הנהג המתוועד, המעודד והמלמד

מנדי ריזל, ביזנעסופ"ש

מאות מתושבי עיר "התורה והחסידות בעיר יהודה", ביתר עילית, השתתפו השבוע בהתוועדות ניידת לרגל "ראש השנה לחסידות" י"ט בכסלו.

התוועדות ניידת? אם כבר נסעתם עם נהג האוטובוס של חברת 'קווים עילית', ר' משה דוד כהן מביתר – נהג האוטובוס החב"די שכבר הפך למותג – אתם בטח יודעים על מה מדובר.

כהן, בן 50 לאורך ימים ושנים, הוא אב ל-15 ילדים כ"י. למחייתו כנהג, הוא עובד זה כ-5 שנים. אביו הוא הרב אשר-לעמיל כהן שליט"א, רב קהילת חב"ד הענקית בביתר ומחשובי הרבנים בעיר.

"בני משפחתי ותושבי העיר, מסתכלים על העובדה שאינני מתבייש בעבודתי כנהג אוטובוס, כעל מהפכה", הוא מסביר כיצד הוא מתמודד עם השאלות והמבטים, במגזר הכי סטיגמטי. "בכל ביתר מדברים על זה באופן חיובי. יש גם כמה אנשים חרדים שהחלו לעבוד בעצמם כנהגים, אחרי שניפצתי את הסטיגמה הזו. לקחתי את העבודה הזו והפכתי אותה לשליחות".

כהן החל לעבוד כנהג אוטובוס לאחר שהבנקים דחקו בו. "במשך כ-20 שנה, כשהיו לנו 2 ילדים, עבדתי אצלי אחיי, הפועלים בשליחות בקזחסטן: רבה הראשי הרב ישעיה אלעזר כהן, הרב אלחנן כהן והרב מרדכי כהן. הייתי אחראי על משלוח מוצרים אליהם מהארץ, החל מנייר טואלט, עבור דרך מזון כשר, מכונת כביסה ועוד; שימשתי איש הקשר שלהם בארץ עם הדיפלומטים של קזחסטן, השגתי מתנדבים וויזות, הייתי בקשר עם העולים וכדומה.

אלא שהעולם התפתח והיום ניתן להשיג גם שם כמעט הכול. אוכל כשר מביאים מרוסיה או מאוקראינה, בלי לעבור מכס וטיסות וכבר אין צורך בויזה. בלחיצת כפתור יש הכול ב"ה אז עבודתי איתם הלכה והתייתרה. בסופו של דבר הם כבר לא היו צריכים נציג בארץ ואני הייתי צריך להתפרנס. כשמשפחתי ב"ה גדלה ומנתה כבר 12 ילדים, קרסתי כלכלית. בינתיים נולד לנו הבן ה-13 עם מום בלב. ב"ה הכול הסתדר, אבל במשך חצי שנה הייתי בלי עבודה בגלל מצבו. הבועה הכלכלית שבה חייתי, התפוצצה והבנתי שעלי לעשות סדר בחיים.

המצב בארץ לא פשוט כלכלית: גבר ואשה עובדים ועדיין מתקשים לסגור חודש. אולי בתל אביב אפשר, עם ילד אחד, אבל עם 13 נפשות זה לא דבר קל: אוכל כשר עולה יותר כסף, מוסדות חינוך עולים כסף ועוד קוראים לנו "אוכלי חינם".

כהן החליט "ללמוד מקצוע שאני מאוד אוהב: הסעות. כל הזמן הייתי על גלגלים ומטוסים ואהבתי מכוניות ולנסוע עם אנשים. אמרתי "זה מתאים. כי אני גם מסוגל לעזור לאנשים וגם יכול להתפרנס מזה". החלטתי לעשות רישיון על סוג רכב שגם אוכל לקחת את המשפחה שלי וגם להביא משכורת.

"אבל כמו כל דבר במדינה הזו הייתה לכך פרוצדורה איומה: ממתי שאתה מתחיל 'טופס ירוק' ונותנים לך אישור להתחיל ללמוד, לקח בזמנו שנה. מצד אחד רוצים שתעבוד אבל מצד שני מונעים ממך. חצי שנה אחר הטופס נתנו לי תור עבור 'מכון 4' כדי לראות אם אני כשיר לנהיגה על רכב כבד, משום שכל אחד שעובד על משאית או אוטובוס צריך לעבור את התהליך הזה.

"אחת המטרות היא לראות האם הנהג המיועד עצבני. אגב, אני לא יודע איך מרבית נהגי האוטובוסים עברו את התהליך הזה. רק חצי שנה אחרי זה, קיבלתי את האישור המיוחל. בינתיים עבדתי בעבודות מזדמנות; לא יכולתי לעבוד בעבודה קבועה, כי הייתי בטוח שעוד רגע אני כבר מתחיל לעבוד כנהג אוטובוס. במקביל למדתי ב'אגד' במשך חודש וחצי מהבוקר ועד אחרי הצהריים ואחר כך ביצעתי לימוד מעשי, עד שב"ה קיבלתי את הרישיון המיוחל".

כהן מציין לשבח את מרכז 'מפתח' (מרכזי פיתוח תעסוקת חרדים): "הם סבסדו לי כמעט את כל ההוצאות עבור הרישיון הזה".

השלב הבא היה למצוא עבודה בתחום: "רציתי לקנות רכב מפואר ולעבוד עם תיירים, אז הלכתי לברר עם חבר שמתמצא בתחום, איפה כדאי לקנות ומה. הוא עצמו קנה רכב, אבל אמר לי 'משה דוד תעזוב, אתה מסובך עם הבנקים וצריך להביא לחם הביתה. יש לי קשר עם מישהו ב'קווים', תביא לחם הביתה ואז תחשוב הלאה. הוא דיבר עם מי שהיה צריך ובתוך כמה ימים התחלתי בעבודה".

אבל כחב"דניק אמיתי, הוא ראה בכך גם עבודת שליחות. "נכנס מישהו לאוטובוס ואני אומר לו 'שלום עליכם', מגיע ילד אני אומר 'בוקר טוב'. עד אז לא נסעתי במשך 30 שנה באוטובוס. לא ידעתי שהיום הנהגים מתייחסים אחרת ממני לנוסעים. מפה לשם, אנשים התחילו להתלהב וכל העיר התחילה לדבר, על המלאך החסידי שמחייך לאנשים, סבלני ואדיב.

"למעשה, לקחתי את הכלי שלי ועשיתי בו שימוש להפצת המעיינות: לזה אני אומר 'וורט' מהאדמו"ר הזקן, להוא אני מזכיר לומר ספירת העומר ועוד ועוד. לפני פסח שמתי פתק A4 על השמשה הקדמית שבו נכתב: 'כאן אפשר למכור חמץ' או 'עירוב תבשילין'".

ברקע שיחתנו ניתן לשמוע ניגונים חסידיים. "אני גם כל הזמן שם ניגונים, זה נעים לאוזן ואנשים מאוד אוהבים את זה", אומר הנהג החסידי בסיפוק.

תקופה קצרה לאחר שהחל לעבוד כנהג באוטובוס עירוני הוא עבר לאוטובוס בין עירוני "ושם זה נהיה סוג אחר של עבודה. לדוגמה: בגלל שיש לי מקרר גדול באוטובוס, אני קונה כמה ארגזי מים, שם בכל נסיעה 2 בקבוקים וזה ממש משיב נפש. יש גם קופת צדקה ובסופי שבוע 'שיחת השבוע' וכשיוצאים מהעיר, אני נותן תזכורת על אודות הצורך לומר תפילת הדרך ולפעמים גם נותן אמרה חסידית. בימי חודש אלול אני תוקע בשופר ולמעשה מנצל כל רגע לשליחות. עכשיו בי"ט כסלו חילקתי משקה, סיפרתי על מהות החג ועוד".

הסתובבת בעולם, עזרת לשלוחים, איך זה מרגיש להיות נהג אוטובוס?

"תאמין לי יש לי סיפוק בכל יום, כפי שלא היה לי בעבר".

מה אתה הכי אוהב בנסיעות?

"שהאוטובוס מלא באנשים וכשאני רואה שהם נהנים מהנסיעה. בחברה ב"ה מבסוטים, קיבלתי את הכמות הגדולה ביותר, של פידבקים ומכתבים חיוביים. לפני כשנה, בעמותת 'אור ירוק' רדפו אחרי במשך כמה ימים. בתחילה חשבתי שמצאו משהו לא בסדר ולא הבנתי מה הם רוצים. כשהם השיגו אותי, הם אמרו שיש להם דף ברשת שבו הם מעלים דברים שליליים על נהגים, אבל עד שהם ראו נהג חיובי – אחרי שנתקלו בסרטון מפעילות שעשיתי – הם רוצים לפרסם זאת.

מה קשה בעבודה הזו?

"תשאל את הנהגים שקשה להם. אצלי הקושי זה אם יש נסיעות ריקות בלילה ואין לי עם מי לדבר. כשהאוטובוס מלא אנשים אני מקבל חיות".

סדר היום שלו קבוע: בשעת בוקר מאוחרת הוא יוצא להר-נוף וחוזר ריק. ב-15:00 בצהריים נוסע כהן לאלעד, שממנה הוא יוצא ב-17:20 לביתר דרך כפר חב"ד. ב-20:50 הוא שם את פעמיו לקריית גת ויוצא ממנה ב-23:10. "אני עובד כ-12 שעות בכל יום. אבל בפועל הנהיגה היא כ-9 שעות ביום.

השכר, שווה: 43 שקלים לשעה. אחרי 7.5 שעות הוא מקבל 125% לשעה במשך שעתיים ועל שעות מעבר לכך 150%. ביום שישי המחיר טוב עוד יותר: על שעתיים ראשונות 125%, אח"כ 150% ובמוצ"ש 180 אחוז. "המצב הכלכלי שלי עדיין לא טוב, אבל ב"ה אפשר להביא משכורת מכובדת הביתה".

ומה הנסיעה האהובה עליו? "הנסיעה האחרונה של יום שישי, כשהאוטובוס מלא לכיוון ביתר וכל האנשים שנמצאים באוטובוס לא ממהרים, כי הם הולכים להתארח, היא הנסיעה שאני הכי אוהב בשבוע. הנוסעים נהנים מאוד מהרוגע שיש באוטובוס, אומרים 'שניים מקרא ואחד תרגום' וכל ילד שעולה מקבל טופי. אני מרגיש שזו הנסיעה הכי טובה שיש".

מה המסר שלך לציבור? 

"כל אחד שנאלץ לעבוד איזושהי עבודה, שלא בעבודת הקודש, יכול להפוך אותה לכזו. ל'הפצת המעיינות חוצה', ולנצל כל רגע. זו שליחות".