מהותו של 'ה' טבת' בתורתו של הרבי • טור מיוחד

הרב שלום יעקב חזן

מאי 'ה' טבת' ועל איזה נס קבעוהו?

'ה' טבת' הוא החג היחידי (מכל מועדי דור השביעי) שהרבי קבע – בשנה האחרת – בהתוועדות ש"פ ויגש ה' טבת, תשמ"ח (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 183) ל"יום סגולה" ו"עת רצון" ולחג הספרים!

למרות שכאשר חזרו הספרים בפועל לרשותו של הרבי בב' כסלו, תשמ"ח, שלל הרבי את התכנית לקבל את הספרים מתוך חגיגה ברוב עם והורה שחזרת הספרים לבית חיינו תהי' בחשאי, וכלשונו הק': "כיון שעתה יהי' בקיום ובמנוחת הנפש והגוף וכו' – הסדר בזה שינתנו בלחש וכל הנ"ל בלחש וק"ל".

כך גם לפני זה, כאשר הגיעו קבוצת ביכלאך כתבי יד קודש של רבותינו נשיאינו מוורשה לרשותו של הרבי, בחשון תשל"ח, על אף השמחה ורגש אישי העמוק שגרמה לרבי במשך זמן רב (כדלהלן)! ובמיוחד שכתבי-יד אלו היו החלק הראשון מספרייתו של הרבי הריי"צ, שהגיע לרשותו ובעלותו ללא כל עוררין! (שהרי עד למשפט לא היתה לרבי גישה חופשית לספרי' זו) –

עם כל זה, לא קבע הרבי את המאורע ל'יום סגולה', ואילו את ה'דידן נצח' במשפט הספרים קבעו הרבי לדורות – ליום סגולה!

בנוסף, יש להבין מהי בכלל הסיבה לחגיגה היום אחרי למעלה מ-35 שנה כאשר הספרים כבר נמצאים בספרי'? ומה זה קשור לכלל החסידים?

להבין זה, יש להתבונן בכל התהליך דמשפט הספרים, שלא הי' כפי שנראה בהשקפה חיצונית, מאבק על בעלות הספרים גרידא. אלא הי' כאן מאבק רוחני פנימי ועצמי, הנוגע לכללות ענין החסידות:

א) בהשגחה פרטית המשפט החל בי"ט כסלו תשמ"ו. על ההקבלה בין ה' טבת וחג הגאולה י"ט כסלו – האריך הרבי לבאר (בשיחות חנוכה תשמ"ו, ה' טבת תשמ"ז וש"פ ויצא תשמ"ז) סיבת הקטרוג שהתעורר מחדש בזמן רבינו הזקן, לאחרי שכבר נתבטל קטרוג מעין זה בתקופת נשיאותו של הרב המגיד! ובהמשך סיבת התעוררות הקטרוג בתקופת נשיאותו של אדהאמ"צ, לאחרי שכבר נתבטל בתקופת נשיאותו של אדה"ז. – רמז ברור לקטרוג שהתעורר בדור השביעי!

ב) הרבי נסע לאהל הק' כמעט מידי יום במשך ג' שבועות בהם התקיימו הדיונים בבית המשפט!

ג) גם בקשר לייצוג מטעם אגו"ח בבית המשפט, אמר הרבי לחברי אגו"ח שבאמת אמורים היו לייצג בבית המשפט – חשובי חסידים: ר' מענדל פוטרפס ור' מאיר אבצן!

ד) ההוראות למזכירות לנהל את כל תהליך המשפט על-פי השו"ע, ועד"ז המענות לר' משה בוגומילסקי (תמוז תשמ"ה) בקשר לקניית הספרים חזרה: "הגזילות בעינן עומדות, ובמילא בכל רגע ממש – זה שאינו משיבה עובר במצות עשה מן התורה ומזה מובן בנוגע לזה שיכול לסייע (ובפרט שכבר זכה ועשה והצליח בעזה"י בנוגע לספרים אחדים) ואפילו במקום ספק אמתי – ה"ז ספק במ"ע מה"ת ובנוגע להמסייע נתוסף גם המל"ת (דלפני עוור)'. וק"ל". גם לר' אליעזר כצמן שעזר ברכישת הספרים חזרה כתב הרבי (תמוז תשמ"ה) : "והמתחיל במצוה (ובפרט רבה, וכמאמר רז"ל בנוגע לפדיון שבוים). בודאי ימשיך ובהוספה וכו'". כמו-כן הרבי לא נתן לשלם לגנב על הספרים, ובכך לסיים את הפרשה, באומרו שלהבדיל בין האמת דתורה להנהוג בעוה"ז הגשמי זה כפירה בה'.

ה) מענה הרבי הנדיר בזמן המשפט על ענינו של רבי – "היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל – בעצמו) באמיתית היותו אדמו"ר הרי זה שליחות נפשית ועקרית לנהלם ולעודדם בתומ"צ בכלל (מתחיל באמונת ה' שמירת השו"ע וכו') ולהראותם דוגמא חי' בזה (עד כדי מסירות נפש בפועל). לאחר זה – באים חייו בתור פרטי, וגם בזה יסוד שלא לנגוע כלל בתפקידו הכללי והעקרי".

ו) הוראת הרבי לעו"ד לבסס את הטיעונים במשפט, על אגרת אדמו"ר הריי"צ (מכ"ד אד"ר תש"ו) לד"ר מרקס: "כתבי יד האלה, רשומים על שם הרבנים, חברי אגודת חסידי חב"ד . . הבעלים הרשמיים של הרכוש הזה. ספרים . . הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב"ד דארצה"ב וקנדה".

ז) אגרת אדמו"ר הריי"צ לר"י דזייקובסון (ט"ו כסלו ת"ש) שהספרים שייכים לאגו"ח, והרבי לימדה בהפתעה, בהתוועדות ערב ר"ה תשד"מ, מתוך הכרך אג"ק החדש שי"ל. ומפליא הדבר שהשופט ביסס וציטט את שני האגרות בפס"ד!

[מהמסמכים הנ"ל מפורש שהכתבים שייכים לאגו"ח. אך הרבנית חי' מושקא בתצהיר שהגישה בתשל"ד כותבת שהכתבים שייכים למל"ח! בעדותה במשפט הספרים אמרה הרבנית שהרבי והספרים שייכים לחסידים! כי שמות ארגוני ליובאוויטש הרשמיים הם רק 'מסגרת' וביטוי לעניין הפנימי – רבי וחסידים!].

ח) מענות הרבי החריפות בסגנונן, אשר ח"ו לומר שהרבי הריי"צ כתב את מכתבו רק לפנים ולא התכוון לפשוטם של דבריו, והאומר כך הרי זה חילול ה' הכי גדול והאומר כך במזיד צ"ל ברמ"ח ר"ל! ולפלא שחסידים מתפלפלים בדברי הרבי, בעת שהשופט הגוי מבינם כפשוטו!

[במהלך המשפט שאל השופט את עוזרו היהודי הדתי מה לדעתו הכיוון המשפטי של התיק,’הוא אמר שלדעתו זו מחלוקת על ירושה. השופט שלל גישה זו ואמר שהדיון הוא על הקשר של רבי וקהילתו].

קביעת החג היא על נצחיות חייו של הרבי בגשמיות העולם והתקשרותו העצמית עם כלל ישראל

הרבי שלל את חלוקת הספרים בין בני המשפחה, בקבעו שלא שייכת חלוקת ירושה אצל אדמו"ר הריי"צ שהרי – הוא בחיים! והבהיר שהעובדא שזרעו בחיים הוא כיון שהוא בחיים.

כאשר לקח הגנב את הספרים ממקומם זעק הרבי מקירות ליבו הטהור -­ שזוהי עריכת לוי' נוספת לאדמו"ר הריי"צ! ולקיחת הספרים, היא לקיחת שטיק לעבן מהרבי.

וצריך להבין הרי כל הרביים חלקו את הספרים בין יורשיהם?

אך יש להקדים תחילה על היחס של רבותינו נשיאינו לספרי וכתבי יד קודש של רבותינו נשיאינו:

א) מכתבו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע להרה"ח חיים בער וילנסקי בתרנ"ג, בקשר לתביעת אחיו על חלוקת הכתבים ביניהם, במכתב זה מגלה הרבי הרש"ב את הקשר העצמי שלו ושל אביו אדמו"ר המהר"ש לכתבי יד קודש של רבותינו נשיאינו, וז"ל:

"לא טוב אני מכ"ק אאמו"ר . . שלקח הכתבי-קודש של כ"ק אאזמו"ר . . רובם ככולם ולאחי[ו] ד[דודי] הר[בנים] נשאר רק מעט . . כמו ביכעל א' או ב' (וזה מה שהי' אצלם מקודם שבאו הכתבי-קודש לידו), והם חפצו בהכתבי-קודש בכל נפשם ומכל-מקום לא נתן להם. וכאשר הכתבי-קודש והכתבי-יד-קודש הם חיי נפשי ממש מובן כמה צערי גדול מכל-זה ואין לי נייחא דרוחא כלל".

ב) אדמו"ר הרש"ב נ"ע לפני הסתלקותו אמר: "איך גיי אין הימל און די כתבים לאז איך אייך", וביאר הרבי (ראה לקו"ש חל"ב ע' 32) שהרבי נ"ע הכניס עצמו בתוך כתביו, בבחינת "אנא נפשי כתבית יהבית", וע"י הלימוד בהם מתקשרים עמו.

ג) בצוואתו של אדנ"ע מבקש לחלק הספרי החסידות שלמד בהם לנכדותיו, ולמרות זאת נשארו הספרים ברשותו של אדמו"ר הריי"צ!

ד) לאחר חליו של אדמו"ר הריי"צ בחורף תרפ"א, שהי' במצב של סכנת חיים, אמר (סה"ש תרפ"ב ע' 13) שדאגתו לא הייתה אודות אשתו ובנותיו, אלא דאגתו הייתה אודות הכתבים, שנשארו כל-כך הרבה כתבים, של אבא [אדמו"ר מהורש"ב], של הסבא [אדמו"ר המהר"ש], של הצמח צדק, וכו', ואין כעת מישהו שיכיר את הכח הפועל בנפעל, ועל-זה דאגתי.

ה) כשכ"ק אדמו"ר הריי"צ נסע מרוסי', לאחר הגאולה ממאסרו בתשרי תרפ"ח, והפקיד מטעם הצנזורה לא רצה לתת רשיון לרבי להוציא עמו חלק מספריו. אמר הרבי הריי"צ בתקיפות שאם ישאיר אפילו ספר אחד, הוא לא יצא מרוסי'! והמדובר הוא בספרים שקנה מר' שמואל ווינר בשנת תרפ"ה, ולא היו ירושת אבותיו הק' – למרות זאת הוא הי' מוכן לסכן את חייו ולהשאר ברוסי'!!

ו) מיד לאחר צאתו מרוסיה שלח אדמו"ר הריי"צ מכתב-בקשה לשגריר הרוסי בלטביא (חשון תרפ"ח) לשחרר את ספריית אדמו"ר הרש"ב מרוסיה, כי ספרים אלו הם יקרי ערך עבורו, כיון שהרביים למדו והתפללו בהם!

ז) השתדלותו המיוחדת של אדמו"ר הריי"צ ברכישת ספרים, תמורת סכומים גדולים – שחלקן העיקרי נאסף ע"י חסידים – גם בזמנים שבהם מצבו הכלכלי הי' קשה מנשוא!

ח) לאחרי קבלת הנשיאות, ביקש הרבי מהרב סימפסון וזקני אנ"ש לדאוג שספריית הרבי הריי"צ תעבור אליו, כי זה חלק מהנשיאות.

ט) בשיחת ש"פ וישב תשט"ו הרבי דיבר אודות הכנת מאמרים חדשים להדפסה, ואמר שניסה לקבל הכתבים שנמצאים בספריית אדמו"ר הריי"צ, אך לא הצליח, ולכן מסר זאת בער"ה לאדמו"ר הריי"צ שידע לבד איך ומה לעשות בזה.

י) לקראת יובל השלושים דחג הגאולה י"ב תמוז ה'תשי"ז, הציעו הנהלת צא"ח כמה הצעות בפני הרבי, ואחת מהם שחבורת אנ"ש תבקר את הרבנית הזקנה ולבקשה שנכון הדבר שתמסור הכתבים לרבי בכדי שיהי' באפשרי להוציא לאור כתבי אדמו"ר נ"ע. על הצעה זו ענה הרבי: "בזה איני יכול לחוו"ד לא להן ולא ללאו".

יא) לאחרי הלוי' של הרבנית של אדמו"ר הריי"צ, בעשרה בטבת תשל"א, ביקש הרבי לקבל את המפתח לדירתו של אדמו"ר הריי"צ, בקשה זו, לצערנו, לא התממשה אז.

יב) בקיץ תשכ"ו הגיע מר שניאור זלמן שזר לרבי ובעת ביקורו הגיש לרבי תשורה יקרה – קובץ מכתבים בכתב יד קדשו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע, ימים ספורים לאחרי זה (אג"ק חכ"ד ע' קצז) כתב לו הרבי מכתב-תודה מרגש. וז"ל: "עוד הפעם להביע תודתי הלבבית וגודל הקורת רוח והנחת רוח מהתשורה היקרה גוף כתי"ק כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שנוסף על ענין הפדיון שבויים שבזה, כמדובר, שהיא פעולה חד-פעמית הרי התענוג מזה ותוכן המכתבים הם ענינים שנמשכים ומתמידים, ומתחדשים ונשנים בכל פעם שמעיינים בהם".

גם שנתיים לאחר מכן שלח לו הרבי אגרת נוספת (אג"ק חכ"ה ע' קנט), בה מזכיר לו שוב את הנח"ר מהמתנה הכי היקרה. וז"ל: עם בוא יום הסגולה חמשה עשר באב נזכר אני תמיד בזמן ותוכן הפגישה ושיחתנו ובמתנה הכי יקרה דאגרות כתי"ק רבותינו נשיאינו בארגז העומד על שולחני תמיד.

יג) כשהגיעו הכתבים מוורשה לספריית הרבי, הורה הרבי שיביאו לו לחדרו הק' שני ביכלאך כת"י רבותינו, וכמה ימים לאח"ז הלך הרבי לספרייתו לעיין בביכלאך, הרבי גילה לרופא את ההתרגשות והשמחה שפעל אצלו הדבר עד כדי שינוי בדופק הלב!

יש לציין, שביכלאך אלו היו חלק הראשון מספרייתו הרבי הריי"צ שהגיע לרשותו ובעלותו של הרבי ללא כל פקפוק!

יד) כשנה לאחר שהגיעו הכתבים מוורשה, כתב הרבי מכתב תודה לעו"ד מר שוסטק, בו מביע את רגשי לבבו העמוק על הצלחתו בהשבת הכתבים. הרבי מסביר לו על הקשר הנפשי והעצמי של רבותינו נשיאינו עם הכתבים, שיש בהם קדושה מיוחדת וחדורים הם באור וחיות נצחיים מן המדריגה הכי עליונה. ובהשבתם הרי זה פדיון שבוים, שחוזרים לביתם לידידיהם ולמשפחתם – משפחת הרבי, שרק שם הם יהיו מאושרים באמת!

באגרת נוספת אליו (י"א שבט תש"מ), לאחר הצלחתו בהשבת הכתבים מהספרי' הלאומית בירושלים, כתב הרבי: זהו מקרה אמיתי של "פדיון שבויים" עבור כתבי-היד הללו שהיו אבודים "בשבי" זמן רב כל-כך . . הבאתם והחזרתם של כתבי-היד האבודים הללו שהיו כל-כך חשובים וקשורים נפשית אל מחבריהם ואל צאצאיהם, נגע בתוככי בצורה אישית ועמוקה כל-כך, עד שהמעט שהנני יכול לעשות הוא להביא לידיעתך עד כמה גדולה הערכתי העמוקה על כל המעשים וההצלחות שלך בזה.

טו) לאחר שמר אלי וויזל קיבל את הבשורה על זכייתו בפרס נובל, כתב לו הרבי מכתב מיוחד, בו מביע רגשי תודה עמוקים על זכותו הכי גדולה בהגנתו בעדותו בבית המשפט על כתבי החסידות של חב"ד. הרבי מרמז לו ששכרו על העדות היא – פרס הנובל שקיבל חודשים ספורים לאח"ז!

טז) דברי' המצמררים של הרבנית בעדותה במשפט הספרים: בכל הקשור לספרים בספריית אבי' אדמו"ר הריי"צ 'אני לא חי' בעולם'… ואכן הסתלקותה הי' חודשים ספורים לאחר חזרת הספרים למקומם ב-770!! (להעיר מרש"י ויצא לא, לב).

יז) הצהרת הרבנית הידועה, שהרבי והספרים שייכים לחסידים, שהשפיעו על הכרעת השופט (שיחת מוצש"ק פ' תרומה, ב' אדר תשמ"ח). [הרבי אכן נהג ברוח דברים אלו בכל השנים, בעת שהתעוררו חילוקי דעות בוועדים השונים העוסקים בעריכת והו"ל תורתו של הרבי, לא רצה הרבי להכריע בעצמו בענין והפנה את הצדדים להכרעת הבד"צ דהשכונה! (בשנת תשמ"א ותשמ"ח)].

יח) גם השופט הבין את יחודיותם של כתבי-היד של הרביים, וכתב בפסק-הדין שהם ה'יהלומים שבכתר' וחלק מעצמותו של הרבי!

יט) העולה על כולנה – המאמר שהרבי הורה להדפיס בעיצומו של המשפט בתשמ"ז – ד"ה ראשית גוים עמלק תר"פ של אדמו"ר הריי"צ, ובהמשך לזה שיחת ש"פ ויקרא תשמ"ז, בה סיפר את הסיפור הנפלא של אדמו"ר הרש"ב שנכנס ליחידות לחדרו הק' של אדמו"ר המהר"ש לאחר הסתלקותו! וביאר היות והחיים הנצחיים דרבותינו נשיאנו, גם לאחר הסתלקותם, נצחיים הם לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות, בחדרו ומקומו הגשמי, והעובדא שהכתבים והספרים וחפצי הרבי הגשמיים מונחים במקומם, ללא שום שינוי, מתקשרים עי"ז עם היחידה של נשיא הדור – בהתקשרות נצחית וגשמית. ולהעיר שבאופן יוצא מן הכלל, הורה הרבי להדפיס שיחה זו גם בלקוטי שיחות השבועי (לקו"ש חל"ב ע' 32 ואילך).

כ) מפליאה העובדא, שלמרות כל המלחמות, הפוגרומים, השריפות ונדודי רבותינו נשיאינו מליובאוויטש ועד לארה"ב, והשמדת חלק גדול מעם ישראל ורכושם היל"ת, כולל חלק מרכושם של רבותינו נשיאינו שנגנב ונשרף, הרי הספרים וכתבי-היד של רבותינו נשיאנו שנשבו (וחלקם עדיין) בידי אויבי ישראל במשך עשרות בשנים – נשארו שלמים וקיימים!

יחס זה לספרי וכתבי יד רבותינו נשיאינו, מסבירים את כל הביטויים החריפים של הרבי על לקיחת הספרים מהספרי' בלי רשותו. כי ספריו, כתביו ונכסיו הם חלק מחייו העצמיים של הרבי! ועל-ידם הוא ההתקשרות הנצחית עם כל אנשי הדור.

ויש לומר בדרך אפשר, שלכן לא נתן הרבי הריי"צ לרבי את ספרי החסידות שהוריש הרבי הרש"ב בצוואתו לנכדותיו – למרות בקשתו. כי ירושה, משמעותה שהסתיימה חיי הנשיא! מאידך, העניק לרבי במשך השנים כרכי כתי"ק של רבותינו נשיאינו, מתנה משמעותה יחס של התקשרות והתאחדות [להעיר שהמתנה הראשונה – ביכל כתי"ק של אדמו"ר הצ"צ, העניק אדמו"ר הריי"צ לרבי, בי"ג ניסן תרפ"ט, יום ההילולא של אדמו"ר הצ"צ (ראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חט"ז ע' קמג), שממחישות, כנ"ל, את נצחיות חיי הרבי בגשמיות העולם!].

יש לציין, שכאשר הרבי הריי"צ נסע מביתו (כנראה בשנת תרפ"ט-צ לארה"ב) הוא בחר להפקיד את הכתבים אצל ממלא מקומו – הרבי מה"מ (שיחת י"ט כסלו תשל"ז)!

גם בעת מאסרו הידוע של אדמו"ר הריי"צ בשנת תרפ"ז, הי' זה הרבי שהתעסק להבטיח את שמירת הכתבים שלא יפלו לידי זרים!

עפ"י ביאור כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע בקשר לגילוי החסידות לאחרי י"ט כסלו, שהוא ע"ד "מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו", יש לומר שמשפט הספרים ונצחונו הביא:

א) גילוי צינור חדש בהתקשרות לרבי – ע"י כתביו ספריו וחפצי הרבי הגשמיים שבהם הכניס את עצמו ונמצאים במקום שהעמידם בחדרו הק' ובספרייתו, עי"ז מתקשרים עם הנשיא, לא רק ברוחניות, אלא – התקשרות גשמית ונצחית!

ב) גילוי חדש בהנהגת הנשיאות ובהפצת תורת החסידות: 1) הרבי החל את מעמד חלוקת דולרים בקביעות מידי יום ראשון, לכל אחד ואחת מישראל, וגם לאינם יהודים, ונתן האפשרות לרבבות אלפי ישראל להתקשר אל הרבי, לשטוח בפניו בקשות ברכה וכיו"ב.

2) כמו-כן הורה להדפיס את סדרת ה'אגרות קודש' שלו, שאפשר לרבבות אלפי ישראל להתקשר בקירוב פנימי ועצמי עם נשיא הדור – גם לאחרי ג' תמוז, ללכת בדרכיו ואורחותיו במעשה בפועל, אפילו בענייני הרשות (ראה גם משיחת ט"ו שבט תשמ"ח – סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 248).

בעומק יותר, יש להסביר את ההוראה על הדפסת האגרות קודש בתקופה זו. בהקדם המבואר (לקו"ש חט"ז ע' 203 ואילך) אודות מינוי השופטים ע"י משה רבינו לאחרי עצת יתרו דוקא, שטענת יתרו היתה שדברי ריבותם ועסקיהם של ישראל אינם בעולמו של משה, ובמילא בני ישראל אינם יכולים לעלות לדרגתו משה ולקבל ממנו את משפטי התורה, והקב"ה הסכים לעצת יתרו.

אך בדורנו בנוסף לגילוי תורתו של הרבי בנגלה ובחסידות, זיכה הרבי אותנו שגם בדרגתו הנעלית, הוא יורד ומתעסק עם משפט בני ישראל בכל ענייניהם הגשמיים והרוחניים במצבם ודרגתם הם. וגם כאשר הורה בשנים המאוחרות להפנות השאלות לרבני אנ"ש וידידים וכיו"ב, ביחד עם זה הורה הרבי להדפיס את האגרות קודש, שם יוכלו למצוא את הפתרון לכל השאלות!

וה"ז ע"ד הדרגות העמוקים יותר באחדות ה' המתגלים ע"י רבותינו נשיאינו מדור דור (לקו"ש חל'ה ע' 28). עד"ז הוא בה' טבת, זכינו לגילוי חדש באופן ההתקשרות לרבי ועד להתקשרות גשמית – ע"י כתביו, ספריו ונכסיו. ולכן העובדא שאצל רבותינו נשיאנו הספרים עברו בירושה לבני המשפחה, כיון שבדורות שלפנינו עדיין לא זכינו לגילוי דרגת התקשרות זו.

ובזה יומתק מה שבמשך השנים ובמיוחד בשנים האחרונות חילק הרבי ספרים וקונטרסים לאנשים נשים וטף! כי בנוסף לכוונתו ללימוד המאמר, יש לומר שביחד עם הקונטרס נתן הרבי גם חלק מחייו העצמיים והתאחד עם כל אחד ואחת ועד לאיחוד גשמי ונצחי!

על פי זה יש לומר, זה שהרבי לא קבע ליום חג את השבתם של הכתבים מוורשה בחשון תשל"ח ואת השבת הספרים ל-770 בב' כסלו תשמ"ח! כי קביעתו של ה' טבת ל'יום סגולה' (כדלהלן), אינה (רק) על הנצחון במשפט הספרים, על אף שבשורה זו פעלה אצלו – כלשונו הק' – "ותחי רוח יעקב אביהם"! קביעות ה' טבת ליום סגולה, היא: א) התחלת תקופה חדשה בגילוי והפצת תורת החסידות, ב) גילוי נצחיות חייו של נשיא הדור בגשמיות העולם, ג) פתיחת צינור חדש בהתקשרות העצמית והנצחית עם כל אנשי הדור, עד שחודרת בגשמיות העולם.

"יום סגולה"

הספרים הם עדות לנצחיות חייו של נשיא הדור והתקשרותו עם כל אנשי הדור גם בגשמיות העולם

בתקופת המשפט, בנוסף לטענה על בעלות הספרים ועל הבנין של 770, נשמעה גם טענה שאגו"ח אינה פעילה. להפריך טענות שקריות אלה, הורה הרבי על כמה פעילויות מיוחדות: ביסוס הבעלות על הבנין של 770, להגביר את הפעילות בהפצת היהדות והמעיינות חוצה – החל מילדים ועד לגיל הזהב, הקמת בתי חב"ד בכל מקום ומקום, כולל בבית הפרטי של כל אחד ואחת. תנופה חזקה במבצע חנוכה והתוועדויות בחנוכה מתוך שמחה. הדפסת כל כתבי דא"ח של רבותינו נשיאינו, והדפסת התניא בכל מקום. ובהמשך – הדפסת אלבומים עם תמונות ממבצע חנוכה ומפעולות ליובאוויטש ברחבי תבל, ביסוס ובנין שכונת קראון הייטס, לבנות בנין בית אגו"ח בכפר חב"ד.

[יש לומר, שתקנת לימוד הרמב"ם היא בבחינת הקדמה רפואה למכה, עפ"י דברי הרבי בעיצומו של משפט הספרים (שיחת מוצאי זאת חנוכה תשמ"ו), שביד החזקה של הרמב"ם ישנם פ"ג הלכות, שהם רפואה לפ"ג מחלות, ואז גם ערך סיום על הרמב"ם! ראה שיחת ש"פ תולדות תשמ"ט מלקוטי לוי"צ אודות המספר פ"ג דימי הגאולה והנסים דחודש כסלו [יו"ד, י"ט, כ"ה, כ"ט], שכנגד פ"ג מחלות דמחלה זו מרה, מהפכים מרירות למתיקות].

גם לאחר הניצחון, בשיחת ה' טבת תשמ"ז, אמר הרבי שהמצב הבלתי רצוי שהי', אינו "נקרה נקרית", אלא שליחות של האלקים באופן של העלם והסתר, והכוונה בזה היא בכדי שעי"ז יתוסף עוד יותר בעלי' ובאין ערוך. ובהתאם לזה הורה הרבי להגביר את הפעילות בהפצת היהדות והמעיינות, הדפסת כתבי דא"ח רבותנו נשיאינו, והקמת בתי חב"ד, הפצת ז' מצוות ב"נ. כמו-כן הורה הרבי להביא את רוח 'בית חיינו' לבית הפרטי של כל אחד ואחד מהחוזרים מהבית חב"ד הכללי – 770, ע"י עריכת התוועדות בביתו הפרטי ו"לחזור" שם מתורתו של נשיא דורנו שזכה לשמוע בעצמו.

אבל בשנה האחרת (בהתוועדות דש"פ ויגש תשמ"ח) קבע הרבי את ה' טבת, ל'יום סגולה' – ו'דידן נצח' דהספרים, והורה שכל אחד ואחת יקנה ספרי קודש לביתו וכן הורה להרחיב את ספריית ליובאוויטש. ומידי שנה בשנה קישר הרבי את 'ה' טבת' עם הוראה מעשית – רכישת ספרים והלימוד בהם. להעיר שכבר בשנת תשמ"ז (שיחת עשרה בטבת) הודה הרבי לכל אלו שבאו לחצרות קדשנו, לחגיגת 'דידן נצח', והדגיש שמטרת בואם הייתה – "לשמוח יחדיו על הבשורה טובה דהוספה בהדפסת כתבי יד קודש רבותינו נשיאינו"!

ויש לומר, שהוא על-דרך היו"ט דחנוכה שנקבע על נס הנרות דווקא, מכיון שהמנורה "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל", להיות שאור השכינה מתקשר באור הגשמי דהמנורה, מה שהשפיע גם על באי עולם שיכירו שהשכינה שרוי' בישראל (ראה לקו"ש חכ"ה ע' 240). ועד"ז יש-לומר בקשר לה' טבת, שהרבי קבעו לדורות, ל"יום סגולה" – לחג הספרים – 'סגולה' משמעותה (כמפורש בפרש"י – ונתבאר בלקו"ש חכ"ד ע' 162) – "אוצר חביב כמו סגולת מלכים, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם כו"', כלומר המלך לא משתמש באוצר לצורך הנהגת המלוכה, אלא קשור עם עצם מציאות המלך, שהמלך מתענג ומשתעשע בהם, וזה מוסיף ברוממות והתנשאות העצמית של המלך. עד"ז יש לומר – שעשוע הרבי באוצרותיו הם הכתבים והספרים שבספרייתו, שהם העדות הגלוי', גם לכל באי עולם – בית המשפט הפדרלי – לנצחיות חייו של נשיא דורנו והתקשרותו העצמית של הרבי עם כל אנשי הדור.

בהשגחה פרטית, ה'דידן נצח' אירע בחודש טבת, חודש הכי קר בשנה, שמשתלשל מזה שהוא גם קר ברוחניות (ראה לקו"ש חט"ו ע' 382), כאשר 'שמש ה" אינה מאירה בתוקף, ואור הנשמה אינו מאיר בגילוי בגוף. ולאידך מתגלה אז כח העצמות שבגוף עצמו, שנעלה יותר מאור הנשמה.

ולהעיר שבחודש טבת מודגשת גם מעלת הנצחיות, כיון שבימים הראשונים שבו חלים ימי החנוכה, שיש בהם מעלת הנצחיות – שאינן בטלין לעולם (שיחת ש"פ וישב תשמ"ג). והנצחון שמורה על נצחיות חייו של נשיא הדור אירע בה' טבת!

בזה יובן, מה שאמר הרבי כהקדמה למאמר בהתוועדות ש"פ מקץ תשמ"ו, בעיצומו של המשפט, על האחריות הגדולה בפירסום והדפסת מאמרי רבותינו נשיאינו, סגולת מלכים, הגנוזים באוצרות רבותינו, עד שרבותינו נשיאינו בעצמם לא השתמשו בהם לשום דבר! דהיינו שעדיין לא התחילו לעסוק בהם (ראה שיחת ש"פ וילך תשמ"ו). ולמרות כל זאת – אומר הרבי – הוא ימשיך בהדפסת הכתבים, ואדרבה "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"! ולא יגרע מאומה בהדפסת מאמרי וספרי חסידות חדשים.

בעקבות משפט הספרים גילה הרבי שהדפסת כתבי רבותינו נשיאינו, קשורה עם עצם חיותו של הרבי! כלומר, בנוסף להמבואר שהפצת תורת החסידות הוא: 1) לצורך הצלת חיי בן המלך, 2) ניצוח מלחמת בית דוד, שאז המלך מבזבז את אוצרותיו ואוצרות אבותיו, 3) טעימה והכנה לגילוי תורתו של משיח – הרי במשפט הספרים גילה הרבי שהדפסת מאמרי חסידות ממחישה את נצחיות חיי הרבי גם בגשמיות העולם, והתקשרותו העצמית והנצחית עם כל אנשי הדור!

[ובזה יומתק מה שדווקא באמצע המשפט סיפר הרבי את הסיפור הנפלא של ביקור הבעש"ט והמגיד בבית הכלא אצל אדה"ז, והרבי הדגיש שהם הגיעו בגופם הגשמי, שלכן יכל אדה"ז לשאול אצלם הלכה בפועל – איך להתנהג באופן הפצת תורת החסידות לאחר שחרורו].

כבר מיד לאחר הנצחון דה' טבת, הבהיר הרבי בשיחת ש"פ ויחי תשמ"ז (סה"ש תשמ"ז ח"א ע' 256), אודות נצחיות נשיא הדור, בקשר לאדמו"ר הריי"צ, שמנוחתו כבוד ביחד אתנו בחצי כדור התחתון, והוא שאדמו"ר הריי"צ בכל עצמותו, כולל גם בפירושו הפנימי – עצמיות, עצמותו ומהותו דיוסף, נוסף על הבשר שלו, נמצא אתנו בגלות! שהטעם לזה הוא – בכדי להתחזק – "חזק חזק ונתחזק" – בחושך כפול ומכופל דדרא דעקבתא דמשיחא, ובמילא אין מה להתפעל כלל וכל מקשיי הגלות, אלא אדרבה להוסיף במעשינו ועבודתנו כדי לסיים ולהשלים את צחצוח הכפתורים, עד לשלימות הנצחון ד"מלחמת בית דוד", בביאת דוד מלכא משיחא.

תקופת בנין בית המקדש השלישי

במהלך המשפט התבטא הרבי: "ביקש יעקב לישב בשלוה" (קיץ תשמ"ה. שיחת ש"פ וישב תשמ"ו), הי' זה בשנים שהשפעתו של הרבי הגיעה לכל מרחבי תבל, והחלה תקופה החדשה בהכנת העולם לביאת משיח, החל משנת תשמ"ב. כמו-כן התקנות ומבצעי הרבי מאז, כמו: כתיבת ס"ת הכלליים, הפצת ז' מצוות בני נח, רגע של שתיקה, תקנת לימוד הרמב"ם, וכו', מטרתם היא הכנת העולם לגאולה השלימה – ודווקא אז קפץ עליו רוגזו של יוסף! אלא שכל-זה – אומר הרבי – הי' בכדי להגיע לשלב נעלה יותר בגאולה, באופן שלמעלה מבקשתו והשגתו של יעקב. וזהו ההסבר בדברי הרבי שהטענות היו שלא עוסקים כדבעי למהוי בהפצת היהדות והמעיינות, כי בכדי להגיע לשלב נעלה יותר בגאולה באופן שאין ערוך, צריך להיות פעילות מוגברת יותר (ראה גם שיחת ש"פ ויצא תשמ"ז).

ואכן גם האלבומים שהורה הרבי להדפיס אז היו ברוח זה – להדפיס תמונות של חנוכיות שמאירות את כל ככרות תבל, ולא תמונות מוסדות חינוך ובתי הכנסת של חב"ד, כלומר להבליט את החידוש בעבודת הרבי – הכנת כל העולם כולו לביאת המשיח, שעל-זה הי' הקטרוג.

ואכן אחרי ה'דידן נצח' בה' טבת, הכריז הרבי בהתוועדות ש"פ ויגש, והורה לפרסם: אשר לאחרי עבודתם של רבותינו נשיאנו בהפצת המעיינות חוצה, נמצאים בזמן ומקום מיוחד, ולא נותר בו אלא ענין אחד ומיוחד – להוריד ולהביא את בנין בהמק"ד השלישי, וכעת כל העבודה בכל פרט ופרט צריכה להיות חדורה בנקודה הפנימית שעי"ז ממשיכים ומגלים את בהמק"ד השלישי.

וי"ל ע"ד הנתבאר (לקו"ש חלק ח"י ע' 308 ואילך), אשר גאולת י"ב תמוז היא הקדמה, התנוצצות וטעימה מפנימיות הצום די"ז בתמוז, שייהפך לעת"ל ליום של שמחה. עד"ז יש לומר בקשר להצום דעשרה בטבת, שחמור מכל הצומות, הרי דווקא בה' טבת, שבו הגיעה בשורת חורבן בית-המקדש לבבל (ראה אג"ק חכ"ט ע' מב הערה ד"ה ה' טבת), הנה ביום הזה, כהתנוצצות וטעימה מפנימיות דהצום שיהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים, הגיעה בשורת ה'דידן נצח' והגאולה לבית רבינו שבבבל.

כמה שבועות לאחרי זה, בהתוועדות פורים תשמ"ז, ביאר הרבי אודות דיבורו לעיתים קרובות על הגאולה האמיתית והשלימה, מה שלא מצינו הנהגה זו אצל רבותינו נשיאינו! ואמר: שכל זמן שהי' "הנשיא הוא הכל", וכל אנשי הדור היו מסורים אליו, זה הי' שייך לנשיא הדור, אך כעת נמסר הענין לכאו"א מישראל להביא את הגאולה בפועל ממש! כלומר, הרבי ציפה שהנצחון בה' טבת יביא לחיזוק ההתקשרות לנשיא דורנו.

הרבי לא רק ציפה, אלא עשה מעשה רב – יומיים לאחרי שיחה זו (בט"ז אדר) הורה הרבי, כנ"ל, להוציא לאור את סדרת ה'אגרות קודש' שלו ומסר את כל המכתבים הנמצאים בארכיונו, הכוללים הוראות הדרכות ועצות בעבודת ה' ובכל שטחי חיי האדם הרוחניים והגשמיים, ובזה פתח הרבי צינור חדש להתקשרות והתמסרות לנשיא הדור ע"י הלימוד בהם והליכה באורחותיו. ובהמשך אף התעניין הרבי באם אנ"ש החסידים אכן לומדים את ה'אגרות קודש'.

[מבואר בחסידות (תו"א קכד, א) ש'אגרת' היא ספירת המלכות, שנשלחת מעולם לעולם לעשות רצון המאציל. וידוע הרי שבשלשלת הנשיאים הרבי הוא ספירת המלכות. ועפ"ז יובן מה שרק הדפסת האגרות קודש הייתה בהוראה ישירה של הרבי, להבדיל משיחותיו ומאמריו שנדפסו בהמשך לבקשת החסידים, כי באגרות קודש בולט בגלוי יותר הקשר למלכותו והשפעתו של הרבי על כל העולם].

בשיחת ט"ו בשבט תשמ"ח (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 248), הוסיף הרבי והבהיר:

ש"ע"י התקשרות האמיתית לנשיא הדור, בלימוד תורתו ובמעשה בפועל הליכה בדרכיו ואורחותיו כו', כדבעי למיעבד – אזי, מלכתחילה אין צורך לילך לרופאים, מכיון שאז הרפואה היא מהקב"ה בעצמו . . ועד"ז בעניני פרנסה ומסחר וכיו"ב – אין צורך לחפש אחר ידידים מבינים כדי להתייעץ עמהם, מכיון שהקב"ה בעצמו נותן לו במחשבתו את הרעיון והעצה הנכונה".

גם לאחר הנצחון הנסי במלחמת ששת הימים, אמר הרבי, במאמר דש"פ בהעלותך תשכ"ז (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רפז), שע"י ההתקשרות לנשיא דורנו מבטלים כל ההעלמות וההסתרים כולל ביטול ההעלם דהגלות, והרבי יוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.

ואכן לאחר שיחת כ"ח ניסן תנש"א הידועה, החלו בהחתמת רבבות אלפי ישראל בקבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח, ואז אכן החל שלב חדש בהתגלות ונצחון מלך המשיח בעולם.

הנצחון בבית המשפט הפדרלי

זיכוך העולם כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה

הרבי מדגיש תמיד שהנצחון הי' בבית המשפט הפדרלי. ויש להבין מה ההכרח להדגיש תמיד את מקום הנצחון. ויש לומר שזהו ע"ד ביאורו של הרבי (לקו"ש חכ"ה ע' 186 ואילך) אודות הדגשתו של אדה"ז במכתבו לרלוי"צ מברדיטשוב על הנפלאות בגאולת י"ט כסלו שהיו גם "בעיני כל השרים וכל העמים". שלהיותה הכנה ומעין הגאולה העתידה גם אומות העולם צריכים להכיר שמאת הוי' הייתה זאת. ועד"ז יש לומר בנוגע לה' טבת, שכהכנה לגאולה השלימה, הנצחיות דתורת החסידות ונצחיות רבותינו נשיאינו צריכים גם להתקבל בגשמיות והעלם העולם, ועד גם לעיני כל העמים, בבתי משפט הפדרליים (ראה שיחות ש"פ ויגש תשמ"ז, ומוצש"ק פ' תרומה תשמ"ח), ובמשפט על המשך קיום המוסד 'ועד להפצת שיחות'.

בתקופת משפט הספרים התבטא הרבי באחת ההתוועדויות, שהוא חושש מאוד גם אודות עתיד הבנין של 770, למרות שבעת המשפט דובר רק על הספרי', הרי בשנים האחרונות לצערנו חשש זה בא לידי מעשה, במשפט המתקיים בשנים אלו על סגירת הבית הכנסת ר"ל. הנה כל הביטוים הנעלים שהרבי התבטא אודות 'בית חיינו', בקונטרס בית רבינו שבבבל, קיבלו גושפנקא מבתי המשפט בנ.י. שגם השופטים הנכרים פסקו בבתי המשפט, שהרבי והוראותיו הק', בנין 770 והבית הכנסת ותנועת ליובאוויטש – חד הם ונצחיים!

זיכוך העולם שפעל הרבי מלך המשיח, פעל גם שינוי באופן בירור הניצוצות בדורנו. נתבאר בכ"מ (ראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' עא) שבזמן שלמה המלך, בירור הניצוצות של אומות העולם הי' רק כשהגיעו אליו, ואילו בירור הניצוצות של מלך המשיח הוא שמגלה את אמיתית המציאות דהדברים עצמם כפי שהם במציאותם ובמקומם. כל-זה בא לידי ביטוי – בהמהפכות בכמה מדינות בשנים האחרונות בדרך של שלום בלי מלחמות עקובות מדם, קריסת הקומוניזם ועזרת ממשלת רוסיה ליהודים ולאה"ק, נסי מלחמת המפרץ. והדרישה ללמד את הבריאה עפ"י התורה בבתי ספר כלליים, והעידוד והעזר שלהם לפעילות בהפצת התורה והחסידות שם.

במיוחד בולט הדבר, בשנים האחרונות, שממשלת רוסיה שאסרה את אדה"ז ואת הרבי הריי"צ, באשמת הפצת היהדות ותורת החסידות – הם עצמם החלו להפיץ את מעיינות החסידות חוצה, באמצעות פרסום הביכלאך חסידות שבספריית אדמו"ר נ"ע שנמצאת בספריית לנין, מעל אתרי האינטרנט!

הדבר בא לידי ביטוי גם באופן מלכותו של הרבי, שהיא בדוגמת מלכותו של יוסף – "כי הוא מושל בכל ארץ מצרים", הרבי נמצא במרכז העולם ופועל ומשפיע על כל העולם כנ"ל (ראה שיחת ה' טבת תשמ"ז), בשונה מהאבות והשבטים ורבותינו נשיאינו שבחרו את מקום מגוריהם ומרכז התנועה בעיירות קטנות, רחוק מהמונה של רומי.

שלימות המלכות

הנצחון במשפט הספרים והעברת הספרי' לרשותו של הרבי, ביטל גם את הערעור על נשיאותו של הרבי במשך כל השנים מאז יו"ד שבט תש"י, והדבר בא גם לידי ביטוי בשינוי באופן הנהגת מלכותו של הרבי:

מבואר בכ"מ (ראה לקו"ש חי"ט ע' 165. שיחת ש"פ בא, בשלח וב' ניסן תשמ"ח. לקו"ש ח"ל ע' 220. חל"א ע' 74. וש"נ) שהמלך הוא ה'ראש-מוח' וה'לב' של אנשי הדור, בדוגמת ראש האדם המנהיג את הגוף וממשיך חיות פרטי הנצרך לכל אברי הגוף, גם תפקידו של המלך הוא לדאוג לכל צרכי העם. ואילו הלב ממשיך את עצם החיות לכל אברי הגוף בשוה, כמו הדם הוא הנפש ההולך וסובב מהלב לכל אברי הגוף.

בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי הי' בגלוי יותר אופן השפעתו בחינת הראש ו'מוח' שבמלך, והתבטא ביחס האישי של הרבי לכל אחד ואחת, ביחידות פרטית, ובהוראות ואגרות פרטיות לכל אחד ואחת. מובן ופשוט שגם אז המשיך הרבי את עצם החיות הרוחני לכולם, אבל בגלוי הי' יותר ההשפעה בבחינת 'ראש' ו'מוח'.

אך בשנים המאוחרות יותר (החל משנת תשמ"ב – שנת ה"לב" לנשיאותו (שיחת י"ד שבט תשמ"ב) -ובמיוחד לאחרי משפט הספרים), הדגיש הרבי בשיחותיו את מעלתו של המלך, שהוא ה'לב' של ישראל, שנעלה יותר מה'ראש', כיון שהמלך ממשיך גם את עצם החיות הרוחני לכל אנשי הדור, והוא מגלה את נקודת היהדות של כל אחד ואחת שהיא בשוה ממש אצל כל ישראל, ועל-דרך הדם הנשפע מהלב לכל האברים בשוה. ולכן על-ידי המלך נעשה כל העם למציאות אחת, ומצד זה אין התחלקות בעם ישראל וכל מציאותם היא רק מציאות המלך.

הדבר בא לידי ביטוי גם במבצעים שהכריז עליהם הרבי: עשרת המבצעים שהכריז עליהם הרבי החל משנת תשכ"ז ואילך, סיבתם הגלוי' היתה מבצעי שמירה הגנה והצלה של כלל ישראל, מהענינים הבלתי רצויים שקרו אז. ואילו המבצעים שהכריז עליהם הרבי לאחרי שנת תשמ"ב, כדוגמת מבצע ספרי תורה הכלליים ותקנת לימוד הרמב"ם ועוד – סיבתם הגלוי' היתה לאחד את כלל ישראל להחשת הגאולה, והרי אמיתית ענין האחדות של ישראל היא ע"י המלך.

ובולט הדבר גם באופן שינוי הנהגה המלכותית העצמית של הרבי, דנוסף להשפעת צרכיו הפרטיים של כל אחד ואחת, בולטת במיוחד השפעת חייו העצמיים של הרבי והמשכת עצם החיות לכל אנשי הדור. החל מריבוי התוועדויות והפצת תורתו, הוראות ומענות כלליים, מעמד חלוקת הדולרים, שכל אחד ואחת ואחת כקטן כגדול יעברון לפניו כבני מרון, חלוקת ספרים וקונטרסים לאנשים נשים וטף, וכנ"ל שבחלוקה זו נתן הרבי גם העניק מחייו העצמיים לכל אנשי הדור! וכן בניהולו את העולם – קריסת הקומוניזם ונסי מלחמת המפרץ, ועוד.

ובסגנון המאמר דר"ה תשמ"ח, ד"ה ויכולו השמים, בו מבאר הרבי על ג' דרגות בספירת המלכות, ובהמשכו אומר הרבי דבר נפלא, שג' דרגות אלו הם כנגד ג' המלכים (נשיאים) דחסידות, הבעש"ט והרב המגיד ורבינו הזקן. ומסיים: "שעתה כבר ישנה המשכת המלכות בעולם באופן דהתיישבות ובתכלית השלימות. שזהו ענינו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, הפצת המעיינות בתכלית השלימות, היינו שהמעיינות עצמן יומשכו באופן דהפצה ובכל מקום עד לחוצה שאין מחוץ הימנו, ועד שעל ידי זה לא נשאר מקום שאין בו מעיינות".

ויש לומר, שההבדל בין שאר חגי הגאולה דרבותינו נשיאינו לה' טבת, שאצלם הייתה המלחמה על תורת החסידות, אבל במשפט הספרים היתה מלחמה על הנשיא – המאור דתורת החסידות, כפי שאמר הרבי שזו מלחמה היא על כסא הנשיאות! ומלחמה נגד כל רבותינו נשיאינו (ראה גם שיחת ש"פ ויק"פ תשמ"ז – סה"ש תשמ"ז ח"א ע' 863). הטענה שליובאוויטש אינה פעילה, ושתנועת ליובאוויטש הסתיימה עם הנשיא דדור השישי ח"ו, הוא ערעור על כללות חידושה של תנועת ותורת החסידות, החל מהבעש"ט, שכהבטחת מלך המשיח שכשיפוצו מעיינותיך חוצה – אתי מר, דא מלכא משיחא, והנשיא דדור השביעי, הוא הוא שממשיך השכינה למטה.

חג האמונה

לאחר ה'דידן נצח', שלל הרבי את העיסוק בפרטי אירועי המשפט (שיחת ש"פ ויחי תשמ"ז), והדגיש שהמאורע עצמו הוא נסיון שאין בו ממש, וזה גרוע יותר מאחשוורוש ועשו האמורים בתורה! למרות שאביגדור וסיפור המאסר של אדה"ז מובא בשיחות הרבי הריי"צ, ובהמשך אף פורסמה מגילת י"ט כסלו, ועד"ז פירסם אדמו"ר הריי"צ את סיפור מאסרו בתרפ"ז ברשימתו הידועה!

להעיר, שכשהתפוצצה פרשת הספרים, ביאר הרבי (בש"פ קרח תשמ"ה) את קביעותו של ג' תמוז, ליום של גאולה, למרות שביום זה נשלח אדמו"ר הריי"צ לגלות בקוסטרמה. כי לאחרי זה נתברר הדבר למפרע – שהוא יום של אתחלתא דגאולה! ואולי יש לומר שבזה "פסק על עצמו" – שעלינו להביט על כל המאורעות במשפט הספרים שהם חלק מהנס וההרמה כתוצאה מהנצחון. ואכן כשהתפוצצה פרשת הספרים ובמהלך המשפט, הורה הרבי להגביר הפעילות בהפצת התורה ומעיינות החסידות ברחבי תבל באופן נעלה יותר ובאין ערוך כנ"ל.

[יש לציין, שברשימת הרבי מה' טבת תרפ"ט, מבאר ההבדל בין בירורים לנסיונות].

כשהגיעו הספרים בב' כסלו תשמ"ח, הרבי שהה באהל הק', והביאו לרבי 3 ספרים. לאחר שחזר מהאהל הורה הרבי להדפיס את הספר "דרך אמונה" ולהפיצו בסכום של דולר! בשיחת ש"פ ויצא תשמ"ח נתבאר בארוכה ההוראה משם ותוכן הספר. ויש לומר שהבחירה בהדפסת ספר זה מבטאת גם את הנקודה העיקרית והפנימית דנצחון דה' טבת – "חג האמונה", והייינו הדרך האמונה הישרה בחיי היום יום: חיזוק האמונה הפשוטה והאמיתית בדברי הרבי והוראותיו, כולל ובמיוחד בפירסום בשורת הגאולה.

בהשגחה פרטית, תוכן הפתגם דה' טבת, ב"היום יום", הוא ע"ד האמונה בזמן ביאת המשיח: "בביאת משיח יראו את מעלתן של הודאה ותמימות, שהכל מאמינים באמונה טהורה בהקב"ה, בתורתו ומצוותיו . . מלך המשיח יוכיח ויבאר את ה"מעשה גדול" של התמימות – עבודה לבבית רצינית".

בסה"מ פר"ת (ע' קה ואילך) נתבאר על ה' סוגי נסיונות בתורה, והנסיון האחרון הוא – האמונה בדברי משה. ואכן הנסיון בדורנו הוא לעמוד חזק באמונה בדברי משה רבינו של דורנו ובמיוחד בבשורת הגאולה הקרובה והכנת העולם כולו לקבלת פני משיח.