"הכל תלוי אם ההורים מייקרים את הישיבה" • ראיון מיוחד

בימים אלו נבחנים תלמידי כיתות ח' מכל רחבי הארץ לקראת שנת הלימודים הבאה ב'תומכי תמימים'. אין ספק שמדובר בזמן חשוב מאוד בעבור התלמידים וגם ההורים שכל אחד מהם נמצא בצומת דרכים.

האם הישיבה שאני אבחר היא הנכונה? האם חשוב להיות קרוב לבית או דווקא רחוב? וגם ההורים, המעוניינים לדעת עד כמה המעורבות שלהם חשובה בזמן הזה?

בין בחינה לבחינה, ושיעור כללי ב'זאל' התיישב כתב מרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו לשיחת עומק עם ראש ישיבת תומכי תמימים בבאר שבע הרב יוסף יצחק כץ, על המצב של התמימים בדור שלנו, הבחירה של הישיבה, שיטת הלימוד, מה ההורים צריכים לדעת.

השאלה הראשונה הנשאלת היא של ההורים: מה הם צריכים לדעת בשעה שהם ניגשים לחפש ישיבה לבנו?

לפני כל שלב בחיים צריך לדעת מהו היעד והמטרה שאליו נדרש האדם להגיע בכל אחת מתחנות חייו.

עצם השאלה מה הורה צריך לדעת בשעה שהוא ניגש לחפש ישיבה לבנו?  לדעתי אינה נכונה בעובדות השטח.

הורה אינו מחפש (בדרך כלל) ישיבה לבנו, הוא יכול לייעץ לבדוק, לכוון את הילד למה שמתאים (לדעת ההורה) לו.

בדרך כלל הילדים מושפעים מהאוירה בכיתה, או מאחים בוגרים יותר שלמדו כבר בישיבות.

אברהם אבינו הוא 'איתן זה' ששוטט לחפש מה צריך להיות.

זה מזכיר לי כשהיינו אצל הרבי הזכירו פעמים מספר בדפיקה רמה שצריכים לדעת 'היכן עומדים ולפני מי עומדים'.

פעמים שוכחים זאת, ומן הראוי שההורים המבוגרים יזכירו ויעוררו את בנם , לבל יסטה ולבל ישכח את היעד אליו צועדים, אז סביר שההצלחה תהיה הרבה יותר גדולה.

והוא:

ישיבה היא 'בית שמגדלים בו תורה, בית שמגדלין בו תפילה', יראת שמים, חסידות, התקשרות, ומידות טובות.

הוא בית היוצר שמעצב את דמותו של הבחור.

ככל שנכין אותו ליעד, ככל שנלמד מה נדרש מכל אחד מהשותפים, אביו, אימו, הצוות החינוכי, כך נראה יותר את ה'מגדלין בו'.

המשגיח הנערץ ב770 הרב איצק'ה שפרינגער ז"ל סיפר ששאל פעם ב'יחידות' את הרבי מה צריך לדרוש מהתמימים?

הרבי ענה לו: 'שקידה והתמדה, און גייען הכער'.

ישיבת תומכי תמימים צריכה להעניק לבחור את אהבת התורה, שפשוט יאהב ללמוד, יאהב לחזור על שיעור טוב. להניח אותו בלימוד התורה גם בנגלה וגם בחסידות, וככל שיהיה מוקף ב'כמים לים מכסים' בדף גמרא, או במאמר חסידות הוא יתקרב להקב"ה, ויבצע את הכונה שהעמידו רבותינו נשיאינו שתמים יהיה 'נר להאיר'.

לא ניתן להאיר אלא באור. צריכים להיות מואר בדפי גמרא, במאמרי חסידות, לשבת 'ולהתבשל' בהתועדויות עם המשפיעים, כך יום אחר יום שבוע אחר שבוע עד שרואים את האילן נושא פירות.

תפקידם של ההורים לכוון לכוון הזה את ילדיהם. ובמשך הזמן בישיבה להיות ערניים להתקדמות ולשמחת החיים של הבן שחוזר מפעם לפעם לבית של ההורים.

איך מצליחים להחדיר בילדים מכיתה ח' את החיות והתחושה שהוא נכנס ללמוד בתומכי תמימים?

ילד – לא משנה באיזה גיל יש לו חיישנים בריאים, אם הוא מרגיש שהוריו מייקרים את הישיבה, את הלימוד בתומכי תמימים, זה יספג בו. הוא יעריך זאת.

הורים שמגיעים לבקר את הבן מפעם לפעם, להביא לו עוגה טובה לישיבה, לשוחח עם הבן, הילד חש ומרגיש שההורים מייקרים את לימודו, ומתאמצים, עוזבים את הכל ובאים לבקר את בנם מחמדם.

כשהאבא והאמא שואלים על הלימוד, משווחים עם הילד, שומעים אותו בהאזנה מליאה כשהוא חוזר שיחה של הרבי כשהוא מגיע לשבת ביקור בבית, הילד חש ומרגיש את האויר שתומכי תמימים זה אור.

כשהוא מספר להם שהשתתף בהתועדות, ו'מכניס אותם לאוירה' של ההתועדות, כל המשפחה מתרוממת.

כיצד מצליחים בדורנו לשאוף ל'מצויינות' בנגלה ובחסידות?

צריכים לזכור שישיבה הינה מקום שלומדים ומונחים בתורה. זה לא בית ספר שנמצאים ששוהים ומקבלים רק ציונים טובים. בישיבה ישנן דרישות מסוג אחר. תפקידו של הצוות החינוכי לדאוג שהבחור יהיה מונח בלימוד התורה, שירגיש שזה חייו, שלומד ומשנן מתוך תענוג.  ולשם זה נדרש ממנו (כן, כפי ששאל המשגיח את הרבי: מה לדרוש מהתמימים?) שקידה והתמדה.

וה'אבן הבוחן' לכך אם התלמיד מתייגע בלימודו ומצליח, זה כפי שהרבי ענה למשגיח – ה'גיין הכער'- אם הוא מוסיף והולך ואור. הוא לא תקוע. כל יום אצלו זה יום מאיר, חדש, והוא שמח בלימודו ובהנהגתו. אז אות הוא שהבחור מתקדם מחיל אל חיל.

אני רוצה להוסיף נקודה חשובה:

ביודעיי ומכירי קאמינא, לא כולם מוכשרים, לא לכולם ישנה מוטיבציה לימודית, זה דבר שהצוות הלימודי בישיבה צריך לפתח אצל הבחור.

אבל אם נשתמש במשל מעולם החי 'נמשל כבהמות נדמו' – הרי כל פרה נותנת חלב. לא משנה אם זה חלב תוצרת תנובה או טרה, או מחלבת יוטבתה, או מחלבת גד.

תוצרת צריך לתת!

תן מה שביכולתך וביכולת כישוריך ! אבל תן! – חבל לבזבז שנים בישיבה.

גם לבחורים כאלו שלימוד הגמרא אצלם זה 'במחשכים הושיבני – זה תלמודה של בבל', אם הוא יודע שזה מה שנדרש ממנו, אם הוא יודע  שזה ה'נחת של הרבי', מה בחור בתומכי תמימים לא יעשה בשביל לתת לרבי קצת נחת?!

הוא ילמד, גם אם קשה לו. כי הוא יודע ש'לכך נוצרת' גם אם זה קשה, הרי הוא חייל בלגיונו של מלך, חייל עושה גם דברים קשים.

זה אחריות הראשונית – של ההורים, והדרישה של הצוות בישיבה.

הורה צריך להיות מעורה בבחירת הישיבה.

אני אומר מעורה, כי 'אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ', אבל צריך לכוון נכון את ה'ליבו חפץ' של הבחור שיבחר ישיבה שתקדם אותו בנגלה, בחסידות ביראת שמים, ובהתקשרות לרבי.

נקודה חשובה:

מסופר בתורה כשהבנים יעקב ועשיו היו ברחמה של רבקה הרי כשהיא עברה על פתחי עבודה זרה היה עשיו מפרכס לצאת, ובשעה שהיתה עוברת על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת.

 והקשו המפרשים: בשלמא עשיו פרכס לצאת כי אמו עברה על פתחי עבודה זרה, אך מה יעקב אבינו פרכס לצאת בשעה שהיתה עוברת על פתחי בתי מדרשות, הרי בבטן אימו לומד הוא את כל התורה כולה, ועוד על ידי מלאך? מה יותר טוב מזה?

כנראה שאפילו אם מלאך מלמד את התורה כולה, אבל אם לידו יש שכן – חבר רע, לא בזה ישכון אור ה'.

ואיפה הצוות החינוכי נמצא בעניין הזה?

דוקא בשביל שדרישת הרבי מהתמימים 'שקידה והתמדה און גייען הכער' נדרש מהצוות החינוכי לתת את ה'מעטפת הרגשית' החמימות והאהבה.

מחמאות לא אמיתיות הילד מזהה מיד. הוא לא מאמין במחנך שכזה. הוא לאחר זמן גם שוכח את המחמאה שנאמרה מהשפה ולחוץ.

מחמאות הם נהדרות, אך לא על חשבון הדרישות שנדרשות מתמים.

המחנך צריך לדרוש מהתלמיד דרישות לימודיות, חינוכיות, לבחור יש חיישנים טבעיים, והוא מזהה שהרב רוצה בטובתו, גם אם נדרש קבלת עול, וקשה לתלמיד, אך הוא מרגיש, שהרב עושה את הכל לטובת חינוכו, והעמדתו כ'נר להאיר'.

אדמו"ר הזקן האיר באחד ממאמריו (הקצרים) את הגמרא שתלמיד אסור לו להלך לימין רבו, 'וכל המהלך לימין רבו הרי זה בור'.

לכאורה מה הבעיה בהליכה 'לימין רבו' איזה איסור זה?

וגם מה הקשר שאם התלמיד הולך לימין רבו ל'בור' ?

אלא מסביר אדה"ז יש תמיד את ה'ימין מקרבת', את המחמאות, את האהבה שהרב מרעיף על תלמידו, ולאידך פעמים שהרב צריך להשתמש בקו השמאל.  יש את מה שנדרש מבחור בתומכי תמימים אף שזה אינו ערב עליו – 'שמאל רבו'.

תלמיד שחפץ הוא רק בליטופים, במחמאות, ואינו מעונין בדרישת רבותיו שמנסים לקדם אותו בנגלה, בחסידות, בהנהגה חסידית, יצא ממנו בסוף בור וריקן.

ידוע שבישיבה בבאר שבע יש דגש גדול על לימוד הלכה. האם לא מוקדם מדי שתמים בישיבה קטנה יתייגע?

אצלינו יש שימת לב ודגש מיוחד על לימוד הלכה.

מעבר לעצם הענין שכל אחד צריך 'לידע את המעשה אשר יעשון', יש ענין מיוחד איך לגשת להלכה עצמה, להבנת ההלכה, לראות את הפסק למעשה, ויש על כך הכוונה ושיעורים על הלכה למעשה, מנהגי חב"ד.

בחור שיש לו 'קאך' בהלכה, מטבע הדברים הוא בודק את יסודות ההלכה, וכך הוא מתפתח לראות את שורשי הפסק הלכה, וזה נותן לו חיות גם בלימוד ובהבנת הגמרא.

כשעובדים לפי ה'תמידים כסדרן' להיות שקוע בעיונא, בגירסא, ובהלכה, הרי לאחר זמן רואים שהבחור מאיר, שמח, ומתקדם לפי הכוונה שהרביי'ם רצו מבחור בתומכי תמימים.

וסוף סוף נזכה להראות את 'יקר תפארת גדולתו' של הרבי.

התמימים המאירים.