"אני מרים את הטלפון: ערב שבת, אבל מדובר בפיקוח נפש'"

"האמת היא שיש סיפור מעניין מאחורי השיעור השבועי שאני מוסר", אומר בביישנות הרב שניאור אשכנזי כשאני שואל על ייסוד שיעורו האהוב שזוכה לעשרות אלפי צפיות מדי שבוע. "לפני 13 שנים התחלתי למסור שיעור על פרשת השבוע בבית כנסת בראשון לציון. לא כיוונתי לדבר גדול במיוחד, אלא לשיעור שכונתי רגיל. כמה חודשים אחרי שהתחלנו, פתאום באחד השיעורים נכנס אדם גבוה עם חמישה תיקים וביקש לצלם את השיעור. חב"דניק אף פעם לא מתנגד להפצה, ואמרתי לו שמבחינתי יצלם בשמחה. אחרי השיעור ניגש אלי אותו אדם וסיפר לי שהוא במאי בעל תשובה והוא רוצה להפיץ את השיעור גם לאחרים.

"לאותו במאי היה אתר קטן, וכל שבוע ראו כמה מאות אנשים את השיעור באתר שלו. כמה חודשים לאחר מכן נודע לי שאתר החדשות של חב"ד מעלה את השיעור גם אצלו, ואחרי כמה שנים פנה אליי המנהל הטכני של האתר ואמר שזה כבד מדי על השרתים והוא מבקש להעלות את השיעורים ליוטיוב. לא ידעתי מה זה יוטיוב אבל אמרתי שמבחינתי בשמחה וככה זה עשה עוד קפיצה משמעותית, והיום זה כנראה שיעור התורה הגדול בעולם. השיעור מועבר בקול חי, קול ברמה, קול הלשון, עשרות קבוצות וואטסאפ, יוטיוב ועוד. השיעור נמסר ביום ראשון בתשע, ובחצות הוא כבר ברשת", מספר הרב אשכנזי בראיון לאבנר שאקי, שפורסם לראשונה באתר הידברות.

יש יתרונות וחסרונות רבים לרשת האינטרנט, מהי לדעתך הייחודיות בהפצת השיעורים באופן הזה?

"אחד הדברים המיוחדים ברשת זה שאתה לא יודע לאן הדברים מגיעים. התורה נמשלה למים, ויש על כך כמה פירושים, ואחד מהם הוא שאתה יודע מאיפה הם נכנסים ולא יודע מאיפה יצאו ולאן יגיעו. עומד יהודי בראשון לציון ומדבר למצלמה, והרבה פעמים הדברים מגיעים לאנשים ולמקומות שהוא בכלל לא חלם עליהם. אני מקבל תגובות מכל רחבי העולם, מרפורמים, מגויים. הכלי הזה פשוט שינה את העולם.

"יש כל כך הרבה דוגמאות. למשל, רק לפני כמה שעות קיבלתי הודעה מיהודי שגדל במשפחה חסידית שמרנית ועזב בנערותו את הדרך. הוא הכיר בחורה חילונית וכבר כמה שנים נמצא בזוגיות איתה, והיא סיפרה לו שיש שיעור באינטרנט שהיא אוהבת לשמוע והמליצה לו גם. הוא כתב לי שבעקבות השיעור הוא התחיל להתחזק והיא רוצה להישאר חילונית, ורצה להתייעץ איתי האם להתחתן איתה או לעזוב ולחפש אישה דתייה".

נביא שלום בבית

הרב שניאור אשכנזי (43), אב לשבעה, מתגורר בראשון לציון ומכהן כשליח חב"ד ורב בית הכנסת המרכזי בעיר. "נולדתי למשפחת אשכנזי בכפר חב"ד, אבי כיהן במשך עשרות שנים כרב הכפר, וגם אבא וסבא שלו היו רבנים. אבא היה תלמיד חכם עצום, ואמא מחנכת מדהימה. בצעירותי למדתי בישיבות חב"ד בארץ ולאחר מכן למדתי במשך ארבע שנים ב-770, הישיבה של הרבי, והתחתנתי עם בתו של שליח חב"ד המרכזי בראשון לציון. אחרי החתונה עברנו לראשון לציון, ואנחנו כאן כבר למעלה מעשרים שנה. ראשון לציון היא עיר לא דתייה בלשון המעטה, ויש לנו פה הרבה עבודה. יש יותר מחמישים שליחי חב"ד בראשון, אשתי מנהלת בית ספר יסודי בעיר, ואנחנו משתדלים לקרב כמה שיותר אנשים.

"למדתי במשך כמה שנים לימודי הלכה ורבנות, אבל עיקר העיסוק שלי הוא בהפצת תורת החסידות לעם ישראל. מעלתה של תורת החסידות והבשורה הגדולה שלה לדורנו היא שהיא מדברת המון על קרבת אלוקים, ומעניקה לאדם הרגשה שהוא מאוד קרוב לקב"ה – מה שכמובן נכון. מעבר לכך, החסידות טוענת שהעולם התחתון שלנו הוא למעשה העולם הכי עליון. החסידות רואה את היופי והטוב בעולם הזה, ואומרת ליהודי שהוא הכי קרוב לקב"ה – יותר מכל שאר הנבראים בכל העולמות. תורת החסידות מאוד מאמינה בבני אדם, וטוענת שיש להם כוחות אדירים לתקן ולהשפיע.

"ואפרופו הפצת החסידות", ממשיך הרב אשכנזי, "אני גם עובד במחלקת התוכן של צעירי חב"ד, ובמסגרת זאת מכין חומרים תורניים עבור שליחי הרבי. שליח חב"ד מנהל עולם שלם של עשייה באזור הפעילות שלו. הוא צריך לגייס עובדים, לשלם להם משכורות ועוד ועוד. אחד התפקידים המרכזיים של שליח חב"ד הוא גם ללמד תורה כמובן, וזה כידוע עניין לא פשוט. מה שאנחנו עושים זה לכתוב מערכי שיעור, והשיעורים האלה מגיעים לשלוחים הרבים שמעבירים אותם בכל רחבי העולם".

אם כבר מדברים על תורת החסידות – שמדברת כידוע לא מעט על ביטול עצמי וענווה – איך אתה מתמודד עם הפרסום הרב שהופיע בחייך בעקבות השיעור השבועי?

"האתגר של הענווה הוא אכן אתגר גדול, ולא אכחיש אותו. יש הרבה מאוד אנשים שמכירים אותי, אבל אני אומר לעצמי כל בוקר שאת כל מה שיש לי קיבלתי מהקב"ה. אני כמו סוחר שסוחב יהלומים, אז במה יש לי להתגאות? אני רק שליח. כשיהודי ניגש אליי ואומר לי תודה וכו', אני מרים את העיניים ואומר לקב"ה 'תודה שזיכית אותי לעזור ליהודי הזה ובבקשה תן לי כוחות נוספים להצליח לעזור גם לאחרים'.

"יחד עם זאת לפעמים יש קשיים מסוימים סביב העברת השיעור, וביניהם העומס הרב שהעניין הזה מכניס לחיי. אבל אני רואה שהפעילות שלי בנושא מאוד עוזרת לאנשים, וזה אחד הדברים שהכי נותנים לי כוחות להמשיך. למשל, לפני ארבע שנים בבוקר יום שישי מתקשר אליי שליח חב"ד מאחת הערים היקרות בישראל. אני מרים את הטלפון ושומע אותו אומר: 'אני מצטער על התזמון, ערב שבת, אבל מדובר בפיקוח נפש. יש זוג שגרים לידי, והם נפרדים בשבוע הבא. הבעל כבר הזמין משאית שתיקח את החפצים שלו. הם היו מאוד עשירים וירדו מנכסיהם, עברו תהליך של התחזקות בקהילה שלי, ואני מרגיש אחריות כלפיהם. לא ידעתי מה לעשות, וכשדיברתי איתם שאלתי אם יש עוד משהו שהם עושים ביחד, לראות אם יש מה לתקן. ציפיתי שהם יגידו אולי משהו שקשור לילדים, אבל הם אמרו שביום חמישי בלילה הם פותחים את המסך הגדול בסלון שלהם וצופים בשיעור שלך. שאתה הדבק האחרון שלהם. כל כך הרבה דם רע עבר ביניהם, אבל אמרתי אולי אתה תצליח לעשות שלום. אתה הסיכוי האחרון'".

אני מניח שאתה שומע על הרבה מקרים לא פשוטים, מה אתה עושה במצבים האלה?

"יש לי כלל ברזל בעניין הזה. אני לא חבר בקבוצות וואטסאפ, לא מתערבב, אבל אם משהו הגיע אליי אני מרגיש חובה לטפל בו עד היכן שידי מגעת. אני לא יכול ולא חייב לפתור את הבעיות של כל העולם, אבל אם ה' גלגל כך שמשהו יגיע אליי אז כנראה אני צריך לעזור בו. ברוך ה' אני נוסע הרבה בדרכים, ובנסיעות אני מנצל את הזמן כדי לעשות טלפונים. באותו יום שישי לא נסעתי, אבל בגלל הדחיפות התקשרתי לאותו אדם. הוא אמר שהוא רוצה שלום בית, אבל אשתו לא. התקשרתי אליה והיא אמרה: 'אם אכפת לך מאיתנו תעשה שזה יהיה כמה שיותר קצר. הוא עקשן כמו פרד, לא משחרר. אני לא רוצה ממנו כלום, גם לא כסף, פשוט שייקח את הדברים שלו וילך'.

"זמן קצר לפני שהשיחה הזו התקיימה התחילו לאותו בעל כמה שנים נוראיות, שאני לא מאחל לגרועים שבשונאיי. הוא עזב את הבית, ומצבו ממש התדרדר. איבד את הפרנסה, בעיות נפשיות, בעיות גופניות ועוד. הוא הגיע לייאוש נורא, שנאה עצמית ואיבוד כבוד עצמי. הרגשתי שאין דרך חזרה בשבילו, אבל הקב"ה נתן לי עצה בשבילו: אמרתי לו שלא משנה מה יקרה, שלא יפסיק לעולם לכבד את אשתו ושלא יפסיק לפעול למען שלום בית – עד כמה שהוא יכול. והכל כמובן בגבולות ההלכה והמוסר.

למזלנו היא לא ביקשה להתחיל תהליך גירושין ברבנות, כי אם היא הייתה מתחילה הייתי אומר לו לסיים את זה. אסור להיות סרבן גט חלילה. המצב היה מאוד לא פשוט עבורו, אבל במשך תקופה ארוכה הוא היה נוסע במסירות נפש כדי להיות איתה ועם הילדים בשבתות. בשלב מסוים אשתו התחילה תהליך גירושין ברבנות, והייתי בטוח שזה הולך להיגמר. כמה ימים לאחר מכן הוא מתקשר אליי, אני ממש זוכר איפה הייתי ברגע שזה קרה, זה היה שבוע אחרי פסח, והוא אומר לי: 'אשתי התקשרה ואמרה שאחזור הביתה. היא רוצה לתת הזדמנות לקשר. את ליל הסדר עשינו בנפרד, חלק מהילדים היו איתי וחלק איתה, ובלילה הזה היא הבינה שעדיף לשמור על הבית'.

"השיחה הזו החזירה לי את האמון בו ובחיי הנישואים שלהם, ובכל דרך שאנשים עושים כדי לפתור בעיה שהם מתמודדים איתה – גם אם היא קשה במיוחד. אם הם הצליחו לשמור על הבית שלהם, זה מלמד המון על הרבה מקרים קשים אחרים. לאדם אסור להתייאש אף פעם, ולהשתדל לעשות ככל יכולתו – כמובן על פי כללי ההלכה ובדרך ארץ – כדי לחזור לדרך הישר. הקב"ה מאמין בנו, נותן לנו כוחות, ואנחנו צריכים להשתמש בהם כדי להביא את העולם כולו לגאולתו ותיקונו. אני מתפלל שנזכה".