דרשת משיח בפרשה: הגיע זמן גאולתכם

להורדת הדרשה לפרשת בהעלותך בעברית

להורדת הדרשה לפרשת בהעלותך באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת נשא בעברית

להורדת הדרשה לפרשת נשא באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת נשא בצרפתית

***

ענווים, (לכן) הגיע זמן גאולתכם

מבוסס על היום יום א' מנחם אב; לקו"ש חי"ג, שיחה ב' לפרשת בהעלותך,חל"ח, שיחה ב' לפרשת בהעלותך

מהי ענוה? ולמה היא הדרך לגאולה?

בחור צעיר נכנס לישיבה ליטאית מפורסמת, הוא ראה שתי אברכים חשובים מתווכחים ביניהם.

"אני ממש אפס.." אמר האחד

"אתה אפס?! אני הרבה יותר אפס…" ענה השני

נענה הבחור: "מה שבטוח…שניכם באמת שווים לאפס.."

—-

פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, מסיימת בסיפור העצוב על הצרעת בה לקתה מרים הנביאה, כתוצאה מלשון הרע שהיאה סיפרה על אחיה הצעיר, משה רבינו. באמצע הסיפור הכואב הזה, תורה מתארת את משה רבינו במשפט אחד, קצר וקולע, משפט שברבות הימים הפך לסמל התואר של משה רבינו. "האיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג). משה רבינו מוכתר בתואר 'האיש העניו ביותר בהיסטוריה'. 

כבר אמרו חז"ל ש"גואל ראשון הוא גואל אחרון" אז כך גם בקשר למלך המשיח אנו מוצאים שעיקר מעלתו תתבטא בעובדה שהוא יהיה עניו מאוד, בדיוק כמו משה רבינו! בה'יום יום' (א מנ"א) מביא הרבי ש:"מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבנו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים".

 מה כל כך חשוב במידת הענוה שדוקא היא זאת המבטאת את גדולתם של חכמי ומנהיגי  ישראל? זוהי, אמנם, מידה נפלאה וחשובה מאוד, מידה נצרכת ביותר, אבל אחרי הכל, ישנן הרבה מידות הדרושות למנהיג- אומץ לב, תקיפות, חשיבה נכונה, סבלנות, אכפתיות ועוד ועוד. מדוע דוקא 'הענוה' היא זו שמבליטה ומבטאת את מעלת המשיח יותר מכל מידה אחרת? ובכלל, מה אנו יכולים ללמוד מכך בחי היום יום?

בשביל לענות על השאלות האלו, נצטרך להתחקות אחר המקור של הגאוה, הניגוד הקוטבי של מידת הענווה, מאיפה היא התחילה ואת מה היא מסמלת. לאור תורת החסידות, מקורה של הגאוה נעוץ בחטא עץ הדעת. האכילה מעץ הדעת, הפכה את האדם מיצור שמרגיש (רק) את הכוח האלוקי בבריאה, ליצור שחווה ומרגיש

את עצמו. ההרגשה העצמית הזו, גרמה לאדם ל…תאוה הוא רוצה עוד ועוד, להרגיש את עצמו יותר ויותר, כגדול וכמיוחד במינו! התאוה, הובילה את הדרך לגאוה, להרגשה אגוצנטרית מבחילה שהכל, כל הבריאה והמציאות קיימת בשבילי ורק בשבילי! 

אנו נולדנו לתוך עולם שמלא בהרגשה עצמית, מלא אינטרסנטיות, ומובן שהענווה היא מטבע נדירה במחוזותינו. חוסר הענווה הטבעי משבש את היושר שלנו  ואת הראיה הנכונה של העולם והחברה, אנחנו מעוותים את הצודק והראוי לפי מה שנעים לנו. לפי הדברים האלו, מובנת הגישה של תורת החסידות לפיה הישות או הגאוה הם שורש ומקור הרע, הם אלו המידות הקלוקלות שמשחיתות את העולם ואת החברה בה אנו חים. לפי אותה שיטה מובן ג"כ שהגאוה מסמלת את שורש הגלות, ואת המציאות העגומה בה אנו חיים מדי יום ביומו. כי אחרי הכל, אם הגאולה באה לתקן את חטא עץ הדעת, שהביאה ליצירת מפלצת הגאוה, הרי שמידת הענוה היא השורש של הגאולה האמיתית והשלימה! תורת החסידות שמה לעצמה כמטרה למגר את הרוע העולמי הטמון בתוכנו, וזאת ע"י החדרת המושג 'ביטול'. מה רע במידת הענווה שהחסידות היתה צריכה להוסיף/להחליף לה שם? מדוע 'ביטול' ולא ענוה?!

נוכל לענות על השאלה הזאת במשפט קצר וקולע. ענוה היא מידה של האדם בעוד ש'ביטול' שם את הזרקור לא על האדם, אלא על ה'. 'ביטול' זה לא סתם להיות קטן, ביטול זה להיות קרוב לה', לחוש אותו, לחוש את גדולתו, לחוש את אין סוף, וכאשר האדם נמצא קרוב אל ה', אזי הוא חש 'אין' שהרי מה ערך לו ולעבודתו ביחס לגדולתו האמיתית של האין סוף. וככל שהאדם קרוב יותר וזוכה לגילוי עמוק ופנימי יותר מאור ה', כך הוא חווה באמת את התחושה הפשוטה שהוא 'אין'. זוהי בדיוק הסיבה שמשה רבינו היה 'עניו/(בטל) מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה'. משה רבינו, רבן של כל הנביאים, חי וחש את האור האלוקי בכל רגע ורגע, הוא ראה כיצד שרפי מעלה, אופנים וחיות הקודש עומדים ביראה ובאימה לפני כסא הכבוד, ולכן הוא הרגיש 'אין'=בטל! ישנם צדיקים שמגיעים לענוה כתוצאה מהכרה ברוב שפלותם ומיעוט ערכם, אבל אצל משה רבינו זה היה אחרת, הוא הרגיש את ה'אין' (האלוקי) ולכן הוא לא היה יכול להרגיש את ה'יש' (של עצמו)!

זוהי בדיוק הענוה המיוחדת של מלך המשיח, ולכן היא מבטאת את מעלתו המיוחדת. זו אינה ענווה שקשורה בהסתכלות של האדם על עצמו, כמה הוא שווה, אלא זו ענווה שאומרת שהאדם כולו קיים בשביל רצונו של ה'. לכן הענוה של מלך המשיח תתבטא דווקא בלימוד תורה עם אנשים פשוטים, כי דווקא פעולה כזו מבליטה את ההרגשה שהקיום שלי אינו בשביל עצמי כי אם כל מציאותי היא בשביל יהודי אחר, יהודי שני. מלך המשיח ימסור את עצמו לחלוטין לעם ישראל כתוצאה מהביטול המוחלט שלו לקב"ה.

אדם הראשון התחיל את הגלות בכך שהוא הביא להרגשת החשיבות העצמית שהפכה למפלצת של גאווה. משה רבינו התחיל את תהליך הבאת הגאולה ע"י החדרת ההכרה שאני קיים (לא בשביל עצמי, כ"א) בשביל הבורא יתברך, ומלך המשיח יסיים את תהליך הבאת הגאולה בכך שהוא מתבטל לרצון העליון, ומרגיש את הצורך לקרב יהודים פשוטים לתורה ומצוות.

יהיו כאלו שיחשבו, שאם ככה, זה המשיח יהיה כמו סמרטוט רצפה, בן אדם בלי עמוד שדרה, אדם בלי כח או מעמד, אסקופה הנדרסת. אבל, האמת היא בדיוק להיפך! דווקא שכאנחנו לא מחוברים לרצונות הפרטיים שלנו, דווקא שאנחנו לא אנוכיים ואגוצנטרים, אנחנו מתחברים לעצמה אמיתית. אנו מקבלים את התוקף ואת אומץ הלב הכי גדול שיש, כי אנחנו מתחברים למציאות האמיתית שלנו, לרצונו של הקב"ה, שהוא המציאות האמיתית היחידה

והמסר אלינו פשוט וברור, אנו צריכים קצת (או הרבה..) 'ביטול'. להתמסר למשהו או מישהו אחר, מכיון שזוהי הכוונה העליונה, זהו הרצון העליון. לא בשביל להגדיל ולהאדיר את המציאות שלי, אלא כדי שהקב"ה (והרבי מלך המשיח) יהיה מרוצה!

ונסיים בסיפור המבליט ומדגיש כיצד תוקף אמיתי מגיע כתוצאה מביטול אמיתי.

מספרים על חסיד של הרבי הרש"ב בשם ר' לייב שיניין, בהיותו בחור בישיבת תומכי תמימים הוא היה ידוע בתור 'ביטול' אמיתי, הוא ויתר על כל רצונותיו למען רצון ה', ועבד את ה' באמת ובתמים.

לאחר שבגר ונישא, שלחו הרבי הריי"צ להיות רב בעיירה דוקשיץ. אך לא כל האנשים בעיירה חשבו שכדאי שהוא יהיה רב, יותר מכך – היו מספר 'מתנגדים' שחשבו וגם החליטו שהוא בוודאי לא יהיה הרב אצלם, הם הציעו והריצו מועמד אחר מטעמם לרב.

המתנגדים החליטו לנהוג בו כאדם רגיל שאינו רב. לא קמו בפניו, ודאגו שכל אירוע שבו אמורה לבלוט כבודו של הרב, הוא לא יקבל את הכבוד הראוי לו. כחלק ממלחמתם הם דאגו שהגבאי שקורא אנשים לעלות לתורה יכנהו בשמו הפרטי, ללא כל תואר, לא הרב, ולא הרב הגאון ובוודאי לא 'מרא דאתרא'.

ר' לייב, שמאז ומעולם סלד מכבוד, ודאי לא נפגע, אך ראו פלא: כאשר קראו לו לעלות לתורה ולא כינוהו בתואר הרב, הוא לא ניגש. אנשים שהכירו אותו התפלאו, הוא היה ידוע כעניו אמיתי, ומה אירע לו שתואר הכבוד חשוב לו, עד שאינו מוכן לקבל את העלייה?

ר' לייב הסביר לשואלים, שאם הרבי אמר שהוא הרב, אזי הוא רב, וללא תואר זה אינו מוכן לגשת…

שבת שלום!

מבוסס על שיעור משיח בפרשה מהמחזור החמישי, לשיעור המלא לחץ כאן

***

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?

לחץ כאן להרשמה