הגיון יהודי • דרשת "משיח בפרשה" לפרשת משפטים

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

הגיון יהודי

מבוסס על שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב

מדוע אנו נדרשים לציית להוראות הרבנים?
מה משפיע על ההתנהגות וההגיון שלנו?

מעשה בגוי שהפציר ביהודי וביקש שילמד אותו גמרא. אמר לו היהודי: איני מאמין שאדם עם ראש של גוי יוכל להבין דף גמרא. אבל אסכים ללמד אותך אם תענה לי על שאלה אחת: שני אנשים יוצאים מארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי, מי משניהם ילך להתרחץ? המלוכלך יתרחץ והנקי לא – משיב הגוי.

בדיוק להיפך, אומר היהודי ומסביר: הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.

על זה לא חשבתי, מסכים הגוי. שאל אותי עוד שאלה.

שואל היהודי שוב אותה שאלה. הפעם עונה הגוי בביטחון: הנקי מתרחץ והמלוכלך לא.

שוב טעית, אומר לו היהודי. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ. המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ. שולמדים גמרא, מסביר היהודי, צריך לחשוב על כל האפשרויות.

טוב, נאנח הגוי, בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה. פעם אחרונה, אומר היהודי, ומציג שוב אותה שאלה.

זה פשוט, מחייך הגוי. אם יש שם מראה המלוכלך יתרחץ. אם אין מראה הנקי יתרחץ.

אומר לו היהודי: אמרתי לך שעם ראש של גוי לא תצליח להבין גמרא. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים ייצאו מארובה, והאחד ייצא מלוכלך והשני נקי?

***
בפרשת השבוע, פרשת משפטים אנו לומדים על המאורעות שהתרחשו מיד לאחר מתן תורה. משה רבינו  עלה להר סיני כדי ללמוד ולקבל את תרי"ג המצוות. רוב המצוות המפורטות בפרשתנו, אלו המצוות שמדברות בדינים שבין אדם לחברו ובבסיסם הינם מצוות המובנות בשכל האדם. עם כל זאת מצווה הקב"ה את משה שבני ישראל יקיימו זאת לא מצד הבנתם ושכלם, אלא מצד ציווי הקב"ה.הדבר בא לידי ביטוי בהלכה המפורסמת הנלמדת מהפסוק הראשון בפרשתינו:"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם- לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם" (שמות כא,א ורש"י שם)

וכאן נשאלת השאלה, למה? מדוע איכפת לקב"ה ולתורה אם הדין מובא לפני בית דין תורני או בית משפט אזרחי, אחרי הכל, התוצאה והפסק יהיו זהים, ללא שום שינוי?! אז בשביל מה צריך להלאות אותנו, ולשגע לנו את השכל???

פוסקי הדורות ומפרשי מהקרא למיניהם נעמדו על המדוכה הזאת כבר מזמן חתימת התלמוד, שלכל אחד הסבר משכנע משלו, זה בכה וזה בכה. אנחנו נעמוד היום על היסוד העקרוני והחסידי העמוק המסתתר בדין זה מתחת לפני השטח.

מקובל לחשוב, שמצוות התורה מתחלקות לשלוש סוגים כלליים. מצוות הגיוניות הנתפסות בשכל האדם- משפטים, מצוות הקשורות עם מאורעות מרכזיים בהיסטוריה היהודית וניתן להסברים בשכל אנושי-עדות, ומצוות על שכליות שהם בגדר גזירה אותה אנו נדרשים לקבל מעל ההגיון-חוקים.

לאור האמור, היה ניתן לחשוב שמצוות שכליות יתקבלו בקלות יותר על האדם והם יהפכו לטבע אוניברסלי הכולל יהודים ולהבדיל, גויים כאחד. ואכן, בהרבה מצוות שכליות אנו מוצאים שרבים מבני עמנו שאינם שומרים תורה ומצוות לעת עתה, מסכמים לקיים אותם בנקל. מצוות צדקה, לדוגמא, היא מצוות שכזו. קשה יהיה למצוא יהודי שמתכחש למצות הצדקה, כי אחרי הכל, זה זורם לנו בדם, זה חלק מהחלב אותו ינקנו מלידה, וכידוע שיהודי בטבע הוא רחמן וגומל חסדים.

לעומת זאת, אנו מוצאים שבמשך מאות שנים העולם שסביבנו התקשה מאוד לעכל הרבה מצוות ודינים הגיוניים לא פחות. מאז בריאת העולם אנו מוצאים מלחמות על טריטוריה וחבלי ארץ. החל מקין והבל שרבו על חלוקת הרכוש בעולם וכלה במלחמות עולמיות (קרות או חמות..) עקובות מדם בהם איבדו מיליוני אנשים את חייהם, כשהרבה מהם במלחמות כבוד. רק בשתי ההפצצות הגרעיניות על הערים היפניות הירושימה ונגאסקי בסיום מלחמת העולם השניה מתו מאות אלפי בני אדם, ומאז החימוש הגרעיני והמלחמה הקרה

עשו שמות בעולם כולו. מדוע? למה לא לחיות בשלום? למה לא לתת לשני/ לזולת לנשום?

העיקרון הכה פשוט וכה בסיסי לפיו:"גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (רמב"ם סוף הלכות חנוכה) כנראה פסח על ההנהגות האנושית במשך אלפי שנים. האימרה הכה נכונה אותה אמר נוויל צ'מברליין כשניסה להביא למניעת מלחמת העולם השניה: "במלחמה אין מנצחים, כולם מפסידים", משום מה לא נרשם ונחרת במוחות מנהיגי העולם במאות האחרונות.

אלא שכאן טמון יסוד גדול ביותר בכל הנוגע למוסר וצדק ויושר: שכל אנושי אינו בסיס שניתן לבנות עליו ולסמוך על כוחו. שכלו של האדם המוגבל אינו יכול להוות בסיס לשום דבר אמיתי ולשום צדק ומוסר. האדם מונהג על-ידי נפשו הבהמית ויצרו הרע, ולכן המושגים שלו לגבי אמת ומוסר הם חלקיים מאוד ולוקים בעיוות חמור, בשל השוחד של אהבת עצמו, כך שגם דברים שהוא מחשיב אותם להיות אמיתיים על פי אמות המידה של ההיגיון שלו – עשויים שלא לכוון אל האמת ואדרבה, לסטות ממנה באופן חמור.

הבסיס היחידי לטוב, לחסד, לצדק ולמוסר הוא – צו אלוקי מוחלט המחייב את האדם בדרך של ביטול, אמונה וקבלת עול.

אבל, זה לא הכל. החיוב לשמוע בקול ההלכה ולציית לרבנים אינו רק משום משכל אנושי אינו בר סמכא, זהו לא רק חסרון באינטליגנציה שלנו או ביושר המוסרי של העולם, כי אם רובד עמוק יותר בקשר ובהשפעה המיוחדת של התורה על העולם.

הסיבה שאנו נדרשים להתייצב לפני בית דין רבני היא כי הכרעת חכמים היא לא רק פסיקת הלכה גרידא, אלא גם קשורה לקביעת המציאות בעולם. התורה שולטת על העולם, ויוצרת את המציאות האקטואלית בו. הקב"ה השתמש בתורה כספר התכנון של העולם, והמציאות התורנית היא זו שיוצרת את המציאות העולמית. ההיגיון

שבמצוות השכליות – גם הוא מקורו מתורה. כלומר: לולי היו מצוות אלו ניתנות "מסיני", הרי שכל האדם מצד עצמו לא היה מבין כך כלל, וכפי שהדגמנו לעיל כיצד ההתנהגות האנושית הכלל עולמית במשך מאות שנים היתה בסתירה מוחלטת להבנה הפשוטה של כל ילד קטן כיום!

רק הקביעה ההלכתית, רק הצו האלוקי שנקבע בתורה, בחכמת ה', שמצוות אלו יהיו מובנות בשכל גורם ששכל האדם יוכל להבין ולהזדהות איתם. ולכן עלינו להגיע למקור ולגעת בשורש של ההגיון האנושי, עלינו להתייצב בפני הרב, בפני עולם התורה, בפני בית דין רבני, שהוא קובע את ההלכה, יוצר את ההבנה ומכריע את המציאות!

אז מתי ואיך התחיל המהפך? מתי התחיל העולם להתנהג כפי שהשכל התורני והכה הגיוני מכתיב?

הדברים עולים בקנה אחד עם ההשפעה המסיבית של רבותינו נשיאנו על העולם כולו.

בשנת ה'ת"ש (1940) הגיע הרבי הקודם מליובאוויטש לניו-יורק והחל במהלך היקפי של הפצת התורה בארצות הברית, מספר שנים לאחר מכן, הוקם ארגון האו"ם בניו יורק, שעל הבנין המרכזי שלו נחרט הפסוק "וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

בתורו, הרבי מלך המשיח, מכריז – שתפקיד דורנו הוא להביא את הגאולה בפועל ממש, בשנת תשנ"א מתחיל הרבי לדבר על כך שמלך המשיח התגלה וזהו זמן הגאולה בפועל ממש, רבנים מתאחדים לקביעת פסק הלכה לפיו כבר הגיע זמן הגאולה, ומה קורה כתוצאה מכך?

בכ"ו שבט התשנ"ב (1992.1.31) ערב שבת קודש פרשת משפטים, מתרחשת פגישת הפסגה ההיסטורית בין בוריס ילצין נשיא רוסיה וגורג' בוש נשיא ארצות הברית בבנין האו"ם, במעמד נשיאים וראשי מדינות מכל העולם, שם הצהירו על סיום המלחמה הקרה, צמצום וביטול כלי הנשק, וקריאה לשלום ואחדות בין מדינות העולם לטובת האנושות כולה.

אז מי משפיע על מי? התורה על העולם או העולם על התורה?!

ונסיים בסיפור המבליט כיצד התורה קובעת הכל, גם בדיני ממונות:
סיפור אותו סיפר הרבי בהתועדות אחרון של פסח תשמ"ה, פעם אחת הגיע לביתו של הגאון מרוגצו'ב מכתב מהממשלה הקומוניסטית בדרישת תשלום של שני סוגי מיסים. הרב אמר לנכדו לשלם את אחד מהם ואת השני לא, והסביר: מס אחד נכון על פי חוקי התורה, ולכן יש לשלמו. השני אינו נכון על פי התורה ולכן לא ייתכן להתחייב בו. וראה זה פלא – לאחר כמה ימים הגיע מכתב ביטול מהממשל על סוג המס השני.

הרבי אז הסביר שהתורה היא בעלת הבית על העולם, ולכן פסק התורה פעל את ביטול המס על-ידי הממשל.

שבת שלום!

מבוסס על שיעור משיח בפרשה מהמחזור הרביעי, לשיעור המלא לחץ כאן

*

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך? לחץ כאן להרשמה