השליח שבוחר בחיים כל יום מחדש • מרגש

בשבוע שעבר הופצה ברחבי המדיה החב”דית קריאה נרגשת להקדיש את מבצע תפילין בערב שבת לזכותו של השליח הרה”ח ר’ יוסף יצחק בן ברכה הורוביץ, שליח הרבי מלך המשיח בטמקיולה שבקליפורניה, שלקה לפני כמה שנים בניוון שרירים (ALS), ומאז איבד במהירות כמעט את כל יכולותיו המוטוריות.

לרגל יום הולדתו ה–46 לאויוש”ט, יזמו חבריו ובני משפחתו קמפיין עולמי המעודד יהודים להניח תפילין, לרפואתו של הרב איצי הורוביץ שתמיד הפגין התמסרות עצומה למבצע תפילין.

במסגרת הקמפיין הצטלמו אלפי יהודים מכל רחבי העולם כשהם אוחזים בשלט “TefillinForYitzi” = ‘תפילין בשביל ייצי’, כאשר היעד הוא 4,600 הנחות תפילין!

היוזמה פשטה כאש בשדה קוצים, ומכל ישיבות ובתי חב”ד בארץ ישראל ובעולם החלו לזרום כבר מיום חמישי כל העת תמונות של יהודים המניחים תפילין עם סיסמת הקמפיין ‘תפילין עבור איצי’.

אחרי שבת התיישבו מארגני הקמפיין העולמי ‘תפילין עבור איצי’, לספור את הנחות התפילין שנעשו לזכותו ביום שישי האחרון, ולסיכום, נמסר מפי המארגנים, כי קרוב ל–10,000(!) שלחו תמונה שהם מניחים תפילין לזכות ר’ איצי, ובהחלט זוהי הצלחה אדירה שלמעלה מן המשוער.

בזכות מבצע רחב היקף זה, המוני יהודים לקחו החלטה טובה להניח תפילין מידי יום לרפואתו של איצי ולזירוז הגאולה השלימה. בין הסיפורים שהתקבלו במרכז הקמפיין, התברר על מאות יהודים שניצלו מדין ‘קרקפתא’, ועשרות סיפורי ניסים נוספים מופלאים סביב המבצע הגדול הזה.

זוג צעיר בשליחות הרבי

הרב איצי ורעייתו דינה הורביץ יצאו לשליחות לפני כעשרים שנה, בטמקיולה שבקליפורניה. הקהילה היהודית הקרובה הייתה בס. דייגו, וכאשר נולדו לבני הזוג ילדים והיו צריכים להסיעם לבית הספר החב”די הקרוב בס. דייגו, נאלצה גב’ הורביץ לגמוע 1600 ק”מ מידי שבוע…

טמקיולה היא עיירה קטנה, במונחים של ארצות הברית, והקהילה היהודית הקטנה לא הייתה מסוגלת לממן את פעילות השליח. לצד עבודת השליחות, עבד ר’ איצי גם כרב בית הסוהר המחוזי, וגם כמשגיח כשרות בחווה גדולה, שסיפקה חלב ישראל ליהודים באזור. לעיתים קרובות היה שוהה בחווה כמה ימים רצופים, כשהוא ישן ברכבו…

את הכשרונות הרבים בהם התברך ניצל לעבודת השליחות. הוא ידע לשיר ולנגן על גיטרה, ובנאומיו היה מרתק את שומעי לקחו.

הבשורה, וההתמודדות

כל זה נפסק לפתע לפני כשש שנים. זה החל בתחושות מוזרות בפה. בתחילה חשב שזו בעייה של חוסר שינה. אך לאחר שהתופעה הלכה והעמיקה, הלך לבדיקות ורק כעבור ששה חודשים הצליחו הרופאים לאבחן כי מדובר במחלת ניוון שרירים (ALS) מסוג קטלני במיוחד. הרופא המאבחן הסביר כי המוח מאבד בהדרגתיות את יכולת התקשור עם השרירים, וטען כי תוחלת החיים שנותרה היא שנתיים בלבד.

גב’ הורביץ, שהייתה נתונה בהלם, החליטה להתייעץ עם אנשי מקצוע קודם שתספר את החדשות הקשות לילדיה.

“דברנו עם הילדים הבוגרים תחילה”, היא מספרת. “הם ידעו שמשהו לא בסדר, כי אבא שלהם התקשה לדבר. אבל הם לא היו מוכנים לאבחנה החמורה”.

ר’ איצי סיפר לילדיו כי בגופו מקננת מחלה סופנית – ALS שמה. “אתם יכולים לשאול עליה הכול, אבל אני מבקש שלא תקראו עליה מידע ברשת”, אמר להם, “כדי שלא תתייאשו”.

גב’ הורביץ הסבירה לילדיה, שמה שכתוב באתרים לא רלוונטי לגבי ר’ איצי, שאמונתו החזקה בה’ מעמידה אותו במקום אחר, למעלה מהטבע.

עולמם של הילדים חרב ברגע, אבל בני המשפחה בחרו להיאבק בייאוש ולהיאחז בתקווה. “אנחנו חסידים של הרבי. המדע לא מפחיד אותנו. יש לנו אמונה”, אמרו.

ר’ איצי סיפר לילדיו, שכאשר סיים את סבב הבדיקות הראשון, הנוירולוג נתן לו את ממצאיו הראשוניים, ואמר: “יש לך ALS”. הוא הסביר לר’ איצי עד כמה חמור מצבו הרפואי, ואמר שהוא מתכוון להפנות אותי למומחה שלALS.

“הייתי לבד”, סיפר ר’ איצי. כשיצאתי ממשרדו של הרופא אל המסדרון הריק, נשברתי בבכי מר. לאחר שנרגעתי קצת, יצאתי מהבניין. כשיצאתי החוצה, הדבר הראשון שראיתי היה גבר צעיר נופל על האדמה עם התקף. רצתי לעזור לו, ובאותו רגע הבנתי שיש לי עדיין תפקיד בעולם, והרבה דברים שאני יכול לעזור לאחרים.

“החלטתי כי ללא קשר לתוצאות של בדיקות עתידיות, אני אשאר עם ראייה חיובית, למצוא דרך למלא את החיים עם משמעות ותכלית. זה מה שהפך את חיי ואת חייהם של אלה סביבי למאושרים ומספקים יותר”.

המעבר ללוס-אנג’לס, והתמיכה הנפלאה

שש שנים חלפו מאז, החיים של משפחת הורביץ שונו ללא היכר. ר’ איצי היה עמוד התווך של הבית, ושל הקהילה כולה. יכולת הדיבור שנפגעה ראשונה, נטלה ממנו את היכולת לתקשר עם בני הקהילה, והוא הרגיש שחייבים להביא שליח נוסף, למלא את החלל החסר.

הם העבירו את ניהול הקהילה לידיהם המוכשרות של הרב שלום וחיה מושקא כץ, בעוד הם מתמקדים בהתמודדות עם המחלה האיומה. לאחר תקופת חפיפה קצרה, עברה משפחת הורביץ ללוס–אנג’לס, שם קיבלו את התמיכה של הקהילה החב”דית הנהדרת.

הם מתגוררים בשכנות לישיבת אור אלחנן, ותלמידי הישיבה מגיעים לעזור ולסייע, להתפלל עם ר’ איצי במניין, ופעמים רבות עומדים סביבו ומנגנים ניגוני נשמה חב”דיים.

חמשה מבני הקהילה, הרב שלמה ביסטריצקי, הרב שמואל פוגלמן, הרב יוסי בייטלמן, הרב ראובן מינץ והרב שמחה בקמן, הקימו קרן מיוחדת עבור המשפחה, כדי שגב’ הורביץ תוכל להשקיע את כל זמנה ומרצה לטובת בעלה והילדים, בלי דאגה ועול כלכלי. אצל משפחת הורביץ מכונים חמשת החסידים הללו “חמשת המופלאים”…

בחירה בחיים

במשך שנה וחצי איבד ר’ איצי את כל היכולות הפיזיות שלו. עד לאובדן 95 אחוז מהיכולות הגופניות, מלבד שני דברים: היכולת לחייך, ולהזיז את אישוני עיניו.

בזכות טכנולוגיה ישראלית ייחודית, הוא מצליח לתקשר עם המחשב באמצעות אישוני עיניו, וכך הוא מצליח ממיטת חוליו לקרוא ספרים במחשב, לקרוא ולכתוב אימיילים, והכי חשוב עבורו – לכתוב דבר תורה שבועי. זה כמובן אורך עבורו זמן רב, אבל זה מעניק לו טעם מיוחד לחיים בצורתם הנוכחית.

ר’ איצי, האיש שאהב כל יהודי; שהעביר שיעורים למאות אנשים; שרקד, שימח ושר בפני חיילים – לא יכול עוד להגות צלילים, ומתקשר כעת רק בעזרת עיניו, באמצעות לוח חכם.

הרב הורביץ סיפר על שיטת התקשור החדשה שלו: “כשאובחנתי כחולה ב–ALS, יכולתי לבחור באחת משתי דרכים”, הוא אומר. “יכולתי לשאול ‘למה אני?’ וליפול לדיכאון ולאומללות. במקום זה, בידיעה שזה הכל מה’, חשבתי: אם ה’ שם אותי במצב הזה, חייבת להיות לכך סיבה טובה. איך אני יכול לשרת את המטרה שלו במצבי? מה יכול להעשות מהמקום שלי עכשיו, שלא יכולתי להשיג כשהייתי בריא?”

“נכון שאני לא יכול לעשות הרבה מהדברים שעשיתי בעבר, אך עם הכלים שיש לי – מצאתי את הדרך להשפיע ולעשות. את הדבר שאני אוהב מכל – ללמד ולעודד אחרים – אני עדיין עושה. השיטה השתנתה, שכן מקודם יכולתי לדבר. עכשיו אני כותב, וזה המקום לציין שמעולם לא חלמתי שאוכל להפוך לסופר. נראה שדווקא בגלל מצבי הקשה, המילים שלי יותר אפקטיביות”.

להאיר את העולם

לפני כשנתיים מצאה רעייתו של ר’ איצי קלטת שהלחין לפני מספר שנים, ובה השיר “זרח אור קטן” (Shine a Little Light) – שיר שכתב בכלל עבורה, כשהייתה חולה.

חיים מרכוס, אמן ומפיק יהודי אמריקאי, המלווה את הרב הורוביץ ומשפחתו – החליט לשמח את הרב הורוביץ, והפיק את השיר לכדי קליפ מרגש עד דמעות, בהשתתפות מרבית האמנים הבולטים בז’אנר החסידי.

“עבורי, הרב הורוביץ מסמל את ניצחונה של הרוח האנושית”, אמר מרכוס. “את ניצחון הביטחון בה’, כשהכוחות הנפשיים נשמרים גם מול אתגרים גדולים”.

“הסיפור של הרב איצי שם בפרופורציות 99% מרוב הבעיות האנושיות”, הוא מוסיף, ומספר כי כאשר בתו הקטנה של הרב רוצה להתעודד, היא מגיעה לאביה שמצליח לשמח ולהצחיק אותה בעזרת עיניו וחיוכיו. “מדובר באחד האנשים שנותנים הכי הרבה השראה בעולם, ולכן רציתי לחלוק אותו עם כמה שיותר אנשים”.

“השיר נותן לנו הצצה קטנה לתוך הלב והנשמה של החסיד המדהים הזה”, כתב ר’ אברהם פריד. “הוא זרח וממשיך לזרוח למרות המאבק שובר הלב שלו עם החשיכה”.

ר’ אברהם פריד סיפר כי כאשר הגיע לביתו של הרב הורוביץ, הרגיש כי הוא מתעודד: “החיוך שלו חימם לי את הלב”.

גם מרכוס מספר כי מדהים לראות כיצד ר’ איצי שוכב במיטתו עם חיוך שלא מש מפניו, ומצליח לשמח את מבקריו. “זה איצי”, אומר פריד. “הוא כולו אור”.

“השיר הזה אמור לתת כוח והשראה לכולנו, ולהגדיל ולהעצים את זריחת האור שלנו. יחד, האור שלנו יבריח את החשיכה אחת ולתמיד”.

משיח יבוא ברגע אחד!

באחד ממאמריו המרגשים ביותר, כתב ר’ איצי:

הכי קשה, זה חוסר הוודאות, חוסר היכולת לנשום. האפשרות שבכל רגע עלול להתרחש משהו, שאין לך שליטה עליו.

עלינו למצוא משמעות בכל סיטואציה בה אנו מצויים, וכאשר אנו מזהים את המשמעות, את ההוראה – זה מקל עלינו את הסבל. כמובן שזה לא פתרון מולם, ולא מסלק הצידה את כל הבעיות – אבל בהחלט זה עוזר קצת.

חשבתי, שבמקום לחשוב על אירוע פתאומי בכיוון השלילי – עלי לדמיין את האירוע הכי חיובי שיכול להתרחש, שכאשר הוא יקרה, הוא יהיה פתאומי, ולא בשליטתנו.

אני מתכוון לדבר הטוב ביותר שיכול וצריך להתרחש – כאשר הקב”ה ישלח לנו את המשיח, להוציא אותנו מהגלות המרה והאפלה, ולשים קץ לכל הסבל של הגלות.

כולנו סבלנו מספיק. אין ספק שהוא יבוא בקרוב ממש!

אני בחרתי לחיות עם ALS. גם אתם צריכים לבחור!

מאמר שכתב ר’ איצי לקראת יום כיפור תשע”ח:

יותר מחמש שנים מאז העניק לי הקב”ה את מחלת ה–ALS. אבל בימים אלה אני מציין אבן דרך משמעותית נוספת: שלוש שנים חלפו מאז קיבלתי את הטרכאוסטומיה. למי שלא מכיר את המונח הזה, מדובר בניתוח בו מחדירים צינור אל תוך קנה הנשימה המקשר אותו עם האוויר החיצון כדי לשמור על מעבר פתוח לאוויר העוקף את מערכת הנשימה העליונה.

זה היה יום אחד לאחר ראש השנה תשע”ה. באותה נקודת זמן נשמתי בעזרת מכונת הנשמה, אבל בעקבות דלקת ראות בה לקיתי, איבדתי את היכולת לנשום. בשלב הזה ניתנה לי האפשרות – או לבחור בטרכאוסטומיה שתציל את חיי, או לבחור נגדה ובכך למעשה לשים קץ לסבל ולקשיים. זו הייתה בחירה שלי, ועם התמיכה הבלתי–מסוייגת של אשתי, בחרתי לחיות, למרות הקשיים.

ההקרבה האמיתית בסיפור הזה, היא של אשתי. היא זו שלקחה על עצמה את עיקר הקשיים. היא זו שמטפלת בי ובמשפחתי באהבה ובדמעות. היא צריכה לתמרן בין להיות אמא, אבא, אישה, מטפלת, לפעמים אחות ועוד המון תארים אחרים.

כל מה שאני מסוגל לעשות זה להקשיב ולכתוב לה; אבל היא נותנת לי את החיים ואת היכולת לראות את ילדי גדלים. בתמיכתה היא דוחפת אותי להיות אב טוב יותר, ללמוד עוד ועוד תורה, ובנוסף לכתוב. אני חייב לה הכול.

היכולת לראות את ילדי גדלים היא אחת ההנאות הגדולות ביותר. זה מדהים, כי עם כל הקשיים, הילדים שלי מצאו דרך לתפקד כמו ילדים נורמליים. אני יכול לראות אותם, לדבר איתם, ולחוות יחד איתם את החוויות האישיות שלהם.

בחמש השנים האחרונות, בני משפחתי ואני התברכנו בתמיכה מדהימה של יהודים מכל רחבי העולם, ובמיוחד מהקהילה בלוס אנג’לס. אך יותר מכל אני חב תודה עמוקה לחמשה אנשים יוצאי דופן שקיבלו על עצמם את האחריות לטפל בי ובמשפחתי. המשפחה שלנו מכנה אותם “חמשת המופלאים”. הם באמת מדהימים!

לאחר שקיבלתי את הטרכאוסטומיה, איבדתי את היכולת שעוד הייתה לי קודם לכן להניע קצת את ידי הימנית. עד אז יכולתי להקליד בפלאפון, ותוכנה ייעודית הייתה מקריאה את מה שכתבתי. כך הייתי מתקשר עם אנשים. כאשר היכולת הזאת הפסיקה, נותרתי ללא יכולת לתקשר כלל. פשוט הרפיתי, ושמתי את מבטחי לגמרי על הקב”ה.

ואכן, הקב”ה עזר ונמצאה עבורי טכנולוגיה חדשה – מחשב מדהים שקורא את תנועות העין שלי כדי שאוכל להקליד ולתקשר עם אחרים.

חיי מלאים קשיים, כאב וסבל. אבל אני בוחר להתמקד בחלקים החיוביים של חיי, ולהודות על כך לה’. אני מביט סביבי, על אשתי, הילדים, המשפחה והחברים, וגם אלפי האנשים שקוראים את פרשת השבוע שאני כותב, ואני שמח שיש לי אפשרות להמשיך ולעורר אנשים. וברקע תמיד מפעמת התקווה שתמצא התרופה למחלת ניוון השרירים, או שיתרחש לי פשוט נס, וכל המחלה הזאת תעלם…

לכל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה דברים חיוביים בחיים. גם בתוך הסבל והקשיים, אפשר למצוא נקודות אור. אני בחרתי לראות את הטוב. גם אתם תראו את האהבה שסביבכם, תראו את הדברים שאתם יכולים לעשות, ומה שאתם מסוגלים להעניק לעולם סביבכם. ובחרתם בחיים!