"נכנסתי חסיד פולין, ויצאתי חב"דניק…" • ראיון מרתק

אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

הרב זושא זילברשטיין עמד שם נרגש כולו, מול 150 סטודנטים שהגיעו לחגוג את ראש השנה תשל"ז בבית חב"ד המרכזי במונטריאל, והנחה את הסעודה. בשנים ההן לא היו קורסים לשלוחים, ואף אחד לא הדריך אותו כיצד מנהלים ערב עם סטודנטים. 'תזרום עם המצב', אמר לו הרב בערל מוצ'קין, השליח הראשי, והוא השתדל.

"אחד המאכלים שנוהגים לאכול בראש השנה, הוא פרי הרימון, שמרמז למצוות התורה, שכן ברימון יש 613 גרעינים, כנגד תרי"ג מצוות התורה", חזר לפני הסטודנטים על מה ששמע ממלמדיו, ולא תיאר לעצמו את הסערה שיחולל המשפט התמים הזה.

"אתה לא באמת מאמין במה שאמרת כעת", התריס לעברו אחד הסטודנטים…

הרב זילברשטיין בא לרגע במבוכה. מעולם לא עלה בדעתו לבדוק אם אכן יש ברימון 613 גרעינים. אבל מול ההתרסה הוא של הסטודנט, הוא הגיב בנחרצות: "אם חכמינו אומרים כך – בוודאי שזו המציאות!"

הסטודנט המתריס לא וויתר: "אפשר לספור?", שאל.

"בשמחה! קח רימון, ותתחיל לספור", הגיב הרב זילברשטיין כשהוא משתדל לשוות לקולו נימת ביטחון מוחלט. למרות שבתוך תוכו הביטחון היה מעורב במעט חשש. הוא הביט על אשתו, ואשתו החזירה לו מבט מבין. שניהם הבינו שאם הספירה תעלה כל מספר אחר מלבד 613 – הם יאבדו את האמון של הסטודנטים בכל מה שיאמרו להם בעתיד… בלבו הוא חושב על הרבי שליט"א, המשלח, ומבקש באלם קול: רבי, תציל את המצב!

הסטודנט מתחיל לספור, גרגיר אחרי גרגיר, ולבו של הרב זילברשטיין דופק בקצב הספירה… "611, 612, ו… 613"! ברימון היו בדיוק 613 גרגירים!

קהל הסטודנטים הגיב בהתפעלות גלויה ובקריאת 'ווואו', והרב זילברשטיין חשב בלבו פנימה: רבי, הצלת אותי!

זו הייתה הפעילות הראשונה של הרב זושא זילברשטיין ורעייתו עם הסטודנטים במונטריאל, והם עברו את המשוכה באופן הטוב ביותר שאפשר היה לצפות.

[אגב, היו כמה סטודנטים שביקשו לבדוק רימונים נוספים, ובהם לא היה מספר מדוייק של 613. הרב זילברשטיין הסביר להם שדברי חז"ל מתייחסים באמת לממוצע של הרימונים, אבל מכיוון שהנושא עלה בהתרסה נגד דברי חז"ל, עשה הקב"ה נס גלוי וכולם ראו ברימון הראשון את אמתיות דברי חז"ל.

מענין שבמחקר שנערך לאחרונה על רימונים מזנים שונים מכל העולם, היו גרעינים במספרים שונים, אבל הממוצע הכולל של כלל הגרעינים (מכל העולם) היה אכן 613 גרעינים!

להשלמת התמונה ראו לציין להערת הרבי בשיחת טו שבט תש"נ, שמביא את דברי המלבי"ם אודות 613 הגרעינים, ומוסיף ש"אולי יש לומר (שיהיה קרוב יותר אל המציאות ברוב הרימונים) שהכוונה היא לרמ"ח מצוות עשה – רמ"ח גרעינים"].

• • •

הכנס עוד היום את הרבי לביתך – חתום כעת על מנוי למגזין בית משיח

• • •

הרבי מבקש לדעת את תגובת החרדים למבצע מזוזה

למעשה, הרב זושא ורעייתו בילא (למשפחת שפוץ) היו בשליחות כבר שנתיים קודם לכן, מקיץ תשל"ד. לאחר שבאו בקשרי השידוכים, שאל החתן את הרבי מה לעשות אחרי החתונה, והזכיר את הצעת אביו שיבואו לגור בבלגי' לעבוד חצי יום בעסק היהלומים שלו, וחלק חשוב ביום לעסוק בהפצה. הרבי קיבל את ההצעה והורה להם לנסוע "לזמן מסויים" ואמר "דערווייל פארט אין אנטוורפן" [= בינתיים סעו לאנטוורפן].

שנה קודם בואם, הרב יעקב הולצמן ורעייתו פתחו באנטוורפן קעמפ חב"די, וכאשר הזוג הצעיר הגיע, ביקשו מהם לקחת על עצמם את ניהול הקעמפ. הם נחלו הצלחה עצומה, ובתוך שנתיים הגיעו ל-250 ילדים!

במהלך השנתיים הללו, היה הרב זילברשטיין כמה פעמים ביחידות אצל הרבי, וכאשר העלה הצעות שליחות שקיבל – נענה באותו מטבע לשון: "דערווייל פארט צוריק" [= בינתיים סעו חזרה].

בתשרי תשל"ה או תשל"ו, נסע הרב זילברשטיין לבקר בחצרות קודשנו, ובדו"ח שהכניס לרבי כתב על הפעילות הגדולה של אנ"ש במבצע מזוזה, כאשר בכל יום ראשון יצאו אברכי אנ"ש לביקורי בית, וחזרו עם עשרות מזוזות לבדיקה. זמן קצר אחר-כך פגש אותו הרב גרונר, ואמר כי הרבי מבקש לדעת איך התקבל מבצע מזוזה אצל החוגים החרדיים באנטוורפן?

הרב זילברשטיין השיב לרב גרונר בסיפור הבא: את המזוזות שהביאו ממבצע מזוזה, מסרו לבדיקה אצל סופר חסיד סטמר. בתחילה שילמו לו כמובן על הבדיקה, אולם כעבור כמה שבועות, הסופר אמר שאין צורך לשלם לו. הרב זילברשטיין שמח כמובן, אבל שאל אותו לסיבת החלטתו. ענה לו הסופר: מאז שהגעתי לאנטוורפן לא מכרתי כל כך הרבה מזוזות כמו מאז שהתחלתם עם 'מבצע מזוזה', והבדיקה בחינם זה החלק שלכם ברווחים הגדולים שלי…

על רגע מרגש ביחידות, מספר הרב זילברשטיין:

"בר"ח חשון תשל"ו ערך הרבי התוועדות מיוחדת, ובמהלכה חילק דולרים לברכה. באמצע החלוקה נגמרו הדולרים, והרבי הודיע שמי שלא קיבל – יקבל למחרת על ידי המזכירות. אני הספקתי לקבל בהתוועדות, אולם רעייתי לא הספיקה, וקיבלה למחרת מהמזכירות. בלילה, נכנסנו ליחידות יחד עם בננו הבכור שניאור זלמן שי', שנולד שלושה שבועות קודם לכן. הרבי פנה אליי ושאל: האם קיבלת אתמול דולר?  לאחר שהשבתי בחיוב, המשיך הרבי ושאל: והיא? למרות שהשבנו בחיוב, הרבי שאל את רעייתי: האם קיבלת אתמול?

"רק אחרי שיצאנו מהיחידות, הבנו שהרבי דייק לשאול האם רעייתי קיבלה אתמול בעת ההתוועדות, ישירות מהרבי, ולא דרך המזכירות. אבל באותו רגע לא הבנו, והשבנו לרבי שהיא קיבלה. ואז הרבי הביט לעבר התינוק ושאל: והוא? עניתי בשלילה, והרבי הושיט את ידו עם דולר עבור הילד. הגשתי את ידי כדי לקחת את הדולר עבור התינוק, אולם הרבי המשיך ואמר: מסתמא הוא יכול לבד… אשתי הגישה את התינוק קרוב לרבי, והרבי פתח את ידו של התינוק, הניח בפנים את הדולר, סגר את אצבעותיו על הדולר, ואמר: זה הקטן גדול יהיה!"

הרבי שיגר את המענה לפני שקיבל את מכתבי

באותה תקופה זכה הרב זילברשטיין לגילוי מעניין מהרבי, עם מוסר-השכל:

"פעם ערכנו מסיבת חנוכה בבריסל שליד אנטוורפן, ועשינו זאת בשיתוף פעולה מלא עם כל אנ"ש במקום. לאחר המסיבה המוצלחת למעלה מהמשוער, דיווחנו לרבי, וציינו כי המסיבה נערכה בשיתוף פעולה ואחדות מלאה בין אנ"ש.

את המכתב שלחתי עם דודי, הרב שמואל מאיר זילברשטיין, שנסע ביום שלישי לרבי. בשבת הגיע מכתב מענה מהרבי, בדואר מהיר, ובו מאשר הרבי את קבלת הדוח, ומציין כי העובדה שהכינוס נערך מתוך אחדות, גרמה לנחת-רוח רב.

כשהבטתי בתאריך בו נשלח המכתב, ראיתי כי הוא הוחתם בדואר האמריקאי ביום חמישי. הנחתי, שדודי הגיש את המכתב לרבי ביום שלישי או ביום רביעי, והרבי השיב על כך במהירות, כבר ביום חמישי.

כשהגיע דודי לאנטוורפן, הודיתי לו על המהירות במסירת המכתב, והתעניינתי אצלו מתי מסר את המכתב לרבי. כששמע את שאלתי, החוויר מעט, וענה כי שכח למסור את המכתב עם בואו, ונזכר בכך רק ביום שישי אחר-הצהריים…

כעת היה תורי להחוויר, והפעם מתדהמה: הרבי כתב את מכתבו ושלח אותו בדואר מהיר, ביום חמישי – בעוד שאת מכתבי קיבל לידיו רק ביום שישי אחר הצהריים!

מופת גלוי זה היה נר לרגלי במשך כל השנים, ממנו למדתי עד היכן מגיעה כוחה של קורת הרוח מהאחדות בין החסידים, עד שהרבי מצא לנכון להראות לנו מופת גלוי, ולשלוח מכתב-תשובה בדואר מהיר, עוד בטרם קיבל את מכתבנו.

מתנה לרבי עבור שנת הצדי"ק

כעבור שנתיים של שליחות באנטוורפן, קיבל הרב זילברשטיין הצעה לשליחות במונטריאל. לאחר שקיבל את ברכת הרבי, הגיעו בני הזוג למונטריאל בקיץ תשל"ו, והחלו לעבוד בבית חב"ד המרכזי, תחת הנהלתו של הרה"ח ר' בערל מוצ'קין שי'. בשנים הבאות התרחבה הפעילות החב"דית, ובכל כמה שנים נפתח בית חב"ד נוסף.

בתחילה לצעירי התיכון, אחר-כך לדוברי צרפתית, בתי חב"ד לשכונות מסויימות.

במהלך שנות המ"מים, עסקני חב"ד במונטריאל ביקשו מהרב זילברשטיין להכנס לניהול ישיבת תומכי תמימים. כאשר שאל על כך את הרבי, נענה בתשובה חיובית, אבל בתנאי שיהיה לזמן קצוב. מכיוון שבדיוק זמן קצר לפני כן פתח הרב זילברשטיין את בית חב"ד לדוברי צרפתית – הוא הביא את הרב שלום שריקי שינהל את הפעילות בסניף החדש, והוא עצמו נכנס להנהלת הישיבה למשך שנתיים.

לאחר שייצב את המצב בישיבה, ביקש לחזור לשליחותו, אלא שבינתיים הרב שריקי ניהל בהצלחה רבה את בית חב"ד לצרפתים. הרב זילברשטיין החליט שהגיעה השעה לפתוח בית חב"ד חדש, ב'שאבאנל'. מדובר באזור תעשייה ברדיוס של כשני קילומטר, בו ממוקמים רוב מפעלי ועסקי הביגוד בקנדה, ועבדו שם קרוב ל-6000 יהודים. לאחר תקופה בה מסר שיעורים במשרדים שונים באזור, פנו אליו שני מקורבים והציעו לפתוח בית חב"ד קבוע כאשר הם לוקחים על עצמם את האחריות הכספית. היה זה לקראת יו"ד שבט שנת הצדי"ק להולדת הרבי, והרב זילברשטיין כתב לרבי שזוהי מתנה לרבי עבור שנת הצדי"ק.

איפוא זילברשטיין? הרבי קורא לך!

במהלך שנות המ"מים, נהג הרב זילברשטיין לארגן שבתונים לקבוצות בקראון הייטס. במהלך שבתונים אלה, השתתפו חברי הקבוצה – כחמישים איש בכל פעם – בהתוועדות של הרבי וזכו לקירובים מיוחדים. הרבי דיבר אליהם במהלך ההתוועדות, ופעם אף התבטא בשבחו של הרב זילברשטיין, באומרו: ממנו יראו וכן יעשו!

באחת השנים, בשיתוף פעולה של כל השלוחים במונטריאל, סידרו קבוצה ענקית של כ-600 ילדים שהגיעו לשבת לרבי. הבנים ישנו בשקי שינה באולם של אהלי תורה, והבנות ישנו בבית רבקה.

"בדרך כלל", מספר הרב זילברשטיין, "ארגנתי את הקבוצות לשבתות מברכים, כיוון שבשנים ההן הרבי לא התוועד בכל שבת, אלא רק בשבתות מברכים. באחת השנים, בשבת מברכים של חודש אדר היה האויפרוף של גיסי, ומכיוון שרציתי להשתתף בשמחתו ברוגע, החלטתי להקדים את השבתון לשבת קודמת. ביום שלישי שלחתי למזכירות הרבי פקס עם פרטי התוכנית של השבתון, כפי שהייתי רגיל בכל פעם. אלא שלמחרת קיבלתי פתאום תשובה מהרבי, בתוכן הבא: אין התוועדות בשבת זו, מה שאין כן בשבת מברכים.

"כמובן שאחרי כזאת תשובה היה ברור שדוחים את השבתון לשבת הבאה. זה לא היה פשוט כיוון שרבים ממשתתפי השבתון הם אנשים שעובדים בימי שישי, והיו צריכים להתארגן מראש כדי שיוכלו לנסוע באותו שבוע, ופתאום כל התוכניות משתנות… התקשרתי לכל אחד, ואמרתי שמי שרוצה לבטל – יכול לקבל את הכסף בחזרה. לפועל, כולם הצליחו להסתדר לשבוע שאחר-כך, ואיש לא נעדר…

"בתחילת שנות המ"מים, עוד לפני שהרבי החל בחלוקת הדולרים בימי ראשון – זכינו פעמים רבות לקבל מטבעות או דולרים מהרבי, לפני נסיעתנו חזרה. ביום ראשון בבוקר, לפני השעה 10:00 היינו עומדים בשביל הכניסה ל-770, וכאשר הרבי הגיע מביתו – הוא איחל לחברי הקבוצה 'נסיעה טובה' באידיש או בצרפתית, ופעמים רבות אף עודד בידו הקדושה.

"בסביבות חודש אדר תשמ"ו, הבאתי קבוצה, וכמנהגנו עמדנו בכניסה ל-770. כאשר הרבי הגיע, הוא עבר בשביל, בלי להתייחס בכלל. כאילו התעלם לגמרי מנוכחותנו. הרבי נכנס ל-770 ואנחנו נותרנו על עומדנו, המומים לגמרי. בשוק.

"לא חלפה דקה, והנה הרב גרונר יוצא ושואל: איפוא זילברשטיין? ניגשתי אליו, ולהפתעתי הגדולה הוא אומר לי: הרבי קורא לך!

"הרבי עמד בפתח חדרו הקדוש, קודש הקודשים, עם חבילה של דולרים. מרוב התרגשות אינני זוכר את סדר הדברים שנאמרו, אבל פחות או יותר אלו הדברים:  הרבי שאל האם הבינו אתמול את ההתוועדות? עניתי שאתמול בלילה, במוצאי שבת, חזרנו על חלק מההתוועדות, ובעז"ה באוטובוס נחזור על השאר. הרבי הגיב ואמר: טוב. תן לכל אחד דולר, בשליחותי. ומה שישאר – תתן לרב גרונר.

"והוסיף הרבי ואמר: נסיעה טובה! מסתמא תגיד איתם תפילת הדרך בדרככם, ותדייק [לומר] 'ותתנני' בלשון יחיד. תכנס למזכירות ותבקש בשמי שיתנו חוברת תפילת הדרך (הכוונה למנחה-מעריב), לחלק לכל אחד.

"הרב בנימין קליין נתן לי חבילת חוברות של 'מנחה-מעריב', וחילקתי לכל אחד דולר מחבילת הדולרים שהרבי העניק לי וגם 'מנחה-מעריב'. עודי מחלק, והנה הרב גרונר יוצא שוב, ואומר כי הרבי אמר שאם יש עוד אנשים שנוסעים היום – שאתן גם להם. בסופו של דבר חילקתי 98 דולרים, ונתתי לרב גרונר את שני הדולרים האחרונים.

"בפעם אחרת, באותה תקופה, הרבי פתאום החל לחלק לכל אחד דולר לצדקה, ואחר-כך המשיך לחלק לכל מי שעמד שם באזור. היו שאמרו שמעמדים אלו היו ה'התחלה' לחלוקת הדולרים הקבועה ביום ראשון, שהחלה כמה שבועות אחר-כך.

"גם אחרי כ"ז אדר הבאנו קבוצות לרבי. קבוצה אחת הייתה ממש מיד לאחר כ"ז אד"ר תשנ"ב, והרבי שלח דרך הרב גרונר חבילת דולרים לכל משתתפי הקבוצה. כמה חודשים אחר-כך, זכינו לעבור ליד הרבי, שישב בפתח חדרו הקדוש. הרבי הסתכל על כל אחד שעבר, ובמבט מיוחד על אשה שצעקה 'משיח נאו!'.

דולר עבור הנהג הגוי

"בשנים בהן זכינו לקבל דולרים מהרבי – עשינו לנו מנהג לספר בדרך חזור את סיפורי המופתים שאירעו בחלוקת הדולרים. לדוגמא, אחת הנשים סיפרה שכאשר ביקשה ברכה לילדים, נתן לה הרבי דולרים כמספר הילדים שיש לה! וכהנה רבות.

"נהג האוטובוס, גוי קנדי, שהזדמן לו פעמים רבות לנסוע יחד עם הקבוצה, שמע פעם אחר פעם את סיפורי המופתים, וביקש גם הוא לזכות בברכה מהצדיק הקדוש. הוא פנה אליי וביקש שבפעם הבאה, כשאני עובר אצל הרבי בחלוקת הדולרים – שאבקש דולר אחד עבורו.

"עמדתי בדילמה קשה. מחד, לא היה נעים לו לסרב לבקשתו של הנהג, ומאידך – לא ידע כיצד אעז לפצות את פי ולבקש מהרבי דולר נוסף עבור הגוי… בסופו של דבר התחמקתי באלגנטיות, ואמרתי שזה לא נהוג וכו'…

"הנהג, שהבין כי אני מתחמק, אמר לי: אם הרבי כל כך צדיק, כפי שתיארת אותו – אתה תראה שהוא ייתן לך עבורי!

"באותו יום ראשון, בעוברי לפני הרבי בחלוקת הדולרים, לאחר שכל משתתפי הקבוצה עברו – נתן לי הרבי את הדולר עבורי, כתמיד, ואחר-כך – שלא כדרכו – הביט בי הרבי במבט חודר, והעניק לי דולר נוסף…

"הבנתי היטב עבור מי מיועד הדולר. כאשר הגשתי את הדולר לנהג הגוי, הוא לא היה מופתע, ואמר בנימה של נצחנות: אמרתי לך…".

לפני כל שבת הכנסתי את השמות, ועם כל התוכנית, וביקשתי ברכה. שבת חורפית, רבע שעה לפני הדלקת נרות, רבע שעה אחרי שהכנסתי. יש תשובה מהרבי. רצתי מיד ל770 "בטח יודיע מיד תוצאות טובות בפועל ממש מהשבתון". מה שעשינו, שכל מוצאי שבת בעת המלווה מלכה, כל אחד קיבל פתק עם מעטפה, וכותב מכתב לרבי, מה הוא מקבל על עצמו. תסגרו, וזה חוץ ממה שתבקשו מהרבי בחלוקת הדולרים. אבל את המכתבים מסרתי לרבי בחלוקת הדולרים. אני עברתי אחרון, אחרי כל הקבוצה. נתן לי דולר עבורי. נתתי את המכתבים ואמרתי זשזה תוצאות בפועל ממש מהשבתות, ועל זה נתן לי עוד דולר, ואמר: הצלחה רבה, על ההחלטות הטובות.

באותה פעם עם הגוי – אותו סדר. הרבי נתן לי דולר. מיד החלפתי מיד ימין ליד שמאל, והעברתי ליד ימין לתת לרבי. בינתיים הרבי נתן לי עוד דולר ולא אמר כלום. זה הפעם היחידה שהרבי נתן לי עוד דולר.

מבט משנה חיים

השאיפה המרכזית בחייו של שליח, היא לקרב כמה שיותר יהודים לרבי מלך המשיח ולתורת החסידות. במסגרת הקבוצות שארגן הרב זילברשטיין, הגיעו לרבי אלפי יהודים מקנדה, ועשרות רבות מהם חזרו בתשובה בעקבות הביקור והפכו לחסידי חב"ד. מכיוון שרבים הם, אי-אפשר לפורטם בכתבה אחת, אבל בכל זאת ביקשתי מהרב זילברשטיין לשתף אותנו באחד הסיפורים המרגשים. וכך הוא סיפר:

"הייתה משפחה עם שלושה בנות ובן אחד. הבת הגדולה בגיל 18 התקרבה ליהדות בעקבות הפעילות שלנו במונטריאל, והיא נסעה ללמוד במוסד חב"ד לחוזרות בתשובה. גם אחיה, שהיה בגיל 15, התקרב מאוד ורצה מאוד לנסוע ללמוד בישיבה במוריסטאון, אולם הוריו הביעו התנגדות נחרצת.

"כאשר הגיע השבתון הקרוב, לחצתי על הוריו שיבואו לשבתון אל הרבי, כדי לראות מקרוב את חסידי חב"ד והחיים היהודיים. בתחילה הם סירבו, אולם לאחר שהצעתי שכל המשפחה תבוא על חשבוננו – הבנות הקטנות לחצו על ההורים, שהן רוצות לנסוע לניו-יורק… ובסופו של דבר הם הגיעו. בשבת הם השתתפו בהתוועדות, ובמוצאי שבת נערכה תפילת ערבית בזאל הקטן. הילד בן ה-15 עמד מאחורי מקומו של הרב חדקוב. לאחר תפילת ערבית נפתח 'שביל' אנושי בקהל, כדי שהרבי יוכל לראות את המבדיל, ואחר הבדלה הסתובב הרבי כדי ללכת לחדרו, אלא שאז סובב הרבי את מבטו לעבר הילד, ותקע בו את מבטו לשניה או שתיים ארוכות מאוד. אני עמדתי בצד השני של הזאל, אבל שמתי לב לזה.

"לאחר שהרבי חזר לחדרו, הילד רץ לכיווני, ואמר: הרב זושא, הרגשתי שהרבי רומם אותי במבטו, ואני הולך ללמוד במוריסטאון! במלווה מלכה ניגשתי להורים כדי לדבר איתם. באתי מוכן לוויכוח קשה, אך למרבה הפתעתי שניהם הסכימו מיד, ואמרו: אם הוא רוצה – שיסע…

"היום כל המשפחה – ההורים, שלושת הבנות, וכמובן הבן עצמו – כולם שומרי תורה ומצוות! הכל ממבט אחד של הרבי!

תזוזה ראשונה אחרי 22 שנה!

רעייתו הרבנית בילא תחי', שותפה מלאה לכל פעולותיו, אולם בעיקר היא עסוקה בפעילות בארגון 'בית מרים', לאנשים מבוגרים עם בעיות נפשיות, שנאלצים להיות במוסדות או בבתי אומנה מיוחדים. הוא מנהלת איתם פעילות יהודית לאורך כל מעגל השנה.

אחד הסיפורים הכואבים שהיא ליוותה במשך שנים רבות, הייתה נערה שנהייתה 'צמח' בגיל שנה, ושכבה כך במשך יותר מעשרים שנה. בהיותה בערך בגיל 22, החמיר לפתע מצבה, ובני משפחתה ביקשו מהרבנית זילברשטיין להגיע ולהיות לצידה. כאשר הבינה את חומרת המצב, החליטה להגיד איתה 'שמע ישראל'. היא אחזה את ידה והניחה אותה בעדינות על עיניה, כשהיא אומרת איתה 'שמע ישראל'. פתאום הנערה החלה להגיב. לראשונה מזה עשרים שנה, נשמעו הברות מפיה… הצוות היה בהלם מוחלט. הרבנית זילברשטיין חזרה על כך שנית, ושוב נשמעו הברות מפיה של הנערה. כעבור זמן קצר היא הלכה לבית עולמה, לאחר שזכתה לומר 'קריאת שמע'…

"נכנסתי חסיד פולין, ויצאתי חב"דניק…"

בנוסף לשלל תפקידיו, הרב זושא זילברשטיין מכהן באופן רשמי כרב בתי הסוהר מטעם ממשלת קנדה, משימה לא פשוטה כלל ועיקר במדינה רחבת הידיים שבה כדי לבקר אסיר בודד, יש צורך לנסוע לעתים גם 11 שעות. כך, לצד הפעילות השוטפת בבית חב"ד 'שאבאנל', הוא יוצא מידי פעם למסעות ארוכים בין בתי הכלא הפזורים ברחבי המדינה. לא פלא שכאשר שאל פעם את אשתו אם היא רוצה לצאת איתו לטיול של יומיים, היא חייכה ושאלה "לאיזה בית כלא אתה רוצה לקחת אותי?"… היא צדקה כמובן.

במהלך השנים זכה לקרב יהודים רבים שנפלו לתהומות והגיעו לבתי הכלא. לאחר שחרורם, רבים מהם הגיעו לסעודות שבת בבית משפחת זילברשטיין, וכך המשפחה כולה 'חיה' את השליחות בבתי הכלא. "בילדותנו", אומר בנו הרב שניאור בחיוך, "כששאלו אותנו איפה אבא – היינו עונים 'אבא בבית הסוהר'. רק כעבור שנים הבנו שלא כל אבא נמצא בבית סוהר".

"הכל התחיל לפני כארבעים שנה, כאשר קיבלתי טלפון מהרב כתריאל קסטל, מנהל צא"ח בניו-יורק, בבקשה שאלך לקרוא מגילה לאסירים בכלא אמריקאי, סמוך לגבול עם קנדה. הביקור הראשון הפך לסדרה של פעילויות לאורך כל ימות השנה. כאשר ראיתי את ההשפעה העצומה של הביקורים הללו על מצבם הרוחני והמוראלי של האסירים, חשבתי לעצמי: מה עם האסירים בקנדה?

"בשנים האחרונות חילקתי את העבודה לשניים – אני ממשיך ללכת לבתי הכלא המחוזיים, ובני שניאור זלמן – שהרבי אמר עליו ביחידות 'זה הקטן גדול יהיה' – הוא אחראי על בתי הכלא הארציים. בנוסף, אני מכהן כנציג היהודי בוועדה ממשלתית בה חברים כארבעים בני אמונות טפלות שונות, ואני מייצג כלפי הממשלה את צורכי האסירים היהודיים".

במסגרת שליחותו בכלא, היו לרב זילברשטיין מאות סיפורים במהלך השנים, אבל הוא בוחר לשתף אותנו במשהו ייחודי:

"באחת השנים, בראש חודש אלול נכנס לכלא אברך מחסידות פולין. הוא היה מחשובי החסידות, ובימים הנוראים היה מסתופף תמיד בצל האדמו"ר שלו. הגעתי אליו בכל יום כדי שיוכל להניח תפילין, ובערב ראש השנה הבאתי עבורו שופר, וסידרתי עם הצ'פלין הגוי שיביא לו את השופר בשני הימים של ראש השנה. ההסדר היה שיחד איתו יהיו בחדר עוד 4 יהודים, שישמעו ממנו את תקיעות השופר.

"כאשר ביקשתי ממנו שלפני התקיעות יסביר להם בכמה מילים על מצוות השופר, הוא אמר שמעולם לא דיבר בנושאים האלה, ואין לו מושג איך מסבירים… אמרתי לו, תחלוק איתם את הרגשות שלך, שאתה נאלץ לתקוע שופר בבית הכלא במקום לשמוע את התקיעות מהרבי שלך. זה בוודאי יעורר אותם.

כאשר הגעתי לבית הסוהר בצום גדליה, ניגש אליי סוהר גוי, וסיפר שהיה השומר של קבוצת היהודים כאשר התאספו לטקס 'שעשו קולות'. לכתחילה היה להם אישור לשעה, אבל לפועל הם היו שם יותר משעתיים. 'פשוט לא יכולתי לעצור אותם. בחיים שלי לא ראיתי מחזה כזה. עומדים חמשה אנשים מבוגרים, ופשוט מתמוגגים מדמעות של התרגשות. התפעלתי כל כך, עד שהשארתי אותם כמה שהם רצו'…

עזר ה', ואותו חסיד יצא מהכלא בצום גדליה. בצאתו אמר לי: ר' זושא, נכנסתי לכלא בתור חסיד פולין, ואני יוצא מכאן – כחסיד ליובאוויטש!

בית שיקום שלם, בשביל יהודי אחד!

לפני 17 שנה הצעיד הרב זילברשטיין את הפעילות עם האסירים צעד אחד גדול קדימה. לאחר שהאסירים יוצאים מבית הסוהר, עליהם לשהות בבית שיקום שמהווה כעין גשר בין החיים בבית הסוהר לחיים האזרחיים הרגילים. עבור האסירים היהודיים הקים הרב זילברשטיין את "בית בלפילד" השיקומי.

הבית מפוקח על ידי הממשלה ומחוייב לעמוד בסטנדרטים גבוהים ומקצועיים. הבית נפתח אומנם עבור יהודים, אבל מכיון שמדובר במבנה המוכר על ידי הממשלה, הוא חייב לקבל גם גוים שמעוניינים להתקבל. הייתה תקופה שברוך ה' לא היו יהודים בבית, אבל היו כמה גויים. בית השיקום מקבל מימון חלקי מהממשלה, ויש צורך בגיוס כספי צדקה כדי להחזיקו. הרב זילברשטיין בא במבוכה: האם מותר לו להשתמש בכספי צדקה עבור שיקום אסירים גויים? הוא כתב על כך לרבי מלך המשיח, וקיבל את מענה הרבי באמצעות האגרות קודש. תוכן המענה היה, שמשה רבינו צווה לכוף את בני נח לקיים את שבע המצוות שלהם, וחובה זו מוטלת על כל יהודי!

בפעם אחרת, שהה בבית רק אסיר אחד יהודי. אבל מכיוון שעל פי חוק צריכים להעסיק אנשי מקצוע בשעות מסויימות, מלבד שמירה על המקום 24 שעות – נוצר מצב מוזר, שאילו היה שולח את האסיר לבית מלון היקר ביותר בעיר, זה היה יותר זול מאשר להשאיר אותו בבית… שוב כתב לרבי, ושאל מה עליו לעשות? התשובה שקיבל באמצעות אגרות קודש, הייתה בתוכן: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא!

וידאו לאחד – וידאו למאה

במשך שנים נהג הרב זילברשטיין למסור שיעור קצר בבית חב"ד לאחר תפילת מנחה. בתקופת הקורונה, כאשר בתי הכנסת נסגרו לתקופה ארוכה, החליט להקליט את השיעור ולשלוח אותו בוואצאפ. השיעור נקרא "תורה ב-6" וכאשר אני מתעניין לסיבת השם המוזר, הוא מחייך ומסביר:

"בפעמים הראשונות ששלחתי את השיעור, קיבלתי תלונות מאנשים שחסר להם סוף השיעור. התברר, שוואצאפ מעבירה סרטונים עד 6 דקות, ולא שניה מעבר לזה… מאותו יום ואילך הקפדתי שלא לעבור את השש דקות, ובזכות זה השיעור קיבל שם קליט ומעניין.

"השיעורים הללו, הם בבחינת 'נר לאחד – נר למאה', שכן אני שולח אותם למקורבים שלי, אבל הם מעבירים הלאה, לידידים שלהם, וכך מגיעים המסרים היהודיים והחסידיים – וכמובן עם דגש על האמונה בביאת המשיח, ובשורת הגאולה של הרבי – לכל קצווי תבל. יום אחד התקשרו אליי מצרפת, שהם רוצים להעלות את זה לאתר אינטרנט, אבל זה צריך להיות יותר מקצועי. הם נתנו לי הדרכה, ואף שלחו מכשירי תאורה וכדומה, וכעת כולם מרוויחים קליפים מקצועיים יותר.

"בתחילה מסרתי שיעורים רק בצרפתית, שכן רוב באי בית חב"ד הם דוברי צרפתית, אבל בעקבות הדרישה לשיעור באנגלית – אני מקליט בכל יום בשתי השפות, וכל אחד מקבל מה שהוא מעדיף. אני גם מעלה את זה ליוטיוב, ויש 500 מנויים שמקבלים את זה מיוטיוב באופן אוטומטי. זה מגיע לכל מיני מקומות בעולם, ואני מקבל מזה דרישות-שלום מ'חורים' נידחים…"

חזר ליהדותו בזכות השיעור

לפני ראש השנה צלצל הטלפון במשרד הבית לשיקום אסירים. האדם שעל הקו אמר כי הוא מבקש לתרום למוסד, ולא מצליח להעביר את התרומה באתר האינטרנט. בהשגחה פרטית, הפקיד שענה לטלפון היה חסיד חב"ד. כאשר שמע את שמו של התורם – שם קנדי-צרפתי-טהור, התפלא בקול: 'מה לך ולבית השיקום היהודי?'

התברר שמאחורי האיש סיפור שלם: אמו הגיע מבית חסידי בווילאמסבורג, ובהיותה בגיל 21 החליטה לעזוב את הבית ואת הדת. עד כדי כך, שעצרה ברחוב אדם שלא הכירה, ואמרה לו: אם תרצה להתחתן איתי, אני אהיה לך האשה הטובה ביותר. היה זה גוי צרפתי שהתגורר במרחק שעת נסיעה ממונטריאל, והוא אכן התחתן איתה, ונולדו להם שלושה בנים.

אמו ניתקה קשר עם המשפחה, וכמובן שגם הם לא רצו קשר איתה. רק אחותה הקטנה עמדה איתה בקשר, והן היו מדברות פעם בחודש, באידיש. הבן, שמספר את הסיפור, לא הבין אידיש שוטפת, אבל בהחלט ידע מספר מילים בסיסיות באידיש. הוא גם סיפר שאמו הדליקה נרות שבת ואף שמרה על כמה כללי כשרות בסיסיים.

בשנת תשד"מ, עשו בטלוויזיה הקנדית תוכנית על משפחתו של הרב זילברשטיין, שנקראה בשם 'לה-סילברסטיין'. אמו צפתה בתוכנית, והקליטה אותה למשמרת. כאשר הילדים גדלו, היא הראתה להם כמה פעמים את התוכנית, תוך שהיא מתעכבת על קטע בו ראו את שמחת בית השואבה, והמצלמה התעכבה על ילד עם פיאות מסולסלות. "אתם רואים את הילד הזה", הייתה אומרת לילדיה, "כך נראים בני משפחתי, וכך נראים בני הקהילה אותה עזבתי".

למעשה, לוידאו הזה הייתה נוכחות מאוד חזקה בחייו, והוא התעניין מידי פעם ביהדות. כאשר גילה ביוטיוב שיעורים יומיים מרב שם זילברשטיין, זה התחבר לו מיד עם תוכנית הטלוויזיה מימי ילדותו. הוא האזין בשקיקה לשיעורים, ורצה לקבל פרטים נוספים. הוא ביצע חיפוש בגוגל על השם 'הרב זושא זילברשטיין"  וגילה כי הוא מנהל מרכז שיקום לאסירים. כאשר שוטט באתר התלהב מהפעילות, והחליט לתרום…

"לפני סוכות הוא התקשר אליי", ממשיך הרב זילברשטיין את סיפורו של האיש, "והוא איחל לי באידיש בעגה פולנית 'א גיט יום-טוב'… שוחחתי איתו קצת בטלפון, ושאלתי מתי הוא מתכנן להגיע למונטריאל, וכאשר אמר שיגיע ביום ראשון, הושענא רבה, הזמנתי אותו לסעודת יום טוב בסוכתי. הוא התרגש מאוד לשבת בסוכתי, ואמר שבחיים לא דמיין לעצמו שיבוא יום והוא ישב בסוכה של 'ראביי סילברסטיין'… מאז היו לי כמה שיחות איתו, וברוך ה' הוא חוזר ליהדות, צעד אחר צעד".

לקשר יהודים לרבי מלך המשיח

אנו עומדים ימים ספורים לפני כינוס השלוחים העולמי, בו נציין 31 שנה לכינוס השלוחים תשנ"ב. מה המסר שלך לשלוחים?

בילדותי למדתי במוסדות החרדים באנטוורפן, ורק כאשר הגעתי ללמוד בישיבה בברינואה, נחשפתי לאורח החיים החב"די. עד אז רק ידעתי שיש כאלה שמציקים לי בגלל שאני ליובאוויטשער, אבל לא ידעתי מה זה ליובאוויטש…

תלמידי כיתתי, שלימים נעשו ידידיי בלב-ונפש, בהם הרב יצחק גולדברג, הרב יוסף יצחק והרב זלמן ווילשאנסקי, ועוד – התייחסו אליי תחילה באופן של 'כבדהו וחשדהו'. רק לאחר כמה שבועות, כאשר ראו שאני באמת נכנס לעניינים, אחד מהם לחש לי כממתיק סוד: דע לך, שאצל חסידים יודעים שהרבי הוא מלך המשיח. אבל אל תספר את זה בחוץ… זה היה בשנת תשכ"ה.

במשך השנים, הידיעה הזאת הייתה ברורה לכל חסיד, לצד הזהירות שלא לפרסם את זה בחוץ, ותשוקה שיגיע הזמן בו יוכלו כבר לפרסם זאת ברבים. כפי שהרבי מסר לרה"ח ר' אברהם פריז, לאחר שניסה לפרסם זאת בשנים ההן – שכעת זה לא הזמן. כך היה מובן בפשטות לכולם.

והנה זכינו בשנת תשנ"ב, ועוד יותר בשנת תשנ"ג, שהרבי מגלה את עצמו בתור משיח, לעיני כל העמים, ומעודד את שירת יחי אדוננו, ומעודד את החתימות על קבלת המלכות, ועוד ועוד.

לכן כאשר שואלים – מה צריכים לעשות? התשובה היא ברורה: לקשר יהודים לרבי מלך המשיח, שהוא חי וקיים. לקשר את הניצוץ אל המאור. לבשר להם שהרבי מלך המשיח התגלה, כפי שהרבי אמר בשיחותיו הקדושות בחורף תשנ"ב, שיש לא רק מציאותו של משיח, אלא גם התגלותו, ואפילו כמה מפעולותיו בתור משיח, וצריכים רק לקבל את פניו. זאת המטרה.

אחר-כך מגיעה שאלה נוספת – איך צריכים לעשות את זה? כאן צריכים לפעול בכל מקום לפי עניינו, ולבחון את הדרכים הכי נכונות לפי המקום והזמן, וסוג האנשים. אבל אסור שהשאלה השניה תסיט אותנו מהמטרה.

פעילות משיח בכל החוגים

מי שמכיר את הרב זילברשטיין, יודע שהוא מקפיד שלא לשייך את עצמו לצד כזה או אחר בוויכוח הפנים-חב"די. לדידו, כולם חסידים בלב ונפש של הרבי, וכולם באמת רוצים לקיים את הוראותיו של הרבי, בהתאם לשיחותיו. הוא מנהל שיחות-נפש קבועות עם שלוחים ומשפיעים מכל הקשת החב"דית, ומוביל לדבר אחד: פעילות בענייני משיח.

ה'אני מאמין' שלו הוא: אם אתה מאמין ביכולת שלך לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח – בוודאי שעליך לפרסם זאת. אם אתה מתקשה בזה, וחושב שלא תצליח – זאת לא סיבה לרדת מהעץ בכל ענייני משיח. תפעל בענייני משיח בדרך שלך. העיקר תפעל!

כך למשל, בכינוס השלוחים לפני ארבע שנים, הוא גילה כי 'משרד משיח' שפעל מטעם משרד 302 של הרב משה קוטלרסקי הפסיק את פעילותו. הוא דיבר עם ידידו הרב שלום דובער בוימגרטן, לפנות אל הרב קוטלרסקי ולהציע שהם יקחו על עצמם את תשלום המשכורת של רכז הפעילות, והוא ישלם את שאר ההוצאות. הם עשו כך, והרב קוטלרסקי הסכים בשמחה.

כתוצאה מיוזמתם, הוקם מרכז לענייני משיח במשרד 302, שהוציא לאור בשנתיים האחרונות מגוון של פרסומים ופעילויות בנושא משיח, והעלה את לימוד ענייני גאולה ומשיח על סדר היום, בכל גווני הקשת החב"דית. כפי שכבר נכתב בשבועוננו מספר פעמים.

במקביל, הרב זילברשטיין שותף בקבוצת שלוחים, שמשוחחים ביניהם בכל שבוע, ומחפשים דרכים להפיץ את בשורת הגואלה בעולם, באופן כזה שכולם יכולים להתחבר אליו. כך אירגנו מעמד תפילה עולמי תחת הכותרת 'וביקשו', כאשר יותר מחצי מיליון יהודים מכל רחבי תבל השתתפו בתפילה לגאולה. את התפילה הובילו הרבנים הראשיים לישראל, לצד קשת של אדמו"רים ורבנים שתמכו ביוזמה, וכך הצטרפו המוני בית ישראל לתביעה והבקשה לגאולה.

"חשוב להדגיש" הוא אומר, "שהיום הרבה יותר קל לדבר על ענייני משיח גם בקרב חוגים שבעבר לא היו מוכנים לשמוע על הנושא הזה. רואים במוחש כיצד העולם הולך ונהיה מוכן לביאת המשיח, מיום ליום. אפילו אצל החוגים הליטאיים מתחוללים תהליכי עומק משני-תודעה, והיום לא רק שהם מדברים על משיח כמשהו עכשווי, הם אפילו משתמשים בטרמינולוגיה החב"דית הכי עדכנית…".

ייחודיות מבצע משיח

כאשר אני מבקש מהרב זילברשטיין להסביר את הייחודיות של מבצע משיח כלפי שאר מבצעי הקודש של הרבי – הוא מגדיר זאת כך:

"מבצע משיח הוא ה'שער' שדרכו עולים כל שאר המבצעים. לא מדובר בעוד מבצע נקודתי, ומשום כך קשה להגדיר אותו במדוייק. כשמדברים על מבצע תפילין זה ברור שצריכים להניח תפילין עם יהודי. מבצע מזוזה – שבכל בית יהודי יקבעו מזוזה בכל דלת. וכן הלאה.

"מבצע משיח פירושו: להתחיל לחיות בצורה שונה. כמו יהודי בימות המשיח. להחדיר בחיי היום-יום שלנו את המציאות האמיתית בה אנו נמצאים – מציאות של גאולה. בשביל זה צריכים לחיות ברמה רוחנית גבוהה יותר ועדינה יותר, בכל תחום בחיים!

"כדי שנדע ונבין כיצד חיים בזמן הגאולה – הורה לנו הרבי ללמוד ענייני גאולה ומשיח. כאשר מבינים כיצד תיראה התפילה בימות המשיח, כיצד ייראה אז הלימוד, ההנהגה בין אדם לחברו, ואפילו בין איש לאשתו – יודעים למה לשאוף כעת כדי למלא את הוראת הרבי "להכין עצמו ובני ביתו לקבלת פני משיח". כי ההכנה הזאת מחייבת בכל התחומים.

"בתחילת שנות הנו"נים פירסמנו במונטריאל שלט חוצות ענק עם שני מילים "Bienvenu moshiach" שמשמעותן בצרפתית כפולה: גם "ברוך הבא משיח", וגם "קבלו את המשיח". יומיים אחר כך קיבלתי טלפון מאחד שהכרתי שנים רבות, אך לא היה מעוניין להתקדם בשמירת תורה ומצוות. בקול מזועזע ביקש ממני הלה להביא לו מיד זוג תפילין. מנימת קולו חשבתי שמישהו נפטר במשפחתו, אך הוא הבהיר לי שבקשתו מגיעה בעקבות השלט. "ראיתי שמשיח עומד להגיע", אמר, "ואני רוצה להיות מוכן"!

"- הוא הבין ש"היכונו לביאת המשיח", פירושו: להתחיל לחיות כמו שיהודי אמיתי צריך לחיות. כמובן שכל אחד בדרגא שלו. יהודי שלא הניח תפילין עד עכשיו, צריך להתחיל להניח תפילין. יהודי דתי שלא למד חסידות עד עכשיו, צריך להתחיל ללמוד חסידות, וחסיד שחסר אצלו בהידור מצווה – צריך להתחיל להדר יותר.

"כאשר נלמד יותר ענייני גאולה ומשיח, נבין שעיקר עניין הגאולה הוא, שאז יהיה אלוקות בגילוי, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". בימות המשיח נתעניין רק באלוקות. וזה מה שאנחנו צריכים להכניס כעת לחיים שלנו: יותר התעניינות באלוקות, ברוחניות.

"את הנקודה הזאת כל אחד יכול להסביר, ובעיקר – לחיות כך. הרבי אומר שחסיד צריך להתנהג בצורה כזאת שכאשר הוא הולך, יראו שכאן הולך "משיח איד".

"אם הדברים אמורים לכל חסיד, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשלוחים. שלוחו של אדם כמותו, וכפי שהרבי העיד על עצמו שהוא "קרייזי על משיח" – כך צריך להיות כל שליח. לכן, כל דבר שעושים, כל פעילות וכל מבצע, צריך להיות חדור בגלוי בעניין העיקרי – משיח.

"ומה כוונת הדברים? פשוט: כשהולכים להניח תפילין, צריכים לומר ליהודי שבהנחת תפילין זו הוא מקרב את עצמו לגאולה. כך בכל מבצע שאנו עושים, צריכים להדגיש בגלוי שמבצע זה נעשה כדי לקרב אותנו למשיח".

אתה נוקט בלשון לא שגרתית "לקרב אותנו למשיח", ולא "לקרב את ביאת המשיח". זה בכוונה?

"כן. הרבי הרי אומר שמשיח כבר נמצא כאן, הוא התגלה ואפילו החל לפעול את פעולותיו בעולם. משום כך הרבי לא אמר שתפקידנו הוא להביא את משיח, אלא לקבל את פניו. לא רק להכין את קבלת הפנים, אלא לקבל את פניו בפועל ממש. אי-אפשר לערוך קבלת פנים בפועל ממש לאישיות שאיננה כאן!

"וזה למעשה אחד הדברים העיקריים בעבודת השליחות החדשה מתשנ"ב – לא עוד פעולות לקירוב הגאולה, אלא פעולות להכין עצמנו לגאולה, שכבר נמצאת. או בסגנון אחר: הרבי הוציא אותנו מהגלות. כעת אנחנו צריכים להוציא את הגלות מתוכנו!"

__

הכנס עוד היום את הרבי לביתך – חתום כעת על מנוי למגזין בית משיח