זיכרון להולכים: הרב חיים בנימיני ע"ה

הערב חל היארצייט של השליח הרב חיים בנימיני ע"ה, שנפטר בכ"ח חשון תשפ"ב.

תולדות חיים – מתוך חב"ד פדיה:

נולד בבודפסט שבהונגריה בג' טבת תרפ"ג, לאביו הרב בנימין זאב פישר, ולאמו מרת חיה לאה.

בילדותו למד בבית הספר היהודי בעיר הולדתו, ובגיל 14 נשלח על ידי אביו לישיבה בעיר טאב, שם למד תורה אצל ראש הישיבה ר' יוסף פרנקפורטר עד לפריצתה של מלחמת העולם השנייה בשנת תרצ"ט, אז נשלח על ידי אביו לישיבה פעיר פאקש, בראשותו של ר' שמשון אלטמן.

עם סגירת הישיבות מאימת המלחמה, המשיך את לימודיו אצל דודו, ר' יצחק צבי פאנט, רב העיר קונסנטמיקלוש, ואף קיבל ממנו סמיכה לרבנות.

בשנת תש"ג, גויס לשירות אזרחי (כתחליף לשירות צבאי בצבא ההונגרי), ובאמצעות תחבולות שונות הצליח להישאר בסמיכות לבית הוריו. בשלב כל שהוא חש שהאדמה בוערת מתחת לרגליו, וניסה להתחמק מהשירות האזרחי.

הוא ניצל את החוק ההונגרי שרבנים פטורים משירות אזרחי, והציע את עצמו כמועמד לרבנות הקהילה היהודית האורטודוקסית בעיר קארצאג, ולאחר שנערך לו מבחן קבלה, נבחר לכהן ברבנות מתוך 43 מועמדים.

במחנה העבודה

עם פלישתם של הגרמנים להונגריה, גויס למחנות העבודה, וכאשר נוצרה האפשרות לצאת מגבולות הונגריה עם 'רכבת האלף' של קסטנר, לחץ על הוריו לעזוב את הונגריה, בעוד הוא עצמו נשאר לעבוד בשירות הגרמני.

בחורף של שנת תש"ה ערק ממחנה העבודה יחד עם בן משפחתו, והצליח להשיג שתי ויזות מהקונסוליה השוויצרית, וניסה להגיע אל מחנה הצבא האדום ששכן בשדות מחוץ לבודפסט, אך נתפס בדרכו על ידי הגרמנים, ונשלח ברכבת אל מחנה ברגן-בלזן.

כאשר כוחות הצבא האמריקאי התחילו לכבוש את האזור שבשליטת הגרמנים, הועלה יחד עם עוד 2500 יהודים על רכבת שעשתה את דרכה לתוככי גרמניה, ובראש חודש אייר, העמידו את אנשי הרכבת בסמיכות לנהר 'אלבה' על מנת להרוג אותם באמצעות מכונות יריה, אך ברגע האחרון הגיעו טנקים אמריקאים למקום, והוא ניצל.

הנסיעה לארץ

בסיוע הצלב האדום, הגיע לפריז יחד עם קבוצה של 100 נערים נוספים, ומשם המשיך בהפלגה באניה לארץ ישראל, אליה הגיע בז' מנחם אב תש"ה.

כשהגיע לארץ, נשלח על פי בקשתו לקיבוץ יבנה, שם חבר לארגוני 'המזרחי', והצטרף לשורות 'ההגנה'. בעקבות פעילותו בסיוע לספינות מעפילים גורש לקפריסין, שם נותר עד לכינונה של מדינת ישראל בשנת תש"ח ועסק בהכשרת העולים הצעירים שגורשו בספינות לאי קפריסין.

כשהתאפשר לו הדבר מחדש, חזר להתגורר בקיבוץ יבנה, ובה' כסלו תשי"א נשא את רעייתו מרת רבקה לבית שטיינברג. בשנת תשי"ב שהייתה שנת השמיטה, התעוררה בקיבוץ מחלוקת בקשר עם ההתייחסות להלכות שנת השמיטה, והוא עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בירושלים בסמיכות להוריו. בירושלים, החל לעסוק בעבודתו החינוכית כמדריך חקלאי-תורני בתלמוד תורה של 'המזרחי'.

השליחות בברזיל והתקרבותו לרבי

בשנת תשט"ו נשלח כנציג המחלקה התורנית של הסוכנות היהודית לריו-דה ז'נירו בברזיל, ועסק בחינוך במשך שלוש שנים, והקים מערכת מסועפת של פעילות תורנית כמו בית ספר "בר אילן".

עם סיום שליחותו, חזר לארץ, והתיישב במושבה 'משואות יצחק', שם החל הקשר הראשוני שלו עם חסידות חב"ד, בעקבות שבת מיוחדת שמספר בחורים צעירים מהישיבה בכפר חב"ד עשו בקיבוץ (ביניהם: צבי אייזנבאך טוביה בלוי, ויוסף מרטון).

הרב בנימיני התלהב מההתוועדויות מהניגונים ומדברי התורה ששמע מהבחורים הצעירים, ובעקבות השבת – נוסד בקיבוץ שיעור שבועי בספר התניא, בו החל להשתתף באופן קבוע, כשמזמן לזמן הקשר שלו עם חסידות חב"ד הולך ומעמיק.

בקיץ של שנת תשי"ט כתב את מכתבו הראשון לרבי, ומאז החל להתייעץ עם הרבי על כל פרט בחייו.

בשנת תשכ"ב זכה לנסוע לראשונה לרבי, ולהשתתף בהתוועדות חג הגאולה י"ב תמוז בה ביאר הרבי באריכות את אמרתו המפורסמת של הרבי הרש"ב "חסיד הוא פנסאי", לימים סיפר שזה היה אחד מהדברים ש"תפסו" אותו, איך הרבי לוקח סיפור לכאורה פשוט, ומגלה עומק בכל פרט ופרט ממנו. בשנת תשכ"א התמנה לנהל את ישיבת 'אור עציון', ובשנת תשכ"ג נאלץ לעזוב את ניהול הישיבה, ונשלח בפעם השניה לברזיל על ידי הסוכנות היהודית כשליח המחלקה התורנית.

לאורך כל שליחותו בברזיל כתב לרבי והתייעץ עמו, וזכה לקבל עשרות מכתבים ובהם הוראות והדרכות מפורטות כיצד לנהוג, וכן דברי עידוד רבים מהרבי, שכיוונו אותו להמשיך בפעילותו על אף כל הקשיים שנערמו בדרכו.

בברזיל, התחזק הקשר הפנימי שלו עם חסידי חב"ד בכלל ועם הרבי ותורת החסידות בפרט, והוא קבע שיעורים בחסידות עם חסידי חב"ד בברזיל, הרב משה בלומינפל, הרב צבי יחיאל גרונבלאט, ר' פייביל גרינער, והרב שבתי אלפרין.

הישיבה בפטרופוליס

בשנת תשכ"ו הקים את הישיבה בפטרופוליס.

משפחתו נשארה בריו-ד'ה-ז'נירו, בעקבות החוזה של אשתו שהכריח אותה להמשיך לעבוד כמורה בתיכון במקומי עד לסיום השנה, ורק בשלב מאוחר יותר התאחדה המשפחה ועברה להתגורר בפטרופוליס.

ישיבת 'מחנה ישראל' הייתה הישיבה הראשונה בברזיל, ורוב רבני ברזיל התחנכו במוסד חשוב זה.

בשנת תשס"ח העביר את ניהול הישיבה לבנו, אברהם דוד, ועבר להתגורר בכפר חב"ד.

נפטר בגיל 98 בכ"ח בחשוון ה'תשפ"ב.