שוברים שתיקה! • הרב מני ששון

הרב מני ששון, מגזין בית משיח

'כת השתקנים'

40 שנות סבל וגלות התעוררו באחת בעקבות הצהרת המלך כורש, שאִפשר את חזרת עם ישראל לארצו במטרה לבנות את בית המקדש. ניצני הגאולה נראו בארץ בבל והתקווה התחזקה מתמיד, ובתום 70 שנה החלה בנייתו של בית המקדש השני בארץ הקודש.

אך בין הצהרת כורש לבניית המקדש אירעו אירועים מרכזיים והיסטוריים לעם היהודי היושב בבבל, כאשר במרכזן עומד נס פורים והצלת היהודים בכל מדינות המלך החדש – המלך אחשוורוש.

בצלילה עמוקה לתקופה זו, שנים ספורות קודם נס פורים, ניווכח לאמונה עזה השוררת בעם ישראל בקשר לגאולתם מבבל ועלייתם לארץ הקודש לבנות המקדש – כהצהרת כורש. מרדכי וחברי הסנהדרין מעודדים את העם בבשורת הגאולה הקריבה ובאה והתקווה בקרב העם מתחזקת יותר ויותר, במיוחד לאור העובדה שחלק מהעם עלה מכבר לירושלים בראשות יהושע הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל.

אך בתוך אווירת התקווה והגאולה הגיעו הספקנים והטילו את הקרירות בגאולה בקרב העם. לא, לא מדובר על אנשי ה'בעל דבר' שיגעו יומם וליל למשוך את היהודים לכפירה בה' ולתאוות מדי ובבל, אלא על היהודים השמרנים, עובדי ה', הפרומער'ס, שלקחו בעדינות את 'בשורת הגאולה' של מרדכי היהודי והניחוה בקרן זווית על המדף העליון בספרייה המאובקת…

הם לא דיברו ח"ו נגד האמונה בגאולה, הם פשוט 'השתיקו' את הנושא בעקבות הרהורים פנימיים שנזרעו בליבם בנוגע לעכשווית הגאולה. תופעת 'כת השתקנים' הלכה והתעצמה, ומלבד מרדכי וכמה חברי סנהדרין, הצמרת המובילה בעם השתיקה לגמרי את נושא הגאולה, חלקם בכוח וחלקם בשתיקה פשוטה שזרעה בלבול רב וספק עצום בקרב העם.

ובלשון קודשו של הרבי הריי"צ (ספר המאמרים אידיש המתורגם ע' 205):

"מלבד מרדכי וכמה מחברי הסנהדרין, אחרים לא דברו על מועד קירוב הגאולה, וחלקם השתיקו את נושא יעוד הגאולה, הם לא יכלו לומר שהגאולה לא תבוא, חס-ושלום, שהרי הם האמינו באמונה שלימה שייעוד הגאולה בודאי יתקיים, אבל הם לא ידעו מתי ולא האמינו שמרדכי וחברי הסנהדרין יודעים, לכן הם שתקו אודות כל ענין יעוד הגאולה".

ושתיקתם החמורה הביאה את התוצאה הכואבת: "השתיקה אודות יעוד הגאולה הביאה לספיקות בענין הגאולה אצל חלק מבני ישראל שעד אז האמינו בגאולה באמונה שלימה".

בואו נעצור ונחשוב על המהלך הזה: בני ישראל האמינו בגאולה "באמונה שלימה", דברי מרדכי זרעו תקווה ואמונה אמיתית בכל כולם, והכל האמינו שזהו זמן הגאולה. אך השתיקה, עצם השתיקה והסחת הדעת מנושא הגאולה היא זו שהביאה לספקות באמונה. עצם העובדה שמי שהיה צריך לחזק, לדבר, לעודד, לכוון, פתאום שותק מהנושא הבוער – יצרה את הבלבול הגדול מהאמונה בגאולה (עד לנס פורים שהחזיר זאת ביתר שאת).

חל איסור שתיקה

הדימוי לזמננו מזדעק: הכרזתו של הרבי מלך המשיח אודות דורנו כדור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה הוכרזה בצורה הברורה ביותר "אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו". בשורתו של הרבי "הגיע זמן גאולתכם", ונבואתו הברורה "הנה זה משיח בא", ניצבה בראש חוצות וזרעה בקרב העם אמונה בביאת משיח וכוננות לביאתו בצורה חסרת-תקדים מאז חורבן בית המקדש השני.

וכעת, בתקופת זו, כאשר מצד אחד אנו מתקדמים ללא ספק בצעדי ענק לקראת הגאולה האמיתית והשלימה בהתגלות מלכנו משיחנו, ומצד שני נמצאים בהעלם והסתר איום ונורא המאפשר בָּמָה של טענות לליצני הדור, חל איסור שתיקה על כולנו!

כאשר עומדים לאחר הכרזתו, בשורתו ונבואתו של הרבי, ולאחר בקשתו החוזרת ונשנית לפרסם זאת "לכל אנשי הדור", אין לנו את הפריבילגיה לשתוק, כאשר השתיקה עצמה יכולה לזרוע ספקות ושחיקה בקרב העם כפי שהיה בשתיקתם החמורה של היהודים לאחר הכרזת מרדכי. כי מי ששותק – זורע ספק!

עלינו, בתור אנשי מרדכי היהודי של דורנו, לדבר ללא-לאות, בכל מקום ומקום ובכל הזדמנות, על בשורת ונבואת הגאולה של נביא דורנו כי "הנה זה (הרבי) משיח בא". כל מוסד וארגון צריך להעמיד בראש מעייניו את המסר הברור של משיח, כל מורה ומחנך, כל שליח ומשפיע, כל עיתון ומחלקת הוצאה לאור, וכל חסיד באשר הוא – מחויב באי שתיקה ובדיבור סדיר ועיקבי על בשורת הגאולה של דורנו.  כי מי ששותק – זורע ספק, ומי שמדבר – זורע אמונה!

לכולנו ברור, שאם כולם היו שותקים אחרי ג' תמוז, האמונה החזקה בבשורת ונבואת הרבי מלך המשיח לא הייתה בכזו עוצמה, הודות לרבנים, לשלוחים, למוסדות ולארגונים, וכמובן למגזין בית משיח, ששברו-שתיקה ודיברו ללא לאות שוב ושוב על האמונה בעכשוויות הגאולה.

זה לא נעצר כאן, המושכות כעת בידי כל חסיד! לדבר, לשוחח, לכתוב ולהשפיע בתדירות ובמסירות על בשורת ונבואת נביא דורנו, כי הנה זה משיח בא!