למה האש באוקראינה לא תדעך?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

נכון לכתיבת השורות, איש אינו יודע מה יעלה בגורלה של אוקראינה. אלפי הפליטים שמגיעים לארץ הקודש, המראות המזעזעים – לא משאירים אף אחד אדיש. ואנו תפילה שהמלחמה תפסיק מיד והמחיר הקשה של אלפי ההרוגים ייעצר.

ועדיין – אני בטוח שהאש באוקראינה לא תדעך.

למה? תקראו עד הסוף

*

הגעתי השבוע לאחד מבתי השכונה לערוך את תפילות מנחה וערבית בו יושבים שבעה ל"ע אחר האבא.

לא היו מספיק סידורים וכיפות לכולם, אז נידבתי את הטלפון האישי שלי שבו האפליקציה של הסידור לאחד המשתתפים כדי שיוכל להתפלל.

לא, הוא לא היה נראה אחד שביקר בבית הכנסת בזמן האחרון – אבל הלב שלי רעד כשראיתי אותו מנסה להתפלל. בכל הכוח ובכוונה גדולה.

הלוואי עלי  תפילה שכזו. באמת מכל הלב.

*

השבוע נתחיל ספר חדש "ויקרא", בו נקרא על עבודת הקרבנות.

תכל'ס, זה לא מעט לתת 1500 ₪ – זה המחיר הנמוך ביותר של כבש לפי מה שחיפשתי…

מי שהיה חוטא או הסתפק אם חטא – היה צריך להביא קרבן חטאת או אשם – קרבנות חובה.

ובמיוחד מעניין לקרוא על ה'נדבות' – אלו הקרבנות שאנשים הביאו מכל הלב – בלי שמישהו חייב אותם.

ההיגיון אומר שקודם כל צריך לספר על החיובים של הקרבנות ורק אחר כך על הנדבות, אבל בפועל התורה מתחילה את הפרשה בתרומה של נדבות.

למה?

בקטע קטן באחת השיחות הביא הרבי מליובאוויטש חידוש נפלא – ששווה לקחת ממנו את המסר:

מדובר הרי בהתחלה, בימים הראשונים של הקמת המשכן שנקראו "ימי המילואים".

אנשים התעסקו אז בבניית המשכן, בתרומה למשכן או לפחות עמדו וראו את המשכן מוקם.

ובימים כאלו – איך אפשר לחשוב בכלל שמישהו יעשה עבירות ויתחייב קרבן?

מסתבר, שהם היו עסוקים בנתינה, וכשראו את המשכן מוקם הם התלהבו והביאו גם קרבנות כתרומה, נדבה.

ולכן התורה מתחילה בקרבנות הנדבה, כי אלו היו הקרבנות הראשונים שהגיעו…

*

בימים כאלו שבהם העולם משתאה לנוכח הפעילות של שלוחי הרבי ברחבי העולם כולו, שמתעסקים בסיוע והצלת יהודים מבלי לחשוב על עצמם

(רק הבוקר סיפר לי חבר על אחיו השליח שהציל מאות יהודים והעלה אותם לארץ ישראל – והבוקר חזר בחזרה לתופת כדי להציל עוד יהודים!)

והשאלה היא – מאיפה הכוח? איך לא נשברים?

הרבי ענה על זה "כשעסוקים בלהשפיע ולתת – לא מושפעים מהסביבה". משפט חזק שמכיל המון המון המון משמעות…

ובקשר אלינו – כשהלב חם ובוער, מתעסקים בדברים חיוביים ולא שלילייים…

*

לפני יותר משלש מאות שנה הקים הבעל-שם-טוב את תנועת החסידות, במעז'יבוז' שבאוקראינה. משם נפתחה דרך חדשה של עבודת השם – עבודת הלב.

לא סתם קיום מצוות טכני, אלא חיבור לבורא-העולם עם כל הלב, עם כל הנשמה.

כשרואים את התפתחות החסידות – בפרט חסידות חב"ד – בעולם כולו, מבינים שהאש באוקראינה, האש החיובית – לא תכבה לעולם!

*

ואחרון חביב – פרשת זכור..

השבת נוציא ספר תורה נוסף על הרגיל, ונקרא על עמלק – "זכור את אשר עשה לך עמלק… אשר קרך בדרך… לא תשכח".

עמלק היה הראשון שצינן את ההתלהבות שהיתה בעולם כולו מהניסים שקרו לעם ישראל, ובעצם מסמל את הקרירות בכל דבר.

ואת עמלק צריך לזכור ולא לשכוח, למחות כל זכר לאדישות וקרירות, ולהיות תמיד בחמימות ובהתלהבות שמביאה לעשייה חיובית!

*

כשעסוקים בעשיה חיובית – פחות מתעסקים עם מה שצריך לשלול ולשכוח, עם הפחות טוב והפחות רצוי,

ואז הלב חם ובוער לעשות עוד טובה ליהודי, ובציפיה ותשוקה אדירה לקבלת פני הרבי משיח צדקנו – בקרוב ממש, עוד היום!