ביקור בן 430 שנה • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

ביקור בן 430 שנה

מודעה שהודפסה באחד מהעיתונים החרדים:

"אנחנו בעיצומו של חודש טבת, אם עדיין לא פירקתם את הסוכה, תתקשרו אליי בבקשה"

"לא שאני אפרק לכם אותה, פשוט אני רוצה להראות לאישתי שאני לא היחיד!"

השבוע אנו מתחילים את חומש שמות, הנקרא בפי הרמב"ן בשם "ספר הגאולה", על שם הגאולה ממצרים, שהיא השורש והמקור לכל גאולות עם ישראל לדורותיו.

מהותו של דבר מתבטאת בשמו, ותוכנו של דבר מתגלה בתחילתו. ולכן, אם ספר שמות נקרא בשם:"ספר הגאולה", זאת אומרת שמהותו היא גאולה. ומכיון שתוכנו של דבר מתגלה בתחילתו, זאת אומרת, שבפסוקים הראשונים או אפילו בפסוק הראשון של חומש שמות, נוכל למצוא את התוכן הגאולתי של כל החומש. אבל איזה תוכן של גאולה יש לתחילת חומש שמות? לכאורה, כל התחלת החומש מדברת על תחילת גלות מצרים, ולא על גאולה?!

הרבי מלך המשיח מבאר את הדברים על יסוד דברי המדרש (שמות רבה א,ד):"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה-וכי היום באים? והלוא ימים רבים היו להם שבאו למצרים? אלא..לפיכך כתיב "הבאים", כאילו אותו יום נכנסו למצרים."

למה היה נדמה לבני ישראל כאילו באותו היום הם נכנסו למצרים? הרי הם היו שם שנים רבות?

אלא שכאן מלמדת אותנו התורה מוסר השכל נפלא, יהודי במהותו לא שייך "למצרים", הוא לא שייך למצרים ולהגבלות של הגלות, הגלות נתפסת אצל היהודי כדבר זר ומשונה, כדבר חידוש בלתי נתפס, כמו משהו שבכלל לא מדבר אליו ועליו, משהו מופרך בעליל…

ולכן גם אם נמצא באותו מצב גלותי כבר שנים, ואפילו אם הוא נולד בגלות, התחתן בגלות ואפילו הקים משפחה עניפה בגלות, עדיין הגלות היא דבר חדש, דבר שעד עכשיו לא היה קיים, דבר שמציאותו אינה נתפסת כלל, כי הוא מופרך בעליל!

ואת זה מרמזת התורה בפסוק הראשון של חומש שמות:"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אם מדובר על "בני ישראל", בניו של יעקב אבינו, בחיר האבות, שגבר על לבן-עשו-ושרו של עשו, אז הם תמיד…"באים" עכשיו "מצרימה", כי עד לפני רגע, עד לפני שניה, המציאות הזאת של הגלות הנקראת בשם "מצרים", לא היתה קיימת לגביהם!

וזאת, אע"פ שבחיצוניות ולעיני בשר, הם נולדו במצרים, התחנכו במצרים, התבגרו במצרים ,התחתנו במצרים, והיום הם סבים לנכדים ולנינים ב….מצרים! כי מציאותו של יהודי היא תמיד מעל למצרים ולגלות שהיא מייצגת, ולכן הגלות הזאת היא דבר חידוש, וכל יום שעובר הוא "כאילו אותו יום הוא נכנס למצרים"!

הסתכלות זו משנה לחלוטין את כל מהלך הזמן. מקובל לחשוב (או לפחות ככה חושבת הנפש הבהמית שלנו..) שאנו בגלות אלפי שנים, ועדיין משיח לא בא. מחשבה כאלו, יכולות בקלות להביא לחלישות באמונה ובציפייה לביאת המשיח, הם עשויות לקרר את האמונה הטהורה של כל יהודי שאוטוטו מגיע משיח. אבל אם מסתכלים על כל רגע בגלות כרגע חדש, אז בעצם אין המשכיות לגלות.

זהו לא המשך טבעי של רגעים המצטרפים אחד לשני ויוצרים מציאות מאיימת של אלפי שנים המסכנת את העם היהודי. להיפך, כל רגע בגלות הוא רגע נפרד, רגע חדש, רגע בלתי נתפס ובלתי מוסבר. הוא לא אמור להתקיים והוא לא אמור להיות, ולכן הוא לא מצטרף לכלום, הוא 'אין' בטבעו! ולכן זה שאנחנו כאן עכשיו, ברגע הנתון הזה, לא אומר כלום לגבי הרגע הבא. ברגע הבא אנו נהיה בגאולה! ההסתכלות הזאת, המחודשת והנפלאה, מחזקת את עבודתם של בני ישראל ונוסכת בהם כח ומוטיבציה, מתוך אמונה איתנה וציפייה דרוכה לביאת המשיח במהרה.

ההסתכלות הזאת על הגלות חוזרת על עצמה מספר פעמים בפרשת שמות. בהמשך הפרשה, מצווה הקב"ה למשה רבינו לבשר לבני ישראל על הגאולה הקריבה:"לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' פקד פקדתי אתכם וגו' ושמעו לקולך". משה רבינו משיב לה':"והן לא יאמינו לי". ה' אומר שהם יאמינו, משה חושב שהם לא יאמינו, ומה קרה בסוף? "ויאמן העם"!

מה היה פה הדו שיח בין הקב"ה למשה? למה משה רבינו התבטא בצורה כזאת על עם ישראל? ומה ענה לו הקב"ה?

מסביר הרבי מלך המשיח, משה רבינו חשב שאחרי כל כך הרבה שנים בגלות, קושי השעבוד ועבודת הפרך הארורה עשו את שלהם, ובני ישראל התרגלו לגלות עד כדי כך שהיא נעשתה דבר טבעי בעיניהם. חיים גלות ונושמים גלות. ולכן יהיה להם קשה מאוד, עד כדי בלתי אפשרי, לקלוט ולהפנים את המסר על הגאולה הקרובה, הם לא יוכלו לעכל את זה.

הקב"ה הבטיח למשה:"ושמעו לקולך"! גם אחרי 210 שנים במצרים, הגלות לא השתלטה על המוח היהודי, ולא פגעה באמונה היהודית, הם ישמעו, יאזינו, יפנימו ויקלטו בנפשם ובלבם את המסר האלוקי ואת בשורת הגאולה, וזה בדיוק מה שקרה!

אפילו בסיום הפרשה, שהגלות מתעצמת, והגזירות רק מתגברות. אם עד עכשיו היה רע, אז עכשיו נהיה גרוע…עד כדי כך שאפילו משה רבינו מתלונן לקב"ה:"למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני?"

מה עונה הקב"ה בחזרה? "עתה תראה! ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו!"

"עתה" זהו תיאור זמן מיידי, עתה=עכשיו, בין רגע, תיכף ומיד, תבוא הגאולה! זאת אומרת, שהקב"ה אומר למשה שהולך להתחולל פה שינוי קיצוני בין רגע, מעומק הגלות לשיא הגאולה בשניה. מקושי השעבוד לרום המעלה ברגע אחד.

זהו המסר הגאולתי של פרשת שמות, בתחילתה, באמצעה ובסופה. המסר שכל רגע בגלות הזאת הוא רגע חדש, והוא לא מחייב את הרגע הבא. זוהי ההסתכלות היהודית ש"עכשיו אני כאן, ובשניה הבאה אני בירושלים הבנויה". וזה נותן לנו את הכח לחיות עם עניני הגאולה בכל רגע!

ונסיים בסיפורו של ר' שלום מרדכי רובאשקין, שהיה במשך שמונה שנים במה שהוא נוהג לכנות כ"מקום הנקרא בית כלא". ר' שלום, כידוע, נאסר על לא עוול בכפו ונגזר עליו 27 שנות מאסר, מתוכם הוא ריצה שמונה שנים עד לחנינתו ע"י נשיא ארה"ב, דונלד טרומפ. במשך כל זמן שהותו במאסר, הוא סירב (והוא עדיין מסרב) לקרוא לבית הסוהר בשמו. הוא נהג (ונוהג) לכנות את המקום בו הוא שהה שמונה שנים כ"מקום הנקרא בשם בית כלא", כי יהודי לא נמצא לעולם ב"כלא", יהודי הוא תמיד משוחרר מכל עול, חוץ מעולו של מלך העולם, עול מלכות שמים.

גם בחנוכה האחרון לשהותו ב"מקום הנקרא בית כלא", בזמן הכי קשה, בו בישרו לו שהערעור האחרון שעו"ד הגיש בשמו, נדחה ע"י בית המשפט, וכל הסיכויים לשחרורו המוקדם עלו בתוהו, הוא סירב לקבל את הבשורה המרה. הוא התחזק באמונה ובבטחון, ש"ישועת ה' כהרף עין", והוא ייצא במהרה מ"המקום הנקרא בית כלא", וכך הווה!

בזאת חנוכה תשע"ח, הוא נקרא למשרדי בית הכלא, בו הודיעו לו על שחרורו הניסי.

כי יהודי לא שייך לבית כלא, ויהודי לא שייך לגלות, ובין רגע אנו נצא מהגלות ונחיה את הגאולה!

שבת שלום!

________________________

מבוסס על שיחת ש"פ שמות תשנ"א

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן