כיצד נחנך את ילדנו לאהוב את החיים כפי שהם? • דורון הגי

"ותגעש ותרעש הארץ".

אין תיאור טוב יותר למתחולל בימינו בעקבות הפרשיות האחרונות המתרגשות ובאות לעולם.

ולכל אחד יש מה לומר, וכולם צודקים וכאן ממש לא המקום לדון בזה.

יחד עם זאת ל"פני מלך", כאתר חינוך יהודי חסידי, יש הרבה מה לומר מהאספקט החינוכי. ולעניות דעתי הדברים הבאים מאוד חשובים, ועם מבט לעתיד.

שאלו בבית הכנסת האם להוציא ספרים מסוימים מהבית.

ואני שאלתי שאלה אחרת: האם בכלל להכניס ספרים אלו לבית?

איני יודע אם כולם מכירים אותי, שמי דורון הגי, אב ל-8 נשוי ב"ה באושר ליעל, גרים בצפת, חבדניק, ונקרא בעל תשובה (הלואי ואהיה באמת).

חייתי בעולם החול והתחלתי את המסע היהודי שלי בגיל 25

לאחר שעברתי המון חוויות ב25 שנות חיי (כיום בן 44).

בעולם הסרטים (הלא יהודי) וכן בעולם הספרים (הלא יהודיים) ישנה חוויה שהבמאי או הסופר רוצים להעביר את הצופה או הקורא.

זה נע בין חוויה רגשית, טלטלה רגשית וזה יכול להגיע אפילו לסערה רגשית עד להוריקן טורנדו או טייפון.

אבל רגש חייב להיות שם. אם הבמאי או הסופר לא הצליחו להעביר את הקורא והצופה חוויה רגשית הם נכשלו לחלוטין בתפקידם כבמאי, תסריטאי או סופר. שם המשחק בעולם המדיה והכתיבה הוא רגש. לבנות עולמות.

ייקחו אותך לעמקי החלל או למעמקי הים, למדבריות הקרח הנורא ועד האש המתלקחת למקומות שמעולם לא היית ולעולם גם לא תהיה בהם.

אדם שעובד במפעל אפרורי חייב לתת קצת צבע רגשי לחייו האפרוריים. סרט או ספר טוב ומרגש (ולא משנה אילו רגשות מופיעות שם) יכול להעביר לו את הזמן באופן נפלא.

רק שיש כאן קצ' נוצרת בעיה רצינית מאוד מאוד! אחרי שיוצאים מסרט או ספר כזה נשאלת שאלה: למה החיים שלי לא נראים כמו בסרט? המניפולציה הרגשית או במילים אחרות תהליך הרגש העוצמתי שעוברים בסרט כשהוא פוגש את חיי היום יום האפרוריים של הצופה/קורא יוצר מסלול התנגשות בלתי נמנע. וההתנגשות הזו גורמת להרס.

ישנו סיפור מפורסם על בחורה שלא הצליחה למצוא שידוך. היא כתבה לרבי וביקשה ברכה והרבי אמר לה שהיא קוראת יותר מדי רומנים. זיקוקי הדינור שישנם בספר לא הופיעו בחיים שלה. בעיה…

ובחזרה לעולם הרגשי של הילדים שלנו: אני חייב לומר לכם אני פשוט נדהם מהמניפולציות הרגשיות שעושים לילדים שלנו בקומיקסים, בספרים שהם קוראים, בסרטים (כן גם באתרים הכי "חרדיים"). ואתן דוגמה: כמעט בכל קומיקס, ספר, אתר או סדרה שישנה היום ישנה תמיד חבורה של ילדים.

נכון, לכולם יש כיפה, כולם יאמרו ברוך השם כולם ישננו תוך כדי משניות ותניא בעל פה (ברוך השם) אבל תמיד החבורה הזו תמצא איזה גנב לעקוב אחריו תלך להציל את עם ישראל מהצורר האיראני, תיסע להפציץ את הכור האטומי בסוריה, תציל ילד יהודי בשואה או שתיסע להציל את החטופים באנטבה…

ואיזה חלק בדיוק אתם חושבים שהילדים הרכים שלנו קולטים? את הברוך השם? את הכיפה של הילד? את המשנה והתניא בעל פה?  אז אנחנו יודעים בדיוק מה הם יקלטו – את המתח (זו הרי סדרת מתח חדשה), את ההרפתקה, את המעקבים אחרי אנשים ואת תפיסת הגנבים וההצלה של היהודים כמובן.

אבל כשהם יצאו מהספר/סרט עם איזו הרגשה הם יישארו? הם יישארו עם תחושה שהחיים שלהם משעממים. הם סתם הולכים לתלמוד תורה אפרורי ומה שהם לומדים שם ממש אפרורי ואיזה מוזרים כולם בכיתה, בשכונה ובבית הכנסת. ממש לא כמו בסרט או בקומיקס, שכולם שם היו כאלה מגניבים… ו"למה לי אין חבורה מדליקה כזו" ו"למה אני לא תפסתי את אייכמן" ועוד אלפי "למה" שכאלה.

כל הרעיון החסידי הוא להעצים את המקום של הילד. קחו את הבעל שם טוב לדוגמה – הוא נסע מאות ק"מ כדי לשמוע יהודי שאומר "ברוך השם". כשילד שומע את הסיפור הזה כל "ברוך השם" שלו הופך לחוויה מדהימה. כשהבעל שם טוב היה הולך לשווקים בכל ילד שהוא פגש הוא סיפר לו כמה שההורים שלו מדהימים (ספר הזיכרונות) ושכל מצוה וכל תפילה היא החוויה הכי מרגשת שיש. רק נשאר לנו ללמוד עליה ולהתעצם איתה. החיים המרגשים והמדהימים והחוויות המרגשות לא נמצאות בחוץ. לא בחללית, לא בים, לא במעקבים ולא בגבורות של שטות. החיים האמיתיים והמרגשים נמצאים בתוך היום יום האפרורי, בלהיות בן בלהיות אמא בלהיות אבא בלהיות יהודי מאמין שומר תורה ומצוות.

ואם אפור לי בחיים אז כל שנותר זה להאיר. להאיר את החיים שלי, של אלו שמסביבי. וכשאני אאיר אני אגלה את הצבעים המרגשים, המדהימים והאמיתיים שישנם בחיי!

כתסריטאי של פני מלך אני מבטיח לכל אמא ואבא שקוראים את שורותיי אלו: אני מבטיח שבפני מלך לעולם לא תראו חבורה שכזו! אני מבטיח שתמיד אחזק את הילדים בעולם הפנימי שלהם! מבטיח שהם יגלו את האור והמצווה בחיי התורה והמצווה האפרוריים של היום יום! מבטיח לחזק את הילדים ולגלות להם אור עצמי פנימי שישנו בהם תמיד! והבטחה אחרונה: הקב"ה בורא את כל הרגשות וכולן נמצאות בתוך התורה היפה המדהימה שלנו. אני מבטיח שבפני מלך הילדים ייהנו ויתרגשו מהתורה הקדושה שהקב"ה ירגש וירתק אותם. וזו הבטחה!

שנדע רק ימים טובים ושהילדים שלנו יהיו שמחים בחיים שלהם, שהחיים האפרוריים יאירו להם יאירו באור אלוקי אינסופי של גאולה אמיתית ושלימה!

שלכם, דורון.