"באם ח"ו אסתלק מן העולם, תמשיכו לפעול את ביאת המשיח!"

מאת: זלמן מאנסזון, בית משיח

"אל תתנו דמי לו – עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ" – זעקו מקירות ליבם המוני בית ישראל השבוע בפתיחה לסליחות לשבעה עשר בתמוז יהפך לשמחה, זעקה שנהייתה לקו מנחה ומוביל בחייו של החסיד המנוח הרה"ח מנחם מאיר הכהן ע"ה בלוי שנלב"ע לפני כחודש ביום א"ך סיון.

לו היה יכול, ודאי היה מבקש ר' מאיר מהקוראים להתעלם מפרט כזה או אחר בתולדות חייו, הוא היה מסיט הצידה את ההתמקדות בו ובפעלו הרב – רק דבר אחד היה רוצה לומר, שוב ושוב: איך ייתכן שהיום הקודם עבר ועדיין לא זכינו? ומה אנו עושים כדי שמחר לא נהיה עדיין, רחמנא ליצלן, בגלות?!

לרגל ה'שלושים' לפטירתו של אותו חסיד, ש'השיחה הידועה' הייתה עבורו לצו חיים, ובאזניו הדהדו כל העת מילותיו הכואבות של מלכנו: "ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד . . ולא מופרך אצלם, רחמנא-ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר . . רחמנא-ליצלן!!" – יוצא 'בית משיח' – בסיוע בני משפחתו שיחיו – להתחקות אחר מסכת חייו ופעלו הרב להפצת דברי הרבי בעולם כולו, בתקוה שיעוררו אותנו הדברים ללכת בעקבותיו. שנחליט לקחת את האחריות ולהיות אותו "עקשן", שעליו התחנן מלכנו באותה השיחה.

ימי ילדות – משנחאי לברוקלין

הרב מנחם מאיר הכהן בלוי נולד בשנחאי בכ"א אדר ה'תש"ו. אביו, הרב חיים משה יהודה הכהן (מתלמידי ישיבת מיר) הכיר את חסידי חב"ד שהגיעו מתות"ל אטוואצק ושהו בשנחאי, והחל ללמוד עמם תניא ולהתקרב לחסידות חב"ד. הקשר התהדק עוד יותר כאשר משפחתו היגרה לארה"ב בשנת תש"ז, ובתקופה הראשונה התגוררו בבית דודו – הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, מזכירו של הרבי, שהתגורר אז בשכונת פאראקוויי (כשעה נסיעה מ-770).

כשהגיע לגיל תלמוד תורה, התלבטו הוריו היכן לשלוח אותו, והדוד הרב חדקוב, שהיה ידוע כאיש חינוך, המליץ לשלחו ללמוד בליובאוויטש – שם יוכלו להיות בטוחים שהבן יגדל ירא שמים כראוי.

על אף התקרבותו של אביו לליובאוויטש, הוא לא נהפך לחסיד חב"ד במובן הרשמי של המילה; עם זאת, היה חסיד בלב ונפש של הרבי, השתתף בהתוועדויותיו והתמסר לענייניו הקדושים. ר' מאיר המשיך צעד קדימה והפך לחסיד חב"ד מן השורה – בין השאר, בזכות השפעתו של הדוד הרב חדקוב – ועובדה זו השפיעה רבות גם על משפחתו.

בעקבות מענה הרבי: מוסיף שם 'מנחם'

בשנת תשל"א נשא את רעייתו מרת אסתר (תבלחט"א), בת הרב מאיר אבצן. כאשר כתב לרבי על כך ששמו הוא כשם חמיו לעתיד, ענה הרבי: "להוסיף שם", וציין לתשובת הצמח צדק בנושא, והוסיף: "ויהא לאורך ימים ושנים טובות". ר' מאיר הוסיף לעצמו את השם מנחם – כשמו של הרבי.

"זמן קצר אחר-כך", סיפר פעם, "הייתי ביחידות ליום הולדתי, וחתמתי את שמי 'מנחם מאיר'. הרבי שאל: 'השם שלך הוא מנחם?' ועניתי שהרבי אמר לי להוסיף שם, והוספתי לעצמי את השם מנחם. הרבי הגיב: 'א גלייכע זאך'!"

זמן קצר אחרי החתונה השתלבו הזוג בלאו בעבודת הכלל ובצרכי ציבור הקשורים עם הרבי מלך המשיח. בתחילה ניהל מחלקה בישיבת 'הדר התורה', שם התמסר ודאג לתלמידים ולמוסד, ובד בבד זוגתו תחי' החלה לעבוד כמשפיעה ב'מכון חנה', ויחד הדריכו וקירבו את התלמידים והתלמידות והצעידו אותם בדרכם החדשה העולה בית א-ל.

'מפיץ' בכל מדיה אפשרות

עוד לפני חתונתו – וכן כמה שנים אחריה – עבד ר' מאיר ב'ועד להפצת שיחות'. במסגרת עבודה זו היה אחראי לשלוח את השיחות בדואר לכל המנויים, והוא ניצל זאת לשלוח לרבנים ואישי ציבור רבים מכל גווני הקשת היהודית את תורתו של הרבי. הוא סחב בעצמו את השקים הכבדים לדואר – אף אם היה זה בערב שבת, דקות ספורות לפני הדלקת נרות – הוא ראה זאת כזכות גדולה, ולכן עשה הכול בעצמו.

זה היה תפקידו הרשמי, אך הוא היה רק חלק קטן מתוך פעולותיו הרבות של ר' מאיר להפצת תורתו של הרבי בכל דרך ובכל הזדמנות שהיא. בליבו בערה השאיפה – שכולם ידעו שיש רבי בישראל, שילמדו את תורתו ויתקשרו אליו. ר' מאיר האמין שלא ייתכן שאדם ישמע את דבריו של הרבי ועדיין ישאר מתנגד, ולכן דאג להפיץ את תורת הרבי בכל מקום שידו מגעת. אפילו על לוחית הרישוי של רכבו כתב: MAYFITS – 'מפיץ'…

במשך שנים ארוכות, לפני ההתוועדויות הגדולות של הרבי (כמו י"ט כסלו, פורים, י"ב תמוז וכד'), היה ר' מאיר נוסע עם רמקול על רכבו בבורו פארק ובוויליאמסבורג, ומזמין את הציבור להתוועדות. בנוסף, פירסם מודעה בעיתונים היהודיים – 'דער טאג', 'דער מארגן', 'ג'ואיש פרעס' ועוד – על ההתוועדות הקרובה. הוא לא הסתפק בכך, ואף שילם על אוטובוסים שיאספו אנשים מהשכונות החרדיות להתוועדויות של הרבי.

גם בהזדמנויות נוספות דאג ר' מאיר לוודא שהמסרים של הרבי יופצו בעולם. בתקופה בה סערו חסידי סאטמר נגד שיטתו של הרבי ש'מבצע אנטבה' היה נס גלוי מהשי"ת, והרבי ביקש לשאול את הרבנים בעולם שלוש שאלות הלכתיות שיוכיחו שהמבצע היה נס (כמפורט בבית משיח גליון 1028) – החליט ר' מאיר לפרסם במשך תקופה מודעות על עמוד שלם ב'אלגעמיינער ז'ורנאל', בה הפנה בפומבי את שאלות הרבי לרבנים.

החשש מידם הארוכה של הקנאים הביא את ר' מאיר להסתיר את שמו, והוא חתם על המודעה בשם 'מנחם לוינסון' (בן לוי – על שם היותו כהן). במשך תקופה קיבל ר' מאיר מסרים ממערכת העיתון שחסידי סאטמר אינם שוקטים בניסיון למצוא מיהו מנחם לוינסון 'המחוצף'. עד שלבסוף נודע לו שהוא יכול לשבת במנוחה – מכיון שבסאטמר הגיעו למסקנה ש'מנחם לוינסון' אינו אלא שמו הקדוש ושם אביו של הרבי, וכנראה הרבי בכבודו ובעצמו עומד מאחורי המודעה…

הרבי שליט"א הדריך את ר' מאיר להמשיך בעבודת ההפצה, ונתן לו להבין שזוהי אכן שליחות חייו. כשנתיים אחרי החתונה, קיבלו הזוג בלוי הצעת שליחות. הם כתבו על כך לרבי, ומהתשובה הבינו שהשליחות שלהם היא להתעסק בהפצה בניו יורק, ולא במקום אחר. גם כאשר עלתה ההצעה להיכנס לעבודה במכון חנה בקראון הייטס, שלל הרבי ביחידות את הרעיון.

אלפים נחשפים לתורת הרבי

בשנת תשל"ו, החל ר' מאיר לפרסם מידי שבוע נקודה משיחה מוגהת של הרבי בעיתון 'אלגעמיינער ז'ורנאל', תחת הכותרת "תורה געדאנקען". הוא הגיע למסקנא שבאמצעות פרסום השיחה בעיתון – היא תגיע לרבבות קוראים, וההשפעה בלתי תשוער. לא היו אז מחשבים או אפשרויות מתקדמות, והוא פשוט חתך דפים מספרי הלקוטי שיחות שבביתו, הדביק וסידר אותם בעצמו עבור העיתון, כשהוא מוסיף להם כותרות שיסקרנו את הקוראים ויגרמו להם להתעניין. על המדור חתם בשם 'מ. כהן', ואת הפרסום מימן מכספו. פרסום המדור נמשך עד סוף שנות הנו"נים, מידי שבוע ברצף.

בנוסף לכך, פרסם את שיחות הרבי גם בעיתונים באנגלית. כמו כן פרסם בעיתונים פעמים רבות על המבצעים וההוראות השונות של הרבי – למשל, בכתבה תחת הכותרת המרעישה: "80 אחוז מהמזוזות פסולות!" עורר על בדיקת תפילין ומזוזות, ועוד.

"ידוע לנו על הרבה אנשים שהתקרבו לרבי בזכות הפרסום בעיתונים – הן ה'תורה' והן הפרסומים על ההתוועדויות", מספרים בני משפחתו. "סיפר לנו חסיד אחד על רב חשוב, לא חב"דניק, שקנה כל שבוע במיוחד את ה'אלגעמיינער' – רק בשביל ה'תורה'". זו דוגמא אחת מיני אלף על האנשים שנחשפו לרבי מלך המשיח ולתורתו, באמצעות הפרסום של ר' מאיר. "ודאי יש עוד אלפים כאלה, שלעולם לא נדע עליהם", הם מוסיפים.

באחד מהמכתבים שכתבו הזוג בלוי לרבי, הם מדווחים שבמשך תקופה של כ-5 שנים הוצאות הפרסום בעיתונים הגיעו לסכום עצום של $40,000 (!). די לציין את העובדה, כי באותם ימים היה זה כמעט מחיר של קניית בית גדול בשכונה.

הרבי על פעילותו: זוהי בפירוש כן הכוונה!

פעולות ההפצה ובמיוחד הפרסום של ה'תורה געדאנקען' זכו להתייחסויות רבות ומעודדות מהרבי. כשעבר בחלוקת כוס של ברכה, לאחר שהתחיל להדפיס את ה'תורה', הרבי נתן לו בקבוק משקה. לפליאתו הרבה במה זכה לכך – שהרי בקבוקי המשקה מיועדים רק לעוסקים בענייני ציבור – אמר לו הרבי: "זה בשביל ה'תורה' שאתה מדפיס". מאז, במשך השנים, קיבל פעמים רבות בקבוק מהרבי. בנוסף, מאז, החל הרבי לכתוב לו במכתבים את התואר "עוסק בצ"צ".

בשמחת תורה תשל"ז מכרו את הפסוקים של "אתה הראת", והרבי כיבד את מערכת העיתון אלגעמיינער בפסוק. אף אחד לא היה נוכח במקום, והרבי שאל "איפה מ. כהן?".

בשנת תשל"ח, שנים ספורות לאחר שהתחיל לפרסם את ה'תורה געדאנקען', משפחתו כבר גדלה ב"ה, והיה לו קשה להמשיך לשלם על המדור. הוא חשב להפסיק, אך כששמעו על כך במזכירות הרבי, אמרו לו שאסור לו להפסיק – במיוחד בזמן רגיש כזה (היה זה לאחר האירוע בשמיני עצרת). אז סיפרו לו המזכירים: "בכל פעם הרבי מבקש את האלגעמיינער, ומסתכל על הפרסום שלך בעיתון. ועכשיו – אם הרבי יראה את העיתון ויראה שה'תורה געדאנקען' לא מודפס, זה לא יהיה טוב… אם צריך נשתתף איתך בהוצאות, אך אל תפסיק לפרסם!"

מאז, כשראה עד כמה הענין מאוד חשוב לרבי, לא חשב עוד להפסיק.

בתקופה מסויימת חסיד אחר רצה לפרסם בעיתון שיחה של הרבי. הרבי כתב על גבי העיתון אז – 'חמרא למריה טיבותא לשקיה', הקיף בעיגול את שמו של 'מ. כהן' וסימן חץ למילים שכתב. כלומר ש'מ. כהן' הוא ה'שקיה' שמגיע לו טיבותא, והרבי הוסיף "האם זה לא השגת גבול של מ. כהן?".

אך ללא ספק, ההתייחסות הברורה והמעודדת ביותר, היה כאשר דיבר הרבי בהתוועדות בפומבי על הדפסת ה'תורה' בעיתונים (כדרכו בקודש, מבלי לציין שמות ופרטים – אך ההקשר היה ברור וידוע ליודעים).

היה זה כאשר פנה ר' מאיר לעסקן חשוב, מנכבדי אנ"ש בשכונה, וביקש ממנו לתרום עבור ההוצאות הכבדות של המדור. כאשר שמע אותו עסקן ש'מ. כהן' הוא לא אחר מאשר ר' מאיר בלוי, לא רק שלא תרם, אלא התחיל לנזוף בו ולצעוק עליו. טענות שונות ומשונות היו בפיו של העסקן – שהפרסום בעיתונים אינו ראוי, ובגללו דברים של הרבי מתגלגלים בבזיון, 'זה לא הכוונה' וכו'. הוא לא הסתפק בכך, אלא דאג גם להרעיש בין החסידים ולעורר מחאה נגד אותו חילול ה', כביכול.

אותו עסקן אף כתב על כל הענין לרבי, ובשבת פרשת בא תשל"ו – לקראת סוף ההתוועדות – התייחס הרבי באריכות לטענות, ואמר (תרגום חפשי מאידיש, מתוך שיחות קודש ח"א ע' 419):

". . שלכן, צריכים להתעסק בהפצת המעיינות, ולקרב יהודי שני.

ולא כדברי מי שאומר שאסור להדפיס בעיתון עניני תורה וכו', וישנם כאלו השומעים את דבריו, ושותקים, שזה אפילו גרוע יותר, והוא טוען שזו לא הכוונה. זוהי בפירוש כן הכוונה! ('דאס איז בפירוש יע די כוונה!') – אם לא היתה זו הכוונה, לא היו נותנים שידפיסו את זה בעיתון.

הוא רואה כיצד הזולת פועל בהפצת המעיינות, וממנו דורשים – שגם הוא יפעל משהו בהפצת המעיינות. ואזי, יש לו שני אופנים: או שיפעל כמו הזולת – אבל זאת הוא אינו רוצה לעשות, שהרי הוא אינו רוצה להתייגע וכו'; טוען הוא, שזו לא הכוונה.

. . זוהי בפירוש כן הכוונה! וזוהי הכוונה של כ"ק מו"ח אדמו"ר, כפי שראינו את הנהגתו בריגא, ובוורשא, וכאן בארה"ב. והמפורסמות אין צריכין ראי', וזוהי הכוונה, וזה גורם נחת רוח אמיתי ('און דאס איז די כוונה, און דאס פארשאפט אן אמת'ן נחת רוח')".

אדם אחר שהיה נמצא בסיטואציה דומה, ודאי היה מרגיש שמחה ותחושת ניצחון – הרבי צידד לטובתי! אך ר' מאיר חזר לביתו רועד כולו, מכך שהרבי דיבר עליו בפארבריינגען… גם לאחר מכן, מעולם לא דיבר על כך. בני המשפחה כלל לא ידעו מאותה שיחה, עד שבימי ה'שבעה' הפנו אותם חבריו לראשונה ל'שיחות קודש'.

נס במדרגות

בקיץ תשמ"ו ביקשה אשתו ללכת לרבי, לחלוקת הדולרים, וסיכמה איתו שיגיע גם הוא. כשעברה לפני הרבי, הרבי שאלה "איפה בעלך?" (או "מה שלום בעלך?"), וענתה שהוא יגיע. הרבי שאל עליו שוב, והביא לה דולר עבורו.

כשחזרה הביתה, סיפרה לו את הדברים ושאלה מדוע לא הגיע כפי שסיכמו. הוא התרגש מאוד, וסיפר שהלך להביא את הסט 'שיחות קודש' שיצא אז, ובמדרגות היה חשוך והוא נפל עם כל הקרטונים הכבדים, ואיבד את ההכרה. ואז פתאום התעורר – בדיוק כשהרבי שאל עליו..

רעיונות יצירתיים

שקט היה ר' מאיר והצנע לכת, ואפילו בני ביתו לא ידעו את היקף פעולותיו עד לפתיחת אוצרותיו לאחרי פטירתו, אשר בהם מתגלה מערך שלם של הפצת המעיינות וקירוב יהודים לרבי מלך המשיח. תקצר היריעה מלספר על הפעולות הרבות ועל האנשים שהתקרבו.

פעולות רבות יזם בעצמו ולא חיכה להוראות מפורשות. בני משפחתו מציינים שבהשגחה פרטית נפטר בשבוע דפרשת שלח, שהנקודה היא – "שלח לך – לדעתך". הוא המציא ויישם רעיונות מקוריים להפצת תורת הרבי. כמו שהרבי אומר בשיחה (תשמ"ח) שזו לא הדרך לחכות שיגידו מה צריכים לעשות בדיוק, חלק מהזכות היא שאתה תמצא את הדרך בעצמך, שלח לך לדעתך, לא כמו בן מפונק שאבא שלו צריך להגיד לו כל פרט ופרט. וזה אכן היה ענינו של ר' מאיר.

במהלך ה'שבעה' שמעו בני המשפחה על יהודי נוסף שהתקרב לרבי על ידי פעולותיו המקוריות. וכך היה המעשה: באחת השנים עבד לפרנסתו כמשגיח כשרות על שחיטה בפנסילבניה. במהלך העבודה, שמע כמה מהעובדים המתבטאים שלא כראוי על נשיא הדור ומנהיגו. "הם מדברים נגד הרבי, בלי לדעת מי הוא בכלל", חשב ר' מאיר והגה רעיון מקורי. הוא קנה מסך וידאו – בתקופה ששימוש בווידאו היה דבר יקר ונדיר ומאוד לא מקובל – הניח אותו במקום בו התאספו לאכול, במקום בולט, והפעיל מראות קודש של הרבי. ואכן, כל העובדים ישבו וצפו בווידאו של הרבי במשך שעה, להנאתו הגדולה של ר' מאיר, שראה את התפעלותם ושינוי יחסם לרבי מלך המשיח שליט"א. אחד מאותם עובדים סיפר על כך לבני המשפחה, והעיד כי התקרב לרבי בזכות כך.

קו חם עם עדכונים מבית חיינו

בשנת תשמ"ח, אחרי הסתלקות הרבנית, ר' מאיר ויבלחט"א אחיו ר' ראובן חשבו על פעולה שכדאי לעשות לעילוי נשמתה. לבסוף הגו רעיון: לשדר התוועדויות ודיווחים מ-770; בדרך מקורית ופשוטה שהגה ר' ראובן – יחד קנו האחים כמה עשרות 'מזכירות אלקטרוניות' (בהתחלה היו כ-50 מזכירות) והקימו מערכת רב קווית, בה הקליט ר' מאיר את כל הדיווחים.

עד אז, לא הייתה אפשרות נגישה לכל הציבור לקבל דיווחים מ-770 (מלבד המנויים לשידורים). כל הדיווחים השונים נשלחו רק כעבור כמה ימים. זו היתה הזדמנות פז עבור אנ"ש והשלוחים להתעדכן במהירות בחדשות מבית חיינו.

הקו נפתח בפורים תשמ"ח. בהתחלה, היה קו news line – 'ניוז ליין', שהשמיע הקלטה של כל השיחות. כשראו שאנשים מעוניינים לשמוע גם חדשות, הקימו במקביל גם את ה-hot line – 'הקו החם', ובו עדכונים שוטפים מבית חיינו.

ר' מאיר היה מקליט פעם ביום, ומספר על כל פרט מאירועי היום ב-770: הרבי נסע לאוהל, הרבי אמר שיחה. בנוסף, סיפר על מה שקורה ב-770 בכלל – התוועדויות חסידים, כינוסים, שיירת הטנקים וכו'. לפני אירועים מיוחדים, תיאר לקהל השומעים את הסדר – מתי תהיה חלוקת לעקאח, איך יתנהלו ההקפות, מתי הרבי יגיע, ומתי הרבי אמור לצאת למים שלנו וכד'. אך הדבר החשוב והעיקרי ביותר עבורו, שעליו היה מדבר כמונה יהלומים, היה "המעשה הוא העיקר" – ההוראות אותם דורש הרבי עכשיו.

"בפורים תנש"א", סיפר פעם ר' מאיר, "עברתי אצל הרבי בחלוקת הדולרים, ואמרתי: "היום מלאו ג' שנים ל'קראון הייטס ניוסליין', שבו מפיצים על-ידי הטלפון, את שיחות והוראות כ"ק אדמו"ר שליט"א הכי אחרונות. הנני מבקש ברכת הרבי להרבה כסף, פשוט בגשמיות, שאוכל להתעסק בזה בלי שום מדידות והגבלות". הרבי ענה: "אמן", והוסיף: "העיקר הוא, שיהיה יפוצו מעיינותיך חוצה, וזה יביא את הקאתי מר דא מלכא משיחא". ונתן לי דולר נוסף".

בשנים תשמ"ח–תשנ"ב, התמקד הקו בחזרות מהשיחות של הרבי. ר' מאיר דאג שר' יוסף יצחק ג'ייקובסון יחזור על הפארבריינגען באנגלית, כל מוצאי שבת, עבור הקו החם.

אחרי כ"ז אד"ר תשנ"ב, החסידים מכל העולם היו דרוכים לקבל עדכונים ממצב בריאותו של הרבי. בשנת תשנ"ג, כשהרבי יצא לתפילות ועודד את שירת ה'יחי', כולם היו במתח ורצו לדעת, ומיד – הרבי יצא היום למנחה? למעריב? קרה משהו מיוחד? ה'משיח ביפער'ס' שירתו רק את אנ"ש הנמצאים באזור ניו יורק; אך אנ"ש והשלוחים בארצות הברית וברחבי העולם התעדכנו בזכות ובאמצעות הקו החם של הרב בלוי. בנוסף לחסידי חב"ד, גם הרבה אנשים שאינם חב"דניקים רשמית האזינו לקו בתדירות.

באותה תקופה היה עומס גדול על המערכת – בין 3,000 ל-4,000 שיחות מידי יום (!). הקווים קרסו, ונוצר צורך לקנות מערכת יקרה ומשוכללת, כדי שכולם יוכלו להתקשר ולהתעדכן.

אחרי ג' תמוז, צץ לו רעיון חדש שיגרום לאנשים להתקשר (תרתי משמע). הוא היה מקליט חדשות מארץ ישראל בענייני שלימות הארץ, ומשמיע בקו. לפני כל שידור כזה, היה פותח ב'ווארט' קצר בעניני גאולה ומשיח ועדכונים מ-770, ורק אחר כך עבר לחדשות. קו זה תפס תאוצה, והיו מתקשרים מעל 1,000 אנשים ביום.

גם בשנים האחרונות, כשהטכנולוגיה התפתחה מאוד, היו הרבה אנשים שהמשיכו להתקשר לקו ולהתעדכן – אם כאלו שאינם משתמשים באינטרנט, ובעיקר כאלו שהתחברו לסגנונו המיוחד ולדבריו החמים היוצאים מהלב. כך המשיך כל השנים עד ערב פסח האחרון, אז שידר את ההקלטה האחרונה. גם היה מעורב וסייע רבות לאתר 770live (שהקים אחיו, יחד עם ר' יעקב לנצ'נר).

חיות עצומה בפעילות להבאת הגאולה

אך גולת הכותרת בכל פעולותיו של ר' מאיר, ומשאת ליבו לאורך כל הדרך – מאז שנות הנפלאות שבהם בישר הרבי את בשורת הגאולה, ועד שנותיו האחרונות – הייתה ללא ספק החיות העצומה שלו בהבאת הגאולה. בכל צעד ושעל ביטא ר' מאיר את דמותו של חסיד שאצלו מופרך, אבל באמת, שמשיח לא יבוא עוד היום.

אלפי חסידים שמעו מהרבי את השיחות, ורבים התעוררו בחיות בפעולות בענייני משיח וגאולה – אך מעטים מאוד אלו שלקחו את העניין ברצינות כמו ר' מאיר. מאז שמע את נבואת הגאולה של הרבי, היה מנצל כל הזדמנות אפשרית כדי להעביר אותה לכל מי שרק יכל. הוא לא הרשה לשום ספיקות או חששות לקרר אותו, וטען שמכיוון שהרבי אומר דברים ברורים, לא ייתכן שיש מישהו שלא יכול לקבל אותם.

כל באי 770 בית משיח בעשור האחרון מכירים את קולו המטלטל של ר' מאיר כשהוא קורא את הקטע היומי בעניני גאולה ומשיח, לאחר תפילת שחרית במניין הרבי מלך המשיח שליט"א. אך לא רבים יודעים, כמה כוחות נפש השקיע בבחירת הקטעים ובקריאתם. הוא חיפש במיוחד את הקטעים שידברו על מעשה בפועל, ויעוררו את הציבור מהאדישות ומהתרדמה, לפעול ולעשות הכל להבאת המשיח.

לא פחות משעה שלימה (!) הקדיש ר' מאיר להכנותיו לפני קריאת הקטע – גם כדי לבחור את הקטע ולקרוא אותו נכון, אבל בעיקר "כי לפני שאני מכריז את הקטע, אני חייב 'לחיות' עם זה באמת!", כפי שהסביר.

לאחר שנת האבל על אביו, שבה קרא בכל יום את הקטעים – ביקשו ממנו גבאי בית משיח 770 להמשיך במנהג זה, כאשר נוכחו ב'קאך' הגדול שיש לו בענין והבינו שלא יהיה לו תחליף. בתחילה סירב ר' מאיר, אך לאחר מכן הסכים בזכות חלום מיוחד שהיה לו עם הרבי (ראה מסגרת).

בשנותיו האחרונות מצבו הבריאותי לא היה שפיר. אך ככל שנחלש בגופו, כך הלכה וגברה החיות העצומה שלו במשימת חייו: להביא לימות המשיח. הוא חזר ללא הרף על כך שמוכרחים לתבוע מהקדוש ברוך הוא את הגאולה, והדגיש שוב ושוב שלא מספיק לימוד עיוני בסוגיות בענייני הגאולה – היסוד העיקרי הוא שיהיה קודם כל אכפת לנו, שנרגיש שכל רגע שהגלות שמתארכת זה ממש אסון ונשתוקק לגאולה.

במשך תקופה ארוכה כמעט לא הצליח לצאת מביתו, עקב מצבו הבריאותי. אך בעקבות חלום נוסף שחלם בתחילת שנת הקהל זו (ראה מסגרת), שב ר' מאיר והתייצב על משמרתו במשך תקופה ארוכה בתדירות גבוהה וקרא את עניני גאולה ומשיח ב-770, למרות חולשתו העצומה.

"אני הולך על מסירת נפש כפשוטו ממש להביא משיח עכשיו!"

בחודשים האחרונים התלהט יותר ויותר ר' מאיר בענייני משיח, עד שביום הולדתו השבעים בחודש אדר האחרון החליט שהוא מוכרח לצאת מגדרו וללכת על הענין עד הסוף. למרות שמאז ומתמיד הסתייג מכך – החליט ר' מאיר לצאת ל-770 ולמסור את שיעור גאולה ומשיח השבועי, וממנו המשיך להתוועדות, שנקודתה האחת והיחידה היא הבאת המשיח. כמו כן הזמין את תלמידי התמימים מה'קבוצה' לשיעור בביתו, שגם הוא עסק בנושא זה בלבד.

בחודשים אלו דיבר ר' מאיר עם כל מי שראה על הנושא. מאוד כאב לו גם שהרבה אנשים כאילו שכחו (ח"ו) ממשיח. הוא פנה למשפיעים ורבנים וזעק מקירות ליבו על כך שעסוקים בעניינים גדולים ונפלאים, גשמיים ורוחניים, אבל לא מספיק מונחים בעניין העיקרי: משיח. משלימים, רחמנא ליצלן, עם המצב הגלותי!…

בכ"ז אדר ראשון השנה כתב ר' מאיר צוואה למשפחה. לכל אורך הצוואה לא מדובר על ענינים גשמיים כאלה ואחרים. הנושא היחיד הוא אך ורק – שאם יבוא יום והוא לא יצליח להביא את הגאולה, הוא מבקש מהם לא לנוח ולא לשקוט, עד שמשיח יבוא. וכך הוא כותב:

". . אני מוסר מודעה לפניכם, [הגם שאני מוגבל בבריאותי] הנה בל"נ אינני הולך להפסיק מפעולותיי – להביא את משיח – עכשיו! ואדרבה! כפליים לתושיה!

כוונתי היא: אני יעבוד קשה – וקשה מאוד, מעל ומעבר לכוחי ויכולתי – עד ולהשפיע על אחרים לעשות כמוני!

אני הולך על מסירת נפש כפשוטו ממש להביא משיח עכשיו!

לעשות הכל – כל מה שהרבי אמר לנו לעשות, להביא את משיח – ולהביאו עכשיו!

שתדעו כולכם: שהרבי לא נח, אפילו לא לרגע! והוא בצער רב!!! כל זמן שמשיח עדיין לא בא!

לכן אני מבקש מכולכם: תעזרו לי!!! ועשו כמוני!!!

ובאם ח"ו אסתלק מן העולם [ומשיח עדיין לא בא] – בבקשה: תמשיכו את העבודה במסירות נפש לפעול את ביאת המשיח נאו!"

בכלל היה לו קאָך מיוחד והוא חזר על כך הרבה פעמים – ההוראה שהרבי לומד מהסיפור של חוני המעגל: חייבים לתבוע בפה מהקב"ה להביא את הגאולה! כמו גם מכך שמשה צעק להקב"ה 'למה הרעותה?' וזה פעל גאולה, יש הוראה לכל אחד ואחד.

גם כששכב בבית רפואה, באפיסת כוחות, היה לו כוח רק לדבר אחד ויחיד. הוא דרש ותבע מהקב"ה ללא הרף שיביא את משיח: "הקב"ה, כלל ישראל כבר עשו כל כך הרבה. מה אתה רוצה מהם? מה הם עוד לא עשו? תביא להם את משיח!"

בכ"א סיון תשע"ו, בשעות הבוקר, נודעה ב-770 הבשורה המרה על פטירתו של ר' מאיר. למחרת צעדו רבים מאנ"ש והתמימים אחר מיטתו, בידיעה שהוא לא עומד להשאיר שם למעלה אפילו רגע אחד של שקט – הוא יפעל ככל שביכולתו לרדת בחזרה לכאן, עם משיח צדקנו.

*

לאחר פטירתו, מצאו בני משפחתו אוסף ענק של יותר מ-3,000 פתקים ובהם צילומים משיחות הרבי בעניני גאולה ומשיח, אותם ליקט ר' מאיר וחתך, הדגיש מילים מסויימות וסידר עבור הקריאה ב-770. בנו הרב מנחם מענדל הכהן שיחי' עובד בימים אלו לסדר אותם, במטרה להוציא לאור את לקט הקטעים בשם 'משיח געדאנקען', לעילוי נשמתו.

בנוסף, מאז סיום השבעה הוא שולח את הקטע היומי שמכריז ב-770 מידי בוקר – כממלא מקום אביו – לכ-1,000 אנשים (כשהיעד הוא להגיע בקרוב ל-10,000 אנשים), והתגובות הנלהבות לא מפסיקות לזרום.

*

אם יש משהו שהיה יותר מכל עלול לזעזע את החסיד המנוח, הרה"ח מנחם מאיר הכהן ע"ה בלוי – הוא הידיעה שכתבה כזו מתפרסמת כאן, בעיתוי כזה. כחודש עבר מאז עלתה נשמתו בכ"א סיון השנה, ועדיין – נכון לשעת כתיבת השורות – נמצאת היא אי-שם בעולמות העליונים. בוודאי הוא פועל שם וזועק לא פחות ממה שזעק כשהיה כאן למטה; אבל בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים – איפה היא, ההתגלות?! איך זה ייתכן?!

אמנם, חזקה על ר' מאיר שבודאי לא יתן לאף תכנית גלותית להתממש, והרבה לפני הדפסת ראיון זה כבר תתמלא משאת חייו – הגאולה האמיתית והשלימה.