להרגיש טוב זה לא מספיק • משיח בפרשה

פעמים רבות שוחחנו על היסוד של גלות וגאולת מצרים, הגלות והגאולה הראשונים אותם חווה עמנו, מהווים אב טיפוס ומקור לכל שאר הגלויות והגאולות שלנו.יציאת מצרים היא, למעשה, השער והצינור שדרכו מלמדת אותנו התורה על המשמעות האמיתית של "מה זה גאולה", ואת הדרך הנכונה להגיע אליה. הדבר מקבל משנה חשיבות בפתיחת הפרשה, בה מספרת לנו התורה על דו-שיח מעניין שהתנהל בין הקב"ה למשה רבינו. שבסופו הקב"ה מצהיר חגיגית:" לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה  וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" (וארא ו, ו-ח) מפסוקים אלו (והמילים המודגשות, בעיקר) אנו לומדים בתלמוד ובריבוי מדרשים על מושג גאולתי חדש הידוע בשם: ארבע לשונות של גאולה (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי). ארבע מילים הטומנות בתוכם את הדרך להביא לגאולה.

מה אפשר ללמוד מארבע לשונות אלו בשייכות לגאולה העתידה? איזו הוראה פרקטית ומעשית ניתן ללמוד מכך בתור הכנה והקדמה לביאת המשיח?

ידועים דברי הרמב"ם, (על יסוד דברי הגמרא) עליהם חזרו רבותינו נשיאנו מאות (אם לא אלפי..) פעמים ש"אין ישראל נגאלים אלא בתשובה" (תשובה ז,ה). המפתח לגאולה נמצא וטמון בעבודת התשובה, וע"י התשובה תבוא הגאולה. דבר גם הגיוני, אם סיבת הגלות היא, "מפני חטאינו גלינו מארצינו", הרי אם נעשה תשובה ונחדל לחטוא, נתקן את סיבת הגלות, ואם אין סיבה מתבטל ממילא המסובב. לאור הדברים, ניתן לומר שארבע הלשונות של גאולה הם למעשה "ארבע לשונות של תשובה"- ארבעה אופנים ורבדים של עשיית תשובה שע"י אפשר להביא לגאולה האמיתית והשלימה.

אבל,  תשובה, לכאורה, זה דבר פשוט למדי, עבודה המסתכמת ב"להפסיק לחטוא", אין כאן ארבע אופנים,דרגות ושלבים?! או שמא התשובה היא ענין עמוק יותר משחשבנו…

במאמר חסידות מרומם, מסביר הרבי מה"מ, עומק חדש בענין התשובה. ע"י החטא האדם נעשה נפרד מהקב"ה, ולכן מהותה של התשובה היא "פארבינדן זיך מיט'ן אמת ה'"- לחזור ולהתקשר יחד עם האמת האלוקית-הקב"ה בכבודו ובעצמו. התשובה, הדרך להתקשר עם הקב"ה, עוברת דרך ארבע מדרגות, וע"ז מרמזות ד' הלשונות של גאולה בתחילת פרשתינו.

ארבעת הלשונות של גאולה, שהם בעצם ארבעת המדרגות שבתשובה, הם הדרך להתחבר יחד עם האמת, והדבר היחידי שהוא אמיתי בעולם שלנו המלא שקר, זה הקב"ה! בזוהר (חלק ב, רטז,ב) אנו מוצאים התייחסות מעניינת למילה "אמת", ולשימוש שלה בתפילה. אחרי קריאת שמע, אנו אומרים ברכה הנקראת "אמת ויציב". בברכה זו אנו אומרים ארבע פעמים את המילה "אמת", החזרה הנשנית הזאת על המילה "אמת" מרמזת על ד' הלשונות של גאולה ותשובה, שעליהם אנו לומדים בפרשתינו. כל מי שיעיין בברכת "אמת ויציב" יראה שאנו אומרים למעשה את המילה "אמת" שמונה פעמים! ארבע פעמים לפני הפיסקא המתחילה במילה "עזרת", ועוד ארבע פעמים לאחר המילה "עזרה" עד לסיום הברכה. בתורת החסידות מוסבר שארבעת הפעמים הראשונות הם כנגד הד' לשונות של גאולה ממצרים, ואילו ארבעת הפעמים האחרונות הם כנגד הד' לשונות של גאולה מהגלות העכשווית.

את ארבעת הלשונות של התשובה, שמביאים לגאולה, נוכל להבין ע"פ מאמר מפורסם של האדמו"ר הזקן. בספרו לקוטי תורה (ס"פ בלק עג,ב) מסביר שבפסוק המפורסם (מתהלים):"סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" מלמד אותנו המשורר על ארבע מדריגות בתשובה, וכנגד ארבע מדריגות אלו, אומר הרבי מה"מ, ישנם ארבע לשונות של גאולה.

א- המדרגה הראשונה בתשובה היא "סור מרע". את הפירוש הפשוט של "סור מרע" כולנו יודעים ומבינים, כמו שאמרנו קודם, פשוט להפסיק לחטוא! אבל תורת החסידות מלמדת אותנו שגם צדיק גמור שמעולם לא עלה על דעתו לאכול פירות ים או להשתתף במשחק כדורגל בשבת, צריך לסור מרע. ע"פ תורת החסידות המשמעות הפנימית והעמוקה יותר של "סור מרע" נרמזת בלשון הראשון של גאולה בפרשתינו-" והוצאתי". לצאת מעצמך, לצאת מההגבלות הנורמטיביות של טבע האדם, להשתחרר מלחצי הסביבה הקרובה והרחוקה, ולפעול על פי התובנות המוכתבות אך ורק ע"י הרצון האלוקי הטמון בלב כל יהודי. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים"- לצאת מהמיצרים וההגבלות שלי, של הטבע עליו חונכתי ושל החברה בה גדלתי.

ב- לאחר מכן, מגיע שלב שני, מדריגה גבוהה יותר, ובה נדרש מהאדם לעשות טוב ("עשה טוב"). לא מספיק לקיים מצוות, להניח תפילין, לשמור שבת, להתפלל וללמוד. צריך להגיע למצב בו אני מרגיש "צל" (נגזר מהלשון "והצלתי אתכם"), אני מרגיש כאילו אני נמצא בצילו של הקב"ה והוא מגין, חופף ומסוכך עליו בידו. הרגשת הנועם והעריבות שבמצוות כמו שהאדם מרגיש בבית. זהו חוף המבטחים שלי, זהו מרחב ההגנה שלי, זאת היא שמיכת הפלאים שלי בה אני מתכסה בעת צרה או מגור. הכיסוי והסכך האלוקי השומר ומגין על האדם בכל עת מצוא, והבא לידי ביטוי -"בצל" המצוות.

ג- אבל, זה עדיין לא מספיק. "להרגיש בבית" כשאני מניח תפילין, להתענג ולחוש את זיו השבת, אלו דברים נפלאים, אבל אסור לעצור כאן!  אז מגיעה העבודה של "בקש שלום"-אין שלום אלא תורה שנאמר (שם ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (פסיקתא לקח טוב קדושים נב,ב)-לימוד התורה: חומש, משנה או גמרא, שולחן ערוך או פסקי הלכה, לא משנה מה, אבל מוכרחים ללמוד! חשיבות והכרחיות הלימוד נרמזת בדברי חז"ל:" אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו,ב) הדבר אף נרמז בלשון השלישי של הגאולה:"וגאלתי אתכם", גאולה משמעותה שיחרור, היכולת להתנתק מהגבלות. רק ע"י דביקות אמיתית באין סוף, רק ע"י קירבה פנימית ל"בלי גבול" האלוקי יכול בן תמותה להשתחרר באמת! ואיך מתקרבים לאין סוף? ע"י לימוד פסוק בחומש, אימרה במשנה או דיון הלכתי בגמרא, ע"י ההתעסקות בחכמתו של הקב"ה שהיא דבר אחד איתו יתברך, יהודי מסוגל להתאחד עם הבורא ולהשתחרר באמת. וכדברי הזוהר הידועים שיהודי ע"י התקשרותו בתורה מתקשר הוא בה'!

ד- ואז מגיעה גולת הכותרת – "ורדפהו". אחרי מה צריך לרדוף? אחרי ה"הוא", אחרי הקב"ה המסתתר מתחת לפני התורה, אחרי האלוקות החבויה בתוך הלימוד. הדבר מקבל משנה בהירות ע"י הבנה עמוקה יותר של הלשון הרביעי של הגאולה "ולקחתי אתכם לי לעם"- להרגיש את ה"לי", לחיות עם הקשר האלוקי, לחוות את הבורא על כל צעד ושעל מחיי היום יום. בתלמוד הירושלמי נאמר ש"כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם" (חגיגה פ"א ,ה"ז) זאת אומרת, שהקשר של האדם עם האלוקות הוא  נצחי ובלתי נפסק, זהו קשר שלא נגמר לעולם. וזאת אפשר להשיג רק ע"י למוד פנימיות התורה, ע"י שקידה יומיומית בתורת החסידות, מאמריה והדרכותיה. 

אז הדרך לגאולה עוברת דרך התשובה, ותשובה אמיתית דורשת ארבע לשונות של גאולה!

אז מה ההבדל בין ד' הלשונות של תשובה/גאולה ביציאת מצרים, לד' הלשונות של תשובה/גאולה בגאולה השלימה? ולמה אנו אומרים שמונה פעמים "אמת" בברכת "אמת ויציב", ארבע פעמים לפני "עזרת" וארבע פעמים לאחר?

מסביר הרבי מה"מ שבתשובה ישנם שני דרגות כלליות, תשובה תתאה ותשובה עילאה. וע"י התשובה אנו מגיעים לגילוי שם הוי', וגם בו ישנם ב' מדריגות-הוי' דלתתא, והוי' דלעילא. ועי"ז היציאה מהגלות אנו זוכים לתורה, שגם בה ישנם….(ניחשתם נכון) ב' מדריגות- נגלה ונסתר.

אז ביציאה ממצרים, התעלנו ע"י הד' לשונות הנ"ל והגיענו לתשובה תתאה, וזכינו לגילוי ה' דלתתא, וקבלנו את התורה הנגלית. ואילו לעתיד לבא, הגאולה השלימה, נתעלה ע"י הד' לשונות של תשובה, לתשובה עילאה, ונזכה לגילוי הוי' דלעילא, ונקבל את החלק הנסתר בתורה, תורתו של משיח!

נסיים בסיפור על תשובה, בימי הרבי הרש"ב חי ברוסיה בחור עילוי ושמו יעקב, כבר בגיל צעיר סיים את הש"ס, והיה בעל זיכרון נפלא וכתב חידושי תורה. כל מכיריו חשבו שהוא יהיה לאחד מגדולי הדור.

גם חסידי ליובאוויטש שבעיירה הכירוהו. פעם באחת ההתוועדויות הפצירו החסידים ביעקב להצטרף אליהם להתוועדות והוא נענה להם. בהזדמנות זו פנה אליו אחד החסידים וביקש:

"יעקב, אולי תיסע איתנו לרבי".

"לליובאוויטש?!", תמה יעקב, "מה יש לי לעשות שם?"

והחסיד המשיך: "תוכל לקבל ברכה עבורך ועבור בני משפחתך – הברכה של הרבי מתקיימת".

החסידים הצטרפו להפצרות. לבסוף הסכים יעקב להצטרף לחסידי ליובאוויטש בנסיעתם לרבי לקראת החגים. 

לפני ששבו החסידים לעיירתם התכוננו ליחידות עם הרבי, גם יעקב רשם את בקשותיו לברכות על פיסת נייר והתכונן להיכנס לרבי.

כאשר עמד על מפתן הדלת של חדרו של הרבי התרגש יעקב כל כך, ביד רועדת פתח את הדלת ונכנס לחדרו של הרבי.

הרבי ישב מאחורי השולחן, מעיין בספר שלפניו, מבלי להרים ראשו. גם כאשר הגיש יעקב לרבי את פיסת הנייר לברכות, הרבי המשיך לעיין בספר, ולא לקח את הפתק. יעקב הרגיש מבוכה רבה ולא ידע מה עליו לעשות.

לפתע קם הרבי מכיסאו פסע הלוך ושוב בחדר ודיבר כאילו לעצמו. מתוך הדיבור קלט יעקב רק את המילים:

" און… ניע און… און… ניע און… זה הוא… זה לא הוא."

לבסוף נעמד הרבי, ספק כפיו ואמר בהחלטיות: "ניע און – זה לא הוא!"

אחר כך חזר לשבת מאחורי שולחנו והמשיך לעיין בספר.

בזה הסתיימה היחידות, ויעקב יצא מהחדר.

בחוץ חיכו ליעקב חבריו החסידים: "נו, קיבלת ברכה מהרבי?"

יעקב ענה: "לא הבנתי מה אמר הרבי".

יעקב חוזר לעיירתו קצת מאוכזב. יום אחד לאחר חודשים מספר נפל לידיו עיתון. הוא גילה בעיתון מודעה מטעם האוניברסיטה בפטרבורג: פרס של 300 רובל לפותר בעיה מתמטית שהוצגה בעיתון.

יעקב שהיה בעל ראש גאוני הצליח לפתור את הבעיה בזמן קצר ושלח את הפתרון לכתובת בעיתון.

תוך שבוע קיבל מכתב רשום:

"אדון יעקב הנכבד!

קיבלנו את פתרונך לבעיה המתמטית שהצגנו בעיתון. רצוננו לשוחח איתך על כך. הנך מוזמן להיפגש עם הפרופסור ביום רביעי בשעה שלוש בפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת פטרבורג. מצורף בזה כרטיס נסיעה ברכבת".

הפרופסור קיבל את יעקב בחביבות. "היכן למדת מתמטיקה?" שאל.

"לא למדתי מתמטיקה", ענה יעקב, "אולם מתוך לימוד גמרא ניתן למצוא פתרון לכל השאלות".

הפרופסור קם ואמר:

"אדון נכבד! יש לך כישרון טבעי מדהים וזכית למצוא פתרון לבעיה שאפילו פרופסורים גדולים לא הצליחו למצוא, לכן זכית בפרס ראשון בתחרות – 300 רובל!"

הפרופסור המשיך: "אתה מוזמן ללמוד אצלנו, נשלם לך את כל ההוצאות".

שמח וטוב לך גם על זכייתו בפרס וגם על העתיד הצפוי לו באוניברסיטה חזר יעקב לעיירתו.

יעקב קיבל את ההצעה ללמוד באוניברסיטה והתקדם במהירות רבה עד שהפך לתלמיד מצטיין של הפקולטה. עם זאת ירד בשמירת תורה ומצוות.

תוך זמן קצר ירד הכובע הוסתרו הציציות, לאט לאט ירד מהדרך, עד שלא היה ניכר עליו שהוא יהודי.עד שיום אחד קרא לו הפרופסור והציע לו להיות מרצה באוניברסיטה.

לאחר זמן שוב נקרא יעקב לפגישה והפעם אצל ראש האוניברסיטה – הדיקן בכבודו ובעצמו!

הדיקן קיבל אותו בסבר פנים יפות ואמר לו:

"אני רוצה למנות אותך להיות פרופסור למתמטיקה! מה דעתך?"

"יש בעיה קטנה. כי לפי חוקי המדינה אסור למנות יהודי לפרופסור, אבל תוכל בקלות להתנצר."

יעקב קיבל את ההצעה.

הדקאן לחץ את ידו: "מיד נסדר את טקס הטבילה לנצרות…"

יעקב המיר את דתו כדי לקבל את התפקיד המכובד, ותוך זמן קצר התחתן עם גויה וקנה אחוזה מפוארת לא הרחק מהעיר.

 לאחר זמן מה החל מצפונו של יעקב לייסרו, דבר שהשפיע על מצב רוחו. רק דבר אחד היה מרגיע את רוחו כאשר היה יוצא לציד ביער עם חבריו רכוב על סוס.

יום אחד החליט יעקב לצאת לציד ביער לבדו. לפתע החל סוסו לדהור במהירות מטורפת. יעקב החזיק ברעמת הסוס והרגיש שהוא עומד ליפול מן הסוס, באותו רגע הרגיש שזהו עונשו על שהמיר דתו, וברגע של חשש מן הגרוע מכל, החליט שאם יינצל יחזור ליהדות בכל מחיר. בדרך נס באותו רגע נעצר הסוס, עמד בין העצים והחל לאכול עשב.

מאחר שחווה יעקב נס גלוי השאיר את הסוס ביער ושם פעמיו לעבר כפר סמוך בו התגוררו יהודים ובראשם רב זקן. יעקב ניגש אל בית הרב וביקש לשוחח עימו.

"כבוד הרב – המרתי את דתי והתחתנתי עם גויה. כעת ברצוני לחזור בתשובה, אנא תן לי דרך של תיקון!".

הרב הציע לו: "לך לגלות לשנה תמימה. קבץ נדבות על מנת לכפר על עוונותיך הרבים ובעוד שנה תחזור אלי."

 אשתו המודאגת פנתה למשטרה, והם החלו החיפושים אחריו.

יום אחד נכנס יעקב לפונדק קטן שם שתה כוס חמין להתחמם, והנה נכנס שוטר רוסי סוקר את הקהל. הביט ביעקב שנראה לו מוכר, אף שלא זכר בדיוק מהיכן, ניגש אליו וביקש שיתלווה אליו לתחנת המשטרה. נבהל יעקב, בלית ברירה מילא את פקודת השוטר. הוא חשש מאוד שמא יגלו  שהוא הפרופסור, שאז אחת דינו מוות, ולחזור לאשתו הגויה ולאוניברסיטה הרי זה מוות רוחני. בצר לו פנה לה' והתפלל בכל לבו שייחלץ אותו מהצרה הגדולה שנקלע אליה.

כשהגיעו לתחנת המשטרה, לקחו אותו לחדר החקירות, ובינתים הלך השוטר להביא את תמונת הפרופסור הנעדר, נכנס לחדר המפקד, הראה לו את התמונה ואמר:

"כנראה שתפסתי את הפרופסור שנעלם לפני חודשים מספר. לפי דעתי האיש היושב עתה בחדר החקירות הוא הפרופסור".

המפקד הזדרז עם התמונה שבידו והלך להתבונן בקבצן. בתמונה התגלה איש מכובד, לבוש יפה מגולח ומסורק היטב – ומולו ישב קבצן רזה, בעל זקן ששיערו פרוע, ובגדיו בלויים וקרועים. הוא לא מצא כל דמיון ביניהם.

אמר המפקד לשוטר: "טעות בידך!"

השוטר התעקש: "הבט בפניו! און! און! זה הוא, זה הוא!"

אך מפקד המשטרה עמד בשלו: "ניע און! זה לא הוא!"

השוטר אמר שוב: "און! און! זה הוא! זה הוא!"

אולם המפקד החליט: ניע און! זה לא הוא!" וחזר לחדרו.

יעקב המפוחד נרגש לשמע הויכוח שבין השוטרים. לפתע הדהדו בזכרונו המילים ששמע בחדרו של הרבי עשר שנים קודם לכן: "און – ניע און. און – ניע און. ניע און!"

תוך זמן קצר עמד יעקב בחוץ משוחרר.

עכשיו הבין כיצד הרבי הרש"ב חזה את כל מה שעבר עליו ברוח קודשו, וכאשר ספק כפיו ואמר "ניע און", הכריע את כף המאזניים לזכותו!

שבת שלום!

__________

מבוסס על ד"ה ולכן אמור תשח"י ולקו"ש חלק י"א וארא א'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן