בוליביה: ברית ובר מצווה מרגשת ביותר • יומן חי

סיכום חודש ניסן בבית חב"ד בוליביה

מאות יהודים זכו לקבל מצה שמורה, מאות מטיילים ועשרות מאנשי הקהילה המקומית השתתפו בשני סקרים מרכזיים (בעברית ובספרדית), מאפיית מצות וליל הסדר לדוגמא נערכו לילדי הקהילה.

כל זאת בעזרתם של התמימים: יוסי דייטש, שניאור זלמן כהן, משה לוי ואלי קלאטמן.

אך גולת הכותרת הינו הסיפור הבא:

הסיפור הנוכחי התחיל בפסח. לא השנה, אלא שנה שעברה.

הנה קטע שכתבתי אז:

האמת. כמה שלא התרגשתי ממאות יהודים שעשו את ליל הסדר כהלכתו, התרגשתי מיהודיה אחת. ובנה.

שמענו על 3 אחיות יהודיות שגרות פה בלה פאז. לצערנו נשואות לגויים. ורק לאחרונה הצלחנו ליצור קשר עם אחת מהן. חיה הזמינה אותן לליל הסדר, אחת נסעה, ואחת הודיעה שתגיע.

בליל הסדר, באמצע שולחן עורך, אנחנו עושים חיפוש מדוקדק בין האורחים. אולי נמצא אותה. ו… לא. היא לא הגיעה.

כל הלילה וגם למחרת היו לנו ייסורי מצפון. אולי היא הגיעה והביטחון לא נתן לה להכנס…

ליל חג שני, השולחן ערוך. עומדים להתחיל. והפעם ליל סדר באמת ביתי. אנחנו, התמימים, ויצחק הגר.

דפיקות. מי בדלת? היהודיה והבן שלה. לא. הם לא ידעו שיש ליל סדר שני.

הם רק באו להתנצל שבגלל סיבה בלתי צפויה לחלוטין הם לא יכלו להגיע.

הסברנו להם שממש עכשיו אנחנו מתיישבים לליל הסדר והם מוזמנים בשמחה.

חשבנו לעשות סדר לילדים? אז חשבנו.

מאותו רגע כל ה'סדר' עובר תרגום והסבר לאנגלית ומשם לספרדית.

בדרך כלל עושים דברים להתמיה את התינוקות. עכשיו כל מה שנעשה זה תמיהה אחת גדולה..

בהתחלה, הילד מסרב ללבוש כיפה. בהמשך הוא מתחיל להתעניין, חובש כיפה. שואל על התפילין והלאה והלאה.

חשבנו שיהיו איתנו כמה דקות. אבל הם נשארו יותר מ-3 שעות. כשכל כמה דקות האמא נזכרת בעוד משהו יהודי שהיא נזכרת… בעזרת השם שיהיה לזה המשך טוב…

שמענו עליהם בעבר, אבל אפילו הבת דודה שלהם אמרה לנו כשניסינו ליצור קשרים אייתם שאין לנו סיכוי. ושהם מאוד רחוקים. וכו' וכו'

הסבתא כבר התחתנה עם גוי. יש לה 3 בנות. אחת התנצרה ה"י. עוד נכדה גם נכנסה חזק לנצרות רח"ל ושאין לנו מה לחפש עם המשפחה הזו…

אבל העקשנות של חיה, שלא וויתרה, הביאה לקשר שהתחזק עם 2 מהאחיות. עם השלישית עדיין לא הצלחנו.

במשך השנה הקשר התחזק, התחלנו לעשות פעילות לילדים, שיעורים, הכנה לחגים והכנה לבר מצווה לבן של אחות אחרת.

פורים. אני אחרי קצת לחיים. רחל מגיעה עם הבן שלה. ובאמצע סעודת פורים מתברר לחיה שיש לו בר מצווה בפסח. משום מה חשבנו שהבר מצווה אחרי החגים.

אנחנו מסבירים לה שחייבים לעשות בר מצווה. אבל אין לי כסף היא אומרת…

מישהו אמר כסף? אמרנו בר מצווה. נערוך אירוע מיוחד ומפואר בבית חב"ד.

תפילין. אבל אין לי כסף… מישהו אמר כסף? נביא תפילין לאיתמר.

אחרי כמה דקות מתברר שהוא לא עשה ברית… כשהוא נולד הוא סבל ממחסור בחמצן. היה חולה וחלוש. וככה יצא שלא עשה ברית.

אחרי כמה דקות יש החלטה – לעשות ברית!

פורים יום חמישי, מיד אחרי שבת נסעתי ל770 לארגן את צרכי החג.

יהודי יקר תרם את התפילין.

התקשרתי לארגון המיוחד של ברית יוסף יצחק. הרב ירון עמית ענה לי בשמחה. הסביר בסבר פנים יפות את התהליך. הוא שולח מוהל. על חשבונו! (מעל 1,000 דולר רק הכרטיס טיסה..)

רק צריך להשיג הוכחת יהדות. כי בעבר היו לו כמה מקרים ששלח מוהל והשקיע הרבה כסף ובסוף התברר ש…

מתעכב עוד כמה ימים. ניסינו לעשות את הברית לפני פסח. לא הצלחנו.

בשבועיים האחרונים הוא למד כל יום כמה שעות עם מוישי לוי שהגיע במיוחד מארגנטינה. למדו המון המון על יהדות. תורה ומצוות. בשבילו הכל עולם חדש!

מוישי גם הביא לי הרבה ספרים בספרדית וחלק נכבד עבור איתמר.

ליל הסדר הגיעה כבר הסבתא עם 2 בנותיה ו4 מנכדיה לחגוג איתנו.

איכשהו עבר ליל הסדר, עבר שביעי של פסח, סעודת שבת, סעודת משיח, מימונה…

והגיע התאריך לחגוג את הבר מצווה.

ההתלבטות הייתה איפה ומתי.

לצערנו, הם לא בקשר עם הקהילה היהודית. למרות שנשיא הקהילה הציע בשמחה לערוך את הבר מצווה בקהילה. אבל בבוקר אנשים ממהרים לעבודה.

בערב זה כבר אחרי שקיעה, ורציתי לעשות "עליה לתורה". וטקס הנחת תפילין וכו'

אז הוחלט על שעת אחרי צהריים. של יום הקריאה בתורה. ככה גם הוא וגם האורחים יוכלו להניח תפילין.

מיקום? הכי נוח לנו בבית חב"ד. לא צריך לשנע את האוכל.

אמנם יהודי הקהילה פחות יגיעו כי המיקום לא נוח להם. אבל רחל אמרה לי שהמטיילים זה המשפחה שלה. לפרנסתה יש לה מכבסה והיא עושה כביסה (בעצמה!) למטיילים אז היא מרגישה איתם בנוח.

חיה התעקשה שהאירוע חייב להיות מפואר ומושקע. עד שיש לילד אירוע יהודי…

שכרתי מפות, כיסויי כיסאות, קישוטים לשולחנות. השקענו בבלונים. ובתפריט. סעודת מצווה בשרית…

הבאנו עוד כמה עובדים. שיהיה גם מלצרים.

הזמנו את כל המטיילים.

עשרות מטיילים נסעו ביום ראשון, אחרי שהיו פה כל הפסח, וחג, ושבת… למרות זאת, הגיעו לשמוח ולשמח עשרות מטיילים אחרים.

חלק מבני המשפחה יהודים ושאינם, הגיעו. חצי שעה לפני הזמן. כשהתכוונו שיגיעו חצי שעה אחרי הזמן…

הגיע דוד זקן של איתמר. ירחמיאל. יהודי שחגג 85 ועשה בר מצווה בערב ראש השנה…

עשינו טקס הנחת תפילין. הסברתי תוך כדי תרגום לספרדית על מצוות תפילין.

בהמשך, מוציאים את הספר תורה לקריאת התורה. אני קורא לאחד התמימים לעלות כהן.

לוי – בהשגחה פרטית מ-ו-פ-ל-א-ה נמצא אצלנו בחור. מוישי לוי. באופן אוטומטי הייתי מעלה אותו. אבל בדיוק הוא יצא לרגע…

יש לוי בקהל? כן. אחד המטיילים שעמד מחוץ לבית כנסת אומר בביישנות שהוא לוי.

טוב. תעלה לתורה. "אף פעם לא עליתי לתורה" הוא אומר.

אני מראה לו את סדר העליה לתורה. הוא מברך. אחריו עולה נער הבר מצוה. מרגש.

מתחילים ריקודים עם המערכת הישנה שיש לנו.. המטיילים נכנסים לקצב. חשבתי לעשות 3-4 דקות ריקודים. אבל עד שחתן הבר מצווה לא נטף מזיע ולא הגיע לחוסר נשימה הקהל לא עזב אותו…

באמצע הריקודים והשמחה, אני רואה את המטייל שעלה לוי, ריגל שמו, עומד מהצד ומוחא כפיים בשקט, ואומר לו: גם אתה עושה בר מצווה עכשיו. בא נשלים אותה עם הנחת תפילין.

בהתחלה הוא מסרב. אבל עם קצת לחץ פיזי מתון הוא נענה לאתגר.

מתברר שהוא קיבוצניק. מקיבוץ כברי. והוא לא הניח תפילין בחיים. והנה הקב"ה זימן לו לערוך בר מצווה עם עליה לתורה בלי שהוא תכנן בכלל…

אני רואה שהוא ביישן. מאוד. אז לא עשיתי מזה "רעש"…

אבל פשוט הרבי דואג לשתי נשמות יהודיות שיחגגו בר מצווה יחד.

בהמשך סעודת מצווה חגיגית, והתוועדות אל תוך הלילה עם הדוד הזקן וקהל המטיילים הנפלא.

ב-2 בלילה נחת המוהל, הרב מרדכי צבי סלומון שטס במיוחד מניו יורק. 3 טיסות עד לה פאז…

הגיע לטיסה 50 דקות לפני ההמראה. עם מזוודות במשקל 35 ו36 קילו. בנס עלה עם כל הציוד לטיסה.

לצערי החרימו לו חלק מהאוכל בכניסה לבוליביה…

הברית הייתה באמת אירוע מרגש. ומלווה בהשגחה פרטית מיוחדת.

עשרות אלפי נוסעים לא הבינו אתמול למה יש פתאום שביתה בשדות התעופה בארגנטינה.

גם אנחנו לא הבנו.

מוישי לוי מסכן קם באמצע הלילה לטיסה חזור לארגנטינה. התבטלה הטיסה בגלל השביתה – הוא חזר. בערב הבנו את כל הסיבה לשביתה.

איתמר היה כל כך לחוץ מהברית, והברית עצמה לקחה זמן רב, ובמשך כל הזמן הזה וגם לפני, מוישי לידו מרגיע אותו. עושה איתו תרגילי נשימה, מספר לו סיפורים,מקבל איתו החלטות טובות.

בלעדיו. אין סיכוי שהמוהל היה מצליח לעשות את הברית…

ואיתמר? חמוד כזה. חסיד.

אומר: טוב. עכשיו אני יחשוב דברים טובים. על מה אחשוב?

על הרבי! תודה לך רבי על כל מה שאתה עושה בשבילי!

דמעות עמדו לי בעיניים.

ילד צעיר. לא יודע כמעט כלום מיהדות. אבא גוי. חברים גויים.

על מה הוא חושב טוב? על הרבי!

הקטע הכי מרגש הי בסוף. הגענו לקריאת השם.

יש לו שם יהודי – איתמר.

שאלנו אם הוא רוצה שם נוסף. על שם סבא וכדומה.

ואיזה שם הוא רצה?

אם השם של הרבי!

ויקרא שמו בישראל: איתמר מנחם מענדל

בהמשך סעודת מצווה. בה הוא קיבל על עצמו לאכול כשר. האמא לקחה כבר עופות ובשר כשרים מהבית חב"ד.

בימים הקרובים אני אמור להספיק להכשיר להם את המטבח.

היה גם קטע שבגללו כמעט פספסתי את הברית. יצאתי מהקהילה לבית חב"ד שעה לפני הברית, הדרך אמורה לקחת חצי שעה – גג 40 דקות.

אבל ברגע שיצאתי, קרס פה הר, עם 15 בתים עליו, לתוך הכביש בו הייתי אמור לנסוע.

כך שכל העיר נחסמה ונפקקה.

לקח לי מעל שעה וחצי להגיע לבית חב"ד.

למזלי הילד ואמא שלו גם איחרו קצת…

עוד קטע מרגש:

רחל סיפרה לחיה שהיא התפללה לה' שהיא רוצה לעשות ברית ובר מצוה לבן שלה, שיהיה יהודי כמו שצריך, והיא לא ידעה איך ומה כי אין לה כסף.

והנה ה' שמע לבקשות שלה ושלח אותנו…