"משיח בפרשה": סולל בונה • הדרשה לפרשת תרומה

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

סולל בונה

מבוסס על הנה ימים באים חלק ב' פרשת משפטים,תרומה

מי יבנה את בית המקדש השלישי?

ראש עירייה שביקש לבנות גשר בעירו, פרסם מכרז לבנייה. בא קבלן ערבי והציע מיליון דולר עבור ביצוע העבודה. שואל ראש העיר: פירוט, בבקשה! 

אומר הקבלן הערבי: שליש לחומרים, שליש לפועלים ושליש לעבודה. 

אחריו מגיע קבלן סיני ומציע שני מיליון דולר, שואל אותו ראש העיר:"קצת יקר..פירוט, בבקשה!"ר. 

אומר הסיני:" שליש לחומרים, שליש לפועלים ושליש על העבודה."

לבסוף מגיע קבלן יהודי ומציע שלשה מיליון דולר, ראש העיר נדהם ואומר, תשמע אני לא מבין מאיפה הגעת לסכום הזה..פירוט, בבקשה!" אומר לו הקבלן היהודי: מיליון דולר לך, מיליון דולר לי ומיליון דולר לקבלן הערבי שיבצע את העבודה…

***

פרשת השבוע פותחת עם ציווי הקב"ה למשה רבינו על בניית משכן המדבר בו תשרה השכינה. הציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח) אף נמנה במנין המצוות כאחד מתרי"ג מצוות התורה. באלפי השנים שעברו מאז מתן תורה ובניית המשכן התעסקו בני ישראל במצוה הכה יסודית הזאת על מנת להביא להשראת השכינה והקדושה בהם ובעולם כולו. ראשית כל, באופן מעשי, העתקת משכן המדבר לגילגל, בניית משכן שילה, העברתו לנב וגבעון ובניית בתי המקדש (הראשון והשני) העסיקו את עם ישראל במשך יותר מאלף שנה. ושנית, ביצירה חשיבתית, גדולי ישראל מאז חורבן הבית השני התעסקו בשאלה הגדולה:כיצד אנו אמורים לקיים את מצות בנין המשכן/מקדש בזמן הגלות? ובשאלת השאלות:מי, מתי ואיך ייבנה הבית השלישי והנצחי?

והדברים כל כך עתיקים, עד שהאזכור והדיון הראשון בשאלה הזאת מופיע כבר בזוהר (חלק ג, רכא,א). לפי הזוהר, שלמה המלך, בעת בניית המקדש, ידע בודאות שהבית הולך, בסופו של דבר, להיחרב. עד כדי כך שהוא רמז זאת במזמור תהלים, במזמור שיר המעלות:"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ "(תהלים קכ"ז) בית שלא נבנה ע"י ה' בכבודו ובעצמו, לא יחזיק מעמד, לא יהיה לו קיום נצחי, הוא בהכרח יהרס ויחרב. זה היה רמז נסתר המעיד על הסוף המר של בית המקדש הראשון, וכך גם של הבית השני. כי כל מה שלא נבנה ע"י כח נצחי, אין סופי, לא יכול להתקיים לנצח!

לאור הדברים, הבית השלישי (והנצחי) יבנה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. לכן, מוסיף הזוהר, אנו מוצאים שבסיום ספר תהלים, עשרים מזמרים לאחר אותו 'שיר המעלות' המנבא על החורבן, נאמר בפסוק:"בונה ירושלים ה'" (תהלים קמ"ז) כי מי שיבנה את העיר ירושלים שלעתיד, ובכללה גם את הבית השלישי הוא, אך ורק, הקב"ה-בונה ירושלים ה'!

במקום אחר(חלק ב, קח,א) מתאר הזוהר את תכנית הבניה של הקב"ה לעתיד לבא. בורא העולם הוא לא קבלן פשוט או מנהל בחברת "סולל בונה" שעובדים לפי תכתיבים מדיניים או ממשלתיים. בורא העולם עומד מעל לכל חוקי הבניה העירונית או הנהלים החברתיים הנהוגים בהנדסת ערים. הנוהג בעולם הוא שקודם כל בונים את חומות העיר, לשם ביטחון ושמירה, ולאחר מכן מתחילים לבנות את בתי העיר והמבנים הנחוצים לתיפקודה. אבל כשמדובר על ירושלים שלעתיד, הקב"ה הולך לשבור את כל המוסכמות…

קודם כל, אומר הזוהר, הקב"ה יבנה את בית המקדש, הוא יוריד אותו מן הדמים ויעמיד אותו על תילו, ורק לאחר השלמת המבצע הזה יתחיל הבורא בבנין חומות העיר ירושלים מהתחלה, ולא חומות רגילות העשויות מאבנים או לבנים, עצים ועפר, כי אם :"חומת אש סביב"(זכרי' ב,ט)

אבל לא רק ברובד בקבלי או רוחני של הדברים אנו מוצאים אזכורים על בנין בית המקדש השלישי ע"י ה' בעצמו ועל ירידתו בנוי ומשוכלל מן השמים. אף גדולי מפרשי התלמוד, כרש"י (סוכה מא,א ועוד) והתוספות, מזכירים בדבריהם שה"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא, יגלה ויבא משמים שנאמר (שמות טו, יז) מקדש ה' כוננו ידיך" וכך הם מתרצים את דברי הגמרא הטוענת שייתכן שבית המקדש השלישי ייבנה בלילה או ביום טוב, דבר הטעון ביאור שהרי בנין בית המקדש אינו דוחה שבתות וימים טובים, וגם אסור לבנותו בלילה כי אם ביום. אם כן, מדוע מציעה הגמרא אפשרויות כל כך לא ריאליות?!

לאור ההסבר האמור, הדברים מוסברים בטוב טעם, ההגבלות בקשר לזמן הראוי לבנין בית המקדש קיימות רק אם הוא נבנה בידי אדם. אנחנו לא יכולים לבנות אותו בלילה, ולנו אסור לבנות אותו בשבת או יום טוב, אבל הקב"ה?!… כבר אמרנו קודם, הוא לא פקיד במשרד השיכון או חבר ועד ב"אפריקה ישראל", הקב"ה לא מוגבל בהגבלות הבניה שלנו והוא יכול "להוריד" את בית המקדש מתי שיתחשק לו!

מאידך, שיטת הרמב"ם בסיום ספרו (מלכים יא,א) היא שמלך המשיח יבנה את בית המקדש השלישי, וזהו, למעשה, אחד מהתנאים העיקריים והאינדקציות המזהות את אישיותו האמיתית של מלך המשיח.

אף לתלמוד הירושלמי (מגילה א,יא) שיטה דומה, בפירושו לפסוק בשירהשירים :"עורי צפון ובואי תימן" (שיר השירים ד,טז) אנו מוצאים פירוש מעניין המסביר ש"לִכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בַּצָּפוֹן וְיָבוֹאוּ וְיִבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא נָתוּן בַּדָּרוֹם". לאור הדברים אלו נראה שבני ישראל השבים מהגלות הם שיבנו את מקדש העתיד.

הרבי מלך המשיח נעמד על הסתירה בין דברי הרמב"ם לירושלמי, האם מלך המשיח יבנה את בית המקדש או שמא הוא יבנה ע"י בני ישראל ומסביר שמקור דברי הרמב"ם מבוסס על שיטת התנא ר' אליעזר במדרש (ויקרא רבה ט,ו) המפרש בדיוק את אותו פסוק בשיר השירים אלא שבמקום "בני הגלויות" הוא מפרש שמלך המשיח נמצא בצפון ומשם הוא עתיד "להתעורר" ולבוא ולבנות את בית המקדש הנמצא בירושלים הדרומית. זאת ועוד, ניתן גם להסביר שמלך המשיח משמש בשליח ונציג של בני ישראל בבנין המקדש, אחרי הכל אף אחד לא מצפה שמלך המשיח בעצמו יפשיל שרוולים, יסחוב חומרי בניה ויתעסק עם טיח וטיט…סוף כל סוף הוא מלך ולמלך אסור להתעסק בשום מלאכה בפהרסיא מצד הזילול בכבודו. לכן, מוכרחים לומר שכוונת הרמב"ם היא  שמלך המשיח הוא זה ש"ינצח על התזמורת" ויעמוד על המשמר כ"יושב ראש ועדת הבניה", כנציג ציבורי של עם ישראל המסייע להם לקיים את המצווה שהוטלה עליהם. ואם כך הם הדברים, הרי שאפשר ליישב קמעא בין שיטת הירושלמי לרמב"ם.

אבל אחרי כל זה, עדיין לא ענינו על השאלה המרכזית-מה יקרה בפועל? מי יבנה את המקדש דלעתיד? כיצד ניתן להכריע בין השיטות האלו?

הרבי מלך המשיח נעמד על המדוכה הזאת פעמים רבות. וברבות השנים מצינו מספר תירוצים שונים לבעיה הזאת בתורתו של הרבי. הרבי לומד שבניית בית המקדש אכן תהיה 'בשיתוף פעולה' בין הקדוש ברוך הוא לבני ישראל, אלא שישנן מספר אפשרויות ראשוניות לצורה שבה השילוב הזה יתרחש:

א- תכנית הבניה של הבית השלישי כתובה לפרוטרוט בסיום ספר יחזקאל (פרקים מ ואילך), כתוב שם הכל מכל כל, פירוט יפהפה של מתאר הבית על כל חלקיו, אלא שדא עקא, ובלשון הרמב"ם עצמו (בית הבחירה א,ד)"בנין העתיד להבנות אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר" תכנית המתאר של בית המקדש השךישי כתובה (כאילו) בקודים, בלשון מעורפלת הבלתי ניתנת להבנה, אפילו גדול מפרשי המקרא, רש"י הדגול באמצע פירושו לאותם פרקים מפטיר חרישית:"ואני לא ידעתי להבין בו"(רש"י יחזקאל מב,יג) אז אם רש"י לא מבין, מי אנחנו שנבין… אין לנו הבנה מספקת בפירוש אותם פרקים בספר יחזקאל, יש לנו ידיעה חלקית בלבד על פרטים מסוימים מהבנין, ולכן מלך המשיח יבנה את כל מה שאנחנו מסוגלים לדעת על פי המקורות, ואילו אותם פרטים בצורת הבית שאינם מפורשים בצורה ברורה בכתובים ירדו משמיים.

ב- תירוץ נוסף אותו מביא הרבי מלך המשיח (בשם "הערוך לנר על סוכה מא,א) שמלך המשיח יבנה את בית המקדש השלישי באופו גשמי, ואז ירד ויתלבש בבנין הגשמי בית מקדש רוחני מהשמיים (בדומה לאש המזבח, שמצד אחד הובערה על המזבח על ידי הכהנים, ובכל זאת ירדה גם אש משמיים). ובלשון ה'ערוך לנר':"כמו שלמטה אין נשמה בלי גוף, כמו כן המקדש הרוחני לא יקום ללא מקדש גשמי". על השאלה עליה עמדו לעיל:כיצד נדע לבנות את החלקים המעורפלים של בית המקדש השלישי, ואיך נבין את הפרטים אותם אפילו רש"י לא הבין?! מתרץ הרבי, שמלך המשיח ש"חכם גדול יהיה גדול משלמה"(שלמה המלך, וגם רבי שלמה יצחקי-רש"י…) יידע כיצד לבנות את הבנין בשלימותו מאחר שהפרטים הללו יתגלו לו בגאולה או בדרך נבואה.

ג- הסבר נוסף מביא הרבי לפיו בית המקדש כולו ירד מהשמיים ואז מלך המשיח יקיים את חלקו על ידי העמדת השערים, שנשארו מבית המקדש הראשון! במגילת איכה נאמר:"טבעו בארץ שעריה" ועל זה דרשו רז"ל ששערי המקדש הראשון לא נחרבו הם פשוט "טבעו" נבלעו ע"י האדמה (זוכרים את קורח..) בזמן הגאולה אותם שערים יצוצו ממחדש, הם יעלו מן האדמה בשלימותם ואז מלך המשיח יקבע אותם בבנין הבית. העמדת שערים נחשבת בעולם ההלכה,כבניית הבית כולו, מאחר שבלי דלתות ושערים הבית אינו מקום שמור וממילא אינו ראוי לשימוש המיועד לו – מקום מגורים.

מכל האמור אפשר ללמוד מוסר השכל חשוב בקשר להבאת הגאולה. שקיים הסכם עקרוני של 'שיתוף פעולה' בין הקדוש ברוך הוא לבני ישראל ביחס לבניית בית המקדש השלישי, אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים וסתם לחכות…צריך לעשות ולפעול, צריך לבנות!

יש לנו הסכם עם הקדוש ברוך הוא לפיו אנחנו צריכים לקיים את החלק שלנו והוא צריך לקיים את החלק

שלו. לנו ניתנה האפשרות לתקן ולהשלים את בניין המקדש הפרטי שלנו, בעבודת ה' הפרטית ויצירת סביבה

מקודשת סביבנו. במיוחד בדורנו שכל פעולה ופעולה משפיעה ומזרזת את בניין בית המקדש השלישי.

ונסיים בסיפור על בניה, ר' גימפל אורמלנד, בנה בית אבות במיאמי והגיע לרבי ל"שבת בראשית". הגבאים ערכו מכירה פומבית ל'מצוות' של בית הכנסת לכל השנה, ור' גימפל, שלא הבין בדיוק מה קורה ורק שמע שאוספים כסף, הצהיר שהוא מוכן לתרום אלף דולר לטובת בית הכנסת. באותו רגע, אמר הרבי:"פון אייך, וייל איך נישט!" (ממך, אני לא רוצה!)

בפיק ברכיים ובפחד הוא שאל בפשטות:"למה?"

הרבי פנה אליו ואמר: "אני רוצה שתיתן חמשת אלפים דולר". בלי אגורה על הנשמה, ועם מפרק חזק שהוא קיבל ממי שעמד לידו, ר' אברהם מאיאר, הוא ענה:"אני נותן!"

הרבי ענה לו: "אם ככה, אני מבטיח לך שבשנה הבאה תוכל לתת כפל כפליים".

הוא חזר למיאמי, סיפר לאישתו, והיא אמרה:"אמנם אנחנו שקועים בחובות, אבל אני לא רוצה להתעסק עם הרבי מליובאוויטש..לך לבנק ובקש הלוואה על סך חמשת אלפים דולר ושלח את זה מיד ל770!" 

וככה הוא עשה.

השנה עברה, ור' גימפל לא ראה שום קפיצה כלכלית באופק. מעבר לכך, הוא הרגיש לא בנוח ממה שהיה צפוי לו: מה יקרה אם גם הפעם הרבי יגדיל את סכום התרומה שלו ויבקש ממנו לתת את מה שאין לו?

ימים ספורים ממש לפני ראש השנה, ר' גימפל קיבל מבית הרפואה הצמוד לבית האבות שלו הצעת רכישה למבנה שלו. הם חתמו על 'זיכרון דברים', והוא קיבל מקדמה במזומן על העסקה – חמישה עשר אלף דולר, פי שלושה מהתרומה שלו.

ר' גימפל ראה במו עיניו ש'זה עובד', ושוב נסע לשמחת תורה ושבת בראשית אצל הרבי. הפעם הוא ציפה שהרבי ידרוש ממנו תרומה גדולה עוד יותר, כאות לתשואה הכפולה שהוא יזכה בה במהלך השנה.

בשמחת תורה, ר' גימפל התחרה בעקשנות במכרז על 'קניית' הפסוק הראשון ב"אתה הראת" – שבו כיבדו את הרבי. בסופו של דבר הוא ויתר וקנה את הזכות לפסוק השני, לא תמורת סכום נקוב אלא "על דעת הרבי". בליבו הוא קיווה שהסכום יהיה כמה שיותר גדול…

אחרי שבת בראשית נכנס ר' גימפל ליחידות אצל הרבי. הרבי לא העלה את הנושא, אז הוא שאל מעצמו איזה סכום לכתוב בהמחאה.

הרבי השיב: "מאה עשרים ושישה דולר".

הוא נדהם. בשנה שעברה, כשלא היה לו לתת, הרבי ביקש ממנו חמשת אלפים דולר; והשנה רק מאה עשרים ושישה?!

ענה לו הרבי: "אני לא זקוק לכסף שלך. אני צריך שתפרוץ את ההגבלות שלך ותיתן צדקה מתוך הלב. זה מה שרציתי ממך, כשחשבת שאין לך ואתה לא יכול".

שבת שלום!

השיעור מבוסס בחלקו על שיעור משיח בפרשה מהמחזור השלישי, לשיעור המלא לחץ כאן

*

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך? לחץ כאן להרשמה