקזים ברגעים אלו לתפילת מנחה זו, התפילה האחרונה של שנת תש"פ!… העיניים מוסטות אל עבר מקומו הק' והלב זועק את זעקת חייו – עד מתי?… רבי! כמה תפילות עמדנו כאן כד לראותך. כמה הכרזות קודש הוכרזו במקום זה לקבלת מלכותך. כמה דמעות ניגרו במקום זה לחזות בזיו פניך. רבי, עד מתי?… תפילה אחרונה של שנת תש"פ – היה נא קרוב לשוועתנו, שמע קולנו חוס ורחם עלינו וגאלנו נאו ממש!

עם סיום התפילה עולה הרה"ח שמואל שי' שפריצער לבימת קודשו של מלכנו ומגיש את הפ"נ הכללי בשם כלל חסידי חב"ד בעולם כולו, כאשר הזעקה  העיקרית העולה משורות הפ"נ היא אחת: רצוננו לראות את מלכנו בגאולה השלימה נאו ממש עוד בשנת תש"פ!

• • •

"וצמיחת קרן לדוד עבדך במהרה בימינו"

~ ליל ויום א' דראש השנה ~

'הי' תהא שנת פלאות אראנו' ~

ליל התקדש החג. בית-חיינו מלא מפה לפה. הצפיפות פחותה מכל שנה, אך עדיין 770 מלא באלפי אנ"ש ותלמידי התמימים הממלאים את חלל האולם; אמירת התהלים טרם תחילת התפילה החלה, כאשר תוך דקות ספורות ניגש לעמוד ר' אהרון שי' לאשק והחל ב"מזמור לדוד". קול התפילה מהדהד בבית-חיינו בחוזקה כאשר רגעי השיא מגיעים בעת שירת ה"יחי" לאחר פיוט "לכה דודי"… 'עינינו לך תלויות' עד שתגאלנו! רבי, עד מתי?… נכנסה לה שנת תשפ"א ועדיין לא נושענו! שוב אנו עומדים באותם מעמדי אמונה ותשוקה להתגלותך במקום להימצא בביהמ"ק השלישי עם מלכנו בראשנו!… רבי, ת-ש-פ-א!! עברו קרוב ל-30 שנה מאז הכרזת נבואת הגאולה ובשורת הגאולה – ועדיין לא נגלית לבניך? הייתכן שמשיח עדיין לא בא? דבר שאינו מובן כלל וכלל! עד מתי?…

בסיום התפילה, כאל התגלה מלכנו, השמחה העצומה פורצת מלבבות התמימים בריקודים סוערים בקדמת 770, תוך כדי איחולי "לשנה טובה תכתב ותחתם"… כן, עדי התגלות מלכנו כך נראים חיי חסיד בדור השביעי – "חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא".

"יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת" ~

בוקרו של יום מנוצל ללימוד מאמרי חסידות אודות קביעות ראש השנה בשנה זו שחל ביום השבת-קודש. קביעות זו חלה בפעם האחרונה בשנת תש"ע, וכעת לאחר 10 שנים חוזרת הקביעות המיוחדת, עליה מדובר במאמרים ובשיחות הקודש, כי כל ההמשכות של תקיעת השופר נמשכות ביום זה באופן נעלה יותר מבכל שנה.

לאחר ההפנמה אודות מהותו העצמית של ראש השנה בקביעות שנה זו, מתגלגלת תפילת שחרית בנועם ובמתיקות מיוחדת בליווי בעלי התפילה ר' זלמן גולדשטיין (שחרית) ור' אליהו איידלמן (מוסף), כאשר חותמה נקבל למוקדם מהרגיל (בעקבות אי התקיעה בשופר) בשעה 13:45.

בנוסף למעמד המרגש בעת קריאת ה'הפטרה' במילים המרטיטות של תפילת חנה – "וירום קרן משיחו", נחרט בזכרון כל העומד בקדמת בית-חיינו מעמד נוסף המותיר את רשמיו העזים בכל פעם מחדש, בעת מעמד 'ברכת כהנים' במחיצת רבינו שליט"א, כאשר עם תחילת הברכה כאשר 770 כולו עוטה לבן ניתן 'לחטוף' מבט מעבר לטלית אל עבר מקומו הק' של אדוננו מורנו ורבינו שליט"א הניצב מטרים ספורים ממש (ואף פחות) באותו הגובה של קהל החסידים… וד"ל.

ע"פ הוראת כ"ק אד"ש מה"מ בקביעות כזו בשנת תש"נ לערוך התוועדות חסידית אף ביום השבת (בנוסף להתוועדות ר"ה שתתקיים מחר), החלו מיד עם תום התפילה ההכנות לקראת התוועדות כ"ק אד"ש מה"מ הראשונה בשנת תשפ"א… בימת קריה"ת הוצאה אל מחוץ לבית-חיינו, וחלקו המערבי סודר להתוועדות הקודש; בשעה היעודה לכניסת מלכנו נכחו ב-770 בעיקר תלמידי התמימים, בעוד ורוב אנ"ש הלכו לסעוד את סעודת החג בבתיהם… שירת ה"יחי" פורצת מקירות ליבם של בני-הרבי האהובים והנאמנים, בתשוקה עזה לראות את הרבי שליט"א כעת ממש, בהתוועדות הראשונה של שנת תשפ"א! לא עוד התוועדויות של העלם והסתר! לא עוד תשוקה לראותו, לא עוד כמיהה לשומעו! רצוננו לראות את מלכנו בפשטות ממש!

את הזמן הנותר טרם תפילת מעריב מנצלים החסידים לאמירת 'תהלים' ולהשלמת השיעורים היומיים.

• • •

"מלוך על העולם כולו בכבודך"

~ ליל ויום ב' דראש השנה ~

"תקע בשופר גדול לחירותנו" ~

ליל ב' דראש השנה פרס את כנפיו, ועמו ההרגשה המרוממת של היום הגדול והקדוש. כאל חג חדש נוסף המעריב עלינו. תפילת מעריב נפתחת בשירת "אבינו מלכנו" והלב נשבה בערגה אמיתית – "אין לנו מלך אלא אתה" כאשר המבט ממוקד אל עבר מקומו הק' של 'אבא קדישא' – כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א!

כל היממה מורגשות ההכנות הרוחניות והגשמיות לקראת מעמד התקיעות המרומם עם ה'בעל תוקע' רבינו-נשיאנו שליט"א. עם שחר, תופסים תמימים רבים 'באקסים' ומקומות עמידה טובים המתצפתים בחדות אל עבר מקום עמידתו של הרבי שליט"א בעת מעמד התקיעות, בתקווה ובאמונה לראות ולשמוע בשנה זו!

והנה, עוברת לה תפילת שחרית וקריאת התורה, ומגיעים רגעי השיא להם חיכו כלל עם ישראל, בתקיעת השופר המכרעת של נשיא הדור ומנהיגו – הוד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שליט"א!

עיני הכל נשואות אל עבר בימת הקריאה… הדמויות העומדות על גבי הבימה מטושטשות בעיני החסידים בתקווה למצוא את הרבי שליט"א עומד במרכזה… עוברת דקה ועוד דקה ומלכנו לא נראה… מנסים למשוך את הזמן עוד ועוד, אולי כעת 'יגלה האדון בהיכלו'… הדקות חולפות, מנגנים ניגון ועוד ניגון אך אף שינוי לא נראה… מקומו הק' בעינינו הגשמיות נחסר… העיניים נעצמות… "תצייר גם כן את צורתי לפניך בעת התקיעות"… דמותו של הרבי מצטיירת על גבי הבימה, הנה הרבי! הנה עומד מלכנו במקומו ומתעסק בבחירת השופר, הנה מכסה רבינו את פניו הטהורות עם טליתו הצחורה ומתחיל לומר "למנצח"… איי רבי!!! מדוע המעמד הזה רק מצטייר במחשבתנו ואיננו זוכים לחזות בפניך הק'?… רבי, עד מתי?… רבי, קח נא את דמעותינו ברגעים אלו, הקשב לכנותם ולתמימותם!…

על אף התשוקה העזה קרה מה שקרה ובעינינו הגשמיות לא זכינו לראות את הרבי שליט"א… בעת שמיעת התקיעות הצורבות – החותכות בבשר החי ממש – העיניים מסרבות להעיף אף מבט קל אל עבר הבימה… "להסתכל בפני התוקע", בפני מי?…

התפילה מסתיימת. וכחסידים הבטוחים בהתגלות העכשווית של מלכנו יוצאים כלל התמימים למצבע שופר ברחבי האזור, על מנת לפעול את התגלותו תיכף ומיד; טרם תפילת מנחה חזרו התמימים על מנת לתפוס מקום בהתוועדות עם כ"ק אד"ש מה"מ הנערכת בשל המצב ברחבת בית-חיינו (כבהתוועדות שביעי של פסח וחג השבועות שנה זו).

לאחר מעמד ה'תשליך', הוצב מקומו הק' של רבינו שליט"א ב'שביל' חזית בנין בית-חיינו, כאשר מאות החסידים צובאים על כל צדדיו מרחוק ומקרוב; שעת שקיעה, דמדומי חמה נראים באופק, אור הפרוז'קטור מאיר על כסא הקטיפה והלב מתמלא בתשוקה לחזות ביציאתו המלכותית של מלכנו מחדרו הק', תוך כדי פריצת הדלת הראשית של בית-חיינו וישיבתו על כס מלכותו… הדקות חולפות, החסידים מרימים כוסיות "לחיים" באמונה לראות את חיוכו האוהב של הרבי שליט"א ולשמוע את מילות קודשו "לחיים ולברכה"…

• • •

ליוסי אחי היקר,

שוב שולח אני אליך יומן המתעד במקצת את הנעשה והנרגש בבית-חיינו, אך אף הפעם ללא העניין העיקרי – התגלותו של הרבי מלך המשיח שליט"א.

אמנם חווינו מאורעות נשגבים בשבוע שחלף, אך כולם "כחציר יבש וכציץ נובל וכצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף" אל מול המאורע העיקרי שצריך להתגשם בכל רגע – התגלותו המושלמת של הרבי שליט"א!

על אף הביטחון הגמור בהתגלותו המיידית של מלכנו בכל רגע, צריכים אנו להבטיח לעצמנו, אשר כל עוד הרבי שליט"א לא מתגלה – לא ניתן לאף מאורע ולאף פרט להסיח את דעתנו ולהשקיט את מצפונינו מהתגלותו! כל גילוי שלא יהיה – נחשיבנו כ'גילוי' אל מול ה'עצם', אל מול התגלותו המושלמת!

רבי, אחת שאלנו! "אל תסתר פניך ממנו"!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

מצפה בקוצר רוח להתגלות מלכנו משיחנו

אחיך, מני. 770 – בית משיח!

קבוצה תש"פ לעד!