נסי מלחמת יום הכיפורים • פרשנות

הרב אבישי אפרגון ראש ישיבת "דרכי תמימים", שירת בצה"ל בתפקיד מסווג

נסי מלחמת יום הכיפורים

השנה אנו מציינים 47 שנים למלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו עמד עם ישראל מול אחד האיומים הקשים בתולדותיו. המחקרים הרשמיים של צה"ל, שאושרו בשנים האחרונות לפרסום, מאפשרים לנו להבין את גודל האיום, את לחימת הגבורה, ואת גודל נסי ההצלה האלוקית.

בערב המלחמה, בכל רמת הגולן, היו פרוסים רק כ- 200  חיילי חי"ר ישראלים (ללא נשק נ"ט) – מול שש חטיבות חיל רגלים סוריות מתוגברות ביחידות קומנדו, יחידות נ"ט, ויחידות סיור מובחרות – ובסה"כ כ- 10,000 חיילים סורים.  יחסי כוחות של 50  נגד אחד!

יחסי הכוחות הנוראים היו בתחומים נוספים.

מול 44 קני ארטילריה ישראלית,  פרסו הסורים קרוב ל- 1000 תותחים ומשגרי רקטות!

בשעה 13:55 פתחה סוריה במלחמה, בהפגזה ארטילרית אדירה, במהלכה הומטרו כ- 25,000 פגזים על רמת הגולן!

באותו זמן, 132 מטוסי קרב סורים חדרו לישראל במפתיע, ופגעו קשה במוצבי המודיעין (תל-נידא, תל פארס ועוד) ובמפקדות.

ההפתעה הביאה לכך שמטוסי חיל האוויר הישראלי לא הספיקו כלל להיכנס לקרבות אוויר, ולכן לא הפילו אפילו מטוס סורי אחד!

תוך שעות נכבש מוצב החרמון ויכולת המודיעין ספגה פגיעה חמורה.

חטיבה השריון הצה"לית מספר 188 (עוצבת "ברק"), קיבלה אחריות על דרום הרמה, ואילו חטיבה 7 לחמה בצפונה, בקרבות הנוראים שקיבלו בהמשך את הכינוי – קרבות "עמק הבכא".

בגבורה עילאית ניצבו קומץ לוחמי הסדיר מול השטפון הסורי. בדרום-מרכז הרמה, כ- 60 טנקים ישראלים, תחת פיקודה של חטיבת "ברק", כמעט ללא סיוע אווירי, ניצבו מול גלי פלדה של למעלה מ- 700 טנקים סורים!

במסירות נפש ובסייעתא דשמיא מופלאה, מעטים מאוד מול רבים מאוד, נפגע רוב השריון הסורי שתקף בגל הראשון.

אולם,  בשעות הערב,  הזרימו הסורים לדרום הרמה 4 חטיבות חדשות ורעננות (מתוכן 3 חטיבות משורינות), ולהן כ- 330 טנקים,  וזאת מול

כ- 30-20 טנקים ישראלים כשירים שנותרו בגזרה זו!

טנקים אלו כבר היו עם תחמושת מצומצמת מאוד, וצוותיהם היו מותשים אחרי הלחימה הארוכה מול הכוחות העדיפים, אולם כעת הם נאלצו לאזור מחדש את כוחותיהם האחרונים, ולהתמודד עם הכוחות הסורים החדשים שזרמו כעת לזירה, והסתערו עליהם.

יחסי הכוחות הנוראיים רק הלכו והידרדרו במשך השעות הבאות. לקראת הבוקר הצטרפו לכוחות הסורים הפולשים גם דיוויזית השריון האיכותית מספר 1, ואיתה חטיבה עצמאית 47, ולהן כ- 330 טנקים נוספים!

הסורים מגיעים למפקדה המרכזית

במהלך הקרבות, הצליחו הסורים לפרוץ את קוי ההגנה, ואף הגיעו למפקדה העיקרית של צה"ל ברמת הגולן, שהייתה בנפח, ומפקדי צה"ל הבכירים ששהו בה נאלצו להתפנות בחופזה, מחשש לנפילה בשבי בידי הסורים.

בקרב הנואש מול הכוחות הסורים הגדולים, שהגיעו למפקדה המרכזית בנפח, נהרגו שלושת המפקדים הבכירים ביותר של חטיבה 188 שהייתה אחראית כנ"ל על גזרה זו – מפקד החטיבה, וכן סגנו, וגם קצין האג"ם של החטיבה, ה' יקום דמם.

לפנות בוקר ניתנה הוראה מהפיקוד העליון, לכל מחנות ומפקדות צה"ל ברמת הגולן לשרוף את החומר הסודי שברשותן (מפות וכו'), וזאת מחשש לנפילה מיידית של המפקדות בידי הסורים.

שר הבטחון דיין, שנוכח בחומרת המצב, הורה להכין באופן מיידי את גשרי הירדן לפיצוץ, וזאת בשל חשש כבד מהשתלטות סורית על גשרים אלו, שתיתן לצבא סוריה את האפשרות לפלוש במהירות לעומק צפון ישראל ח"ו.

הוא גם פנה בבהילות למפקד חיל האוויר כדי שיפעל "למנוע את חורבן הבית השלישי". חיל האוויר אכן הפנה טייסים רבים לתקיפות "התאבדות" על השריון הסורי,  מטוסים ישראלים רבים נפגעו מאש הנ"מ הסורית, אולם החדירה הסורית בדרום הרמה לא נעצרה.

ביום י"ג תשרי (ה- 10/10 למניינם) היה המפנה בחזית הסורית, וזאת עם הצלחתה של מתקפת הנגד, שהסתמכה בעיקר על כוחות המילואים, שהגיעו לזירה טיפין טיפין, פעמים רבות ללא חימוש וציוד מלא, עם תקלות טכניות רבות, אבל עם נכונות אמיתית למסור את נפשם על עם ישראל.

מדהים לציין שיום י"ג תשרי, שבו חל כנ"ל המהפך בזירה הצפונית, הוא יום ההילולא של הרבי מהר"ש, רבי שמואל – אדמו"ר חב"ד (הרביעי בשושלת הקודש של אדמו"רי חב"ד),  שדרכו הייתה "מלכתחילה אריבער" [=מלמעלה] – לפרוץ קדימה ולדלג מעל כל המכשולים, ולנצח את המניעות והעיכובים בכל מצב.

מדוע לא ירדו הסורים לכינרת?

לשאלה זו אין תשובה מוסמכת עד היום. היו שטענו, שהסורים לא תכננו זאת. אולם ניצול הצלחה הינו עקרון לחימה יסודי, ולכן הצבא הסורי שפרץ את מערך ההגנה הישראלי בדרום הרמה, היה אמור לנצל את הצלחתו הרבה, ולהתקדם הרבה יותר ח"ו.

בנוסף לכך, במחקר הרשמי של צה"ל (שפורסם בשנים האחרונות), המסתמך על מפות שלל, מוצגות התכניות הסוריות המפורטות שכללו השתלטות על גשרי הירדן, והגעה לכינרת. תכניות אלו גם תורגלו ע"י הצבא הסורי לפני המלחמה, והן מוכיחות שהסורים כן תכננו להגיע אל גשרי הירדן ואל הכינרת.

גם התירוץ ש"נגמר לסורים הדלק", משולל יסוד, וזאת משום שכנ"ל הסורים הטילו לקרב, הן בשעות הערב והן לקראת הבוקר, מאות רבות של טנקים רעננים, עם מלאי דלק ותחמושת מספיק.

גם חיל האוויר לא עצר את הסורים. העובדות בשטח הן שלמרות תקיפות חיל האוויר, הסורים המשיכו להתקדם ולהתפרס הן בדרום רמת הגולן והן במרכזה, ויכלו להתקדם ולפרוץ קדימה עוד יותר בחיפוי הדוק ואפקטיבי של סוללות טילי נ"מ  6 –SA  ניידות, שליוו את הכוחות הסורים.

יש לציין שטיל חדיש זה כמעט ולא היה מוכר לחיל האוויר עד למלחמה, ולא היו ברשותו של חיל האוויר אמצעי שיבוש יעילים מולו.

גם כוחות המילואים, שהגיעו כנ"ל טיפין טיפין אל החזית, לא היו יכולים לעמוד מול הסורים אילו היו פורצים קדימה במלוא כוחם ח"ו.

נסים עצומים בחזית הדרום

שאלה דומה מתעוררת בחזית הדרום. 450 הלוחמים במעוזים, ניצבו מול כ- 90,000 לוחמים –  ביחסי כוחות של 200 חיילים נגד אחד!!!

ביום הקרבות הראשון נפגעו כ- 200 טנקים ישראלים (מתוך כ- 300), והשריון המצרי יכל בקלות לפרוץ קדימה,  בחיפוי טילי נ"מ 6-SA  ניידים – אבל בפועל גם הצבא המצרי נעצר ולא התקדם…

עובדה מדהימה היא שעם פרוץ הקרבות אמר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שיהיו במלחמה זו נסים גדולים יותר מאשר במלחמת ששת הימים!

ואכן, יחסי הכוחות במלחמה היו גרועים בהרבה, אך גם כשכוחותינו נשחקו, ולא היה מי שיעצור את האויב בדרך הטבע,  האויב נעצר בכל זאת…

המפנה בחזית המצרית – מבצע הצליחה של צה"ל לתוך מצרים – היה ביום כ' תשרי. מעניין לציין שגם יום זה קשור אל הרבי מהר"ש. זהו היום שבו הרבי מהר"ש – רבי שמואל – הינו האושפיז החסידי [כידוע שהאדמו"רים הסבירו שבכל אחד מימי חג הסוכות, כאשר מגיעים אל הסוכות של עם ישראל האושפיזין הכלליים – אברהם, יצחק יעקב וכו' – מגיעים ביחד איתם גם אדמו"רי החסידות – הבעש"ט , הרב המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן בעל התניא וכו'].

ביום סגולה וברכה זה, כ' תשרי, החל מבצע הצליחה שהביא למיטוט המתקפה המצרית, ולסיומה של מלחמת יום הכיפורים.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!

גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.