עדינות ותוקף: החסיד שאדמו"ר הרש"ב הסיר את גסות פניו…

מערכת ה'איבערלעבן' – התלמידים השלוחים, ישיבת תות"ל נתניה

רוגוטשוב. עיר ואם בישראל. זכתה ועל גבה צמחו הרבה יראי ה' ותלמידי חכמים מופלגים. די יהי' להזכיר את הגה"ח ר' יוסף רוזין (הגאון הרוגוצ'ובי – רבה החסידי של העיר דווינסק).

בשנת תרמ"ט בעצם יום הכיפרים בעיירת רוגוטשוב רחש עבר בן בתי הכנסיות, הנה ר' שמואל ליטמאן, מחסידי חב"ד, שהיה נצר למשפחת רבנים ואשתו מרת חיה ראשא חבקו בן. בח"י תשרי בעת הכנסת התינוק הרך לבריתו של אברהם אבינו קראו הוריו בשם אברהם אליהו – ע"ש שני שותפי הברית הנצחיים אברהם אבינו ואליהו הנביא.

כבר בגיל תשע בלבד ידע להעביר לבדו גפ"ת בצורה ברורה ורהוטה. ובשל כך הכניסו אביו לכיתת ר' 'געציל'. ר' געציל הי' מלמד חסידי בעל חוזק ומשמעת. הניחוח החסידי ממנו התבשם המשיך ויצקו על כל שאר מחונכיו. בין שאר תלמידיו בלט הרה"ח ר' זלמן שמעון דווארקין מי שלימים שימש כאב"ד דשכונת המלך – קראון הייטס. ר' געציל לא נתן ולו לרגע קט לאף אחד משומעי לקחו המובחרים להרגיש הרגשת ישות. האמת החסידית תמיד עמדה לנגד עיניו, כ'ספירט' טהור ללא טיפת מים אחת הי'. ומדי פעם דאג להזכיר לתלמידו חביבו ר' אברהם אליהו שח"ו לא יתנפח ויתפאר בכשרונותיו היחודיים.

כשבגר, למד משך זמן בוברויסק בישיבתו של הרה"צ ר' שמריהו נח שניאורסון (להעיר שבישיבה זו למד הרה"ח הגאון שלמה יוסף זוין נשיא מכון אנציקלופדיה תלמודית, והספיקו אף לשהות בישיבה זו יחד (שניהם לערך באותה שכבת גיל – רש"י זוין נולד בכסלו תר"נ, חודשים מועטים אחר ר' אברהם אליהו)).

בשנת תרס"ז כשהחלו מהפכות השלטון ורוח זרה החלה נושבת בכותלי הישיבה, התוועץ באביו האם ראוי להמשיך ללמוד במקום בו אט אט מאבד יראתו. ובהחלטה משותפת גמרו בליבם שראוי יה' לו לעתיק מקומו לליובאוויטש. בה יוכל לשמר ראשו מפני מגפת הציונות וההשכלה וללא ספק להמשיך ולהתעלות בלימוד התורה. ובכך זכה מלבד 'כתר תורה' גם ל'כתר כהונה', ובכך קנה נפשו, עת נכנס בשערי תומכי תמימים החב"דית בליובאוויטש.

כשהניח את מטלטליו בהגיעו לישיבה. נגש ללא שהות-יתר להיבחן. כשגמר ועבר בהצלחה רבה את הבוחן, בו הפגין את כישרנותיו הברוכים. שש בליבו שהנה ועוד רגע כבר יוכל להמשיך להרכין ראשו ע"ג סיפרי גמרותיו האהובות ובשקיקה רבה ילמד את מכסותיו היומייות.

וכך סיפר לימים 'המנהל פועל' כ"ק אדמו"ר הריי"צ – עדות נדירה שאין לה בנמצא דומה כלל:

"פעם אחת אירע שהגיע לישיבה תלמיד אחד, למדן ובעל כשרון וועד ההנהלה של הישיבה קיבל אותו ברצון רב כתלמיד הישיבה.

הסדר בקבלת תלמידים חדשים בישיבת 'תומכי תמימים' הי' שלאחר שסיימו קבלת התלמידים היו מסדרים רשימה מפורטת של התלמידים שנתקבלו.

בתור 'מנהל פועל' של הישיבה הייתי מכניס את הרשימה אל אבי בצירוף הרצאה כללית ופרטית בפירוט דיעותיהם של חברי ועד הבחינה הגלוי ושל חברי הועד החשאי אודות כל תלמיד בנפרד.

אבי היה מתעניין לדעת כל הפרטים ביחס לכל תלמיד ותלמיד. כשהגיע לתלמיד האמור התעניין בו אבי באופן מיוחד, שכן הבחור הי' בעל כשרונות טובים, ברם, לפי הרצאת הועד המבקר החשאי צויין שאותו בחור הנו בעל מדות גסות וגם פניו אינן עדינות ביותר.

אבי חשב רבות והתעמק בענין, עבר על ההרצאה מספר פעמים ולאחר מכן אמר שיש לקבלו כתלמיד אלא שיהיה צורך לקחת אותו חזק בידים.

מיד לאחר אישור רשימת התלמידים במחצית חודש חשון בערך הוצאתי עבור תלמיד זה סדר חמור מיוחד ולמשגיחים על סדרי הנגלה והחסידות הוריתי להשגיח עליו במיוחד. כך נמשך הדבר במשך כל החורף.

בראש חודש טבת נסע אבי לחו"ל, בתקופת ראש חודש אדר כשהיו צריכים להתחיל בבירור החטה לשמורה, כותב לי אבי באחד ממכתביו להטיל על אותו תלמיד את כל העבודה הקשה הקשורה בהכנות לשמורה ושאכתוב לו כיצד מתבצעת אצלו העבודה, שכן באותה שנה היה על אבי להגיע לליובאוויטש ימים ספורים בלבד לפני פסח.

קיימתי את כל ההוראות בהידור. כל העבודות הקשות בבירור החטים, בהעמדת הריחיים של יד ובטחינה עצמה, העמסתי על התלמיד האמור, עד שבמשך שני שבועות לא היה לו רגע מנוחה, לא היה לו לא יום ולא לילה והכל היה בסדר מסודר שלא ירגיש שמתבצעת כאן הוראה מסויימת.

. . כשהיו צריכים לאפות מצה עבור כל אנשי הבית, הוטלה כל העבודה על שכם אותו תלמיד כלומר – כל התלמידים עבדו אבל את העבודות הקשות הטלתי עליו. כששב אבי לליובאוויטש הרי נוסף על הידיעות שכתבתי לו במכתבים, התענין ביחוד ובמפורט אודות אותו תלמיד.

כשהגיעו ההכנות לאפיית מצה שמורה של ערב פסח, הרי נוסף על כל העבודות, כיבדתי את הבחור בבדיקת חמץ ב'מנין', במשרד הישיבה ,עבודה שנמשכה עד לשעה שתים שלש אחרי חצות הלילה, ובשעה שבע בבוקר של ערב פסח היה עליו להיות במקום האפיה כדי להכשיר את המאפיה.

כשסיימו את כל העבודות, קראתיו אלי בשעה חמש בערב, וציוויתי עליו שילמד היטב את המאמר 'ששת ימים' ש'בסידור', ולמחר – יום ראשון של פסח – יבוא אלי בשעה שבע בבוקר ואלמד אתו את המאמר.

ידעתי שהוא אחד הממונים על השולחנות ב'זאל הגדול', ועד לאחרי ה'סדר', שבודאי יימשך עד לשעה שתים אחרי חצות הלילה, לא יהיה לו אפילו רבע שעה פנאי ללמוד. כל הענין היה כדי לראות עד כמה נוגע לו לימוד החסידות.

בשעה שבע בבוקר, היה המאמר קלוט במוחו, לפי ערך ידיעתו אז בחסידות. למדתי אתו עד לשעה שמונה. כשנכנסתי אחר כך אל אבי וסיפרתי לו ככל האמור, היה שבע רצון ואמר לי, נטענו בעזה"י אילן עושה פרי, הריני מקווה שהוא יהיה טופח על מנת להטפיח, ואם כי יעבור עוד זמן רב הרי סוף סוף יהיו ענפיו מרובים עם פירות רבים וגידולי גידולין.

באחרון של פסח, בשעת סעודת החג אצל תלמידי הישיבה ב'זאל הגדול', אומר לי אבי" – יוסף יצחק! ראה פעולת זיעה של מצוה – בהצביעו על הבחור האמור מבלי שיבחנו בכך – הוא הרי קיבל פנים אחרות לגמרי, הגסות הוסרה ונראים פני אדם".

גם בישיבה החב"דית 'צויר' כבעל נגלה אך ככזה שתומכי תמימים הטביעה בו את חותמתה. לימוד הנגלה שלו הי' בלול בעדינות חסידית. וכפי שהעיד עליו ר' פרץ מוצ'קין ע"ה שכשהופיע ראש חודש אלול, נכנס אף הוא ל'חדר שני' ככל העובדים.

בשנת תרפ"ג הוסמך ע"י הראגוצ'בי ועוטר על ידו בתארים: "הרב החריף ובקי, מפלפל בהלכה. ומתון ומסיק שמעתא בו".

במהלך השנים מטבע הדברים – גדלותו בתורה ויראת שמים ובעיקר מצד התקשרותו האיתנה לרבי (כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ). ניהי' מעמודי התווך של האגודה החב"דית המחתרתית שכללה כידוע את כל הרשת המסועפת של ה'חדרים' ו'תומכי תמימים'. בפורים תרצ"ז במהלך ימי הסער והאימה, התקיימה התוועדות בביתו של ר' חיים מינקווויטש בין המסובים היו ר' אלחנן דב (חאניע) מרזוב, ר' אברהם אליהו ור' פרץ מוצ'קין.

חאניע מרזוב אמר לחיים בשופי והתוועד ארוכות. בשלב מסויים אחז בר' אברהם אליהו ואמר לו: "היום אני כאן, אבל מחר יקחו אותי ואתה תשאר, וכל עניני היהדות יפלו על אחריותך. כעת לא נצרך תיהי' גאון בנגלה או משכיל בחסידות; בתקופה זו נדרש לשמור על הגחלת. אסור להפקיר את הפעילות לחינוך ילדי ישראל. המעגל חייב להמשיך – כשהאחד נתפס, השליחות עוברת לבא אחריו!…"

בשעת מעשה, הדברים זעזעו את כולם. ואכן בחודש אדר-ראשון תרח"ץ, נאסר ר' חאניע ואת מקומו מילא ר' פרץ מוצ'קין וכמובן מי שדאג לכך ועודד את קבלת מינויו הי' ר' אברהם אליהו. רגעי העברת השרביט היו מאד מרגשים: ר' אברהם אליהו לקח הרבה 'משקה' שתה והישקה. כשההתוועדות התחממה פנה לר' פרץ: "פרץ! עכשיו, לאחר שאסרו את חאניע – עליך לקבל על עצמך את התפקיד! עליך לקחת על עצמך את החבילה!. פרץ נעם איבער! [= מלא את המקום].

בזמן זה שימש כרב וכמשפיע בפרבר קטן בסביבות לנינגרד הגדולה הנקרא בשם 'דצצקי סלא' ולכאורה הדבר הי' למשך זמן רב.

את פרנסתו השיג ממלאכת האריגה עבודה זו בזמנו הוותה כהצלה. וההצלה הייתה בשתיים האחת שבכך יכלו להיפטר מעבדות בשבת היות ונעשית בבית. והשניה שאיפשרה לתת רווח מהצד.

נציין שכ"ק אדמ"ר נ"ע הורה פעם לישראל לוין (נעוולער) ור' אברהם אליהו להתעסק בלימוד בעיון בענייני עגונות ולאחר המועד הודיעו לכ"ק אדמו"ר נ"ע על ביצוע ההוראה.

בשנת תש"ו שימש כחלק מראשי הישיבה בסניף תומכי-תמימים פאקינג (יחד עם ר' ניסן נעמנוב, ר' ישראל לוין (נעוולער), ישעי' גופין, ואיצ'ה מענדל ליס.

ולמעשה נפטר בצרפת בשנת תש"ח. דווקא בשנים בהם באו שנות הרוגע. שנים שבהם ר' אברהם אליהו כל כך יחל, שנים בהם יכל להתעלות ולשגשג בלימוד, כדרכו.

אך מדמות מיוחדת זו למדנו – כפי שהוכיח במעשיו, שצריך לעשות מה שרוצים ממני! הרבי הוא המצפן. ולפי הוראותיו הק' חייבים אנו ללכת, ללא שהות וללא היסוס ואם אז הי' ה'עניין' לפתוח 'חדרים' ןללמד א-ב אזי את זה עושים. גם אם יש לך סמיכה מהרוגוצובער ואתה 'צינא מלא ספרים'…

ואולי בגלל כורח השעה. המחויבות והאחריות הייתה כ"כ גדולה ולכן לא מצינו התכתבות בענייני לימוד בין רבותינו נשיאנו אילו.

אמנם, ישנו בנמצא התייחסויות מאוד לבביות טפין טפין, במקומות מעט.

להלן התייחסות מאלפת, מכ"ק אדמו"ר הריי"צ. אגרת מי"ט תמוז תרפ"א:

הנדיבות אחת ממדות המסולאות, הבאות לנו בירושה מאבותינו, והיא מצות האל יתברך אשר יצוה לכל אחד ואחד מאתנו לאמר, עזב תעזב והקים תקים לכל יצור אשר מעפר ואפר גלמתי, וצלמי בו הושם, להיות בעזרו. ואשרי מי שבדרכי קדש יהלוך, בה החזיקו ומחזיקים חסידים ואנשי מעשה, יהי' ד' אלקי אבותינו אתם, ועזרתו יקדם פניהם.

אמנם כל איש באשר הוא חוסה תחת דגל הקדוש, אשר בשם חסיד יכונה, לא רק באלה בהרמת איזה שקלים גם בסכומים נכונים, יוכל לשלם חובו במורשי לבבו, אל גזעו ובור מחצבתו. לא ידעתי את מי אדברה, לי אחת המה כל איש ישראל, אשר לבו תם ומוחו יגביל לתורת ד', יהי' באיזה דבר שיהי', מזמירת מלך ישראל האמורה בתום לב, וברגש הנרצה, עד לימוד סוגיא היותר חמורה בש"ס, וענין העמוק ביותר בדא"ח, כולם כאחד מרועה אחד נתנו, ואל אחד אמרם. לא את חכמתינו והשגתינו האלקים דורש, ולא בתבונתינו יתאווה. ברצונו יתברך עלה, כי יואיל להתענג על שפיכת נפש, ולב מם הולך מישרים, בלמדו תורתו, בהחזיקו לומדי' ובקיימו מצותיו ית'.

והחסידים הם אלו שמביאים בפועל בחיים ההוים בעצמם וכן גם בזולתם את אשר ידעו מהדברים הטובים בקביעות עתים לתורה בשיעורים ברבים בחול ובש"ק, בשיחות רעים האהובים וקירוב הלבבות. וזאת היא דרישת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כתוב מפורש באגרתו הדפוסה מכבר.

והנה אתם עמם תלמידינו הנעלה היקר והכי נכבד הרב ר' אברהם אלי' שי' אשר בעזרת יושבי העיר היו יכולים ליסד שיעורי לימוד בדא"ח ובנגלה ואז אור יהי' במושבותם בגו"ר

והי' ברכה כאו"נ ובן מורו ורבו.

עוד מצינו, מכתב נפלא מיו"ד אדר תש"ו ששלח כ"ק אדמו"ר הריי"צ לר' אברהם אליהו עצמו. לימים הכניס כ"ק אדמו"ר מה"מ את מכתב זה להוספות בקונטרס י"ט כסלו סה"מ קונטרסים ג (יצא לאור בג' כסלו תשי"ב) כשהקונטרס הי' עדיין תחת מכבש הדפוס הפנה כ"ק אדמו"ר מה"מ את ר' ניסן נעמנוב (כ"ג מר חשוון תשי"ב) למכתב זה:

בנועם מיוחד קראתי את מכתבו על אודות סדרי יקיריי וחביביי תלמידי התמימים, ה' עליהם יחיו, המסורים ונתונים לעבודתם, עבודת הקודש, בלימוד התורה – נגלה וחסידות – ועבודת התפלה, ובטח הנה במדה ידועה עוסקים גם בעבודה בפועל, כל העניינים, הן בהתגלות הכחות והן בלבושי הנפש, מחשבה דיבור ומעשה, שיהי' בדרך החסידות. וכמו שכל רבותינו לימדו אותנו במהלך השנים, שחוץ ממה שצריך אדם לתת עצמו ולהתמסר לתורה ועבודה, צריך גם לשים לב למצב הרוחני של עצמו, ולראות (לבחון) כל פעם את חסרונות עצמו ולהשקיע את כל הכחות בדחיית אותם אלה החסרונות, און לייגען די גרעסטע יגיעת צו מקנה זיין אין זיך מעלות און בעטן רחמכם בא השי"ת אז ער זאל פודה ומציל זיין פון רע און מצליח זיין אין דער עבודה הרוחנית ובטח חבריך התמימים ואתה יודעים את השיחה הקדושה של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בענין אין טוב אלא תורה.

מפאת קוצר היריעה הושמטו פרטים רבים אודותיו. ראה בהקדמה לספר 'כתבי אברהם אליהו' את תולדות חייו בארוכה. וכן באיזה מקומן בספר 'אלה תולדות פרץ'.

למעט סיפור המובא בהקדמה לספרו 'בירורי-הלכות', אודות ר' יחזקאל אבראמסקי שבא להתקבל כראש-ישיבה ב'תומכי-תמימים' ולאחר שסיים את דרשתו באולם הישיבה החל לשים פעמיו לכיוון היציאה, שמח וטוב לב. בעת זו ראהו ר' אברהם אליהו (שהי' אז נער) והתלווה אילו ביציאתו. תוך כדי שיחה נעימה החל אט אט לשאול קושיות קשות כאלו שלבסוף החריבו את כל בניין פילפוליו. ור' יחזקאל שהבין שלא יקבל את המשרה התפעם מהדרך בה נעשה הדבר.

את השאלות הללו יכל הבחור הצעיר הלז לשאול בעת דרשתו, אך כיוון שלא רצה לביישו המתין ושמר את הדבר בליבו עד יציאתו ללא אנשים על ידו.

על סיפור זה יש מפקפקים על נאמנותו (כך שמעתי מראי"ל ראסקין) וכל היודע פרטים ומקורות נוספים אודות מאורע זה מוזמן ליצור קשר עם המערכת.

• • •

לקבלת העלון מידי שבוע למייל הפרטי, ולשליחת חומר, הערות והוספות, שלחו לכתובת המייל: b0583257708@gmail.com