חצי יובל לנבואת הגאולה של הרבי מלך המשיח

ראיין: שניאור זלמן לוין, בית משיח

עשרים וחמש שנים – חצי יובל! – חלפו מאז אותה שבת, שבת קודש פרשת שופטים תנש"א, כאשר במהלך ההתוועדות של הרבי מה"מ, בנוכחות אלפי חסידים, הטיל הרבי 'פצצה' של ממש.

היה זה כבר בשיחה הראשונה, כאשר הרבי פתח בשפע ביאורים והסברים נפלאים, על המושגים "שופטים", "יועצים", ו"נביא", ההבדלים ביניהם, וכיצד יש להתייחס לדבריהם. בהמשך השיחה הוכיח כי רבותינו נשיאנו היו נביאים שבכל דור, וגם הוא עצמו – לא במילים הללו, אבל כך היה ברור – דבריו הם בבחינת נבואה, ויש לקבלם באופן זה, ובפרט הנבואה שהגאולה קרובה ו"הנה הנה משיח בא" (ראה במדור 'דבר מלכות').

החסידים היו בהלם. כמעט מעולם הרבי לא דיבר על עצמו, בוודאי לא בפומבי, ועל אחת כמה שמעולם לא דיבר על דרגותיו הרוחניות. והנה, במילים מפורשות ממש, הרבי אומר, שדבריו בעניין הגאולה הם בבחינת נבואה.

באותה התוועדות הייתה שמחה גדולה, כאשר הרבי עודד את השירה בשתי ידיו הקדושות, ובחלל האוויר שררה אוירה מיוחדת.

במלאת 25 שנה לאותה התוועדות לא-שגרתית, פנינו אל הגאון החסיד הרב שלום דובער הלוי וולפא, שבתקופה שלאחר מכן כתב והוציא לאור כמה ספרים העוסקים בעניני הלכות מלכים שברמב"ם, ובפרט בעניני מלך המשיח – "יחי המלך", "יחי המלך המשיח", "מבשר טוב", ועוד. בספריו הוא דן ומפלפל בנושאים אלו מן הצד התורני, וכן מתייחס ומשיב תשובות לרבים שהקשו באותה עת קושיות על כך שחסידי חב"ד מחשיבים את הרבי למלך המשיח, ולנביא שבדור.

בראיון שלפנינו, שב הרב וולפא ופורש משנה סדורה על כל הנושא של מלכות ונבואה. את הראיון הנוכחי כמובן הקדשנו לנושא הנבואה.

הנבואה לא פסקה מעולם

מאז אותה שיחת קודש, חסידי חב"ד מפרסמים את דברי הרבי, שהוא אומר בנבואה שהמשיח עומד להגיע. רבים שואלים, הרי ידוע מאחז"ל (בבא בתרא יב, א) שמיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים?

השאלה אכן צודקת, וגם ידועים דברי חז"ל (יומא ט, ב) "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול". וגם הרמב"ם כותב (הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה ') שמלאכי היה האחרון שבנביאים. גם בזוהר (חלק א' רלח, א) מבואר ש"בזמנים קודמים הייתה נבואה שורה על בני אדם והיו יודעים להסתכל בענינים של מעלה, וכיוון שפסקה מהם הנבואה, היו משתמשים בבת קול". ואם כן, לכאורה, בזמן הזה אין נבואה ממש, אלא רק דרגה נמוכה יותר הנקראת "בת קול".

יפה. אם כן, איך אפשר להסביר שיש נבואה בימינו?

בפועל מצינו נבואה גם אחרי הנביאים, כמו שכתב הרמב"ם עצמו במניין המצוות "שציוונו לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור", ועל כך אמר המבי"ט בפירושו "קרית ספר" על הרמב"ם "מכל נביא שיהא בכל דור ודור". ובספר החינוך (מצוה תקט"ז) אומר מפורשות: "נצטוינו לשמוע בקול כל נביא .. כי בהגיע איש יחידי בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בעניינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא, שנשמע אליו בכל אשר יצווה, כי הוא היודע דרך האמת וידרכנו בו .. ונוהגת מצוה זו בזכר ונקבה כל זמן שימצא נביא בינינו". מכאן רואים שלהלכה למעשה אין שום הגבלה, וכל דיני הנביא נוהגים גם בזמן הזה; כלומר, אפילו בימינו. וגם הרמב"ם עצמו (בהלכות יסודי התורה פרק ז'), כשפירט את הדרכים להגיע לנבואה, לא הזכיר כלל שאין נבואה בזמן הזה, אלא רק כתב תנאים לקבלת הנבואה, וסיים שאם אכן יש למישהו את התנאים האמורים, הרי "מיד רוח הקודש שורה עליו".

מצינו גם בגמרא באופן מפורש שיש נבואה גם אחרי החורבן, כמו למשל "באותה שעה למדנו שכיוון רבי גמליאל ברוח הקודש" (עירובין סד, ב). או בירושלמי (סוטה א, ד) "צפה רבי מאיר ברוח הקודש", ויש עוד דוגמאות לרוב על רבי עקיבא ותלמידו רבי שמעון בר יוחאי, וכהנה לרוב.

"החכמים לא זזה מהם רוח הקודש אפילו רגע אחד"

הרב וולפא שופע מקורות, הסברים וביאורים והוא 'שוחה' בהם בקלילות. בזה אחר זה הוא מביא ראיות מדברי חז"ל על כך שיש נבואה בכל הדורות.

"בגמרא במסכת שבת (קיט, ב) נאמר: 'אמר רב, מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו .. – ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים'. ובזוהר נאמר (תרגום) 'והחכמים עדיפים מנביאים .. שהרי נביאים לפעמים שורה עליהם רוח הקודש .. אבל החכמים לא זזה מהם רוח הקודש אפילו רגע אחד, שהם יודעים מה למעלה ומה למטה'. כלומר, שיש חכמים שהם בדרגת נביאים מצד החכמה שלהם.

וב"תנא דבי אליהו" (פרק ד') מוסיף דברים נפלאים על אותם חכמים שזוכים לנבואה: 'וכן כל חכם וחכם שיש בו דברי תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גלויות – מיד שורה רוח הקודש בקרבו'.

גם בתקופת ה'ראשונים' נאמר על גדולי עולם בדורם שדבריהם היו בבחינת נבואה, כמו למשל אודות רבי קלונימוס, אביו של רבי משולם "ושלושה דברים הגיה כמפי נבואה בשעת פטירתו (תוס' מנחות קט, ב. ד"ה 'בתחלה'). גם הראב"ד מעיד על עצמו מפורשות "הופיע רוח הקדוש בבית מדרשנו" (בהשגות הלכות לולב פ"ח ה"ה).

אפילו בתקופת ה'אחרונים' היו גדולי עולם שזכו לנבואה. רבי חיים ויטאל כותב (שער הקדושה חלק ג' שער ז'): 'באזנינו שמענו וראינו יחידי סגולה שהשיגו למדרגת רוח הקודש והיו מגידים עתידות'. ורבי אלימלך מליז'ענסק כותב (פרשת וישב): 'אנו רואים שכעת אשר אנחנו בגלות המר, יש בני אדם שזוכים לרוח הקודש בקל יותר מבימי הנביאים, שהיו צריכים השפעות והתמודדות רב כידוע, כדי שישיגו הנבואה ורוח הקודש'.

ואי אפשר שלא לצטט את דברי רב האי גאון (בפירושו למסכת חגיגה יד, ב) שכותב דברים מופלאים: "ודע כי דבר זה היה מקובל אצל הראשונים כולם יחדיו, ולא היה אחד מהם מכחש בו, כי אומרים היו כי הקב"ה עושה אותות ונוראות על ידי הצדיקים כמו שהוא עושה על ידי הנביאים, ומראה את הצדיקים מראות נוראות כדרך שהוא מראה את הנביאים".

 אז איך אפשר להסביר אפוא את דברי חז"ל שהנבואה בטלה, כשיש כל כך הרבה הוכחות שהדברים אינם כך?

אפשר להסביר את דברי חז"ל אלה, בכך שהנבואה אינה מצויה כל כך כמו שהייתה בעבר, אבל אין הכוונה שבטלה לגמרי.

לדוגמה: חז"ל אומרים בסוף מסכת סוטה: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא". כלומר, מאז מותו של רבי יהודה הנשיא, אין יותר ענווה ואין יראת חטא. האם מישהו יכול לומר שבמשך כל הדורות לא היו יראי חטא בין הצדיקים? האם לא היו ענווים בין האמוראים? האם לא היו יראי חטא אמיתיים בין ה'ראשונים' וה'אחרונים'? כך גם דברי חז"ל שם "משמת רבי  מאיר בטלו מושלי משלים". האם לא מצאנו מושלי משלים נפלאים במשך הדורות, כמו המגיד מדובנא וכיוצא בו?

אלא ההסבר הוא פשוט, מאז אמנם אין הנבואה מצויה כל כך (כי בגלל ירידת הדורות קשה להגיע לתנאים שהרמב"ם כותב, שהם הכנה לקבלת הנבואה), אבל לא שבטלה לגמרי.

 כולנו ראינו בעינינו את מימוש נבואותיו של הרבי

אז איך תסביר את דברי הרמב"ם שכותב שמלאכי היה האחרון שבנביאים?

כוונתו פשוטה, שמלאכי היה הנביא האחרון ב"תקופת הנביאים", כלומר אותה תקופה שבה היו נביאים רבים שניבאו נבואות לעם ישראל. אבל כמובן שגם אחר כך המשיך הקב"ה "לנבא את בני האדם", אם כי לא באופן מצוי כל כך כמו שהיה קודם לכן, אלא ליחידי סגולה.

מעניין גם לראות מה שכתב רבינו ה"צמח צדק" (בספר החקירה, מצות עדות סוף פ"ח) אודות גילוי הנבואה אצל הבעל שם טוב, הרבי המגיד ואדמו"ר הזקן, והוא מוסיף שם "וגם מזקני ע"ה שמענו עתידות קולע אל השערה". מה לך יותר מכך?!

אני חושב שכל זה מתקשר לדברים נפלאים שכתב אדמו"ר הזקן באגרת הקודש. הוא מבקש שם שלא יבואו לשאול אותו שאלות בעצות גשמיות, כי זה נמסר רק "לנביאים ממש אשר היו לפני בישראל כשמואל הרואה". אם כן, לכאורה, הרבי כתב וזהו זה. אי אפשר עוד לשאול את אדמו"ר הזקן שאלות בענינים גשמיים וחומריים, כי אלו נועדו רק לנביאים של ממש, כפי שהיה פעם. והנה עובדה היא שחסידים המשיכו לשאול אותו – לצד השאלות ברוחניות ובעבודת ה' – גם בענינים גשמיים. הרבי מה"מ עצמו מדייק כך מתוך דבריו, שהעובדה שהמשיכו לשאול אותו – וגם את שאר האדמו"רים והנשיאים שלאחריו – שאלות בענינים גשמיים והוא ענה עליהם, זהו סוג של הודאה מצדם שיש להם את דרגת הנבואה, לא פחות! (ראה בשיחת ט' כסלו תשי"א).

ולמה דוקא בדורנו דור יתום, מציינים מיהו הנביא ועושים מכך נושא עיקרי?

כיון שאדרבה, דוקא בדורנו יש לומר שהנבואה מצויה יותר מכל הדורות שאחר החורבן, וכמו שכתב הרמב"ם עצמו ב'אגרת תימן': "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח". כלומר, בנוסף למה שאמרנו שגם בדורות הקודמים הנבואה לא בטלה לגמרי, הרי שבדורנו חזרה הנבואה ממש, ואדרבא, זה עצמו ראיה להתגלות המשיח.

אפילו אם נקבל שיש נביא בדורנו, אבל מי קובע מיהו נביא, ואיך?

ראה, הרמב"ם נתן כלים ברורים (בהלכות יסודי התורה) מיהו נביא אמת, כאשר הכלל העיקרי והמרכזי הוא: אם ראו שדבריו הם אמת וצדק, שאמר דברים העתידים להיות ונתקיימו.

ולכן, כאשר נשיא הדור מכריז שהוא אומר בנבואה ש"הגיע זמן הגאולה" ו"הנה הנה משיח בא", הרי האמונה בדבריו מחויבת על פי דין התורה ש"מצוה לשמוע לדברי הנביא". זהו אפוא דבר עצום  שרואים אצל הרבי לאורך כל שנות נשיאותו – שבמשך עשרות שנים כל דבריו נאמרו ברוח הקודש ומעולם לא נפל מדבריו ארצה, גם בדברים שבעת אמירתם היו תמוהים ונפלאים למעלה מגדר השכל האנושי. אולם במשך הזמן ראו שהכל התקיים בכל פרט ופרט.

וברור שגם כל אחד מאתנו, חסידי חב"ד בכל אתר ואתר, כמעט כל אחד יכול להעיד כי ראה בעיניו דברי נבואה של הרבי בעניניו הפרטיים, מלבד נבואותיו בעניני הכלל. ומכיוון שנבואותיו של הרבי אינן מוטלות אצלנו בספק, אנו מחויבים על פי דין להאמין בדבריו בכלל, ובפרט בדברים שהוא עצמו מעיד עליהם שהם "דבר ה' ביד עבדיו הנביאים".

אך מה לנו יותר מדברי הרבי מה"מ בכבודו ובעצמו, שבעדות נדירה ביותר העיד לפני אלפי חסידים בשבת קודש פרשת שופטים תנש"א – לפני חצי יובל שנים בדיוק – כי רבותינו נשיאנו הם נביאי הדור ועל ידם חוזרת הנבואה לישראל. ואז הוסיף ואמר, שלא כדרכו מאז, וכנ"ל שמעולם לא דיבר על עצמו, כי גם בדורנו זה, הוא עצמו, נשיא הדור, קובע כי 'הנה הנה באה הגאולה', ועומדים כעת על סף הגאולה ומיד ממש תהיה התגלות משיח צדקנו" – וכי הדברים הללו הרי הם בבחינת "דבר ה' ביד עבדיו הנביאים", ויש להאמין בדברים אלו משום שמאמינים שהם דברי ה' שאמר לנביא ושהם יתקיימו בוודאות. היש לך עדות גדולה מזו?!

יותר מכך: ממש באותו שבוע שבו אמר הרבי את הדברים הללו, היה מאורע מדהים שהדגיש שוב את היותו של הרבי "נביא הדור". הכוונה היא לניסיון המהפכה הידוע ברוסיה על ידי הקומוניסטים, ושררה פאניקה גדולה בכל העולם המערבי, כמו גם בקרב השלוחים שהתחילו לפעול אז בקרב יהודי מדינות חבר העמים. הם שיגרו אז שאלות בהולות אל הרבי, האם לעזוב את המקומות שלהם ולשוב לביתם? האם לבטל את כל הקייטנות לילדים שהחלו באותם ימים? והרבי השיב על אתר – להמשיך כרגיל ולא להיבהל משום דבר.

למרות שכל גופי הביון המערביים לא ידעו באותם ימים מבולבלים, מה יהיה, איך יהיה ומתי, הרי שהרבי היחיד בעולם (!) שפסק באופן הפשוט ביותר להמשיך כרגיל! הייתה בכך משום נבואה של ממש.

בנבואות הגאולה הללו הרבי נטל על עצמו אחריות כבדה ועצומה – לפרסם בכל העולם כולו ובכל אמצעי התקשרות "היכונו לביאת המשיח". אין ספק שהכרזות אלו שהתפרסמו בכל מקום, הרי רק מי שיש בו רוח הקודש וקיבל נבואה מאת הקב"ה, הוא היחיד שיכול להורות על פרסום ענין עצום ונשגב זה שכל הבריאה כולה מצפה לו מאז ששת ימי בראשית.

וברור לכולם שהרבי אינו שייך ח"ו לשום שמץ של גוזמא, ואם הוא מבקש לפרסם על הגאולה וש"הנה הנה משיח בא", הוא נוטל על עצמו את כל כבוד האחריות, שאמנם מדובר בהתגלות של משיח צדקנו.

לאור הדברים האמורים, מה אפוא התפקיד שלנו כיום?

מי שזוכר את התקופה ההיא יודע לספר בוודאי כי הכרזתו של הרבי ש"הגיע זמן גאולתכם" הדהדה בכל קצווי תבל והתקבלה בחמימות אצל מיליוני אחינו בית ישראל באשר הם. ולא רק זאת, אלא אפילו אצל אומות העולם מדברים בפשטות על כך ש"הנה הנה משיח בא", כפי שהרבי עצמו אמר לכתב C.N.N  שבא לשאול אותו מהו המסר שלו לעולם, והרבי השיב "להתכונן לביאת המשיח" כי הוא כבר ממש קרוב.

אם כן, פשוט הדבר שאין מה לחכות, וצריך להמשיך ולהרעיש בכל העולם שנשיא הדור שרועה את עם ישראל בכל קצווי תבל באהבה אין קץ זה למעלה מארבעים שנה, יש בו סימני משיח והוא-הוא מלך המשיח, וכל הרוצה ומשתוקק לגאולה, יהיה דבוק בו ובטל אליו, וישמע לדברי נבואתו, ויעשה כל אשר ביכלתו שכל אחד מהעם יהיה סר למשמעתו, ועל ידי זה מזרזים ברגע אחד נוסף את התגלותו כמלך מבית דוד המחזיק מלכות דוד ליושנה, ובונה המקדש במקומו ומקבץ נדחי ישראל.