העיתונאי החרדי ברשמים מבאנקעט כינוס השלוחים

חנני בלייך, כל ישראל

1. 

כששאל אותי בן משפחה שנלווה אליי ל'כינוס השלוחים' מה הסיפור של החנויות – יודאייקה, כובעים, 'סירטוקים' ועוד – הפתוחות כבר בשעה מוקדמת של מוצ"ש האחרון בשכונת חב"ד בברוקלין, קראון הייטס, הסתכלתי עליו כאילו נפל מהירח. מה, אתה לא מבין? שאלתי אותו. כמעט כל החב"דניקים שאתה רואה כאן עכשיו שממלאים את החנויות הם שליחי חב"ד במאות ואלפי מקומות ברחבי העולם כולו, ברובם מקומות רחוקים מרחק רב ממרכזים חרדיים. זוהי למעשה ההזדמנות היחידה שלהם להצטייד בסירטוק חב"די חדש, בכובע או בכיפות לילדים. אז שהם לא יפתחו במוצ"ש?

היה מרתק השבוע לעקוב מקרוב אחר אלפי שליחי חב"ד שהתכנסו כמידי שנה ל'כינוס השלוחים העולמי' בניו יורק. אתה פוגש בזה אחר זה פריסות שלום מהעולם כולו. הנה כאן אתה פוגש בשליח באילת, אחרי תפילת ערבית ביום חמישי אתה פוגש בשליח בהמבורג, ובהמשך בשליחים בלוס אנג'לס, שיקגו, מלבורן, נווה דניאל, חברון, יפן ואיפה לא. כל אחד והסיפורים שלו, כל אחד יכול למלא לבדו כרך או שניים ממה שהוא עובר במקום עליו הוא מופקד: יהודים שמתקרבים, פעילות מקומית, הנחת תפילין, פעילות עם תרמילאים ועוד ועוד.

לצופה מן החוץ יכולה להישאל השאלה: בשביל מה בעצם צריכים את כל זה? מה מטרת הכינוס השנתי? אבל מי שנמצא כאן, מבין את התשובה מאליה. הכינוס הזה, שנוסד לפני כ-32 שנים ע"י הרבי מליובאוויטש, הוא זריקת החמצן השנתית לאלפי השלוחים. ההזדמנות השנתית לשאוב איש מרעהו וגם מהמשלח – הרבי מליובאוויטש – שרוחו שורה על הכנס כולו, דליים גדושים של חסידות, תורה ועבודה שיסייעו להם בעבודתם כל השנה כולה.

2.

למעשה, כבר שנים ש"כינוס השלוחים" של חב"ד מתנהל כפול שניים: כנס אחד של חסידי חב"ד, במסגרתו נערכות במלון גדול סמוך הרצאות וסדנאות במגוון נושאים שיעזרו לשליחים בעבודתם, וכנס נוסף שמתנהל במקביל של אלה מחסידי חב"ד המאמינים שהרבי מליובאוויטש – שלפחות בעיני בשר נפטר לפני למעלה מ-20 שנה – הוא הוא המשיח. הם מסתמכים על שורה של ראיות ורמזים על כך שנבעו מתוך דבריו של הרבי עצמו בשיחותיו האחרונות, ובמיוחד השיחה האחרונה שמסר, שהייתה מבחינתם שיחה משמעותית ביותר, בה דיבר על כך שהעולם כולו כבר מוכן למשיח והמשיח כבר כאן, מה שלכאורה מהווה מבחינתם – בנוסף לשאר הרמזים והאמירות – האמירה שהוא-הוא המשיח.

בכינוס הזה, מדברים כמובן גם על ההיבטים הפרקטיים בעבודת השליחים וכו', אבל הנושא המרכזי שנשזר לאורך כל הנאומים וההרצאות הוא נושא אחד: המשיח. מה עושים כדי להחיש את בואו, כיצד מפרסמים עוד יותר את עניין המשיח ועוד.

אני חייב לומר שבאתי השנה – וגם בשנים עברו – בדברים עם כמה מהם, בניסיון רגוע להבין את משנתם, כיצד בעצם הם מאמינים שאדם שנפטר לכאורה, הוא המשיח, ומה הייחודיות דווקא שלו על פני רבנים גדולים אחרים, מדוע שיחשבו שדווקא הוא המשיח. אז אני לא רוצה כמובן לנקוט עמדה, אבל בהחלט שיש משנה מסודרת מסביב לעניין הזה, המבוססת על דברי חז"ל וגדולי הדורות. הסבירו לי שהרבי הוא המתאים ביותר בדורות האחרונים להגדרות שנתן הרמב"ם לדמותו של המשיח (יהודי שידאג לכלל ישראל, מה שמתבטא במפעל השליחות, ועוד ועוד). על השאלה שלי בדבר פטירתו של הרבי, הם מראים לי את דברי רש"י על המשיח שכותב שהמשיח "יתגלה ויתכסה" לפני שיגאל. זאת אומרת, יש איזשהו היגיון מאחורי הדברים. האם לקבל אותו ולהסכים – זה כבר עניין אחר.

3.

במוצאי שבת התכנסו למעלה מאלף שליחים הנמנים על הפלג הזה בחב"ד, לאירוע הסיום, ה"באנקעט", בבניין ה-770 המפורסם, בשדרות איסטרן פארקווי 770 בקראון הייטס, ברוקלין, ודנו יחד בדרכים להחשת בואו של המשיח.

במה מתמקד הכנס השנה? שאלתי את ר' שרגא קרומבי, ממארגני הכנס, שהשיב לי: "השנה הקרובה אצלנו במפעל השליחות, היא בסימן ההסברה. אנחנו חושבים שאחרי פעילות של עשרות שנים של חב"ד, אין אדם שלא שמע על הנושא של משיח, שלא נחשף לדגלים או לפעילות האחרת בנושא. אבל מהו בדיוק משיח? מה תפקידו של המשיח? מה יהיה כאן כשהוא יבוא? את זה אנחנו חושבים שאנשים פחות יודעים, ובזה אנחנו רוצים להתמקד בשנה הקרובה, בהסברה לכל אדם ואדם בצורה המובנת לו, מה ישתנה כשהמשיח יגאל אותנו. למה זה כל-כך דחוף ונחוץ לנו. זה כרגע ה-דבר שאנחנו הולכים להתמקד בו".

4.

לרגע אחד, ברשותכם, אגע בנושא גשמי לגמרי, אבל באמת מדהים בעיניי: ארגון האירוע האמור והצלחתו מידי שנה, הוא כמעט נס. זאת כתבתי אמנם שהוא נערך בבניין ה-770, אבל לא ציינתי שהוא נערך לאחר שבת מלאה וגדושה של אלפי השליחים שמתפללים במקום בשבת, ואחר הצהרים של שבת אף מתוועדים במקום סביב שולחנות ערוכים, משקה ומזונות. אי-אפשר להכניס שם סיכה. צפוף ודחוס, אבל כולם רוצים להתפלל במקום המיוחד הזה. לכן, מדהים אותי כל שנה מחדש לראות איך שתוך שעות ספורות מצאת השבת, אולם בית הכנסת הזה, הופך לאולם יוקרתי עם השולחנות המפוארים המחכים לשליחים. זה באמת מחזה לא יאומן.

הנואם הראשון שמוזמן לשאת דברים, הוא שמעון מרסר-ווד, הדובר הרשמי של הקונסוליה בניו יורק. מרסר-ווד פותח את דבריו ומשתף את השלוחים בחוויות מחייו האישיים. הוא מספר שמגיל צעיר עזב את בית הוריו ונסע בעולם בשליחות שונות שם פגש את שלוחי הרבי. "רבים מהיושבים כאן, היו עבורי נקודות של אור במקומות החושך והביאו לבהירות בימים של ספיקות ועליי להודות לכם על כך", אמר.

בהמשך דיבר על שיתוף הפעולה ההדוק בין שירות החוץ של ישראל לבית השלוחים ברחבי העולם. הוא סיפר כי בעת קודם לעבודתו בניו יורק, עבד בשירות החוץ של ישראל בניו דלהי. "כל פעם שנקראנו בשגרירות לטפל במקרה קשה, ידענו תמיד שהטלפון הראשון הוא לחב"ד.

"לא הייתה לי הזכות לפגוש פנים בפנים עם הרבי מליובאוויטש, אבל דרככם, כאשר יש לי הזכות להשתתף במקום הקדוש הזה, בכינוס השלוחים העולמי, אני לא חש במקום זר, אלא בבית. כי לכולכם יש את המעלה של 'שלוחו של אדם כמותו'. כל המציאות שלכם, זוהי המציאות של הרבי. בכל פעם שאני יושב איתכם, לומד איתכם או אומר 'לחיים' איתכם, אופפת אותי תחושה כאילו אני יושב עם הרבי. וכעת, כשאני נמצא עם כולכם בחדר אחד – אני מלא תודה על הזכות להיות עמכם יחד".

את הנאום המרכזי של הבאנקעט נשא השנה אחד השלוחים הבולטים, הרב חיים יוסף גינזבורג, רב קהילת חב"ד וראש ישיבת חב"ד ברמת אביב. הרב גינזבורג תבע מהשלוחים להיות חדורים בנקודה של קבלת פני משיח, וגם הציע שורה של אפשרויות כדי לחיות את העניין באופן פנימי.

עם סיום דבריו של הרב גינזבורג פוצחת התזמורת בנגינה, ותך רגעים ספורים האולם כולו עומד על רגליו. השלוחים פורצים בריקוד ספונטני שהלך והתלהט. הידיים שולבו זה על כתפי רעהו והשמחה פרצה והרקיעה שחקים.

5.

בשדה התעופה אני כבר נפגש מקרוב-מקרוב אחרי הפעילות הזאת של השליחים. אני עומד בתור הארוך למטוס, כשצעיר נחמד לידי מתחיל לשוחח איתי, אדם בערך בן 30. הוא אמנם לא נראה יהודי, אבל מתברר ככזה. הוא גר ברומא, אבל יש לו קרובים בנתניה. אחרי 2 דקות ניגש אליי חב"דניק שחזר זה עתה מהכינוס וממתין גם הוא לטיסה, כמה שורות מאחורינו. "תגיד, הוא יהודי?" הוא שואל אותי על הבחור ששוחח איתי. כן, אני משיב. הוא ניגש אליו מיד ושואל אותו אם הוא רוצה להניח תפילין. הבחור משיב בחיוב ואף מבקש כיפה, בהתרגשות. לשאלת השליח, עונה הצעיר שזו הפעם הראשונה עבורו שהוא מניח תפילין!

"זהו, עושים לך בר מצווה כעת", מחייך אליו השליח, וכמה יהודים חרדים שעוברים באזור אפילו שרים לו קצת ולוחצים לו ידיים.

הנה, בסיומו של שבוע שכזה, הנקודה המזוקקת של עבודת השליחות. יהודי שלא הניח תפילין מימיו, מניח תפילין בפעם הראשונה בתור למטוס, רק בגלל שיש יהודי אחר שאכפת לו ממנו.